כבר זמן רב לנהוג אצלי לא פרסמתי פוסט חדש. היה לי כל מיני דברים שכתבתי אבל פתאום לא בא לי לכתוב על עוד זיון ועוד זיון. זה לא אומר שלא אכתוב על כך יותר, במיוחד אם יהיה משהו מעניין לספר, אבל היתה לי איזו תחושה של "מיציתי". לא לגבי הזיונים בינתיים, אלא לגבי כתיבת פוסטים שעוסקים בהם, לפחות לגבי הבנאליים שבהם. ברגעים כאלה אני חופר לעבר הרחוק ונעשה טיפוס נוסטלגי ומה יכול להיות יותר נוסטלגי מאשר תקופת הילדות? ואם כבר תקופת הילדות, אז אולי על האהבות הראשונות שלי? בימים הרחוקים ההם היה מדובר בבנות ובהרבה הרבה תמימות שהיום אולי נראית קצת מוזרה, אבל זה מה שהיה אז.
ומה יכול להיות הולם יותר לפתיחת פוסט כזה מאשר השיר "אהבה ראשונה" של החלונות הגבוהים, אי שם מסוף שנות השישים:
האהבות שלי, הראשונות שלי
אותן אזכור לעולם.
הנשיקות שלי, המתוקות שלי
היו יפות מכולן.
האהבה הראשונה - לנצח לא נשכחנה.
הכוכבים שלי האהובים שלי
אותם אזכור לעולם
לילה ויום ולילה...
האהבה שלי, העצובה שלי
היא נגמרה לעולם
והדמעה שלי החמימה שלי
היא יקרה מכולן.
האהבה הראשונה - היא נגמרה ואיננה
היו ימים שלי, ימים חמים שלי
אותם אזכור לעולם
לילה ויום ולילה לילה.
הפעם הראשונה שנושא האהבה צלח את דרכי היתה כמדומני בכיתה ה', גיל 10 או משהו כזה. בדיעבד אני יודע ש- ו' היתה היפה של הכיתה, אבל אז לא הבנתי כלום מימיני לשמאלי. לא שהיום אני מבין הרבה יותר טוב, אבל נעזוב את זה. בכל אופן ו' חיזרה אחרי במרץ ואני לא הבנתי מה היא רוצה מהחיים שלי שכל הזמן היא נכנסת לתוכם (כי היינו גם שכנים נוסף לכל) ומטרידה אותי מעיסוקי ללא הרף. לא הבנתי אז הרבה בעניני יופי, לא הייתי יפה בעצמי, אבל הייתי חכם. הייתי בין החכמים והמצטיינים של הכיתה שתמיד נאבק על המקום הראשון עם עוד ילד או שניים ובדרך כלל גם הייתי מצליח. בגיל הזה, לפחות בתקופה הרחוקה ההיא, גם חוכמה ומצויינות נחשבו למשהו. אבל כמו שזה נחשב מבחינתה, זה גם נחשב מבחינתי, והיא, איך לומר בעדינות, לא היתה מבריקה במיוחד. באחד הימים נמאס לי מחיזוריה הבלתי פוסקים וכשהיא הגיעה אלי שוב הביתה, חטפתי עצבים וצעקתי: "די, תעזבי אותי כבר". מרוב כעס, אף נעצתי את העפרון שהחזקתי אז בידי הישר לתוך הירך שלי. עד היום אני לא מבין למה עשיתי את זה, אבל הסימן של חוד העפרון שנשבר בתוך הבשר, עד היום קיים שם, תזכורת לטפשות ילדותית. ו' התחילה לבכות. כבר אז הייתי מומחה בשבירת לבבות של מתאהבים, אחר כך כבר טעמתי לא פעם איך זה להיות בצד השני של המתרס. בכל אופן, אמי שהיתה עדה להתרחשות לקחה את ו' לצידה וניסתה להרגיע אותה. היא היתה גם חדת אבחנה, אמי, וכבר אז הבחינה ביופיה המלבלב של ו' שעיני טחו מראות. "אל תדאגי," היא אמרה ל- ו' הבוכיה "לא יעבור זמן רב והוא יתחנן שתסתכלי עליו, אבל את כבר לא תשימי עליו ..." ניבאה אמי את נבואת הזעם שלה. שנה אחר כך אולי התחילה תקופת מסיבות הכיתה. ו' יפתה עוד יותר ופרחה. אני רק הסתכלתי עליה בלב דואב מהצד, מעריץ את האדמה שהיא דורכת עליה, והיא כבר באמת לא שמה עלי. ראיתי את ו' בפעם האחרונה כשהיינו בני 15 וקצת והיא באה לבקר אותי עם עוד ידידת ילדות בעיר מגורי החדשה. חצי שנה אחר כך ו' כבר נכנסה להריון מאיזה שהוא ערס מהשכונה שחמד אותה ופיתה אותה, ובגיל 16 וחצי ו' כבר היתה נשואה ואמא לתינוק שזה עתה נולד. כן, הילדות שלי עברה עלי במין צ'כונה כזאת...
