פילבוקס

פעם אולי הייתי לוקח את זה כבסיס לסיפור דמיוני, אבל הפעם החלטתי פשוט לכתוב על מה שקרה. האמת שתמיד ידעתי אי שם בירכתי המוח שהסכנה הזו קיימת. העדפתי להדחיק ולחיות את חיי בעולמות המקבילים שלי ולקוות שלעולם לא ייחצו הקווים המפרידים ביניהם. את הסוד על חיי הכפולים איש מחברי ובני משפחתי אינו יודע, וקיוויתי שהדבר ישאר כך גם בהמשך, אבל השבוע קרה משהו שמאיים לנענע לי את הספינה.

זה החל כמו עוד אחד הימים הרגילים האלה. יום חם, חם מאוד. בימים כאלה אני מחפש כל דרך אפשרית לצאת מאורות הניאון במקום העבודה שלי, אל השמש אל החום ואל השעשועים בגעש עם בחור מוכר, מבין כמה בחורים שאני יודע שיהיה כייף איתם שם בגעש.

אבל הפעם אני לא לספר על הבחור שהייתי איתו או הזיון הנחמד או הרוח וסופות החול שקטעו את הביקור באיבו, הפעם אני עומד לספר על משהו שקרה כשהתהלכתי על החוף, בדרכי אל שביל היציאה. הרוח נשבה. אובך וקצת חול באוויר והטמפרטורות צונחות מרגע לרגע. כל מה שרציתי זה לעוף משם והלכתי קצת מהר, מה שגרם לבחור שאיתי להשתרך כמה מטרים מאחור. כשהתקרבתי לשביל העולה למעלה, הבחנתי כי ממול מגיע בחור לבוש בגד ים ונטול חולצה, שגם היה בכיוון לאותו שביל. נתתי בו מבט קצר והיה נראה לי שהוא לא ממש לטעמי. אמנם הוא היה בתחילת שנות העשרים שלו, אבל סבל מקצת עודף משקל, ולא היה ממש רזה או חטוב כמו שאני מעדיף. חוץ מזה היה נדמה לי שיש לו קצת שיער מיותר במקומות שאני מעדיף שיהיו חלקים. לא גיליתי בבחור עניין מיוחד ולא ניסיתי לרמוז לו שום דבר, אבל הבחור המשיך לנעוץ מבטים ולא קלטתי למה.

הראות היתה קצת לקויה אבל הלכנו והתקרבנו, אז הסתכלתי עליו שוב. מקרוב יותר הוא דווקא נראה יותר חמוד, אבל בכל מקרה לא מישהו שהדליק בי איזה זיק של חרמנות, במיוחד כי כבר הייתי אחרי זיון ופורקן ולכן לא התעמקתי יותר מדי בפוטנציאל של האם שווה או לא שווה לעשות איתו משהו. המשכתי ללכת והבחור המשיך להעיף מבטים. זה כבר נראה לי מוזר יותר ויותר, ואז ירד האסימון.

לפתע קלטתי שהוא בן של חברים טובים ושאני מכיר אותי מגיל אפס. הוא היה ילד יפה. הוא היה נער חתיך וכשגדל קצת והיום הוא בחור בתחילת שנות העשרים, עדיין יש לו פנים יפות, אבל הגוף קצת פחות. לא משהו שקצת עבודה בחדר כושר לא יכולה לפתור. מה שעוד ידעתי על הבחור שהוא סטרייט, שבנות נמשכות אליו ושאף היתה לו חברה במשך כמה שנים עד לאחרונה.

לכל השדים והרוחות [והיו פאקינג רוחות באותו זמן] איך הוא הגיע לשם ומה הוא עושה שם עם שורט ובלי חולצה בחוף של הומואים/נודיסטים? אם הוא היה עם בחורה הייתי עוד יכול לחשוב שאולי הוא אחד מאותם זוגות סטרייטים נדירים שלפעמים מגיעים לחוף, אבל הוא היה לבד. אם הוא היה עם תיק גב וציוד טיולים, הייתי יכול להניח שהוא אחד מקבוצות המטיילים שבאים לעיתים (לשמחתי לא כל כך תדירות) לטיול בשמורת הטבע שחוף געש הוא חלק ממנה, אבל לא היה לו שום ציוד טיולים, אלא רק ציוד של מישהו שבא לים.

אני מניח שאותו הרהור עבר לו גם ביחס אלי, אבל אני הייתי בבעיה נוספת. בניגוד אליו, אני לא הייתי לבד. היה איתי בחור,אשר למרות שהלך כמה מטרים מאחורי, נראה היה שכל אדם עם קצת שכל בראש היה מבין שאנחנו יחד, ואם אנחנו ביחד, בחוף כמו חוף געש, ברור שלא באנו לחפש צדפים על החוף בסתם יום חול באמצע היום.

התחלתי להרהר מה היה קורה אם הוא היה מטייל על החוף ומגיע לאיזור שבו הייתי ערום? מה היה קורה אם הייתי מזמין אותו או מתחיל איתו בטעות? מה היה קורה אם היה רואה אותי מזדיין שם? תהיתי מה יקרה אם אתקל בכרטיס שלו באטרף? אם אתחיל איתו בטעות? או אם אראה אותו שוב על החוף...

ידעתי שאם אני זיהיתי אותו, אז גם הוא זיהה אותי ללא ספק, ותהיתי. האם הבחור הומו בארון? אבל בעצם אולי גם הוא חי עם הכפילות הזו של עולמות מקבילים, העולם הסטרייטי הרגיל שבו הוא יוצא עם בחורות והעולם השני, המקביל שבו הוא נפגש בסתר עם גברים כמוני?

לא אמרתי לו כלום והוא לא אמר לי כלום. רק מבטים של שתיקה הוחלפו ביננו. מבטים של שתיקה ותהיה. מבטים של חשש ודאגה. האם יאמר משהו למישהו? האם ישתוק? האם ההורים שלו יודעים על נטייתו ומסתירים את הסוד שלו או שהם לא יודעים כלום. קיוויתי שהם לא יודעים כלום וקיוויתי שהוא עמוק בארון ומעוניין להשאר שם. בשבילי קיוויתי, כי ידעתי שכל עוד הוא שם יש סיכוי גדול יותר שהוא ישמור על שתיקתו ולא יחשוף את הסוד שלי.

מעניין מה יקרה כשאראה אותו באחד ההזדמנויות שאפגוש את הוריו. האמת שהזדמנות כזו עשויה לקרות ממש בשבוע הקרוב. האם יאמר משהו? האם יחייך חיוך של ידיעה והבנה של שותפים לסוד? בידי כל אחד מאיתנו האפשרות לנענע את הספינה בה מתנהלים חייו הבטוחים של האחר. קיוויתי שנוצר איזה שהוא מאזן אימה ביננו, מאזן של "שתוק לי ואשתוק לך".

ובהקשר זה של נענוע ספינות רגועות, נזכרתי בשיר Hues Corporation - Rock The Boat משנת 1974 שנכתב כמובן בהקשר שונה לגמרי:

כשסיפרתי לארי הירושלמי, ידיד הנפש שלי, על כל הפרשה הוא נזהר בדבריו אבל בין השורות יכולתי להבין שהוא היה מגיב כפי ש- 99% מהאנשים היו מגיבים והיה מעיף את דותן לכל הרוחות. טוב, ארי הוא גם הרבה יותר אימפולסיבי וקצר רוח ממני. על דבר אחד הוא הסכים איתי, שאני צריך למצוא דרך להרגע. "געש זה רעיון טוב", הוא אמר לי, "תלך, תנקה ראש, תזיין, ותפסיק לחשוב עליו על הזמן ולהכנס לסרטים".

על דבר אחד ארי הצטער וזה על כך שלא הצעתי לו לבוא איתי, אבל כבר היה לי רעיון אחר בראש, לאור שיחה שהיתה לי כמה ימים קודם לכן עם פדרו האינדיאני, 24. צלצלתי לפדרו ושאלתי אם הוא אכן בחופשה ואם עדיין בא לו ללכת לגעש, והוא הגיב בהתלהבות.

הים היה מושלם, ופדרו ממש השתדל להנעים את זמני. העברנו בחוף שעות ארוכות של שכשוכים וסתם רביצה על החול החם, נהנים מהשקט ומהרוח הנעימה. אכן ניקוי ראש מוחלט. לא רק נחנו שם בחוף, אלא גם התחרמנו, אך כל פעם שנגעתי בו נדדה מחשבתי רק לכמה שהייתי רוצה לגעת שם בדותן על החול החם, ולא בו. השתדלתי לשכוח. השתדלתי להטביע את יגוני בישבנו המזמין של פדרו שהתאווה מאוד לקבל את הזין שלי, אבל הראש שלי היה במקום אחר. זיינתי, ליטפתי והתחרמנתי אבל זה לא היה זה. פדרו היה מישהו מוכר מדי ומישהו שחום מדי. הרגשתי שכדי לשכוח קצת מדותן, אני צריך איזו טוויסט, איזו התרגשות חדשה, איזה אתגר מעניין.

היינו כבר אחרי הסיבוב השני או השלישי של הסקס. פדרו כבר גמר פעם או פעמיים, אך אני עדיין לא. הייתי מפוזר מדי וטרוד מדי. רבצנו לנו על החוף הנעים וסקרנו את הסביבה שהיתה די ריקה, באופן מפתיע ליום החם ההוא.  זה היה הרגע בו ראינו את הבחור ההוא מגיע וכשחלף לידינו החלטתי לנופף לעברו ולומר לו שלום, הוא החזיר חיוך ואמר גם "שלום" אבל אז הטלפון שלו צלצל. בחוף הגדול הזה אין כמעט קליטה סלולרית, אבל מסתבר כי קרוב למקום בו ישבנו היה אזור של קליטה, מה שגרם לו להעצר שם, לנהל את השיחה שלו ולבסוף להתיישב שם במקום, במרחק לא רב מאיתנו.  

