פילבוקס

זה הולך להיות גם פוסט מוסיקלי שזור שירים שמתקשרים לתחושות שהלילות והחוויות האלה מעוררים בי. להתמוגג מהשירים, מהמנגינות ובמיוחד מהמילים. השיר הראשון שהוא שיר השירים של הלילות בכלל לדעתי. זהוא שיר שכתבה תרצה אתר, הלחין ושר חנן יובל - הלילה הוא שירים:

"הלילה אינו רק חלום ושמיים

לפעמים הוא תפילה למחר אחר.

כן, לפעמים, הלילה הוא שירים יפים

לפעמים, כן, לפעמים,

הלילה הוא ניגון וחדוות נעורים

לפעמים, כן לפעמים

לפעמים, הוא עד כדי כך תמים." 

לקחתי כמה סיכונים מחושבים עם כמה מיזיז הותיקים. כך יצא שהגנבתי הביתה את המאוהב הותיק שאני עומד לסגור איתו את הבסטה בקרוב, ללילה שלם של סקס ושינה אבל בלי גמירה כי רציתי לשמור למישהו שקבעתי איתו בלילה הבא.

אחרי שבוע סוער, סגרירי ורווי גשמים, הגיע יום שישי ואז היא באה - השמש, ממש כמו בשיר. ידעתי שבבית אני לא נשאר ביום יפה כזה ואני חייב לצאת החוצה ולספוג כמה שעות של שמש, רצוי בלווית מישהו נחמד.

ראשית פניתי לידידי הבלוגר, עלם החמודות שמזמן לא פגשתי, ושאלתי אם הוא פנוי לקפה ושמש על הטיילת אבל לצערי הזמנים שלנו לא הסתנכרנו.

אחריו עליתי מדרגה והחלטתי שבמקום לתפוס סתם שמש על הטיילת בבית קפה בתל אביב, אני יכול לנסוע לתפוס אותה גם בגעש.  מאחר ולא הייתי בראש חרמני במיוחד, פניתי לידידי הסטודנט העובד והלומד, בחור גבוה ונאה, בן 28 חטוב, זהוב, ובעל קעקועים יפים, שבעבר נהגתי לנסוע איתו לפעמים לגעש ולחטוף תסכולים רבים. למה תסכולים? כי אי שם בפרה-הסטוריה. היה לנו איזה סטוץ וחצי שהחל בבדיקת סחורה מביכה בחדר מדרגות, אבל מאז למורת החרמנות שמתעוררת לפעמים מצידו או מצידי , לא קרה ביננו כלום. בימים שכבר הגענו לגעש, הוא היה אחוז תזזית למצוא בחורים ולהתחיל איתם, מה שהיה מצליח לו די בקלות, ואני הייתי עסוק בלהרגיע אותו ולהזכיר לו שבא איתי ומה יש לו לחפש אם אני לידו.

בניגוד לכל הסיכויים ולמרות כל זה נשארנו ידידים, גם כשעברה לי החרמנות כלפיו. בקיצר, כבר הרבה זמן שהוא טוען שרוצה לנסוע איתי לחוף געש. אולי הוא מחפש טרמפ נוח עם מישהו שלא יבוא אליו בדרישות מיותרות ושאםשר יהיה גם לדבר איתו בין בחור לבחור, אבל לא הסתדר לנו. הוא עובד או לומד כשאני פנוי ואני עסוק כשהוא פנוי. בנוסף לכך ידעתי שתמיד הוא מחפש לנסוע בימי שישי או שבת, ואילו אני עושה זאת בעיקר באמצע השבוע. לכן כשקרה המקרה הנדיר שיכולתי לנסוע לגעש ביום שישי, הצעתי לו. באותו שלב גם לא הייתי במוד חרמני, ובאמת שרציתי רק כמה שעות של שמש עם בחור נחמד לצידי. חשבתי לתומי ישהוא יקפוץ על המציאה, אבל הוא חשב שזה יום קריר מדי ולא ממש התלהב מהרעיון.

כשראיתי שככה אני לא אראה היום שמש, שלחתי הודעה נוספת, בלי לחשוב יותר מדי על התוצאות, ליזיזי הותיק דני, התימני הרזה הבהיר בעל העיניים הירוקות. בניגוד להרגלי אפילו לא שאלתי אותו מה הוא עושה ואם בא לו להפגש. אפילו לא הצעתי לו לנסוע לגעש כי יש יום יפה. ממש לא חשבתי בכיוון, כי מעולם לא נפגשנו בימי שישי ולמיטב ידיעתי ביום שמש כזה הוא בדרך כלל משחק כדורגל עם חברים.

אבל לי ולדני יש איזה אישו סביב מזג האוויר. בתחילת היכרותנו יצא לנו המון להפגש בגשם. זה כבר הפך לריטואל שבמקום לומר לו שאני חרמן ומה איתך, הייתי רק אומר לו שיורד גשם, וכמה שעות אחר כך היינו מוצאים את עצמנו מתגלגלים באיזה צימר חמים ונעים ועושים סקס נפלא. בשנים האחרונות זה נגמר. מרגע שהבחור גילה את נפלאות חוף געש, לא בראש לו בכלל להפגש בצימרים. תקופה ארוכה גם לא היה בראש שלו להפגש לזיונים, אם כי פה ושם התגלגלנו לסיטואציות מיניות כאלה ואחרות. בתקופה הזאת גם כשהוא היה בא איתי לגעש, הוא היה מבהיר מראש שזה בשביל הכייף והים ולא לזיון.

אחד הסממנים המובהקים לכך שהוא חרמן לזיון או לא, היתה ההתארגנות שלו לפני הפגישה. פסיבי כידוע, לא ממש יכול לקפוץ לסקס ספונטני בלי הכנות, אם הוא רוצה להמנע מהפתעות לא נעימות במהלך הזיון. דני הוא בחור כזה וכדי להזדיין היה עושה ניקוי עמוק ויסודי של שעה שעתיים עד שהיה שבע רצון מהתוצאות. כשהוא לא היה בראש לסקס, הוא היה מבהיר לי שהוא לא מתארגן. במקרים האלו, שהפכו להיות הסטנדרט בינינו בשנה - שנה וחצי האחרונות, הייתי יודע שיהיה קשה יותר לפתות אותו. ידעתי שגם אם אצליח, זה יקרה לא עד הסוף ולא באופן שאני הכי אוהב, אלא אם הוא יהיה מסטול מהתחת ויתן לי להתפרע בלי חשבון. בגלל שאלה היו הנסיבות, הסקס המלא איתו על החוף, הסקס המלא והטוב שידענו בעבר, הפך להיות חזיון נדיר.

ובחזרה ליום שישי בבוקר. בסך הכל שלחתי לו הודעה תמימה בה כתבתי: "סוף סוף קצת שמש". דני לא היה ער באותו זמן בכלל, ורק כשפקח עין אחרי כמעט שעתיים, קיבלתי ממנו תשובה: "תכלס. בא לים לחטוף דלקת ריאות?"

"כן. לספוג קצת שמש" עניתי.

"מוכן לקחת את הסיכון? רוב הסיכויים שמפוצץ שם וסתם נתבאס".

"יהיה ריק נראה לי, בגלל שלא חם" כתבתי לו, למוד נסיון מרתיעתם של הומואים מרביצה על החוף בשמש חורפית של 19 - 20 מעלות.

"טוב, יאלהה, מתי אתה יוצא?" שאל דני.

"עוד רבע שעה" עניתי לו.

"רוצה לחשוב על זה? תכלס, אני בראש לשעתיים ככה ולחתןך, אז אולי חבל לך על הנסיעה?"

"שעתיים זה סבבה" עניתי לו ורבע שעה אחר כך יצאתי לדרך.

דני אמר שיודיע לי מאיפה לאסוף אותו, כי יש לנו שתי נקודות מפגש קבועות בשתי ערים שונות, אבל לא הבין שאני כבר בדרך. כשהתבררה אי ההבנה, ידעתי שאצטרך לחכות לו. לא נורא, אני תמיד רגיל לחכות לו. הבחור, מה לעשות, הוא מאחר כרוני. אחר כך, כשההמתנה התמשכה והלכה והבנתי ממנו שהוא "מתארגן", כבר לא היה אכפת לי לחכות ורק התפללתי שהשמש לא תסתתר יותר מדי מאחורי העננים שהחלו להצטבר באופן מבאס למדי. זה לקח לו כמעט שעתיים. כן, אין בזה שום טעות. חיכיתי לו כמעט שעתיים. שתיתי קפה, שמעתי מוסיקה ואפילו נמנמתי קצת כשבינתיים נתתי לקרני השמש הנעימות לחמם אותי מבעד ל- sun roof שלי באוטו, שנדיר שאני משתמש בו. תוך כדי המתנה, התחלתי גם להכנס למוד חרמני, כי אם באה השמש ודני הלך להתארגן אז הבנתי כבר שמה שיותר עמוק יותר כחול.

כשהגענו לגעש הבנתי שצדקתי. אכן הומואים פוחדים מיום שמש חורפית. אם אין מינימום 28 מעלות ואם אי אפשר להצלות כמו סאטן שלוק, הם לא באים לחוף בחורף. לנו זה ממש לא היה אכפת. להיפך. שמחנו שהחוף היה כמעט ריק. פרט לרביעית רוכבי סוסים לבושי מדים כלשהם ולאיזה חרדי מחמד שבא לעשות טבילה [השתגע בקור הזה לטבול בים?] או שמא בא להציץ עלינו, לא היה שם אף אחד. אז ברגע שהיינו לבד, הרשינו לעצמנו להתפשט ולהפקיר את גופינו לקרני השמש החורפית הנעימות.

ריבוי העננים קצת הדאיג אותנו בתחילה, אבל הרוכבים הלכו לדרכם, החרדי הטובל נעלם מהאופק, העננים זזו הצידה, ואני ודני זרמנו בכייף שלנו זה עם זה, זה על זה, וזה [אני] בתוכו של זה [הוא]. אחרי סיבוב ראשון שדני גמר ואני לא, חששתי שהוא לא ירצה סיבוב נוסף, אבל אחרי הפסקה מסוימת, קצת ג'וינט לחימום האווירה וכמה ליטופים נעימים ונשיקות עמוקות ולוהטות, הענינים החלו אט אט לחזור למסלולם.

היה סקס מעולה הפעם. הוא התמסר לי כפי שלא התמסר כבר זמן רב. הוא ממש רצה והשתדל. כשגמרתי בעוצמה על הגב שלו, הוא אמר היה מרוצה, ואמר לי את זה. נשארנו עוד זמן קצר להתרגע על החוף ולתפוס עוד כמה קרני שמש נעימות ויצאנו לדרך חזרה. דני אמר לי שחייבים למצוא עוד יום כזה של שמש בשבוע הקרוב, ואני שמחתי. יש לי תחושה שהענינים איתו מתחילים לחזור למסלולם ושכשנגיע לגעש בעתיד, אז שוב לא רק הים יהיה כחול אלא גם הזין שלי והישבן שלו יהיו, ומה שיותר עמוק בתוכו. 

וכמו שכל הפוסט הזה מרמז מתחילתו, השיר בו בחרתי הפעם הוא שירם של אריק איינשטיין ושלום חנוך - מה שיותר עמוק יותר כחול, מאלבומם המעולה "שבלול" משנת 1970:

כבר זמן רב לא כתבתי. כל מיני פכים קטנים או גדולים הסתובבו לי בראש ונמוגו. פוסטים ש"נכתבו" בראשי תוך כדי נהיגה ברכב או במקלחת, התפוגגו כלעומת שבאו או שאיבדו את חיותם ואיבדו מהרלוונטיות שלהם. לכל זה התווסף בזמן האחרון המצב הבטחוני שעושה את הכתיבה על עניני סקס וחרמנות למשהו קצת מוזר. מצד שני, החיים נמשכים ואומרים לנו שעלינו להשתדל להשאר בשגרה ככל הניתן ולא לתת לחמאס לשבש לנו את החיים. אז גם הסקס, החרמנות והפנטזיות בבלוג שלי הם חלק מהחיים או לפחות סוג של.

דווקא השבוע הקודם שבו החריף המצב הבטחוני הגביר אצלי את מפלס התשוקה. כמות הסקס שהיתה לי, הגיעה לשיאים חדשים. אבל לא בא לי לכתוב על מי היה ומה היה וכמה היה. בחרתי לכתוב רק על בחור אחד. בחור שבתחילת השבוע שעבר חשבתי שנסתם הגולל על הסקס ביננו, אבל באופן מפתיע יומיים אחר כך, הוא שוב נאנק תחת גופי בתשוקה עמוקה. בכך אני מקדים את המאוחר, אז אעזוב את הספוילר הקטן הזה ואתחיל מההתחלה. הבחור הוא דני, 26, הדו מיני התימני הבהיר הרזה שחיף בעל העינים הירוקות, שאני חם עליו אש כבר 4 שנים כמעט.

מאז הזיון האחרון שלנו לפני חצי שנה, אני מייחל לזיין אותו שוב, אך זה לא קורה. געש - כן. מזמוזים - כן, אפילו מציצות - כן, אבל חדירות - בשום אופן לא. אפילו לשכב עליו ולהתחכך בישבן הקטן והשעיר שלו - גם זה ירד לאחרונה מהפרק. הרגשתי שהוא הולך ומתקרר, הולך ובורח לי מהידיים. המפגשים שלנו בגעש הפכו להיות הרבה פחות סקסיסטיים והרבה יותר סחבקיים. למרות זאת, באחת הפעמים האחרונות הוא אמר לי שהוא מרגיש איתי כמו חבר אמיתי שהוא הולך איתו לים בשביל הכייף ולא בגלל החרמנות. חבר עם תוספות, כי בכל זאת חוץ מכייף וצחוקים, גם התמזמזנו התלטפנו התחבקנו והתנשקנו לא מעט על החוף, ואת זה הוא בוודאי לא עושה עם החברים הרגילים והסטרייטים שלו, אבל עדיין חבר.

בתחילת השבוע שעבר, התחושה שאני הולך ונסגר בכלוב של איסורים, הלכה והעיקה עלי יותר ויותר. בגלל המצב אסור היה להיות במקומות פתוחים, אסור להסתובב בערב מחוץ לבית, אסור ללכת להתנדבות הקבועה שלי בסדנה. אסור, אסור ואסור. גם געש הפך למשהו שבעייתי ללכת אליו כי אין שם קליטה סלולרית. להיות בלתי זמין במצב הנוכחי יכול לגרום לי להסתבכויות מיותרות, אבל בתחילת השבוע שעבר הרגשתי שנמאס לי. רציתי את החופש ותחושת החרות שגעש נותן לי, במיוחד כשאני שם עם דני. ידעתי שסקס לא יהיה, אבל להיות שם איתו, ליהנות מהים, מהחוף, מהשמש, מהצחוקים, מההתמסטלות המשותפת ומהמזמוזים, זה הרבה יותר טוב מכלום, כך חשבתי, אז שלחתי לו הודעה, וכך הלכה השיחה:

"הבוקר התעוררתי עם אזעקה. נמאס לי להיות כלוא. בא לי חופש. ים. געש. אתה בעניין?"

"תנמנם על החוף...חחח"

"בין היתר"

"קולולולו... ;) האמת שסקס ממש לא עשינו כבר המון זמן, אבל ברמת החרמנות הנוכחית שלי, אני לא אוכל לשמור את הידיים שלי ועוד אי אילו אברים בכיסים שאין לי...חחח"

"הבנתי... פריזר... טוב, לא בכוח. כשתהיה בראש אז בכייף. אני אוהב אותך חם וזורם ;-)"

"מבין אותך, רק שאתה יודע כמה סטלה מחרמנת אותי...נמשיך לדבר כמובן וכשאהיה יותר רגוע, אולי..."

הרגשתי באותו רגע שאני חם אש ובא לי לקרוע לו את הישבן הסרבן עד שיאמר עוד ועוד, אבל דני לא היה בכיוון, אז הלכתי לחפש פורקן בין יזיזי האחרים. אחרי יומיים של זיונים סוערים ורבי פורקן החלטתי שאני כבר מספיק רגוע כדי להפגש עם דני לגעש, סטלה וכייף, גם אם לא יהיה "יותר", אז פניתי אליו וכך הלכה השיחה:

"היי, מה שלומך? נרגעתי... געש עכשיו?"