כיתה ח', גיל 13, או משהו כזה, זכור לי כתקופה של התאהבויות סרק. הראשונה היתה א'. לא יודע מה היה לרזה-שחיף-דחליל שהייתי אז להתלהב ממנה על משמניה הגדולים. היו לה פנים יפות, זה נכון. בחלומי היא גם עשתה דיאטה, רזתה כמה עשרות קילו, מה שהיה עושה את ההתאמה ביננו ממש מושלמת. א' היתה הבת הראשונה ששיחקה ברגשותי, שחשבתי שרוצה אותי אבל רצתה רק לראות עד כמה אני רוצה אותה. זה נגמר בתחושת השפלה שפגעה בי מאוד וגרמה לי לריב גם עם שני החברים הטובים שלי שמשום מה חשבתי, ואולי בצדק מסוים, שגם ידם היתה במעל. אחר כך השלמנו ונשארנו ידידים טובים. הסיבה העיקרית להשלמה שלנו היתה שנרפאתי ממה שחשבתי כהתאהבות ב- א' והשלכתי את יהבי על החברה הטובה ביותר שלה - ר'.
החברות ביני לבין ר' היתה קצרת ימים. אולי כמה שבועות של סוף כיתה ח' לפני שהתפזרנו לבתי ספר שונים, ובמקרה שלי גם לעיר שונה לגמרי. אבל ר' תמיד תשאר זכורה לטוב בליבי. היא לא שחקה משחקים (כמעט שלא) ותמיד הרגשתי איתה בנוח. ניסינו עוד לשמור על קשר של ידידות בשנה - שנתיים שלאחר מכן, אבל מרחק הזמן וגם ההתבגרות סיימו את הקשר הזה, כמו כל הדברים בחיים.
בגיל 14 חשבתי שגיליתי אהבה חדשה, היום אני יודע שזו כנראה היתה רק חרמנות נעורים. ב' היתה ש כנתי. ב' היתה צעירה ממני בשנתיים ומשהו ואני נתתי לה שיעורים פרטיים בכל מיני מקצועות. למרות שהיתה צעירה ממני, ב' היתה מנוסה ממני בענינים שבינו לבינה ולימדה אותי דבר או שניים. בשורה התחתונה: ב' הפכה אותי לחרמן. כשהיא היתה מגיעה אלי היינו נועלים את דלת חדרי ואחרי שסיימנו את השיעורים הפרטיים הרשמיים הגיעה שעת השיעורים הפרטיים הבלתי רשמיים. מזמוזים יבשים על מיטת הנוער שלי, הרבה חושניות ותשוקה לא הכי ממומשת. ב' היתה נערה חושנית מאוד שידעה בדיוק מה היא רוצה ועזרה לי להבין שגם אני רוצה את זה. היא היתה גבוהה, שחומה, רזה, עיני שקד וגוף של איילה שלוחה. היא גם היתה מפותחת מבחינה גופנית עם חזה חמוד אך לא גדול מדי, שאהבתי להרגיש את רכותו נלחצת אלי. השנה או שנתיים שנתתי לה שיעורים פרטיים בין מזמוז למזמוז זכורות לי כחוויה מחרמנת מאוד שגרמה לי להרבה חלומות רטובים בימים הרחוקים ההם.
בגיל 14 התחרמנתי גם בפעם הראשונה מבנים. בן אחר ספציפי למען האמת. נ' היה בעיני, ואולי לא רק בעיני, נער הזהב של השכבה. הוא למד בכיתה המקבילה והיתה אחד המקובלים. לא היה ביננו שום קשר מלבד העובדה שלכיתותינו היו שיעורי שחיה משותפים. אז גם ראיתי בפעם הראשונה, במלתחות הבריכה, את הישבן הזהוב החלק שלו שגרם לי גם הוא ללא מעט פנטזיות לאחר מכן. חלפה לה תקופת מה ובמסגרת המגמות של התיכון מצאתי את עצמי בכיתה אחת עם נ'. באותה תקופה היה נהוג לצאת לאיזה שבוע של שירות לאומי או של"ח לאיזה שהוא מקום נידח בארץ ודווקא שם התיידדנו לפתע. כשחזרנו מאותו שבוע נ' כבר צירף אותי לחבורה שלו, למסיבות ולבילויים שלהם.
אז גם שמתי לב בפעם הראשונה ל- ל', אשר התאהבתי בה, בתלתליה החומים, בעיניה הירוקות שהסתתרו מתחת למשקפיים שבעיני לא היו קיימות בכלל, בחיוכה המתוק, בצחוקה המתגלגל ובחביבותה הרבה. התאהבתי עד לשורשי אוזני. ההתאהבות הזו יצרה אצלי פרספקטיבה חדשה לכל עניני האהבות הראשונות שבין רגע בטלו בעיני כקליפת השום. ל' חיבבה אותי, אני בטוח בכך. היתה רק בעיה אחת ענקית שהפרידה ביני לבין אהבתי הגדולה ל- ל'. לבעיה הזאת קראו נ', נער הזהב, שהיה החבר הצמוד של ל' כבר כמה חודשים.
לא רק ש- ל' היתה חברה שלו, היא גם היתה מאוהבת בו עד עמקי נשמתה. האהבה שלה אליו היתה כזו חזקה, שגם שנים רבות אחרי שהם כבר נפרדו, היא עדיין לא הצליחה להתגבר עליה, רק שאף אחד מאיתנו לא ממש הבין את זה אז. מתי שהוא נ' החליט להפרד מ- ל' בפעם המי יודע כמה. בכל הפעמים הקודמות היא הצליחה לשכנע אותו לחזור, אבל הפעם לא הלך לה. הפרידה היתה סופית ו- ל' באה להתנחם אצלי, ידידה הטוב ביותר, על הפרידה הזאת. כמו מניאק אמיתי וללא כל בושה שכחתי בין רגע מ- ת', בת אחרת שהיתה מעין חברה שלי, לא ממש חברה, אבל בת זוג לבילויים ולמזמוזים. ברגע אחד, בדילוג קליל ולא כל כך אלגנטי קפצתי לזרועותיה המחכות של ל', אהבתי הגדולה ועד אז, אהבתי הנכזבת.
לזמן קצר ביותר, קצר כימי פרפר היינו גם זוג. היתה הנשיקה המושלמת, היתה אהבה קצרה, קצרה מדי. הכל קרה מוקדם מדי. ל' עוד לא ממש התאוששה מאהבתה ל- נ' ומהפרידה ממנו. יקח לה עוד שנים רבות להתאושש מכך, אבל גם את זה לא ידענו אז. היא העדיפה שנשאר ידידים, אבל אני ידעתי שכבר איבדתי אותה לבלי שוב. זמן קצר אחרי זה התפרקה החבורה מרוב פרידות של בנים מבנות, אבל אנחנו, קבוצת הבנים שהיינו שם עוד המשכנו לשמור על קשר שנים רבות לאחר מכן. כולנו, חוץ מ-נ', נער הזהב. מתי שהוא באמצע הצבא פגשתי אותו ברחוב. לתדהמתי פניו היו מלאי חטטים והזוהר של נער הזהב של פעם כבר הועם. אחר כך נותק איתו הקשר ושמעתי שאחרי הצבא הוא נסע לאמריקה.
עד היום אני תוהה מה עלה בגורלו של נ', נער הזהב, ואיך הוא נראה היום אחרי שנים רבות. האם הוא נרפא מחטטיו וחזר להיות נער זהב חתיך יפה וחייכני, רק מבוגר יותר? או שמא כמו ל', חברתו מאז, גם יופיו חרב. את ל' אגב פגשתי שנים רבות לאחר מכן. זו היתה פגישה מקרית באיזה ארוע של מכרים משותפים. ראיתי אותה עם בעלה ועם ילדיה ונדהמתי למראה השינוי. נדהמתי למראה חורבן היופי ואובדן החינניות. יש כאלה שהזמן מחולל שמות במראה שלהם. ל' היא דוגמא מהלכת לכך.
לי, לעומת זאת, השנים שחלפו עשו רק חסד, באופן יחסי כמובן. ענין של גנים כנראה. לא שנהייתי יפה תואר פתאום, אבל באופן יחסי אני נראה היום יותר טוב ממה שנראית פעם בהשוואה לבני גילי ומרגיש יותר טוב לגבי עצמי ממה שהרגשתי בימים ההם. יש ימים שאני אפילו מרגיש סקסי כשאני רואה את עצמי במראה או באמצע סקס מענג...
ברגעים כאלה אני מרגיש יותר טוב מ- ל' שלא רצתה אותי אז והיום לא הייתי מעיף לעברה מבט שני, ויותר טוב מלא מעט אנשים שהיו איתי אז. כשאני פוגש אותם פה ושם, הם מופתעים ממה שהם רואים. גם בסמול טוק של "מה קורה איתך היום?" אין לי במה להתבייש. אני רואה את ההפתעה על פניהם ואני מחייך. זו הנקמה המתוקה שלי. 
נ.ב. ואם הם היו יודעים שמץ ממעללי בעולם הגברים, אני מניח שההפתעה שלהם היתה עוד גוברת, אבל לאף אחד אין שמץ של מושג על כך. הם חושבים שאני סטרייט לכל דבר. הכל קבור ונעול במעמקי הארון שנמצא בפילבוקס המבוצר שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
