פילבוקס

אני יושב על הכסא על שפת הים, ומביט בו בעיניים נוגות. הוא מניח יד על כתפי ומחייך. כבר שנים שאנחנו לא עושים סקס, אבל איך שהוא בכל תהפוכות החיים, נשארנו חברים. מצחיק איך עשרות שנים  קודם הוא דמיין בדיוק את הרגע הזה, שנראה לי אז כל כך סוראליסטי. איך אמר לי שהוא מדמיין אותי כשאהיה קשיש, אשב כך על שפת הים בו נפגשנו לראשונה ואיך הוא יניח כף יד אוהבת על כתפי, והנה עכשיו זה אכן קורה.

 אני נזכר איך הכרנו אז בזכות החיוך המקסים שנשלח לעברי משום מקום, מצליח לזהות את ההומו המסתתר מאחורי חזות איש העסקים שיושב לתומו בבית הקפה על שפת הים, ואיך בזכות החיוך שהשבתי לו, שלא כהרגלי, הוא התיישב לידי בסוף והתחלנו לדבר. כבר אז תהיתי איך בחור חתיך וספורטיבי כמוהו בכלל יתעניין בגבר בגיל העמידה שהייתי אז, ונשגב מבינתי איך אחרי כל השנים האלה הוא עדיין אוהב אותי ככה, למרות שאת הזין שלי הוא לא חש מזמן.

"יום הולדת שמח", הוא אומר לי, מזיז מחיקי את זר הפרחים שהביא לי קודם, ומתיישב לנשיקה חמה וטובה כמו ששנינו אוהבים. כן, הנשיקות האלה היו הדבר השני שחיבר בינינו אחרי החיוכים.

"מה שמח בלהיות בן שבעים?" אני שואל אותו שאלה רטורית, והוא מחייך שוב, מוריד את החולצה וחושף לקרני השמש החמימות את פלג גופו העליון שגם בגיל חמישים נותר סקסי, חטוב ומושך. "יאללה תוריד גם אתה, אני מת ללטף לך את החזה" הוא אומר. קצת קשה לי להוריד את החולצה אחרי השבץ הקל, שהותיר את ידי הימנית נוקשה קמעא וכבדת תנועה.

הוא שולח את כף ידו החיננית ללטף את שיער החזה המלבין שלי, שלא עזר כמה תלשתי ממנו את השערות הלבנות הסוררות אז לפני שנים רבות, במלחמה נואשת לשמור על מראה צעיר, אך הן ניצחו בסוף.  

"אני דווקא אוהב את הלבן הלבן הזה" הוא אומר לי תוך כדי ליטופים ואני רק אול איך הוא לא זרק אותי כל השנים האלו. הוא מחייך את החיוך המקסים שלו ואומר לי שאני סתם טיפש זקן, שאם היה לי שכל אז הייתי תופס אז את ליבו ולא רק את גופו מעת לעת, במקום לרדוף אחרי כל הצעירונים הכוסונים הרזים ההם שהיו הפטיש לי באותם ימים.

"את האהבה שהייתי מוכן לתת לך אז בשתי ידיים, נפנפת ממך כמו שמנפנפים זבוב טורדני, אבל זה היה כבר מאוחר מדי בשבילי, כי הלב שלי כבר נשבה. אחר כך הוא גם נשבר כמה וכמה פעמים, עד שאמרת לי את האמת העצובה."

"איזו אמת?" שאלתי.

"יא סנילי", הוא צחק. "יודע כמה פעמים כבר דיברנו על זה? כשאמרת וראיתי שאתה פשוט לא מסוגל לאהוב וחושב כל הזמן מהזין ולא מהלב. זו היתה מלחמה אבודה."

"היו זמנים..." עניתי וחייכתי נוגות נזכר בימים ההם שרדפתי אחרי כל ישבן רענן ולהפתעתי גם הצלחתי לתפוס לא מעט כאלה. כל כך קלישאתי לחשוב על כל הצעירים ההם שנהו אחרי הזין הגדול והיפה שלי ונמסו תחת כפות ידי הגדולות או השתוללו באקסטזה על הזין הזקור והלוהט שלי. אותו זין שהיום ידי הנוקשה והרועדת מעט מתקשה להחזיר למכנסיים כל פעם אחרי שאני משתין.

"אני בטוח שהוא עדיין לא פחות יפה משהיה כשראיתי אותו בפעם הראשונה" הוא אומר, מנסה להחמיא לזין הרופס שלי, שכבר זמן רב לא ידע שפתים או ישבן של בחור חינני. אני נאנח קלות ומבחין במבטו השובב שנשלח לצדדים. החוף נראה שומם למדי. בית הקפה ההוא מרוחק מאיתנו כמה מאות מטרים, האוהל הגדול שמצל עליו בימי הקיץ, איננו שם, ונראה שאיש אינו פוקד אותו בימי החורף האלה, על אף השמש הנעימה.

"מוכן לקבל את מתנת יום ההולדת שלך?" הוא שואל כשהחיוך לא מש מפניו, ואני רק מפטיר "נו באמת... בגילי? בגילך? זה לא  קצת פתטי?" אבל הוא לא מוכן לוותר. אני עוצם את עיני ומתמכר לתחושת פיו היפה ושפתיו הנאות המתחילים לחמם לי את הזין, אחרי יותר מעשור שלא הרגשתי אותם שם. אני עוצם את עיני ונזכר בבחור ההורס שהוא היה אז והגבר הנאה והשרמנטי שהוא נותר גם בגילו. אני מבין שאולי פספסתי את מי שיכול היה להיות גם אהבת חיי, אהבת חיי האבודה, בגלל ליבי החסום. דמעה אחת קטנה בורחת לה מזוית עיני, והוא לא מפספס אותה. הוא לא מפספס כלום. תמיד הוא קלט אותי עוד לפני שאני קלטתי את עצמי. אינטליגנציה רגשית בטונות יש לו והיתה לו תמיד. הוא עוזב את הזין ומנשק את הדמעה הזו שהחלה להתגלגל על לחיי. שואב אותה לתוכו ואומר לי: "חבל".

"חבל על מה?" תהיתי.

"חבל על זה שאחרי שסוף סוף הלב שלך מתחיל קצת לעבוד, הזין כבר לא כל כך עובד, לפחות כבר לא עובד באופן טבעי כמו פעם" הוא אומר ומתפרץ בצחוק משוחרר. אני קורא לו "איזה לב ואיזה נעליים" אני אומר. "זה רק הזין הארור. אחחח, מה הייתי עושה לך אם הייתי צעיר עכשיו..." והדמעות ממשיכות לזלוג על לחיי משום מה.

הוא פורש שמיכה על החול ועוזר לי לקום מהכסא ולהשתרע עליה לצידו. "תפסיק להיות עקשן" הוא אומר. "כמו בפרסומת: מה שלא עושה הטבע, תעשה הסולגרה של 'טבע'..." ומושיט לי את הבקבוקון הארור שסירבתי לנסות מאז שהמציאו אותו לפני כמה שנים. "קח" הוא אומר, "אני לקחתי בעצמי לפני כמה דקות ותראה..." ומצביע על הזקפה העבה והגדולה במכנסיו.

המצאת המאה קראו לה, לאותה תרופה שמעמידה את הזין תוך שתי דקות אצל מי שלוקח אותה לפני סקס עם האדם שהוא אוהב. אותה תרופה, שאם אתה גם צעיר שעוד לא זרקה שיבה בשיערו, גם מאריכה ומעבה את גודל הזין בזקפה למימדים שראוי להתכבד בהם. תרופה ארורה, קראתי לה, כי היא הרסה את היתרון היחסי שהיה לי פעם בתחום הזה.

"איך זה שאין לך בכלל שיער שיבה בגילך, יא מנייאק? תראה אותך עכשיו. הזין שלך בטח יותר גדול ממה ששלי היה בשיאו. איזה בזבוז משווע על פסיבי כמוך..חחח", אמרתי.

"קח כבר ותפתח את המתנה שלך" הוא אומר ומתפשט ומחייך.

"סורי, לא מתאים לי גבר בן חמישים" אני עונה לו בחיוך, אבל הוא מפשיט אותי ולוקח עוד לגימה מבקבוק הסולגרה, מדליק את הסנספון ובוחר איזה שיר ישן ואהוב שיתנגן לנו ברקע. שיקח, מה אכפת לי, אני חושב ומתייחס לכל העניין באדישות כפי שהזין הרופס שלי מרגיש באותה עת. הוא מתקרב לנשק אותי. נו טוב, את זה אני עדיין מסוגל לעשות אני חושב, אבל אז כשפי נפתח לנשיקה הנעימה שלו אני מרגיש את הסולגרה נשפכת מפיו המלא לתוך פי. אני מנסה להתנגד, אבל אני קשיש וחלש מדי בשביל הגבר הספורטיבי הזה, שסוכר את פי בכוח ומאלץ אותי לבלוע את הדבר הארור, שהייתי בטוח שלא ישפיע עלי, כי הוא עובד על הנפש של האדם, על תחושת האהבה, שלא חוויתי מעולם.

"זה לא יעזור, סתם בזבזת עלי סולגרה יקרה. אתה הרי יודע שהיא עובדת רק כשאוהבים" אמרתי לו והמחשבה על כך קצת דיכדכה אותי.

המהפכה שהסולגרה הכניסה לכל עולם הסקס לפני כמה שנים פסחה עלי. ככה זה כשאתה חושב רק מהזין ולא מהלב. "איפה הימים ההם שיכולת סתם כך ליהנות מסקס טהור עם בחור שהיית פוגש לפורקן מיני חזק וטוב בלי שום עניני אהבה שמסבכים את הסקס שלא לצורך? מי צריך את כל האהבות האלה, דמאיט?" אמרתי, אבל אז התחלתי להרגיש את החמימות מתפשטת בחלצי.

"אוי לא, נראה לי שברח לי" אמרתי לו, בוש ונכלם על כך שלפעמים, בזמן התרגשות קשה לי לשלוט על השלפוחית הרגיזה שלי.

"לא ברח לך כלום, יא זקן מטומטם" הוא אומר לי בחיבה, "תראה איך עומד לך! ממש כמו בימים הטובים ההם!"

"איך זה יכול להיות? אני לא מבין..."

"מותק, למרות שאני צעיר ממך בעשרים שנה, אני הבנתי מזמן את מה שאתה סרבת להבין כל השנים... "

"מה? את זה שאני הומו ולא איזה דו- מיני בהכחשה? אבל מה זה קשור בעצם לזין שלי שפתאום התעורר? רגע... לא יכול להיות! נו די. זה באמת סולגרה או שזו איזה המצאה חדשה שאני לא מכיר שמעמידה את הזין גם לקשישים חסרי לב?"

"זה סולגרה אהוב שלי" הוא אמר והתיישב על הזקפה היצוקה שלי אחרי כל כך הרבה שנים ומתחיל לעלות ולרדת עליו בקצב, כשהחיוך לא מש מפיו...

"אני אוהב אותך? אני אוהב אותך... אני אוהב אותך, דמאיט!" אמרתי וחייכתי גם אני. "אני אוהב אותך, אהוב שלי" אמרתי והתחלתי לצחוק איזה צחוק משוחרר וחסר מעצורים. "אני אוהב אותך, והעולם נראה פתאום כל כך טוב" אמרתי, כשאזרתי את כוחי והפכתי אותו והתחלתי לרכוב על ישבנו החם מאחור כמו שאהבתי לעשות פעם, כשכוחי עוד היה במותני.

"חלום שהתגשם, אהוב שלי" הוא אמר כשהתחלתי להשפריץ בתוכו ממלא אותו בזרע שלי בפעם הראשונה בחיי, וברקע ממשיך להתנגן השיר "חיוכים" של חווה אלברשטיין ואני רק שומע ומבין שאכן כדאי לאהוב:

"כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב"...

"דרוש שותף יום אסתטי ומסודר לבחור שעובד משמרות לילה. טיים שרינג בחצי מחיר במקום הטוב ביותר בת"א. פרטים בטלפון ... או מייל... " זה היה נוסח המודעה הקצת  לא שגרתית שצדה את עינו של רן כשחיפש כלאחר יאוש איזה חדר פרטי לעצמו בג'ונגל השכרת הדירות בתל אביב.

טיים שרינג? שותף יום? חצי מחיר? רן תהה איך סידור כזה עובד, אבל לא היה לו מה להפסיד והוא פנה למי שפרסם את המודעה ונפגש כבר למחרת עם הבחור המלבב שעמד מאחוריה.

סהר הסביר לו חיש קל מה הסידור: "אני עובד בלילה, סוחר בשוק המט"ח והקומודיטיס שפעיל בשעות הללו בצד השני של כדור הארץ. אתה עובד ביום ולא זקוק לדירה בשעות האלה. נראה לי שטיים שרינג הוא פתרון נפלא שאני לא מבין איך לא חשבו עליו קודם עם כל מצוקת הדיור והמחירים המשתוללים של השכירות כאן בלב תל אביב."

"אז איך זה מתבצע?" שאל רן.

"פשוט מאוד, הדירה שלך כל לילה משעה 19:00 עד 7:00 בבוקר ומשעה זאת עד 19:00 היא שלי. אנחנו נתראה רק בשעת ההחלפה ואולי גם זה לא."

"ומה קורה בשבתות?"

"שבת כן, שבת לא"

"כמו בצבא" גיחך רן.

"אצלי זה היה שבת לא שבת למה לא", צחק סהר "אז סגרנו?"

"סגרנו" חייך רן ולחץ את ידו.

"אני אשאיר לך פה את החוזה בערב לחתימה אם לא אפגוש בך. החדר שלך. תשמור עליו ואל תעשה שם מה שאני לא הייתי עושה" קרץ לו סהר, קריצה שהותירה את רן תוהה זמן מה לאחר מכן למה סהר בדיוק התכוון.

הסידור הזה עבד לא רע ובאותו יום חמישי סהר כרגיל עבד כל הלילה ואילו רן יצא למסיבה, אבל היה בראש להתפרע יותר מהרגיל אצלו, אחרי שנזרק ע"י אסי שמשגע אותו כבר שלושה חודשים און אנד אוף. אז רן רצה רק לשתות ולשכוח, לרקוד ולהזדיין, להחזיר לעצמו את תחושת החיות שאיבד בכל המריבות עם אסי עד לפרידה הסופית. שוט רדף שוט וצ'ייסר רדף צייסר, מציצות בשירותים היו כמה וגם איזה קוויקי קצר ובסוף הוא לקח איתו הביתה איזה ערס מסוקס, מרוט ומקועקע, לזיון אחרון בבית בארבע לפנות בוקר.

הערס התגלה כטוחן נמרץ עוד יותר ממה שרן העלה על דעתו. בלי הרבה שהיות ובלי לחכות למציצות הגרון העמוקות שרן התמחה בהן, הוא הוריד לרן את מכנסיו ותחתוניו, שלף את הכלי הכבד שלו ותקע אותו עמוק לישבנו הדורש של רן והתחיל לפמפם אותו ללא רחמים. הוא נהנה לתקוע את רן עמוק חזק וטוב ולקרוא לו השרמוטה הנטחנת שלי, כשרן צורח מעונג ומתחיל להשפריץ ללא הבחנה. זה היה הרגע של הערס לצאת מהתחת החם של רן שממש ילל מצער להרגיש את הכלי הגדול זה נשלף מתוכו, אבל מהר מאוד היללות שלו השתתקו. לא היתה לא ברירה אלא לשתוק כשהזין המוצק של הערס נתקע עמוק בגרונו ופרק לתוכו מטען מכובד של זרע חם. זמן לא רב לאחר מכן רן הצליח להעמיד לרן את הזין שוב ביניקה גרון טובה ונמרצת והשחיל את ישבנו עליו שוב, נאנק מתשוקה ועונג. רן כבר לא זכר, אבל מתי שהוא אחרי הזיון השני או השלישי, המוח שלו עשה שאט-דאן לגוף והוא נרדם כמו מת.

למרות הכל, כבחור אחראי, היה הטלפון של רן מכוון תמיד לשש ורבע בבוקר כדי להספיק להתארגן ולצאת לעבודה, או כמנהגו בימי שישי בבוקר לצאת לסידורים ולחברים ולהעביר איך שהוא את הזמן עד שבע בערב. צלצול הבוקר עוד לא נשמע כשרן הרגיש את הנשיקות העדינות ליד האוזן שלו. הוא קצת הופתע, כי הערס שסחב איתו בלילה הביתה לא נראה לו כמו בחור שאוהב אינטימיות, אלא רק להזדיין חזק לטחון ולפרק, אבל הוא אהב את הסוויץ' הזה מזיונים חזקים ומיכנים למשהו אינטימי ועדין.  חום הגוף הצמוד אליו מאחור נעם לו מאוד וגם הליטופים, אבל הדבר שהוא לא הצליח להבין זה למה הבחור כל הזמן לוחש לו rise and shine כי אמנם הוא הבין את המשמעות אבל מה פתאום שהערס המסוקס יתחיל לדבר כמו איזה צפונבון?

"רן, רן, הגיע זמן לקום מתוקי, אני מת מעייפות" הוא שמע את הקול הלוחש.

"אז לך הביתה, מה אתה רוצה ממני? תן לישון בחייאת" ענה רן.

"אני כבר בבית, אבל אתה צריך ללכת חמוד, כבר שבע וחצי בבוקר... או ששכחת את הסידור של הטיים שרינג שלנו?"

פאק, איזו פדיחה, חשב רן לעצמו ואז החל לכעוס.  "מה פתאום אתה נוגע בי ככה? מי נראה לך שאתה?" הוא צעק בקול צרוד ופקח זוג עיניים ירקרקות שטופות דם.

"סורי בנאדם, ראיתי את הערס שלך יוצא כשהגעתי ולא משנה כמה שאמרתי לך לקום, נשארת לישון כמו פגר... והיית חמוד כזה... אז החלטתי להעיר אותך יותר בנועם. מה רצית שאשפוך עליך מים או משהו? ייאללה קום, אני מת לישון." אמר סהר והמשיך לחבק את רן בכפיות.

"אני מת מעייפות, תן לי עוד שעה, חצי שעה אפילו, בבקשה.. בקושי ישנתי הלילה" ענה רן כשקולו הולך ונמוג לתוך זרועות השינה האופפת אותו ואז הוא לא שמע יותר כלום.

כשסהר התעורר בשעה שש בערב, הוא מצא סיר חמין בתנור והודעה מרן: "מצטער שלא התעוררתי. אודה לך אם תדליק את התנור של החמין כשתלך כדי שיהיה לי לבוקר (כי זו השבת שלי כמו שאתה יודע). יצאתי באחת בצהריים אז מגיע לך פיצוי על האיחור של השש שעות האלה. כמי שעוסק בפיננסים אתה בטח יודע לעשות את החשבון שבגלל שבשש השעות האלה גם אתה השתמשת בדירה, אז הפיצוי יהיה על חצי הזמן. אז יש לך שלוש שעות ממני, מתי שתרצה ואיך שתרצה."

כשסהר ראה את ההודעה הוא חייך, ומייד ענה:" הדלקתי את התנור ובשבת בבוקר אבוא לאכול ולהדליק לך משהו אחר למשך שלוש שעות, אם זה עובד לך..."

********

עידן

********

אני קצת בהלם מכל ההתרחשויות, הזיונים, הגמירות והשאכטות. קותי עוד מנסה לעשות לנו איזה תרגיל של הרגע האחרון, אבל לא ילך לו. האלף חמש מאות שקל שהוא הולך לשלם לי פיצוי שהעיז לזיין את נתי למרות שהבטיח שלא, זה סבבה, אבל לא מספיק. איזו עוד סיבה הוא כבר מסוגל לתת לי? שום סיבה! אני הולך לראות אותו היום קרוע ומדמם אחרי שנסיים לטפל בו. הוא מסטול לגמרי ולא מסוגל להתנגד. אז זה הזמן לנקום. לעשות ממנו סמרטוט ולזרוק אותו קיבינימט.

אני מביט בקותי הזרוק במיטה בלא תזוזה, אחרי שזרק את המשפט על אלף חמש מאות ואחת סיבות, כנראה נרדם מרוב שהוא מסטול והכעס לא מרפה ממני. מבעד למסך הכעס אני מתחיל לקלוט אט אט את המציאות העגומה, בה נגמרו לי שתי מערכות יחסים בו זמנית, עם קותי השרירי הנטחן ועם נתי, שאותו למרות הכל ומעבר לכל, אני אוהב ובו למרות הכל אני חושק עד כאב.

לפחות הראיתי לנתי מי פה הגבר והורדתי את כל הגבריות של קותי בעיניו. הוא כבר לא ירצה שקותי יזיין אותו, זה בטוח. רק שלא ידלק על הרעיון להפוך עכשיו את קותי לשרמוטה הפרטית שלו. לא, זה לא יקרה. קותי הרי הבטיח שלא יזדיין עם נתי יותר. השאלה מה ירצה נתי? אבל מה כל זה משנה. הוא יצא רמאי שקרן ואני צריך להעיף אותו לכל הרוחות. אבל קשה לי לוותר עליו למרות הכל.

קולו של נתי קצת רועד כשהוא מתחיל לדבר. למה בעצם? שאלתו נותנת לי את התשובה: "אז מה, אחרי חמש שנים אתה זורק אותי?" הוא שואל.

"שיקרת לי במצח נחושה. קיטי... בחורות... בטח כל סיפורי הבחורות והביסקסואליות שלך היו כיסוי לגברים שהמשכת להזדיין איתם כל הזמן, כשלי שוב ושוב אמרת לא" עניתי.

"לא. באמת. נשבע לך. חוץ מקותי וממך לא היה לי אף גבר בשנה הזו וזה גם התחיל קצת מוזר." אמר נתי, כשידו לא מפסיקה ללטף אותי ולחמם לי את הזין.

"כן, שמעתי.. זה התחיל מאלף וחמש מאות סיבות טובות. ועכשיו תן לי סיבה אחת למה אני לא מעיף אותך לכל הרוחות כמו שהעפתי את קותי" אמרתי לו.

"סיבה אחת? אני אתן לך שתיים" אמר נתי.

"אחת, כי אני רוצה אותך, דמאיט. כמה שניסיתי לברוח מזה, בשורה תחתונה אני רוצה אותך יותר מכל גבר שהכרתי. לא רק סקס. פשוט כייף לי להיות איתך, לדבר איתך, להתחרמן איתך, להתמסטל איתך וכמובן להזדיין איתך. אני רוצה אותך לא פעם בכמה חודשים אלא כל שבוע ואולי גם כמה פעמים בשבוע. הסיבה השניה היא שאני עם הגברים גמרתי. לא הולך יותר להפגש עם קותי או עם כל גבר אחר, אם תרצה באמת אותי. אני רוצה שתרצה אותי ורק אותי" סיים נתי.

"בטח שאני רוצה רק אותך, אידיוט. אחרת למה סבלתי את כל הקש שהאכלת אותי כל כך הרבה זמן? רוצה אותך בלי משחקים ובלי סיפורים. הזדיינו מספיק עם כל העולם ולהקתו. מעכשיו זה רק שנינו. שלא תדלק לי יותר מדי על הרעיון של שלישיות."

"וואלה? טוב. מה שתרצה עידן. אבל אם ארצה לצרף לך איזה בחור צעיר וחמוד לשלישיה, שתעשה את שנינו ונעשה אחד את השני. מה, לא תרצה?" אמר נתי והחל לצחוק.

"אני אראה לך מה זה בחור שלישי" עניתי לו, תוקע איזה אגרוף חלש בין צלעותיו וכשהוא מתכדר מכאב קל, אמרתי לו: "זו בדיוק התנוחה המתאימה" והתחלתי לכסות את פיו בנשיקות כשהשפתיים שלו נצמדות שלי ומעבירות בי רטט כמו שנשיקה של אך בחור לא הצליחה מעולם.

אנחנו מתנשקים בלהט, ותוך כדי זה נתי מתיישב לי על הזין עם גופו הרזה המכודר. הזין בקושי עומד לי באופן חלקי, אבל נתי מכוון אותו בנחישות אל החור שלו, מפסק את פלחי ישבנו ומחליק את הזין שלי לתוכו, לתוך החמימות הרטובה והנעימה שלו, כאילו חוזר למקומו הטבעי ומתמקם שם. זה היה זיון איטי ורגוע. זיון של נחמה.

בדיוק אז קותי פוקח עין מבין ענני הסטלה שלו  ורואה אותנו מזדיינים באיטיות ובעונג. הוא מחייך ואני צועק עליו: "תמחוק את החיוך האדיוטי מהפנים שלך, יא בן זונה מזדיין. עוד לא סיימנו לטפל בך אני בן זונה אם אני לא משאיר אותך קרוע ומדמם פה היום אחרי שנסיים לטפל בך !!! ומה הסיבה האלף חמש מאות ואחת המזויינת שלך שלא נעשה את זה?"

קותי חייך חיוך של מסטול, פתח את המגירה בשידה שלצד המיטה, שלף את האלף חמש מאות שקל שהבטיח ולידם הניח את המפתח של הדירה ואמר: "זו הסיבה האלף חמש מאות ואחת. נתתם לי את הזיון של הלייף. מצידי המפתח רזרבי הזה שלכם. תוכלו לבוא להזדיין בדירה מתי שתרצו, לכמה זמן שתרצו, ועם מי שתרצו. רק תוודאו שאני לא בדירה באותו זמן. בעצם... אכפת לכם שאני רק אסתכל עליכם מזדיינים? זה כל כך יפה..." אמר קותי, כשהזין שלי ממשיך להתפנק בישבן החם של נתי עוד ועוד.

"יודע מה, בשביל עוד אלף חמש מאות סיבות טובות, אנחנו נהיה מוכנים לתת לך איזה פעם להסתכל...חחח" אמר נתי ואני הצטרפתי לצחוק המשחרר שלו ואז שיחררתי עוד מנה עמוק עמוק לתוך ישבנו השחום, השעיר והמסעיר.

ובשולי הדברים שיר שמתחבר לי לסיפור:

P!nk - Just Give Me A Reason ft. Nate Ruess משנת 2013: