פילבוקס

ביום חמישי עם פרוץ המימונה קמתי בבוקר וחשבתי שבא לי לאכול מופלטות. רק פעם אחת בחיי הוזמנתי למימונה בעבר וזכר המטעמים המרוקאיים ההם עדיין היה לי בראש וידעתי שאני חייב לטעום איזו מופלטה או שתיים. כשנכנס לי לראש שאני רוצה משהו, אני מתקשה לוותר עליו עד שאני משיג אותו והפעם זה היה מופלטות.

יש לי ידיד, עד כמה שאפשר לקרוא לזה כך, שמתגורר בירושלים. דור [שם בדוי] הוא בחור דתי ומקסים בן שלושים וקצת שהוא גם יפה וגם אופה. פעם, לפני שנה וחצי גם היה לנו איזה סטוץ, אבל מאז נותרה ידידותנו וירטואלית לגמרי. פעמים רבות מאז הוא התחרמן בשיחותנו מדמותי הוירטואלית, אבל עם הזמן גם זה עבר לו, או שהוא חסם את עצמו מהפן הזה של הקשר שלנו ומאז אנחנו רק מדברים פה ושם. נפגשנו רק פעם אחת נוספת לפני חודשים ספורים כשהוא החליט ללכת לבדיקות HIV ושאר המרעין בישין וחשש ללכת למרפאת לוינסקי לבד. נתתי לו תמיכה מוראלית והלכנו לשם יחד ואחר כך הלכנו לאכול משהו קל ולשתות באיזה בית קפה נחמד בת"א. לא היה לו שום חשש שימצאו משהו והוא החליט רק להבדק ליתר בטחון ואכן בסופו של דבר כל הבדיקות שלו יצאו תקינות. ידידי הנ"ל הוא אמנם אשכנזי מוחלט אבל בתור חובב אפיה שכמותו ציפיתי ממנו לאיזו פתיחות מחשבתית ושאלתי אותו אם הוא במקרה הוא הכין מופלטות. לצערי הוא השיב שלא וכששאלתי אותו אם בא לו ללכת לגן סאקר ולטעום מופלטות, ענה לי שקודם כל יורד גשם בירושלים ולא נראה לו שנשאר מישהו בגן סאקר, וחוץ מזה הוא גם עובד וגם לומד באותו יום. נפרדנו זה מזה לשלום והמשכתי בחיפושים.

הייתי גם רעב וגם חרמן והיה לי מנצ'יס בלתי מוסבר למופלטות. הסתובבתי באטרף, אבל מלבד תומר הסקסי השחום בן ה- 24, לא היה שם אף אחד מענין. תומר שאל אותי מה קורה ועניתי שאני חרמן וחוץ מזה בא לי מופלטות. שאלתי מה איתו, והוא ענה שהוא לא מרוקאי ואין לו מופלטות, אך לענין הסקס הוא תמיד חרמן והיה שמח לסקס איתי אבל הבית שלו לא פנוי. תומר איחל לי בהצלחה והמשכתי בחיפושים.

כמה דקות אחר כך, שלח לי ארי הירושלמי, 26,  הודעה במסן. תוך כדי שיחה התברר שאמא שלו בדיוק מכינה מופלטות וכשהתברר לו שאני במנצ'יס למופלטות הוא הזמין אותי לעלות על הרכב ולהגיע אליו. קפצתי על ההזמנה. שלחתי לתומר הסקסי הודעה שהפעם המופלטות ניצחו את הסקס ושאני נוסע ירושלים, והוא איחל לי בתיאבון ודרך צלחה.

כשהגעתי לארי, אמא שלו כיבדה אותנו במופלטות ותה מתוק, אבל משהו במופלטות נראה לי שונה. אלה לא היו המופלטות שציפיתי להן. הן היו דקות ושטוחות ולא ספוגיות ואווריריות כמו שאכלתי פעם. הן לא היו רעות אבל הן היו משהו אחר לגמרי. גם ארי באותו יום לא היה ארי שציפיתי לו. אחר כך גם התברר לי למה המופלטות היו שונות ולמה גם ארי היה שונה.

אמא של ארי יצאה בינתיים מהבית לאן שהיתה צריכה ואמרה לנו "תיהנו" ואני לא בטוח אם התכוונה שנהנה מהמופלטות או שנהנה זה מזה, יתכן שהתכוונה לשני הדברים גם יחד.  אכלנו ושתינו וארי אומנם ישב לידי, התנשקנו קלות, אבל לא הרגשתי את התשוקה הגדולה שלו כשהוא איתי בדרך כלל, במיוחד כשאמא שלו לא בבית. לא התאכזבתי במיוחד כי למחרת הייתי אמור להפגש עם מישהו מעניין מאוד לפגישה ראשונה והחלטתי שיותר טוב שאני אשאר חרמן בשבילו ליום אחד נוסף, אבל עדיין תהיתי.

אחרי הארוחה יצא המרצע מהשק. לארי כבר היתה פגישה באותו בוקר עם גבר אחר שמצץ לו עד שהוא גמר ולכן החרמנות היתה ממנו והלאה. גם לגבי המופלטות נפתרה התעלומה. מסתבר שהמאכל הספוגי והאוורירי שאני חיפשתי כל היום בכלל לא היה מופלטה, אלא ספינג'. זה מעין דונאטס מרוקאיות, דומות מאוד לזלביה של התימנים ולצ'ורוס של הספרדים, למי שמכיר. כולן באותו מרקם וטעם, רק בצורה שונה.

למחרת שלח לי ארי הודעה: "למה אנחנו לא ביחד?" ואחר כך אמר שישמח לפגוש אותי שוב בהקדם. זה יקרה כנראה מתי שהוא, כי ארי הוא ידיד טוב וחבר טוב, ומדי פעם אנחנו גם קצת יותר מחברים טובים, מה שנקרא friends with benefit...