"סבבה, אבל מתי תצא?" 

"נניח אצלך ב 12 זה טוב?"

"מקווה שלא יהיו מלא אנשים. 12 זה טוב בכללי. יש ענבים קרים? :)" 

"חחח... יהיו ענבים. נקנה שקית קרח בתחנת דלק לקרר"

"צריך לשטוף אותם יא חמור"

"אני קונה ושוטף. רק כדי שיהיו קרים נקנה קרח בדרך, יא אתון"

שעה קלה אחר כך כבר היינו על החוף בגעש, ערומים כמובן, עם ענבים קרים, וודקה רד בול וג'וינטים מוכנים. ישבנו על החוף שתינו, נשנשנו קצת ענבים, שתינו, מרחנו זה את זה בקרם הגנה ודיברנו קצת. התגעגעתי למגע ידיו והתחושה שלהם על הגב שלי או של ידי על הגב שלו, מורחות קרם הגנה, גרמו לי להתעוררות חלקית. דני שם לב וקצת צחק. השמש היתה חמה ונעימה ולא היו יותר מדי אנשים בחוף, אבל הים היה סוער, אפילו סוער מאוד וזה קצת ביאס.

אחרי שדני שתה מספיק וודקה רד בול ונכנס למצב רוח שמח במיוחד, נכנסנו לים. לא חשבתי על שום דבר חרמני אבל הייתי כמה לעוד מגע. רציתי להרגיש את החיבוק שלו. רציתי להרגיש קצת יותר קרוב אליו מאשר תחושה של שני נודיסטים שסתם הלכו לים ביחד. הגלים עזרו בכך שהעיפו אותנו קצת ואני עזרתי לגלים בכך שיחד עם הגלים התקרבתי אליו ופשוט נצמדתי אליו לחיבוק שהמשיך גם לנשיקה. הנשיקה היתה חמה עמוקה וטובה כמו תמיד. הזין שלי נגע בו והתחיל להתעורר. דני, כטוב ליבו בוודקה שלח את ידו אל הזין שלי, מישש, חפן אותו בידו, צחק, ואמר שמישהו פה מתעורר. המגע הזה אמר לי שהוא חזר להיות בראש טוב וסקסיסטי כמו שאני אוהב, אבל עדיין לא ידעתי מה יהיה בהמשך ומתי הוא ילחץ על הבלמים ויעצור הכל כמו שקרה איתו לא פעם בעבר.

חזרנו לחוף, חרמנים וקצת מסטולים והמשכנו להתמסטל. דני שתה ועישן ואילו אני רק עישנתי. הוא שכב על הבטן ואני ליטפתי לו את הגב והישבן ומדי פעם הגשתי ענב קר לתוך פיו הפעור והמחכה ושפתיו המזמינות. כמה שרציתי להיות שם במקום הענב הזה. האכלת הענבים הזו התחילה להיות ממש חוויה אירוטית. אני מושיט לו ענב ושפתיו לוקחות וממש מוצצות אותו ממני. באחת הפעמים הכנסתי לפיו את הענב ויחד עם הענב הכנסתי גם את האצבע שלי, והשארתי אותה בתוך פיו. דני לעס את הענב ומצץ וליקק לי את האצבע כמו שמוצצים ומלקקים זין. זה חירמן אותי בטירוף. כאילו מה שהוא עשה לי לאצבע, הרגשתי בקצה השני של הגוף שלי. בזין. 

"מחרמן, אה?" הוא שאל בחיוך הממזרי שלו, ואני השבתי בחיוב. "יודע מאיפה למדתי את זה?" הוא שאל שוב, ואז סיפר לי שזה תכסיס שלמד מהחברה שלו. אחר כך הוא גם שאל מה עם איזה מסאז' טוב. הוא יודע ואני יודע שהוא יודע שמסאז' זה עוד משהו שמחרמן אותי בטירוף. היה בזה אור ירוק להתקדם עם החרמנות המתעוררת שלי ואולי גם שלו. זה היה רמז ברור שהוא נכנס לראש טוב, אבל עוד לא ידעתי עד כמה טוב. פה ושם עברו אנשים על החוף, וכל פעם שעברו, עצרנו והתרחקנו קצת כי דני ביישן גדול מול אנשים. חוץ מזה רצינו להשאר בפרטיות שלנו ולא להזמין סקרנים לעמוד ולהסתכל, אז חיכינו שיעברו ורק אז חזרנו להתחרמנות ההולכת וגוברת שלנו זה על זה.

עשיתי לו מסאז' ושימנתי לו את הגב, הישבן והחור בג'ל סיכוך. דני נאנח מעונג והזקפה שלי כבר היתה חזקה כמו טיל שהתכונן לירוט. הישבן הקטן, השעיר והמסעיר שלו קרץ לזין שלי ועל ענני הסטלה התחלתי להתחכך בו. דני נאנק עוד יותר ואמר כל מיני מילות עידוד שגרמו לי רק להמשיך עוד יותר להתפלש בין גבעות ישבנו. מיקמתי את הזין ממש בפתח התשוקה החם והאסור שלו. התחלתי לשחק לו בפתח החור ולהחדיר קצת את הכיפה. דני עדיין לא אמר לא. המשכתי בתנועות פמפום עדינות פנימה והחוצה והוא עדיין לא אמר לא. חדרתי באיטיות יותר ויותר והוא עדיין לא אמר לא. לא יכולתי להאמין שזה קורה סוף סוף אחרי חצי שנה שהוא לא מוכן לשום חדירות.

כשהזין שלי היה חצי בפנים, היה נדמה לי שאולי הוא אמר איזה "לא" חלוש, אבל הישבן שלו ממש ינק אותי לתוכו ב"כן" אחד גדול, אז המשכתי לחדור ולפמפם. זה היה טוב. הו, כמה שזה היה טוב. תוך כדי זיון הוא התחיל לומר כמה התגעגע להרגשה הזו וכמה טוב לו, ואני ידעתי שאין מה לעשות. הוא אולי דו מיני שמזיין בחורות ויש לו אפילו חברה, אבל את ההרגשה הזו הוא יכול לקבל רק מזין של גבר. מכיוון שאני החוט המקשר האחרון שלו לעולם הסקס עם גברים, שהוא מנסה להגמל ממנו, אז את ההרגשה הזו הוא יכול לקבל  רק מהזין שלי. הלהט הלך וגבר ועוצמת הפמפום שלי בתוכו הלכה וגברה, עד שהרגשתי את הר הגעש עולה מהביצים לזין, עד שהתפוצצתי בתוכו. הוא לא חיכה הרבה זמן, וגרם לנו להסתובב, כשהפעם אני על הגב והוא רוכב לי על הזין ומאונן עד שהשפריץ עלי בעוצמה, ממלא לי את החזה והבטן במטחי הזרע החמים שלו.

"וואו. היה אש" אמרתי ודני ענה "היה בן זונה. בן בן זונה. אתה לא מבין כמה הייתי חרמן, והסטלה הזו בכלל העיפה אותי". נכנסו שוב לים לשטיפה אחרונה, קיפלנו את הציוד ויצאנו לדרך חזרה. לא תיכננתי את זה. גם דני לא תכנן ולא התכונן לסקס והיה מודאג שלא היה לגמרי נקי, אבל לא שינה לי כלום. אהבתי שזה קרה ספונטני. אהבתי שזרמנו עם ההרגשה שלנו עד הסוף. אהבתי שאהבנו את מה שקרה. "אתה יודע מה," אמר לי דני בדרך, "אחרי כל מה שעברנו, יש לי הרגשה שאני ואתה נשאר ככה לתמיד." ואני אמרתי לו שבטוח שנשאר, ובליבי חשבתי שאפילו אם יתחזק הקשר שלו עם החברה שלו ואפילו אם יום אחד יתחתן איתה או עם החברה הבאה שתהיה לו, נמשיך מדי פעם בפעם להפגש לנו על החוף בגעש, ונשמר את הקשר המיוחד הזה של גברים דו-מיניים, שחיים עמוק בארון ושמדי פעם צריכים להרגיש גם גוף של גבר. את החיבור העמוק של הגוף שלי והגוף שלו.

והפעם לכבוד ענבי התשוקה שהדליקו את האש שלנו, בחרתי בשיר Marvin Gaye - I Heard It
Through the Grapevine משנת 1968: