כמעט תשע שנים שאני מכיר אותו ולא באמת מכיר אותו. זה קרה בימי הראשונים באטרף כשאחת ההודעות המענינות שקיבלתי היתה ממנו. הוא היה אז בסוף שנות העשרים שלו, שחום, אקזוטי, חטוב חלק וסקסי מאוד. מה שמשך אותו לכרטיס שלי אז היה אהבתינו המשותפת למוסיקה על כל גווניה, כי בימים ההם היה לי כרטיס שפירט לא רק את העדפותי המיניות אלא גם את שלל אהבותי בתחומי המוסיקה הסרטים הסדרות. זה היה כרטיס שהתיימר להראות לאחרים מי אני שמאחורי תמונת התחתונים שלי, אבל בדיעבד 99.9% מהבחורים שפנו אלי פנו בגלל התמונה הזו ולא בגלל טעמינו המוסיקלי המשותף.
טוב, נו, אני מניח שגם האקזוטי החטוב הזה בעל עיני השקד החומות, ראה קודם את תמונת הכלי הבולט בתחתונים שלי ורק אחד כך שם לב לעומק המוסיקלי שלי, אבל המוסיקה חיברה בינינו. ניהלנו המון שיחות במשך השנים. היו תקופות אינטנסיביות יותר, במיוחד בהתחלה והיו תקופות דלילות או אפילו שנים שלא דיברנו, אבל איכשהו גם כשסגרתי את הכרטיס וגם כשפתחתי אחרים הוא אכישהו הגיע אלי או שאני הגעתי אליו וחזרנו לדבר לעוד פרק זמן.
זה לא שהוא חשד שאני נראה על הפנים ורק דיברנו על מוסיקה. תמיד הוא הרבה להחמיא לי, אמר לי שפנים עושות לו את זה יותר מגוף ולמרות שבדרך כלל מבחינצתי זה מתכון לכשלון, דווקא אחרי שבאופן חריג שלחתי לו תמונת פנים, הוא אמר לי שאני מושך בטירוף. למרות כל זאת, אף פעם השיחות שלנו לא הרחיקו לכת לפגישה ואפילו לא לשיחת טלפון. תמיד הוא היה עטוי דוק של מסתורין. תהיתי למה הוא לא נותן לי את מס' הטלפון שלו ולמה אנחנו לא נפגשים, ולמה הוא שומר דיסטנס כזה אם אני כזה מושך בעיניו ועוד יש לנו כימיה טובה.
זה לא שהוא אי פעם אמר לי שהוא לא רוצה להפגש איתי, אלא כל פעם שהתחלתי לדבר בזהירות על זה שאני רוצה להפגש איתו הוא איכשהו התחמק והתרחק, מה שלא הפחית כהוא זה את רצוני להכיר מקרוב את הבחור המיוחד הזה שהרגשתי שיש משהו שונה מאחוריו. היו לי ספקולציות וניחושים שונים לגבי זה עד כדי כך שהם אפילו היוו השראה לאחד הסיפורים שכתבתי בעבר.
בדמיוני היה אמור להיות איזה פגם נסתר מאחורי הפנים היפות והגוף הסקסי שלו. פגם שלא רואים בתמונות אבל שהוא חושש שיחשף אם וכאשר ניפגש, אבל בדמיוני הסכמתי כבר לקבל את אותו פגם יהא אשר יהיה, רק שאוכל להתקרב קצת לבחורהזה שכל פעם שניסיתי להתקרב אליו הוא התכדר כקיפוד המנסה להתגונן מסכנה.
לאחרונה התחלנו לדבר שוב לאחר הפסקה ממושכת. הפעם סוף סוף אחרי כל השנים האלה הוא נתן לי את מס' הטלפון שלו באיזו קלילות לא מובנת (לעומת חומות העבר) ולא ברח כשהתחלנו לדבר שוב על פגישה. זמן קצר אחרי שחזרנו לדבר זה קרה ועדיין לא האמנתי שזה קורה. קבענו להפגש אצלו בדירה.
הוא הזהיר אותי מראש שאם המטרה שלי היא סקס, אז זה לא יקרה בפגישה הזו. הוא אמר שמקווה שאבין ותהיה לי סבלנות. הוא הוסיף גם שלמרות זאת, הוא חושב שאני מושך מאוד, ושמחתי על כך. אחר כך הסביר שהוא חרדתי מאוד לגבי סקס עם על המחלות שמסתובבות בדאון טאון תל אביב. הוא סיפר לי שלא עשה סקס כבר המון זמן ומעולם לא נפגש עם מישהו שהכיר באטרף. הסתבר שהוא ראה בי אדם מיוחד שראוי לאמון כזה וציפיתי מאוד לפגישה שלנו.
כשהגעתי הוא היה חייכן לבבי ומארח למופת, אלב אני רציתי יותר. רציתי להיות קרוב אליו, רציתי לגעת בו ורציתי לנשק אותו, אבל ישבנו בנפרד, הוא על ספה קטנה ואני על כורסא שבצידה. היה אולי מטר בינינו אבל זה הרגיש לי כקילומטר כי כל מהותו שידרה לי: "אל תיגע בי". הרגשתי כמו איזה נער בן 15 בדייט ראשון שמת לשים את היד שלו על מי שאיתו אבל לא מעיז לעשות את הצעד שיקרב בינינו, כלומר לעבור מהמקום בו ישבתי לשבת לצידו על הספה.
הוא הכין לנו משהו קל לאכול והביא שתיה, אני הדלקתי איזה ג'וינט שהוא שמח להשתתף בעישונו אבל לא התקדמנו לשום קרבה פיזית עד אחרי שסיימנו לאכול. החלטתי שאני חייב לבדוק אם יש שם משהו. אם הוא רק ביישן חרדתי שיש לי סיכוי איתו או שהוא פשוט נמשך אלי רק איטלקטואלית ולא פיזית, למרות שציין כמה פעמים שאני מושך בעיניו. נשמתי עמוק, לא רציתי שיבהל אבל החלטתי לעשות את הצעד שלי ואמרתי לו שאנחנו ממש רחוקים. שאלתי אם אפשר להתקרב קצת, ובבד בבד עם השאלה, בלי להמתין לתשובה שלו, קמתי והתיישבתי לידו על הספה הקטנה.
הוא אמר בחיוך ביישני שהוא רואה שלא חיכיתי לתשובה שלו ואני שלחתי יד מהסס לללטף אותו קצת והרגשתי את רעידותיו, מהתרגשות או פחד או שניהם יחדיו. זה היה קצת הזוי. הבחור כבר לא ילד, וגם אני מזמן לא, אבל שנינו מתנהגים כמו שני נערים צעירים ובתוליים שלא נגעו בגבר מעולם. רכנתי קצת לעברו לנשיקה קלילה על השפתיים והוא חייך, רעד קלות ומיד התרחק והכריז: "זהו, מספיק". אבל זה ממש לא הספיק לי ומסתבר שגם לא לו.
המשכנו לדבר ושוב עשיתי איזה צעד לכיוון נשיקה והפעם היא היתה קצת יותר ממושכת. לא עבר הרבה זמן, למרות עוד כמה הפסקות והכרזות ש"זהו מספיק" ולמרות שידי כבר ליטפה את גבו החלק ואף קצת דרומה לכיוון ישבנו, כיוון שהוא הרחיק אותי ממנו במהירות, הוא הפשיר והלך עד שכבר התנשק איתי כמו שצריך עד הסוף.
לא יודע מאיפה בא לו התשוקה הזו פתאום. לשוני כבר חדרה עמוק לפי ולשונו לפי והסכר נפרץ. הוא התנשק איתי בלהט שלא חוויתי אי פעם בעבר. נשיקות הורסות, חמות רטובות, עמוקות וכל כך ארוכות שכבר הגענו כמעט לכלות הנשימה. הוא לא יכול היה להפסיק להתנשק איתי ורק המשיך עוד ועוד ועוד. גם כשעצרנו לנשום קצת, מהר מאוד הוא חזק לנשק אותי ולומר כמה שאני מטריף אותו. זה היה כל כך טוב וכך כך חושני. לא חשבתי שאפשר ליהנות כל כך מנשיקה. אין דברים כאלה. כולי כבר רטטתי מהתרגשות והזין שלי איים לקרוע את המכנסיים, אבל נותרנו בתמימות הנשיקות סוף האלה ולא מעבר לכך. התנשקנו שעה אולי שעתיים, לא יודע. איבדתי את תחושת הזמן שכמו עצר מלכת. שנינו המסנו בנשיקה או בעצם באין ספור הנשיקות האלה את כל המרחק שלא הצלחנו לגשר עליו במשך תשע שנים ארוכות.
