פילבוקס

הכותרת של הפוסט הזה היא החזון של חברת Humanication שבדרך לא דרך קרה שבחודשים האחרונים השתתפתי בכמה סדנאות שלה. הרעיון הבסיסי של החברה הוא שכל אדם וארגון יכול ליצור מצוינות והצלחה אם תינתן לו הזדמנות נאותה. הזדמנות זו תיווצר אם האדם יבטח ביכולתו להתמודד עם הנסיבות בהן הוא חי, ולראות בהן אתגר.

המצחיק הוא שהגעתי לסדנה הראשונה, שנקראת "סדנת מהות" בדרך מקרית ומוזרה למדי. זה היה בעוד אחד מהימים בהם שוטטתי לי במרחבי אטרף וחיפשתי משהו מעניין לעשות. במקרה נתקלתי בכרטיס בו היה כתוב שהבחור מחפש מספרי טלפונים של אנשים שמעוניינים לשמוע על חויה מדהימה שהוא עבר. שלחתי לו הודעה כשבראש שלי היה - איך אפשר אחרת - לשמוע על איזו טכניקת סקס מדהימה או חוויה אירוטית אחרת שממנה אני אלמד משהו חדש, אבל כשקבלתי את התשובה התברר שמדובר בסדנה המיועדת ליצור ולהגביר את ההגשמה והמצויינות בחיינו דרך הנאה גדולה יותר. 

כששמעתי על זה בפעם הראשונה, התגובה האוטומטית שלי היתה: "מה זה החארטה הזה?". זה נראה לי כמו עוד גיבוב של בולשיט שמוכרים לאנשים משועממים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם בחיים, בדיוק כמו שאמר לי דני השחיף כשסיפרתי מלא התלהבות על הסדנה, אחרי שעברתי אותה, אבל בכך אני מקדים את המאוחר.

דן, 26, הוא מכר די ותיק שכבר היו לי איתו כמה סטוצים בעבר, אבל משום מה לא כל כך נהניתי מאף אחד מהם. למרות שמבחינה אובייקטיבית דן נראה די טוב: חטוב, בהיר, בלונדיני עם שיער ארוך ועיניים כחולות, אבל משום מה הוא לא ממש הצליח להדליק אותי. למרות זאת נשארנו סוג של ידידים. ניסינו כמה פעמים, הוא נהנה כל פעם ואני לא ממש.

לדן יש מעין בן זוג, איש עסקים שנע ונד ברחבי העולם לרגל עסקיו והוא סוג של שוגר-דדי של דן, המכחיש זאת בתוקף, אבל אני יודע שאי אפשר לקרוא למערכת היחסים ביניהם בשום שם אחר. השוגר-דדי של דן הוא פסיבי ודן הוא ורסטילי אבל הרבה יותר פסיבי מאקטיבי בעצמו, כך שכל כמה זמן כשהוא מרגיש שחסרה לו ההרגשה של לקבל זין הוא מתחיל לנדנד לי. אני לא מבין למה אני לא מנפנף אותו אחת ולתמיד, אבל אולי זה משום שבאיזה שהוא מקום אני זוכר לו לטובה שפעם, כשהייתי במצב רוח שפוף במיוחד הוא היה שם לעודד אותי, אולי בגלל שיש בחיזור הבלתי פוסק שלו אחרי הזין שלי איזה פימפום קטן לאגו שאני לא כל כך רוצה לוותר עליו, אולי משום שהוא לא בחור רע ושאני לא קולט את עצמי למה אני לא מצליח ליהנות איתו, ואולי משום שיש בי איזו נטיה לתקן מה שלא מצליח, ואיתו זה עדיין לא הצליח. תהא אשר תהא הסיבה, אם דן נופל עלי ביום שאני חרמן במיוחד ואם במהלך השיחה איתו הזין שלי מגיב בהזדקרות ספונטנית, לפעמים אני אומר לעצמי, טוב יאללה, נלך על זה. זה לא קורה הרבה ודן מקבל ממני די הרבה סירובים, אבל הוא לא נשבר וממשיך כי הוא יודע שהכל עניין של טיימינג ובסופו של דבר יגיע הרגע שהוא יתפוס אותי בטיימינג הנכון.

בפעם הזאת דן לא יכול היה לנחות עלי ברגע הכי פחות מתאים. באותו זמן חזרתי מסקס מוצלח אך די מעייף וכבר דן היה שם מולי באטרף, מבקש, מפציר ומנסה לשכנע. החיזור המחמיא שלו לא עשה את זה הפעם ואמרתי לו שאני כל כך עייף שאני מעדיף לנמנם על הכסא במשרד מאשר לבוא אליו. חוץ מזה, אמרתי לו, הוא הרי יודע שאף פעם לא נהניתי בסקס איתו אז בשביל מה להתאמץ. אבל דן חי בסוג של סרט ובסרט שלו הסקס שלו איתי תמיד נפלא, תמיד מוצלח והוא לא מבין למה אני לא רואה את זה כך. הוא הבטיח לעשות לי מסאז', הוא הבטיח לפנק אותי והוא הבטיח לחרמן, אבל כל ההבטחות האלה לא עזרו לו. ואז דן שלף את נשק יום הדין שלו ואמר: " נו בוא כבר, יש לי יום הולדת, אל תבאס..." ואני מאמין שהוא די הופתע לשמוע את תשובתי הקצרה: "טוב".

נסעתי אליו, הוא עורר איכשהו את הזין המנומנם שלי לחצי זקפה בעזרת פיו ולשונו וכבר התחיל לרכב עלי מחייך כולו מאושר וגמר בשמחה ובששון זמן קצר אחר כך. אני לא גמרתי, אבל לא היה אכפת לי. היה חמים ונעים לזמן קצר לזין שלי בתוככי ישבנו, אך היה נחמד יותר לנהל איתו איזו שיחה משועשעת אחרי שהכל נגמר. השיחות איתו תמיד מעוררות בי חיוך והן החלק הנחמד יותר בפגישות איתו, אז למה בעצם אנחנו לא נפגשים סתם כך בלי להזדיין? כי עד שכבר נפגשים דן לא מוותר על ההזדמנות להתייחדות קצרה עם הזין הנחמד שלי, וגם הזין - שאני בעוונותי מחובר אליו - כאילו אומר לעצמו באותם רגעים: נו טוב אני כבר פה ותמיד נחמד יותר להיות בתוך ישבן חמים ונעים מאשר סתם כך בתוך התחתונים, אז שיהיה...

לכבוד דן ומתנת יום ההולדת הסקסית שקיבל ממני הפעם, וגם בגלל שרק לפני זמן קצר ראיתי את המופע המשותף של גבי שושן, עוזי פוקס ושרי [שמכולם גבי שושן החביב עלי ביותר] אני מקדיש לדן את השיר "יש לי יום הולדת" בביצוע להקת אחרית הימים עם גבי שושן משנת 1972. הימים היו ימי ראשית התעוררות סצינת הרוק בארץ והשיר הוא גם שיר שאני די אוהב: