בימים הסמוכים ליום כיפור ניסיתי לשדל את דני, 25, לבוא לים לקיום מצוות תשליך של בגדינו לכל הרוחות או להפגש לסקס ולגמור בחתימה טובה, אחרי הים או בלי הים.
דני דווקא נדלק מאוד על הרעיון הזה שנלך לים ולא רק נזדיין, אבל לא הסתדר לנו השבוע לעשות את זה.
הוא אפילו הבטיח לקום בשעות הבוקר ממש שלא כהרגלו בחופשת הקיץ, רק כדי שנמצא איזה חוף שומם וריק מאדם ונוכל להרגיש בו חופשיים כי דני עמוק בארון ונחרד מהמחשבה שמישהו יראה אותו בפומבי.
דני אפילו נשבע בנקיטת חפץ [הלולב שהוא נאלץ לנענע בו פעם - פעמיים ביום מרוב חרמנות] שאחרי יום כיפור נמצא זמן לעשות את זה.
הקיץ עומד להסתיים, גם חופשתו של דני תסתיים בקרוב עם תחילת שנת הלימודים באוניברסיטה. נקווה שהמפגש הימי שלנו יקרה לפני שאחד מהם יקרה. מעבר לסקס הנפלא איתו, חוויה כזו עוד לא היתה לנו יחד.
אחרי שנסיונותי לשכנע אותו לקיים כמה מהמצוות החביבות עלי לא צלחו, החליט דני לקיים לפחות את מצוות הסליחות.
כראוי לבחור שלא ממש התנתק מהדת, שלח לי את ההודעה הבאה:
סליחה אם פגעתי, הכאבתי, שיקרתי, פיתיתי, הדחתי אותך לדבר עבירה וגרמתי לך להוציא זרע לבטלה...אפילו שאהבת את זה. ;-)
אני אוהב את חוש הומור של הבחור הזה, לא רק את הסקס איתו. השבוע הוא נענע הרבה בלולב כי לא יצא לו להפגש איתי. אולי בשבוע הבא נפגש ואולי הפעם נעשה עוד משהו קטן יחד חוץ מלהזדיין עד שיצא עשן [או בעצם משהו אחר] לבן...
ולסיום גם אני מבקש סליחה מכל מי שאיכזבתי, פגעתי, שיקרתי, חירמנתי, תיחמנתי, הכאבתי, הדחתי, פיתיתי, הבטחתי ולא קיימתי או כל עבירה שעברתי ולא ביקשתי סליחה באופן אישי. לכל אלה אני מקדיש שיר משנת 2007 Duffy – Mercy: