פילבוקס

אחרי שדותן הודיע לי על געגועיו, אמרתי לו שזו ההודעה הכי מפתיעה שקיבלתי כבר זמן רב ואולי פעם נוכל לשבת ולדבר בכנות ופתיחות והוא יספר לי מה קרה כמו שני אנשים בוגרים שמשהו, בלי ספק, מחבר ביניהם. לקח לדותן לילה שלם לענות אבל בבוקר הוא ענה לי: "אני רוצה סקס איתך. ליהנות. דיבורים בהמשך." הסגנון המברקי היה קצת מאכזב, אבל זה דותן. התרגלתי, ועניתי בפשטות: "גם אפשרי. תמיד היה לנו חיבור טוב. מתי?"

אחרי חילופי דברים נוספים התברר שזה יקרה למחרת בבוקר או מחרתיים בבוקר. דותן היה אמור להודיע לי. אחר כך הוא שאל מה בא לי וביקש שאהיה חופשי. אמרתי לו שבא לי הכל ושהגוף שלנו כבר יודע את הדרך לבד. גילגלתי את השאלה חזרה אליו כששאלתי אם יש לו משהו מיוחד לעשות שלא עשינו. דותן התחמק שנית וביקש שאני אציע.

תכלס, זה לא היה משנה מה הייתי כותב, כי נראה לי שהוא בסך הכל ניסה לדרבן איזו חרמנות בדיבורים. כתבתי לו משהו בשליפה, באותה מידה שיכולתי לשלוף משהו אחר: "סקס מול מראה, אם תוכל לארגן מראה בחדר [ואכן הוא ארגן...], סקס כשאתה על הגב, רק כי עוד לא עשינו את זה [ווואלה זיינתי לו את הצורה על הגב], שתתיישב עלי פעם עם הפנים אלי ופעם עם הגב [התיישב ועוד איך], וכמובן כל התנוחות האחוריות שהן הכי כייף... [היה כייף, אבל לא משוחרר עד הסוף]".

"תביא ג'ל סיכוך ונעשה מה שתרצה" ענה דותן ואז הוספתי גם שבא לי לעשן ג'וינט, להתמסטל קצת בזמן הסקס, כי אני במיוחד אוהב לעשן כשמוצצים לי [והוא אכן נתן לי לעשן, למרות שלא סובל עישון, אבל הרשה לי לעשן רק בחדר האמבטיה, כשהזיין שלי לא בפה שלו, ושהוא בכלל לא היה לידי, וזה ממש לא היה לעניין]. הוא אמר שמתאים לו אותו מסטול טוב ומשוחרר [רק שבסוף ההתמסטלות הזו לא שיחררה אותי איתו אלא דווקא עצרה משום מה], והוספתי שבא לי לפני הכל להרגיש חיבור חם ואינטימי עם נשיקות, ליטופים והמון מגע.

שוב לקח לדותן חצי יום לענות [כנראה שככה זה כשמשהו לא ממש מסתדר עם התסריט שלו] אבל בסוף הוא שאל אם אפשר מחר בבוקר. למחרת בבוקר גם קבענו את השעה, אבל רגע לפני שקבענו טרח דותן להדגיש: "לא ליצור אשליות. אני רוצה זרימה. זיון טוב כמו שאנחנו אוהבים. אני די מוגבל בזמן. יש לי משהו כמו שעה. מתאים?"

"שעה זה טוב. אין לי אשליות. אני בא ליהנות" כתבתי לו וכמה שעות אחר כך כבר הייתי אצלו, שם רחוק בפריפריה, כמעט שעה וחצי נסיעה ממני.

הופתעתי שזכרתי את הדרך טוב גם בתוך הישוב הקטן בו הוא גר, ואפילו את המשעול שמגיע לדירתו זכרתי. הוא הופתע שלא הייתי צריך הסברים, אז אמרתי לו שדברים טובים זוכרים היטב. הפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, לא הרגשתי רטט. לא צביטות בלב ולא ערגה בנפש. הרגשתי כאילו באתי לסטוץ עם יזיז ותיק שהחליט לחדש את זיונינו אחרי הפסקה ארוכה, שבאתי לזיין בחור שחור סקסי הורס, שנראה אפילו עוד יותר טוב ממה שהיה. אבל למרות הכל, הרגשתי קצת לא שם. היה קשה לי להפריד בראש בין דותן של פעם שכל פגישה איתו היתה מלווה סערת יצרים ורגשות לבין הפגישה הפעם שהרגישה כמו שני אנשים חצי זרים שמשחקים משחק של "בוא נזדיין כאילו לא היה ביננו כלום פעם".  זיינתי אותו טוב טוב, אבל לא מספיק. לא הגעתי לשיאים שהייתי רגיל איתו וקצת התאכזבתי מכך. תהיתי אם יהיה לכך המשך.

אחרי הסקס דיברנו גם קצת. שיחררתי כמה מועקות שרבצו עלי מהפרידה האחרונה והוא הסביר שכשהרגיש שאני קצת לוחץ וטוטאלי מדי, הוא נרתע. להיות חם ואינטימי קל לו, אבל מבחינה רגשית קשה לו להשתחרר והוא הרגיש שאני הופך להיות יותר מדי רגשי. לך תבין אנשים. אני דווקא חשבתי שכל הסחף לכיוון הרגשי, בא מהצד שלו, אבל אם הוא לא היה שם, אז WTF? לא התאמצתי להכנס לראש הבלתי מובן שלו, העיקר שהייתי ברור והוא עצמו אמר שאני תמיד ברור ואילו הוא הבעייתי. נו טוב, אז מה עושים עם זה הלאה?

"אתה רוצה להמשיך ולהפגש שוב?" שאל אותי דותן.

"כן, "היה לך ספק בכלל?" עניתי בפשטות.

דיברנו עוד והפעם החלטנו לא להכנס לשום הגדרות של מהי מערכת היחסים ביננו או אם בכלל יש מערכת יחסים. החלטנו פשוט להפגש כשמתאים לשנינו וליהנות, ומה שיהיה מעבר לכך יהיה. רק דבר אחד ביקש דותן ממני: "תהיה סבלני איתי ורק טוב ייצא מזה". עניתי לדותן שאין לי בעיה עם סבלנות, יש לי רק בעיה עם חוסר בהירות, כי אני צריך שהדברים יהיו ברורים, כי אם קובעים פגישה אני צריך להערך אליה, לארגן ארגונים ולהמציא תירוצים לנסיעות הארוכות אליו, ובמצבי זה לא פשוט אם ברגע האחרון דברים משתנים. דותן הבין את הנקודה ורק ימים יגידו איך באמת זה יתנהל.

באותו יום, זמן מה אחרי שכבר יצאתי ממנו, שלחתי לדותן שתי הודעות קצרות: "תודה על הכל. שמח שבאתי. יום נפלא" ו- "מקווה שנהנית". דותן לא ענה אלא כעבור יום שלם, כשכתב לי במילה אחת: "מאוד!!".  עד כאן הכל היה לא רע, אבל למחרת כבר התחילו השיבושים, כשדותן ביקש ממני בקשה תמוהה, שמייד הביאה לי תחושה דז'וו לא נוחה בעליל: "תוכל להביא לי ג'ל כמו שלך ופופרס? תוכיח שיכול לסמוך עלי!! לא נוגע בזה ולא פותח מלבד איתך! מה אומר?"

הבקשה שלו קצת הרגיזה אותי כי בסיבוב הקודם שלנו לפני 8 - 9 חודשים, כבר השארתי אצלו בקבוק ג'ל ענק שעלה לא מעט כסף וגם בקבוק פופרס שעלה סכום נכבד נוסף, כאילו שיהיה לנו כשאני בא, והוא ניתק אז קשר, אז שוב? פה עשיתי את הטעות הטקטית שלי כשנתתי לכעס לשלוט בי במקום שאשלוט בו. אמנם ניסיתי לרסן את עצמי ולהגיב באופן מדוד כשעניתי: "כבר השארתי לך פעם... זה צריך להיות בדירה" אבל כנראה שהעקיצה היתה גלויה מדי. דותן נעלב וענה בציניות: "לי לא השארת. לא חשוב. טעות שלי לבקש. תיהנה ושבת שלום". בין השורות קראתי משהו אחר כמו: "שלום שלום ואל תבוא לי בחלום". התעלמתי מכך ועניתי כאילו בנונשלנטיות: "אבל אין בעיה, אני יכול להביא. סומך עליך ומחכה להפגש איתך שוב. שבת שלום."

אינני יודע אם הוא לא ירגיש איזו עקיצה חבויה ב"סומך עליך" הזה ונראה לי שחירבשתי את הקשר איתו שוב. הייתי צריך להיות חכם ולא צודק. טעיתי. האם הוא יתן לנו עוד הזדמנות או שזהו זה? אני אמנם כבר לא מאוהב בו ואין לי רגשות אליו, ומה שמעסיק אותי ביחס אליו כרגע זה רק ההנאות והזיונים. האם נזכה עוד זיון? האם הזיונים הבאים, אם יקרו, יהיו טובים יותר. האם, לפחות בסקס, נחזור להרגיש את הניצוצות שעפו ביננו בעבר או שתם ונשלם שוב הקטע עם דותן. החלטתי לשתוק. לחכות ולראות האם יהיו שני קווים להודעה האחרונה ששלחתי לו בווטסאפ או ששוב היא תשאר קול קורא באפילה, אם הוא  כל כך כועס שחסם אותי שוב...

למה אני צריך את זה בכלל? כי כשהענינים איתו זורמים, דותן הוא זיון הסטרי. חד וחלק. גוף השוקולד החלק שלו, חיוכו הביישני, עיניו הכהות ישבנו העסיסי החם והחור הלוהט שלו כשהזין שלי מפלח אותו עמוק חזק וטוב, שווים הכל. הפוטנציאל למשהו רגשי מעבר לסקס בלבד תמיד נמצא שם וזה בכלל יכול לשדרג את כל העניין. לכן אני מקווה שזה לא נגמר שוב. ואם נגמר, אז פאק איט. אולי יחלפו להם עוד אי אילו חודשים אולי שנים, עד שדותן יזכר בי שוב, יצטער על נמהרותו, או שסתם יתגעגע לזין שלי כמו הפעם ויבוא לו לזכות בעוד זיון מעולה שתמיד נהנה ממנו איתי, ואז נזדיין שוב. ואולי לא.

שורה תחתונה, אני לא רוצה לפספס את ההזדמנות לעוד משהו איתו, גם אם המשהו הזה הוא רק עוד זיון. הגעגועים למה שיכול היה להיות תקועים אי שם, מה שמביא אותי לשיר הזה משנת 1997, בלדת של להקת רוק במיטבה: Aerosmith - I Don't Want to Miss a Thing

החודש לפני 8 שנים כתבתי את הסיפור הראשון שלי ופרסמתי אותו באתר הסיפורים של Gogay. עברה להם עוד תשעה ירחי לידה עד שגם בא הבלוג לאוויר העולם ועברו להם עוד תשעה חודשי דגירה עד שהיה לי סקס ראשון עם בחור כלשהו. בתקופה זו כתבתי ופרסמתי עשרות סיפורים, רובם לפני שהתנסיתי בפועל במגע מיני כלשהו עם המין הגברי.

להפתעתי, אחרי פרסום הסיפור הראשון התחילו להגיע תגובות מחמיאות וחלקן אף מתלהבות מקוראים שאמרו כמה הסיפורים כתובים באופן "אותנטי"... חלק מהקוראים אף רצו להכיר אותי, אבל אני בכלל לא הייתי בכיוון. כל מה שרציתי באותו שלב היה לשחרר קצת קיטור ולתת דרור לפנטזיות. לא חלמתי שבכלל אגיע לידי מימוש של משהו מהפנטזיות ההומוסקסואליות שלי, לא חשבתי שאגע במישהו ובוודאי לא שאשכב עם מישהו. ההצעות, שחלקן היו מאוד מפורשות, אף הבהילו אותי. מה? שאני אפגש עם הומואים ביודעין? שאני אכיר מישהו "כזה"? שאני אעשה משהו מיני עם בחור כלשהו? שמישהו ידע שמאחורי הסטרייט הבורגני שאני כלפי חוץ מסתתר איזה דו מיני או מהומו בארון? שמישהו יידע עלי? אין מצב. לא בגילי ולא במצב המסובך שלי. אבל הזמן עשה את שלו והעזתי לעשות, ומאז מים רבים זרמו בנהר.

לא, הבחור הראשון שלי לא היה מישהו שהגיע אלי מהסיפורים וגם לא מישהו שפנה אלי בעקבות הבלוג, אלא מישהו ששלח לי ברכת יום הולדת שמח באטרף, כמה ימים אחרי שפתחתי שם כרטיס. מאז אני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת ואולי קצת יותר את כמות הבחורים שהיה לי איתם משהו מיני ואשר הכרתי אותם כאן ממש, בבלוג. היו גם בחור אחד או שהגיעו אלי באטרף בלי שום ידיעה שזה אני, אבל איכשהו, אחרי הסקס כשנודע להם שאני הוא פילבוקס, היתה שם איזו התלהבות נוספת, כאילו מי יודע מי אני בכלל. סך הכל כותב סיפורים, קצת רומנטיקן וקצת [או הרבה] חרמן.

הבחורים הבודדים שהגיעו אלי בעקבות הבלוג, הגיעו מן הסתם כי עוררתי בהם משהו בעקבות הכתיבה המחרמנת והסקסיסטית שלי, אבל תמיד אני תוהה אם אותה סיבה שהביאה בחור כזה אלי היא לא הסיבה שגם תרחיק אותו בסופו של דבר ממני, כי הרי אני כספר הפתוח כמעט בפניו, כשאני כותב על כל מעללי כאן. מצד שני, למה שזה ישנה לו? אם הוא הגיע בגלל הסיבה שהגיע, והוא קיבל את מה שהוא רצה, ואם הוא יודע שכל עוד ירצה יוכל למצוא את זה אצלי, אז למה לא בעצם? קשה להכנס לראש של אחרים ואין טעם לעשות את זה. כל מה שאני יכול זה רק לעשות את מה שאני יודע והכי טוב שאני יכול ולתת לאדם שאיתי את ההרגשה הכי טובה שאני יכול, שאני רוצה אותו ורוצה להיות איתו, כי אני אכן כך, במיוחד עם מישהו שהגיע אלי מהבלוג בזמן האחרון...

לא אספר הרבה על החתיך [כן כן, אתה חתיך ואני מניח שאתה יודע את זה] אבל הוא באמצע שנות העשרים שלו, שחום, חטוב, עם עיניים יפות, אך ברגע הראשון שנפגשנו חשבתי שזו הולכת להיות פגישת נימוסין בלבד, ולא יקרה בה שום דבר אחר. גם בגלל שתכננו רק להפגש לדבר ולראות מי מה מו, וגם בגלל אופיו של הרגע הראשון בו נפגשנו. אני די מאמין ברמז שנותן הרגע הראשון, וכאן ברגע הראשון הזה היתה ברכת שלום ולחיצת יד רשמית ופשוטה. זה היה כאילו הבחור אמר לי "שמור מרחק, כי אני רק אדם נחמד שמתכוון לדבר איתך בנימוס ולא יותר". אם היה איזה שהוא חיבוק כשנפגשים או אפילו טפיחה גברית הדדית על השכם, הייתי מרגיש יותר בנוח, אבל לא היתה.

אז נפגשנו והנה אנחנו יושבים על הספה שותים ומדברים ומדברים ומדברים. עוברת איזו שעה ואולי יותר ושום מגע מעבר לאותה לחיצת יד רשמית כשנפגשנו. דוק של מבוכה אופף אותי, ואולי גם אותו. שלא תבינו לא נכון, הוא בחור מעניין והיה כייף לדבר איתו, אבל עיני רואות את עיניו היפות ורוצות להתקרב, שפתי סוקרות את שפתיו הנאות ורוצות לחוש, ידי בהישג יד אל ידיו המשורטטות בשרירים נאים ועדינים ורוצות כל כך לגעת, ואני לא מעז. אני מרגיש קצת בוק. בול עץ. מתחיל להרהר כשהוא מדבר.

האם לא אגע בו בכלל? האם הרגע יחלוף? האם לוותר מראש בלי לנסות בכלל? למה לא לנסות? הרי את ה"לא" יש לי כבר בכך שאני לא מעז לנסות, אז מינימום אני אשאר עם הלא, כלומר באותו מצב שיש לי "לא" בגלל עצם ההמנעות מלנסות, ומקסימום אזכה להיענות ונזרום ויהיה כייף. באיזה שהוא שלב של השיחה הוא מתח את ידו קצת קדימה, כאילו בחן איזו נקודה בלתי נראית על זרועו והביט בה ואני לא יכולתי להתאפק יותר, שלחתי את ידי לעברו ונגעתי בכף ידו בקלילות. אצבעותיו נסגרו על אצבעותי והתחלנו בליטופי כף יד לכף יד. זה היה חושני ונעים מאוד. זה הביא אותנו לרכון זה לעומת זה כעבור זמן קצת ולהתנשק. זה היה טוב ומשם הענינים התחילו להתגלגל.

אז כלל הרגע הראשון לא ממש עבד פה, ואולי כמו שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אז זה היה המקרה היוצא מהכלל, אבל זכיתי להכיר ולהוקיר את הבחור הזה.

ואולי זו ההזדמנות לתת הצצה קצרה וחלקית אל דמותי האמיתית. אז הנה תמונה שצילמתי באחד החורפים האחרונים, ממש בגבעת הפילבוקס המיתולוגי של ימי ילדותי. אני קורא לה "פילובקס בפילבוקס".

ומאחר והבנתי שיש קוראים שלא מצליחים להגיע למייל שלי בדף הבלוג אז הנה הוא: [email protected]