אחרי שלוש - ארבע שעות שהייתי אצלו הגיע הזמן ללכת. התחתונים שלי כבר היו רטובים מפריקאם. גם כשעמדתי על סף הדלת לעוד נשיקת פרידה קטנה אחת היא היתה לעוד סדרה שניה של נשיקות בלתי מסתיימות וכל כך מענגות. האופטימיות שלי שבסופו של דבר יהיה בינינו גם חיבור גופני ולא רק אינטלקטואלי, השתלמה לבסוף, בניגוד לכל התרבות קצרת הרוח בשוק הבשר האטרפי.
אני יודע שעוד ארוכה הדרך לסקס או מציצה או אפילו לכך שאמצא את עצמי מתי שהוא ערום איתו במיטה. אם לפגישה ולנשיקה לקח לו להגיע תשע שנים, אין לי מושג כמה זמן יקח עד שנתקדם עוד קצת. הוא אמר לי להיות סבלני והוא היה הכי ברור בעולם לגבי רתיעתו מסקס וחרדותיו, אבל אני אופטימי. אני מאמין שנועדנו להכיר יותר מקרוב ואני מקווה שלא ירחק היום ואתחבר אליו חיבור מושלם בלי מחיצות של בגדים, חרדות ועכבות.
רצו לי
כל מיני שירים שקשורים לנשיקות בראש אבל בסוף בחרתי בשיר מתאים יותר לסגנון
המוסיקלי שהוא אוהב, הבלוז של פעם. שיר שמתאים ושאני גם אוהב מאוד כי הוא
מייצג את התחושה שלי שאחרי כל השנים האלו סוף סוף זכיתי להכיר אותו מקרוב.
אז אחרי כל ההקדמה הזו קבלו שיר מופלא שבמקור הוא משנת 1941, אבל שנדמה לי שהגרסה הטובה והמוכרת ביותר שלו הינה דווקא משנת 1960 - Etta James - At Last:
ובעצם לכבוד הנשיקות המהממות של הבחור המיוחד הזה החלטתי לצרף פה עוד שיר ישן. במקור הוא משנת 1960 בביצוע Betty Everett משנת 1964 אבל אני מעדיף את הגרסה המאוחרת יותר של הזמרת שר משנת 1990, אז קבלו את השיר - Cher - The Shoop Shoop
Song (It's In His Kiss):
"יש לי משלוח מנות בשבילך", אמרתי לדני, התימני הרזה עם העיניים הירוקות, אחרי איזה שבועיים שלא נפגשנו ואחרי שהשגתי כיוון שחלק ממנו היה בשבילו. "כן, ממש משלוח מנות... משהו שאני שילמתי עליו" הוא הגיב בקצת לגלוג ציני. זה רק גרם לי ללכת לארגן קופסה נחמדה של משלוח מנות, לשים בתוכה כמה בקבוקונים קטנים של ויסקי קוניאק וכאלה שהבאתי פעם מהדיוטי פרי ומאז שכבו אצלי כאבן שאין לה הופכין, ולהוסיף אותם למשלוח המקורי, רק שלא ירגיש שאני לא משקיע במשלוח מנות אמיתי. אה, וגם שוקלדים הוספתי, וכתבתי לו שיש גם הפתעה קטנה משלי."פששש... נראה שהשקעת" הוא הגיב והלך להכין לי גם איזה משלוח מנות חמוד שארגן בעצמו עם מה שמצא בבית.
באותו יום סמוך לפורים היה מזג אוויר יפה של שמש נעימה, של עשרים מעלות שהרגישו הרבה יותר ונסענו לגעש. ישבנו שם, עשינו, שתינו, דיברנו ושכשכנו קצת את הרגליים במים כי היה קריר מדי להכנס ממש. היה כייף ממש, אבל ממש רציתי להביא לו עוד משלוח מנות. אישי יותר. נעים יותר וסקסי יותר. לא ראיתי שום כיוון לחרמנות מצידו עד שהבחנתי שבאיזה שהוא שלב הוא מביט לצדדים ובודק אם אין אנשים בסביבה. זה היה הסימן שלי, להתקרב אליו ולעשות את הצעד שלי.
היינו ערומים והוא שכב על הגב, החתחלתי ללטף אותו וכשהוא לא סילק לי את היד אלא המשיך להתנשם בהנאה, עברתי לשכב עליו, לחבק בחום ולהתנשק. הוא זרם ואז הגיע השלב הבעייתי יותר. רציתי את הישבן שלו והוא הגיב בקצת סרבנות לרצון שלי להפוך אותו, אבל איכשהו שיכנעתי אותו שאני חייב להרגיש אותו קצת, את הישבן שלו, והבטחתי לא לחדור. איכשהו הרגשתי שהוא לא בעניין להחדר הפעם (כפי שקורה בדרך כלל), אבל אני כל כך מת על הבחור הזה שלא אכפת לי. דני הסתובב על הבטן וישבנו החמוד חיכה לי.
השתרעתי עליו והוא נאנח. אני מרגיש את התשוקה שלו, למרות שהוא מתכחש לה רוב הזמן, אבל האנחות שלו ונשימותיו המואצות כשאני מתחיל להתעסק איתו, הם פוליגרף אנושי שלא יכול לשקר. שלחתי את ידי לתיק השחור הקטן שלי ושלפתי ממנו את הג'ל. סיככתי את ישבנו השעיר ואת החריץ והחור החלקים יחסית שלו ושימנתי גם את הזין שלי. התחלתי להחליק עליו הלוך חזור בחריץ שבין פלחי ישבנו החם והסקסי. קירבתי את הזין אל החור והתחלתי לשחק לו שם בלי לחדור אבל הוא מלמל "לא" שהפעם היה ברור מאוד ולא לחצתי.
חזרתי להתחכך בישבנו ולפנטז עליו מקבל אותו עמוק חזק וטוב ודני המשיך לגנוח ולהיאנק בהנאה רבה, עד שזה בא וגמרתי בכמויות אדירות על ישבנו, נותן לו את משלוח המנות השלישי והכי אמיתי ואישי שרציתי לתת לו לכבוד הפורים הזה.מיד כשגמרתי, דני הסתובב והמשיך לשחק לעצמו בזין היפה החם והעבה שלו, כשאני מלטף אותו, עד שהוא הביא את המשלוח מנות האישי שלו במטחים עזים על החול החם.
והפעם האסוציאציה שלי העיפה אותי (מי שיבין יבין למה) לשיר Come as you are של להקת נירוואנה משנת 1992:
אחרי כמה חודשים שלא פגשתי את המכוער עם הגוף הסקסי והישבן המהמם, הוא פנה אלי ושאל אם יכול לדרדר אותי. אמרתי שלא אבל אחרי כמה ימים הוא פנה שוב, אמר שהוא חרמן ברמות ומת עלי ועל הזין שלי. שוב השבתי את פניו ריקם ואף הוספתי שאם הוא כזה חרמן זה אומר שאם היינו נפגשים הוא היה גומר מהר ומשאיר אותי עם הזין ביד כמו שקרה כמה פעמים בעבר. חלפו להם עוד כמה שבועות ושוב התחלנו לדבר הפעם פתחתי קצת יותר את השיחה על האגואיסטיות שלו שמרוכז רק בגמירה שלו ולא שם זין אחרי זה מה איתי. אמרתי לו שכמה שהוא מושך אותי זה לא מתאים לי ככה. הוא דווקא שמח שהעליתי את זה, אמר שכנראה שהיה מרוכז בעצמו יותר מדי וישים לב לכך בפעם הבאה שניפגש.
לא חשבתי שהפעם הזאת תגיע כל כך מהר, אבל אמירה צדדית שלי שנשארתי בלי "כיוון" והתגייסות מהירה שלו לעזור, בהחלט ריככה את התנגדותי. אחרי שהודיע שאירגן לי את הכיוון וקבענו מקום ושעה שאגיע לאסוף את זה ממנו, הוסיף שאלה קטנה: "נמשיך משם?". השאלה הזו נחתה עלי בטיימינג טוב והחלטתי ללכת על זה. לתת לו עוד צ'אנס להוכיח לי שהסקס איתו יכול להיות טוב גם לי ושאני יכול להיות יותר מאשר הדילדו האנושי לחרמנות ולגמירות שלו.
כשנפגשנו הוא היה מאוד ידידותי. הוא לא חדל לומר לי שוב ושוב שהוא אוהב את הזין שלי, שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול בלי הזין שלי. הוא הזכיר לי גם שאני הוא זה שפתח אותו בפעם הראשונה בגיל עשרים לפני כשבע שנים, שלימדתי אותו לקבל וליהנות מזה, ושרק אני מזיין אותו כי בשאר הסקס שלו הוא אקטיבי (ואכן יש לו זין נאה, עבה ובגודל טוב שבטוח שפסיבים נהנים ממנו). הוא ממש השתדל גם למצוץ ולקחת עמוק אם כי איתו דווקא לי זה קשה כי פיו הקטן גורם לכך שכמה שהוא מנסה לפתוח אותו גדול, השיניים שלו שורטות אותו כשהוא מנסה להכניס עמוק מדי לפיו.
הוא לא חדל לפנק אותי כל זמן הסקס, וזה היה אולי הזיון הטוב ביותר שהיה לנו. עישנו והזדיינו כמעט ללא הרף במשך כשלוש שעות בכל מקום אפשרי שם. על הספה, בעמידה, בג'קוזי, במקלחת ועל המיטה. הוא התמסר הרבה יותר טוב ממה שהתמסר בפעמים האחרונות שהיינו יחד. חבל רק שאחרי שהוא גומר הוא לא יכול להחדר שוב כי הכי אני אוהב להשחיל את הזין הכהה והחם שלי לישבן הבהיר והמהמם שלו. לא נורא, הישבן שלו כזה סקסי שאפילו מלהתחכך עליו בחריץ בלי חדירה אני מסוגל לגמור, וכך בדיוק היה.
ממש נהניתי, והוא ממש התקשה להפרד מממני גם אחרי הסקס והגמירה. כשנסענו חזרה הוא לא חדל לנשק אותי צרפתית (בעיקר ברמזורים, כי הייתי חייב להסתכל על הכביש בנסיעה...חחח) ולמצוץ לי בין בנסיעה ובין בעצירה, והכל ברחובות העיר. גם כשהגענו לרחוב שלו ועצרתי בפינה להוריד אותו הוא לא יכול היה להתנתק, התנשק איתי צרפתית ארוכה, פתח לי שוב את המכנסיים, שלף את הזיין וירד עליו במשך דקות ארוכות, כשמכוניות מנסות לעקוף אותנו ולעיתים אף צופרות, אך הוא בשלו, מוצץ מנשק ומתלהב ללא הרף ממני ומהזין שלי.
היה מהמם. כל התשוקה הזו המיסה את שארית התנגדותי, והחלטתי שבמקום מפגש חד פעמי כפי שחשבתי שזה יהיה, שווה להחזיר אותו לרשימת הזיונים הקבועים שלי, ואפילו למקום מכובד בסדר העדיפויות שלי. כמה ימים אחר כך נפגשנו שוב לעוד זיון ארוך ומענג, הפעם אצלו בבית, זיון שאחריו אמר לי אחריו שהיה לו מדהים. גם לי היה ואמרתי לו את זה.
והפעם חזרתי עם המוסיקה שנים רבות לאחור לשנת 1963 ולאחד משירי השובידובידואווה היפים של התקופה ההיא: One fine day של להקת The Chiffons, שמובא לכם כאן בביצוע משנת 2000 של הלהקה המקורית, וזאת 37 שנים אחרי ביצועו המקורי של השיר. הן כבר לא הבחורות הצעירות שהיו אז, אבל האיכות הקולית שלהן נשארה מעולה. האזנה נעימה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
