אז פגשתי את דותן, השחור המתוק, באחד הימים הקשים שלו. הוא פוטר מעבודתו על רקע לא מוצדק שהרגיז אותי יותר ממה שהרגיז אותו, אבל הוא נזקק לחיבוק ובאתי. יקרוב לשעתיים נסעתי אליו בגלל פקקים, רק בשביל לאכול ביחד סושי, לדבר, לשכב איתו לבוש במיטה, להתחבק, קצת להתנשק, ובעיקר ולתת לו את התמיכה המורלית שלי. הוא לא היה בראש לסקס ואפילו לא במיוחד להתחרמנות. הוא רק רצה מישהו להרגיש בטוח איתו.
כששכבנו חבוקים, הוא הביט לי עמוק בעיניים ושאלתי אותו על מה הוא חושב. דותן ענה שהוא חושב שאני אדם חזק שהוא שמח להרגיש שאני איתו. אמרתי לו שאם הוא מקבל בשלווה סטואית כזו את הפיטורים הבלתי מוצדקים שלו ולא יוצא למלחמות, אז הוא החזק. דותן אמר שהרבה אומרים לו שהוא משדר חוזק, אבל הוא לא מרגיש חזק בכלל. הוא הסביר לי שבמקום שלא רוצים אותו הוא לא מתעקש, כי הוא רוצה להרגיש רצוי, אחרת אין טעם לשום דבר.
התחבקנו עוד ועוד והוא גם אמר לי שהוא אוהב אותי. לי עצמי יש לי ספק באיזו אהבה מדובר. אני עדיין לא מרגיש שהוא אוהב אותי במובן הרומנטי, אולי זה יגיע ואולי לא, אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מדי. נראה לי יותר שהוא אוהב אותי כאדם או כחבר, אבל ימים יגידו לאן הענינים יתגלגלו.
כשהייתי בדרך חזרה הוא שלח לי הודעה : "הערכתי אליך היא אין סופית!". אז כתבתי לו: תודה נשמה, הכל באהבה". ביני לביני תהיתי שאם הוא כל כך מעריך אותי אז למה הוא קשה אלי? עוד חשבתי שהייתי מעדיף שיעריך אותי קצת פחות אבל יחשוק בי קצת יותר. לא יודע אם זה רק בגלל מצב רוחו העכור עקב הפיטורים או שמא החשק ירד לו. העובדות הן פשוטות, כבר חודש לא עשינו סקס ואני לא רואה רמז אפילו לרצון מצידו לעשות את זה. ווטאבר. כשיבוא אז זה יבוא, בינתיים יש מספיק בחורים טובים וחמודים מסביב שרוצים יכולים ונהנים, ואני כמובן נהנה גם איתם.
אה, והיה עוד משהו מעניין, דותן אמר שעכשיו אחרי שפוטר אז בעצם יש לו זמן פנוי לבוא לעשות את הסדנה שאני מדבר עליה כל הזמן. בדיוק השבוע ב- 9.12 מתחילה סדנה חדשה. הוא ביקש ממני את הטלפון ואמר שהוא הולך להרשם. דותן היה הסיבה העיקרית שהלכתי בעצמי לעשות את הסדנה ותהיה סגירת מעגל אם הוא יעשה אותה בעצמו. חוץ מזה, מהיכרותי איתו אני מאמין שהסדנה הזו היא הדבר שהכי יכול לעזור לדותן להשתנות ולהפתח במקומות שהוא סגור וחסום כל כך. הלוואי שזה יקרה. אמרתי לו שזה יהיה רגע מאושר לראות אותו שם ולהיות שם בשבילו.
ולדותן, ולכל מי שמחפש התחלה חדשה או דרך חדשה וילך אי פעם לעשות את הסדנה הזו, סדנת מהות, אני מקדיש את השיר היפהפה והנוגע ללב - מירי מסיקה - שיר תקווה, משנת 2005:
"היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע
היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה"
אין מילים לתאר את עוצמת חווית הנתינה. אין מילים לתאר את חדוות האהבה, האכפתיות ושיתוף הפעולה שלהם זכיתי מחמישה עשר חברי לצוות במשך חמשת ימי סדנת מהות. עבדנו בהרמוניה מופלאה ביננו, למרות שבקושי הכרנו זה את זה לפני כן. אף אחד כמעט לא קיטר ולא התמרמר על שום מטלה שהוטלה עליו. אם סיימתי את מה שהייתי צריך לעשות מייד ניגשתי לברר אם יש עוד משהו לעשות או שיש עוד מישהו שאפשר לעשות לו, וזה משהו שלא ממש אופייני לי בחיים.
הייתי מתאם בסדנה, שזה איש צוות שאחראי על קבוצה בת חמישה משתתפים שהגיעו לעשות את הסדנה. הייתי האוזן הקשבת שלהם, האדם שעודד אותם לקום ולדבר על מה שעובר עליהם, מה שמציק להם ועל החוויות והתובנות שהם לוקחים איתם מהסדנה. לא הייתי מדריך או משהו כזה כי ההדרכה היחידה היא של מנחת הסדנה איילת סמואל המדהימה. אחד המשתתפים שכל כך התלהב עד שהדביק לה את הכינוי "הקוסמת" באחד הימים בהם הגיעה לבושה בשחור לבן כזה שהזכיר לו בגדי קוסמים. ואולי קרא לה "הקוסמת" גם בגלל האופן בו התנהלה מול כל משתתף ששיתף אותה ואת כולנו במצוקותיו וביד בוטחת לקחה אותו אל נתיב שעשוי להוציאו מהמצב שאיתו הוא תקוע בחיים.
אהבתי כל רגע שהייתי שם וזה משהו מיוחד לחזור לאותה סדנה שעשיתי לפני כמה חודשים, ולחוות אותה שנית, הפעם מהצד של הצוות המסייע. אהבתי הן את הרגעים שרק ישבתי ושמעתי את ההרצאות, הן את הזמנים בהן השתתפתי בפעילויות שונות והן את כל עבודות הרס"ר שעשינו שם. לא בחלתי בשום מטלה. בנוסף להיותנו הצוות שעזר לפעילות של הסדנה ושל המשתתפים בסדנה, היינו גם הגמדים הקטנים שדאגו לרווחתם. כשהם נכנסו להרצאות אנחנו דאגנו לעבור על הלובי בו הם שהו בהפסקות, לסדר, לאסוף ולנקות אותו. דאגנו שחדרי השירותים יהיו נקיים ומצוחצחים, שתמיד יהיה נייר טואלט איפה שצריך, סבון ונייר לניגוב ידיים, שבפינת הקפה תמיד יהיה קפה סוכר כוסות כפיות ומים חמים. דאגנו שיהיה להם נעים ונוח. לא ראינו בכך שום פחיתות כבוד, שאנחנו עושים זאת, אלא עשינו זאת באהבה. רצינו שלא יטריד אותם שום ענין לוגיסטי כזה או אחר וכל כולם יהיו פנויים להשתתף בסדנה ותכניה, כי זה בעצם מה שהיה חשוב.
ביום בראשון של הסדנה חששתי קצת. חששתי איך אתפקד בצורה המיטבית, אבל בראש ובראשונה דאגתי שמא בכלל לא יבחרו בי אנשים להיות המתאם שלהם. חששתי מהרגע שאני אצטרך לעמוד שם על כסא כמו עוד עשרה מחבריי לצוות, להיישיר מבט על חמישים וכמה משתתפים ולקוות שלא תהיה פדיחה ושמספיק אנשים מהם יבחרו בי, כי למשתתפים ניתנה זכות בחירה מי הם רוצים שיהיה המתאם שלהם מתוך חברי הצוות.
פה אני חייב להתוודות על משהו: יש לי פחד קהל או פחד במה. כשאני נמצא במצבים כאלה אני קפוא מדי ואטום מדי ולא מצליח לשדר את המסר של אמפתיה ואכפתיות שנמצאים בי בכמויות גדולות. אני לחוץ, אולי אפילו קצת רועדות לי הברכיים וקשה לי לחייך סתם כך ללא סיבה, למרות שאומרים שחיוך פותח דלתות והוא מגנט רב עוצמה. עמדתי על הכסא והתחלתי להרגיש רעד קל בברכיים. ידעתי שאני חייב לחייך אם אני רוצה למלא קבוצה של חמישה משתתפים שיבחרו בי. לרגע קט לא ידעתי איך לעשות את זה כדי שלא יצא לי איזה חיוך מעושה או מלאכותי, שזה יותר גרוע מלא לחייך כלל. רגע אחר כך התמקדו עיני באחת מחברותי לצוות שעמדה על כסא אחר וחיכתה שיבחרו בה. היא בחורה מקסימה וחייכנית, ואיך שהבטתי בה וראיתי את החיוך שמרוח לה על הפנים חייכתי אליה בחזרה.
המשכנו להחליף חיוכים זה עם זו ולפתע שמתי לב שסביב הכסא שלי כבר מתגודדים שבעה - שמונה בנים ובנות, שזה יותר ממה שצריך. חלק ויתרו כשהבינו שהכמות גדולה מדי, אבל אחד שעוד התעקש להשאר איתי, הובל כלאחר כבוד ע"י מנחת הסדנה לקבוצה אחרת. עשיתי את זה! לא זו בלבד שהצלחתי למלא את הקבוצה שלי, אלא שאנשים עוד נלחמו על הזכות להיות שם. כבר אז ידעתי שאני בדרך הנכונה, והמשכתי למנף את הדרך הזו במשך חמשת בימים הבאים.
למוסיקה יש חלק חשוב בסדנה. היא זו שעוזרת לפורקן ברגעים הקשים והרגישים והיא זו שעוזרת להרים את מצב הרוח לשמיים ברגעים השמחים והמשעשעים. ההכרה שהכל נמצא בעצם בנו, הן הבעיות והן הפתרונות לאותן בעיות. ההכרה בכך שכל אחד מאיתנו הוא בעצם מושלם בדרכו שלו ורק צריך לגלות ולבטא את הפוטנציאל הסמוי בו, זו אחת התובנות שלקחתי איתי מהסדנה הזו. אני מגלה בתוכי יותר ויותר פתיחות והעזה, במצבים בהם הייתי נאטם או נסגר יותר בעבר, יותר שמחת חיים, יותר בטחון, יותר נחישות ומיקוד, וזה רק הולך ומתעצם מסדנה לסדנה.
אחד השירים האלה שמאפיין מאוד את מסרי הסדנה והאווירה שלה, מתגלם בשיר מסוים שהושמע לנו כמה וכמה פעמים ברגעים השמחים והאנרגטיים ביותר בסדנה וזה השיר I am what I amשל Gloria Gaynorמשנת 1983. שיר שמעצים את הבטחון העצמי, את אהבתנו לעצמנו ואת שמחת החיים שלנו. כי הרי אדם שלא אוהב את עצמו, כיצד יוכל לאהוב אחרים? כדאי להקשיב גם למילים, כי כל מילה זהב:
"I am what I am I don't want praise I don't want pity I bang my own drum Some think it's noise I think it's pretty And so what if I love each sparkle and each bangle Why not try to see things from a different angle Your life is a shame Do you can shout out I am what I am Do you can shout out I am what I am
I am what I am And what I am needs no excuses I deal my own deck Sometimes the aces sometimes the deuces It's one life and there's no return and no deposit One life so it's time to open up your closet Life's not worth a dam till you can shout out I am what I am I am what I am
I am what I am And what I am needs no excuses I deal my own deck sometimes the aces sometimes the deuces It's one life and there's no return and no deposit One life so it's time to open up your closet Life's not worth a dam till you can shout out I am what I am
I am I am good I am I am strong I am I am somebody I am I do belong I am I do belong
I am I am useful I am I am true I am I am worthy I am as good as you I am as good as you
I am I am good I am I am strong I am I am somebody I am I do belong"
רוצה להצליח יותר בחיים? בשביל זה צריך לבחור אחרת...
אם כבר דיברנו על הסדנה, אז רציתי לומר עוד כמה מילים. כולנו חויים בהווה, אך רובנו לא מרגישים כך. בדרך כלל אנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים בעבר או עסוקים בתסריטי העתיד. את הרגעים שבהם אנו חיים באמת, במלוא הביטוי והעוצמה שלנו, אנחנו מכנים רגעי אושר נדירים. בחמשת ימי הסדנה תופתעו לגלות עד כמה פשוט להחזיק ברגעים אלה, לחלוק אותם עם אחרים ולהיות, פשוט להיות!
סדנת מהות מציעה למעשה תחנת עצירה והתבוננות בחיים שלך. היכן אתה פועלים באופן אוטומטי, כיצד אתה מוצא את עצמך חוזר על אותן טעויות, איך אתה מתמודד עם מצבי לחץ ואיך אתהם פותר עימותים.
זו גם תהיה הזדמנות לשאול את עצמך ולענות על השאלה: האם אתה מעז לחלום? האם תנסה להגשים את שאיפותיך? הסדנה מאפשרת לך להבין אילו התנהגויות מעכבות אותך ואילו התנהגויות עשויות להביא לתוצאות אפקטיביות בחייך.
אם אתה לא מוכן לתת לחיים לחלוף על ידך בלי להפיק מהם את המיטב, לך לסדנה הזו. יותר נכון: רוץ !
אם מישהו מכם רוצה לבדוק קצת יותר מקרוב במה בעצם מדובר, הרי הוא יכול להגיע לערב פרזנטציה הקרוב שיערך ביום שלישי 10.1.2012 בשעה 20:00, כשמאוד מומלץ להגיע להתכנסות שמתחילה חצי שעה קודם לכן.
ערב הפרזנציה יערך בבית פריזמה, רח' אפעל 23, קרית אריה פתח תקווה (קרוב מאוד לצומת גהה). תוכלו לראות שם את חמישים משתתפי הסדנה האחרונה שהסתיימה במוצ"ש, למצוא שם משהו מיוחד שהם הכינו לכבוד הערב הזה, לראות את החיוך הנסוך על פניהם, לשמוע את דיבוריהם הנרגשים, לטעום מהכיבוד שבוודאי יהיה שם ולהכנס אחר כך לפרזנטציה עצמה שתועבר ע"י צוות ההנחיה של הסדנה, שיבהירו בדרך מקצועית יותר על מה בעצם מדובר. הכניסה חופשית, אבל אודה למי שרוצה להגיע שישאיר לי הודעה כאן בתגובות או במייל (אין צורך בפרטים או בשמות, רק לציין שהוא או היא מתכוון להגיע) כדי שאודיע לסדנה כמה אורחים צפויים להגיע מהכיוון שלי.
אני מקווה שכמה שיותר אנשים שאני מכיר יעשו את הסדנה הזו. לא רק בשביל ההצלחה האישית ושיפור איכות החיים שלהם, אלא גם כדי שנוכל להתקדם ליצירת עולם שעובד לכל אחד מתוך אהבה, אכפתיות ושיתוף פעולה.