הבחור היה בהיר, נאה ונראה לי כבן שלושים ושנינו הבטנו לעברו כשהחל להתפשט, ובחנו בתשומת לב את ישבנו המקסים.  למרות שפדרו פסיבי, הוא יודע להעריך ישבן יפה כשהוא רואה כזה, והוא מיד אמר לי שיש לבחור ישבן יפה. עניתי לו שאכן הישבן של הבחור מאוד מושך ובא לי עליו. "אז לך דבר איתו" אמר פדרו, אבל עניתי לו שאני מתבייש. אמרתי לו שאני לא הטיפוס שמתחיל עם בחורים על החוף ומעדיף שיפנו אלי ויראו התענינות לפני שאני עושה משהו.

בינתיים הבחור נכנס לים ומבטי העורגים ליוו אותו בדרכו. "לך על זה" דירבן אותי פדרו. "לא יפריע לך?" שאלתי. "ממש לא" פירגן לי פדרו בקלילות שלא נתקלתי בה עם בחור כלשהו בעבר, ואהבתי את זה. לא הייתי בטוח אם יהיה לי אומץ לעשות משהו אבל הבנתי שזה "עכשיו או לעולם לא". קמתי ונכנסתי לים גם כן. שמתי לב שעוד בחור נכנס לים במרחק מה והיתה לי תחושה שגם הוא מתקדם לעברו של בעל הישבן המקסים, אבל אז אזרתי אומץ והתקרבתי אליו עוד יותר עד שיכולתי לדבר איתו.

דיברנו קצת על היום החם ועל המים הקרירים. הבחור סיפר לי את שמו וגם אני סיפרתי לו ואז שאלתי מאיפה הוא והתברר שהוא חי בכלל בחו"ל ורק היה בביקור בארץ. דיברנו קצת על מה שעשה פה ועל מה שעושה בחו"ל והיתה שיחה קלילה ונעימה. הרגשתי איתו חופשי ומשחורר למרות שהכרנו רק לפני כמה דקות, ואולי בעצם מהסיבה הזו.  היה לי קריר במים ואף רעדתי קצת מקור. אמרתי לו שקצת קר לי ושאלתי בחיוך אם אפשר חיבוק. הבחור חייך, אמר "בוודאי" והתחבקנו שם חיבוק חמים ונעים, אם כי קצר.

למרות ששנינו היינו ערומים, זה נדמה יותר כמו חיבוק סחבקי מאשר חיבוק חרמני, ואני רציתי יותר. הייתי זקוק למנת חום ואינטימיות, ובא לי לקבל אותה ממנו. התקרבתי אליו שוב ונצמדנו זה לזה, הפעם לחיבוק ממושך יותר ונשיקה. זה היה קצת הזוי אבל שנינו זרמנו עם זה בכייף.

לא שאלתי בכלל אם הוא אקטיבי או פסיבי ומה הוא אוהב ואיך או כל השאלות האטרפיות האלו. היננו שני גברים שרצו מנת חום ואינטימיות ונתנו אותה זה לזה. מבחינתי, כל בחור הוא פסיבי עד שיוכח אחרת, והבחור הזה לא עשה שום דבר שיוכיח לי אחרת. להיפך. הוא מישש לי את הזין ואהב את מה שמצא ואז, תוך כדי החיבוק, הוא כרך רגליו סביב מותני כשזין זקור נודע בזין זקור והתנשק איתי שוב, הפעם נשיקה עמוקה וחמה יותר, מה שגרם לו לצחוק קצת במבוכה.

היה נעים, אבל מלבד מזמוזים חמימים בים לא עשינו כלום. הבחור היה קצת ביישן מדי לסקס על החוף, למרות שבא מאוד לשנינו. לעת פרידה הוא נתן לי את הניק שלו באטרף אבל חזר למחרת כבר לחו"ל ולא הצלחנו להפגש שוב. הוא היה הבחור הנכון בזמן הנכון, ולמרות שלא היה בינינו סקס, זה היה מה שהייתי צריך. הכל בזכותו של פדרו שפרגן, דירבן והתייחס בנונשלנטיות לכל הענין.

למרות כל הסקס עם פדרו וכל המזמוזים עם הבחור מחו"ל,  לא גמרתי.  לא הפריע לי שחרמנותי רק מצטברת וקיוויתי שאולי זה סימן טוב. סימן שאני צריך להשאר טעון וחרמן עוד. סימן שאולי אני צריך לשמור הכל לדותן. סימן שאולי, למרות הכל, הכל יסתדר איתו, אבל עדיין לא היה לי מושג איך. למחרת הייתי עתיד לגלות...