מערכת היחסים שלי עם החתיך מהשדירה ידעה בחודשים האחרונים עלויות ומורדות. לפני כחודש שיתפתי אותו בבעיות עם אשתי ובסכנת הפרידה ממנה. הוא היה שם בעצות טובות ובהקשבה עד שבאיזה שהוא שלב התחיל לחשוש מעתיד היחסים שלי איתו. "רק שלא תפסיק להפגש איתי בסוף" הוא אמר לי ואני השבתי לו שאני חותך כמעט מכל מי שאני מכיר אבל אותו אני שומר, ואכן ימים ספורים אחר כך נפגשתי איתו.
עברו עוד כמה ימים ואז היתה לו עוד סיבה לכעס עלי, כי נסעתי לבד לגעש [למרות שהצעתי לו קודם אבל אמר שלא רוצה לנסוע יותר לגעש] ושפגשתי שם מישהו שאני מכיר שמצץ לי. הוא אמר באכזבה שחשב שאני רוצה שינוי והוסיף: "אתה באמת לא חייב לי כלום חבר. אני אומר בשבילך. אתה יותר חזק מזה אני חושב." עניתי לו שרציתי אותו איתי שם ושאחרי הימים המעיקים בבית הייתי חייב להרגיש את האוויר והשמש כשיש סוף סוף יום יפה והוספתי: "חבל שלא באת".
החתיך לא השתכנע והמרירות שלו רק גברה והלכה כשנתן לי בראש: "אבל הלכת עם מישהו אחר. הכל טוב חבר. להיות עם רק מישהו אחד זה לא דבר שמחליטים ביחד. זה דבר שמרגישים... ופשוט עושים. אתה ממש לא מבין על מה אני מדבר, אז עזוב חבר. הכל טוב" הוא חתם את דבריו בנימה שאפשר להבין שהכל ממש לא טוב. הוא הוסף שאפשר להפגש פעם בשבוע - שבועיים לעשות כייף וזהו, אבל הבנתי שהציפיות שלו היו למשהו אחר.
הימים עברו וכבר היינו בשבוע השלישי של ינואר כשמלבד הפעם ההיא שנפגשנו בתחילת החודש, לא הסתדר לנו משום מה להפגש שוב וגם כשקבענו קרה משהו, בדרך כלל מצידו, שגרם לביטול. שבועיים וחצי אחרי תחילת החודש והוא כתב לי: "חלמתי עליך בלילה והתעוררתי עם ההודעה שלך והזין שלי וכל הגוף וויברציות... אני חרמן מאוד!! אתה לא מבין כמה בא לי", אבל בסופו של דבר גם באותו יום לא הסתדר לו להפגש בסוף. בהמשך הוא שאל אם אני לא נפגש יותר עם בחורים ישנים, אלא רק עם האישה ואמרתי לו, תוך שאני מייפה את המציאות, שאני נפגש אבל פעם בשבוע אולי.
כשהיו ביטולים מצידו הוא דווקא אמר לי שאפגש עם מישהו אחר כי הוא לא יכול בסוף, או שכתב לי לזיין כדי שלא אתפוצץ או משהו, אבל בתוך תוכו הוא רצה שלא אפגש ושאשמור לו את כל החרמנות שלי. הבעיה היתה שהוא לא אמר זאת במפורש, ולפעמים אפילו אמר בדיוק להיפך, אבל הוא ציפה שאבין לבד, ועוד יותר מכך, הוא ציפה שארצה זאת בעצמי לבד. באחת הפעמים אבל בכל זאת נפלט לו: "אם אתה יכול, תחכה לי עד שבוע הבא. זאת אומרת סקס רק עם האישה, לא עם גברים אחרים. אבל אתה לא חייב, רק אם בא לך". אבל באותו זמן הוא עוד לא ידע לומר מתי יוכל להפגש בשבוע הבא ואני לא ממש התכוננתי לחכות על אש קטנה למשהו שלא יודע מתי יקרה ואם יקרה, אז כמובן שהלכתי להזדיין עם מי שבא לי ומתי שבא לי.
כמה ימים אחר כך כששוב התחלנו לדבר על פגישה ושלחתי לו איזו תמונה סקסית שלי, הוא שוב אמר: "אז תשמור לי את הגוף והזין הזה?" ועניתי לו ברמיזה דקה: "בכייף, בתקווה שלא יקח יותר מדי זמן עד שניפגש" והוא ענה שבא לו שאזיין אותו ואנשק אותו שעות והוסיף: "אני חושב שאתה באמת הסקס הכי טוב שהיה לי...באמת. והיו לי הרבה... :) חיבור מושלם בין התחת שלי והזין שלך". השבתחי לו באיזו מחמאה אבל לא אמרתי לו את אותו משפט והוא כמובן מיד שלף: "אז אני לא הסקס הכי טוב שהיה לך! חחח.. אוקיי!"
עבר לו עוד שבוע וכמה מפגשים שהיו לי הביאו אותי למצב רוח חדש ולתובנות חדשות. אחת מהן היתה להבדיל בין מה שעושה לי טוב למה שלא, ולוותר על דברים שעושים לי "רעש" מיותר בחיים. החלטתי הפעם באמת ליישם את הכוונה שלי לחתוך מכולם כמעט. החלטתי שעל דני, התימני הרזה עם העיניים הירוקת לא אוותר וכנראה שלא אוותר גם על "המאוהב" שתכלס הוא הבחור שיודע לספק אותי הכי טוב ומוכן לתת לי את עצמו, הלב הגוף והנשמה כל הזמן וכמה שרק ארצה. הרגשתי מיאוס מכל המפגשים האלה עם בחורים שחושבים רק על עצמם ולא נותנים גם לי ליהנות כמו שאני אוהב. הבנתי גם שמשהו עוצר אותי גם בסקס עם החתיך מהשדירה ולא נותן לי בדרך כלל ליהנות איתו עד הסוף, אז מה אני צריך את זה? למה לא לעשות סקס רק עם מי שמטריף לי את החושים [דני התימני] או שיודע לספק אותי הכי טוב שאפשר [המאוהב]? או אם יצוץ איזה סטוץ חדש ומלהיב, לנסות גם אותו?
עם המחשבה הזו בראש גיבשתי לי את תוכנית ההתנתקות. כמה בחורים ותיקים שקיבלו הודעה הגיבו באכזבה או בסופרלטיבים על כמה הם נהנו איתי וכמה מצטערים לשמוע, ואפילו המשיכו לנסות לפתות אותי מדי פעם גם אחרי ההודעה שלי, אבל לא נעתרתי לכך. אבל עם החתיך מהשדירה זה הלך אחרת. לגמרי אחרת.
ראשית כתבתי לו כך: "בוקר טוב חתיך. לא אוכל להפגש מחר בסופו של דבר ובכלל אני לוקח פסק זמן להבין מה אני רוצה אני עובר תקופה קצת מטלטלת. מקווה שתקבל בהבנה. שיהיה לך רק טוב. למרות שאתה חתיך הורס, והאמת שאני לא מבין מה מצאת בי... חשבתי הרבה ואני בספק אם אני יכול למצוא איתך את מה שאני מחפש. לא יודע אם אמצא עם מישהו בכלל את הדבר החמקמק הזה שאני לא יכול אפילו להגדיר, והחלטתי שאין טעם שתבזבז את זמנך לי עוד. קשה לי לוותר, אבל אני חייב להיות נאמן לעצמי ולמה שבאמת אני צריך. תודה על הכל. מקווה שלא תכעס. אתה אדם נפלא, אבל זה עניין שלי עם עצמי ולא קשור אליך. שיהיה לך רק טוב."
"מה?????? לא ממש מבין. היה בסדר עם האישה בסופ"ש" ענה החתיך בתדהמה.
"כן" עניתי.
"יש לך בחור חדש? ישן? שבא לך להיות רק איתו?" שאל החתיך.
"לא, אין חדש. ולא מישהו שבא לי להיות רק איתו. זה לא בגלל בחור אחר." עניתי.
"אז אני לא מבין. לפני יומיים זוג של דיברנו שמצאנו את מה שחיפשנו. להיות אחד עם השני ושיש בינינו אש גדולה." תהה החתיך.
"תקופה מבולבלת" עניתי, כשאני מתקשה להתנתק ממנו באמת ומנסה כאילו להשאיר איזה סדק בדלת.
"אוקיי. אני הכי מקבל, אבל אל תוותר עלינו כל כך מהר. חב. זה מיוחד. אני באמת מבין את התקופה שאתה עובר באהבה גדולה, ואני גם חושב שזה נכון לך לקחת פסק זמן מהכל ולהיות בבית עם האישה ולטפל גם בעבודה קצת, ופעם בשבוע - שבועיים להיות איתי לטירוף. אני מטורף עליף ועל הגוף שלך..." אמר החתיך והימם אותי שוב נוכח הלהיטות שלו כלפי.
"תודה נשמה, על ההבנה ועל הכל" עניתי.
"אז אתה לא מוותר עלי?" הוא התעקש לדעת.
"ניקח פסק זמן ונראה מה ארגיש בפרספקטיבה של זמן" השבתי.
"כמה זמן?" שאל החתיך.
"חודש ככה" עניתי.
"מה קרה? אבל אתה חייב לספר לי אם קיבלתי את ההחלטה הזאת עלי, או שזה בכלל עם הגברים שאתה ניפגש איתם." תהה החתיך.
"גם לי קשה להתנתק." עניתי.
"לא תפגש בכלל עם אף בחור?" הוא שאל ופה אני נפלתי בפח כשעניתי לו בכנות: "לא אמרתי. אבל חתכתי עוד כמה קשרים.|
"אז כמה נשארו לך? זה מעליב קצת שאני אפילו לא ב- 3 הכי הכי שלך..." הוא שאל.
אחד, שניים. משתדל להיות הכי כנה איתך". עניתי
"ואני חשבתי להיות האחד... זה שתהיה איתו... טוב, נו... בהצלחה חבר...אחלה חיים" ענה החתיך, מאוכזב וכועס.
"אל תכעס, אני מרגיש צורך לפתוח דף חדש" אמרתי.
"אבל אני לא בדף הזה. לא כועס. לא כל כך מבין וקצת נעלב, אבל זה שלך. אני חשבתי באמת שיש בינינו משהו מאוד מיוחד, משהו שאני לפחות חיפשתי הרבה זמן. בהצלחה חבר בדך החדש" הוא אמר.
"אולי עוד חודש אדע יותר טוב. אתה לא דף. אתה ספר שלם" עניתי, מנסה לדחוף קצת שנינות לתוך הבאסה הזאת.
"חודש פחות, חודש יותר, לא חשוב. לקחת פסק זמן ונשארו גברים בחיים שלך, אך אני לא. זה אומר הכל, חבר. זה בסדר. עובדה שיש דברים מאוד ברורים לך שאתה לא יכול לוותר, ואני לא אחד מהם, וזה בסדר. רק לא חושב שחודש זה העניין. מבין. הרבה בהצלחה. וכמו שתמיד אמרתי, אני תמיד פה, בלי קשר לכלום, אם אתה צריך משהו..." הוא סיכם את מה שחושב ומבין מכל השיחה.
"תודה נשמה", אמרתי בקצרה כשאני באמת מתכוון לזה בלי שמץ ציניות, אלא רק עסוק מכדי לענות באריכות, אבל הוא הבין אחרת.
"אתה ממש חותך אותי. וואוו.."
"לא מותק, אני פשוט באמצע בלאגן בעבודה ולכן קצר" עניתי אבל הוא המשיך לדהור קדימה ואמר: "אוקיי ... אני מוחק את המספר שלך. אם עוד חודש תתגעגע, תסמס אתה ונראה".
"מה שתרצה" עניתי כשאני מתכוון שאני באמת מכבד את רצונו, אבל שוב הוא הבין את זה אחרת והגיב: "חח...עכשיו אתה גם קר ומגעיל. אוקיי. אני באמת לא מבין את הקיצוניות, אבל כנראה שזה כבר לא חשוב..."
"חס ושלום. לא יודע למה אתה רוצה למחוק את המספר, אבל על כך אמרתי 'מה שתרצה', לא מתוך איזה משהו שלילי, אלא להיפך. שאני מקבל את זה בהבנה. שאולי נוח לך יותר ככה אם ממילא יהיה פסק זמן. יצא הפוך ממה שהתכוונתי. כנראה שלך קל יותר להבין דברים שלי הם עוד לא ברורים בכלל. אני מתנצל אם נשמעתי קר או מגעיל, זה לא מגיע לך ולא התכוונתי לכך." עניתי בתקווה שיבין.
כל זאת היה בבוקר ואילו בערב הוא כתב לי את התשובה הבאה:
"מודה שאני קצת בהלם. חשבתי הרבה היום ולא ציפיתי לזה. בפעם האחרונה שניפגשנו, קפצת במיוחד לקניון לבקר אותי, כי היית קרוב ואני התרגשתי. לא היה שום סימן, חוץ מנשי אנשים שנמשכים בטירוף. ועכשיו אתה רושם לי שאתה לא ממש נמשך וחבל למשוך את זה. ממש מוזר לי. אם עשיתי משהו בסופ"ש הזה שגרם לך לברוח, אז סליחה. אבל קצת מוזר לי. ממש הפתעה. אתה לא צריך לענות. הייתי צריך לשחרר בשבילי וגם בשבילך." אמר החתיך.
"לא עשית שום דבר, זה הכל אני ומחשבות שלי עם עצמי." כתבתי לו.
"ואתה חושב שניפגש...? כי גם אני כשחזרתי מחו"ל רציתי הפסקה, אבל היה לי ברור שניפגש..."
"אני מקווה שאחרי הפסק זמן הזה אבין מה אני רוצה" עניתי בכנות.
השיחה האחרונה הזאת היתה לפני עשרה ימים וחשבתי שתשקוט הארץ למשך החודש הקרוב, אבל אצל החתיך הענינים דינאמיים בהרבה, או שהתשוקה/רגש/צורך שלו היו גבוהים בהרבה ממה שחשבתי. שלושה ימים אחרי אותה שיחה הוא שלח לי הודעה: "חשבתי עליך הרבה היום...סתם כך" וההודעה הזו הביאה להתפתחויות נוספות, אבל הפוסט גם ככה יצא ארוך מדי, אז אמשיך בהזדמנות אחרת.
והפעם אני חוזר לשיר של דנה ברגר - דלתות נפתחות משנת 2011, שאני מאוד אוהב. איכשהו כל ההתנתקויות שלי בזמן האחרון שדווקא בהפוך על הפוך הביאו לאיזה שהם התחלות חדשות. ועוד השיר הזה מתחבר לכמה שקשה לי להתנתק באמת מאנשים. כמה קשה לי שלחרר באמת, שאני קופץ על כל הזדמנות בשביל לבטל את הביטול... אם מישהו פה מצליח להבין למה אני מתכוון בכלל. המילים של צרויה להב. קסם של מילים. קסם של שיר:
"דלתות נפתחות בשבילך והקושי נקוב בשמחה
אין דבר שיוכל לעצור את הזמן
את מה שנלקח ואת מה שניתן
ענן שט בתכלת שקטה כל מטוס מתרחק הוא
אתה הסוודר החום שנשאר בארון
כמה רך ומוותר הוא חיבוק אחרון
אני והחתיך בפסק זמן. הסיבות שמורות ביננו, אבל החתיך הציב בפני מראה ואילץ אותי להסתכל במציאות ולחשוב מה בעצם אני רוצה. הרבה מחשבות מעסיקות אותי. האם להמשיך לרדוף אחרי עוד ועוד בחורים ועוד ועוד זיונים? האם אי פעם אגיע אל המנוחה והחלה ואחליט שמיציתי ושאני רוצה לשנות כיוון? האם אי פעם אמלא את הצורך הבלתי נגמר של תשוקה לעוד ועוד ועוד. מה חסר לי בעצם? האם זה משהו מיני או שהחשק המיני לעוד ועוד מחפה בעצם על צורך אחר שקשה הרבה יותר לספקו הצורך להרגיש רצוי, נחשק ונאהב?האם אפשרי בכלל שיהיה ביני ובינו משהו שהוא יותר מסקס בלבד? הרי לי יש אישה ולו יש בן זוג, אז מה אנחנו בעצם? מה אנחנו רוצים שיהיה?
בזמן האחון קלטתי ממנו כל מיני רמזים לכך שאנחנו יותר מסטוץ ויותר מסתם יזיזים. צריך לשים לב לניאנסים הקטנים, אבל למדתי איתו לשים לב אליהם. כך, למשל, לפני שנכנסנו לפסק זמן הזה בינינו, באחת ההזדמנויות שרציתי ללכת איתו לגעש וברגע האחרון הוא נאלץ ללכת לעבודה כתב לי החתיך: "לך לים. אם אתה חייב לזיין, לך תיהנה. אבל אם אתה מזיין היום, אל תספר לי גם אם אני שואל.זה סתם עושה לי עצוב. אבל תזיין, תיהנה ותנשום".
ממתי למישהו שאני רק סטוץ בשבילו או אפילו יזיז, נהיה עצוב כשאני מזיין אחרים? חייב להיות שם משהו נוסף, לא?
זמן קצר אחר כך הוא לקח פסק זמן להרהורים בקשר אלינו. נאמן לבקשתו, גם כששאל אם היה לי משהו או עשיתי משהו, אמרתי לו שלא היה לי כלום. האמת שאיזה שבוע - שבועיים אכן לא היה לי כלום, אבל אחר כך חזרתי לסורי ברגע שרק יכולתי. למרות שחזרתי לסורי, משהו בכל זאת השתנה. צמצמתי קשרים, נפרדתי מחלק מהבחורים שלי, ואני באמת חושב לנסות לעשות שינוי.
רק שעד שהחתיך יחזור לחיי גם באופן מעשי, אני ממשיך לזיין ולהתפרפר אם כי בצורה סלקטיבית יותר מבעבר. חלק מהבחורים שאמרתי להם שלא ניפגש יותר ממשיכים לנסות לפתות אותי, לשלוח לי תמונות סקסיות ולשאול אם אני לא מתגעגע. חלק לא מבינים למה החלטתי להפסיק להזדיין איתם אבל אני ממשיך לפזר הודעות בצ'אטים, חלק קיבלו את זה יפה ואיחלו לי כל טוב, חלק כעסו או נפגעו.
אחרי איזה שבוע שהשתדלתי לכבד את רצונו של החתיך לתת לו שקט למחשבות שלו ולא פניתי אליו בכלל, נשברתי ושלחתי לו דרישת שלום. דיברנו קצת מבלי להכנס ל"עתיד יחסינו לאן" אבל עצם השיחה העלתה אצלו את הגעגועים ואחר כך גם את החרמנות. הוא שלח לי איזו תמונה סקסית שלו ואמר: "אני מת להרגיש אותך שוב... ועד עכשיו לא הייתי חרמן בכלל..."
אין ספק שהניצוצות עפים בינינו לפחות בשיחות. "אתמול דחפתי לישבני ויברטור בגודל של הזין שלך, להרגיש שוב את התחושה...ישר גמרתי", הוא כתב לי לפני כמה ימים וביקש שאשלח לו תמונות. השיחה איתו חירמנה אותי ומיד שלפתי את הפון וצילמתי כמה תמונות עירום ושלחתי לו. התשובה לא בוששה לבוא: "מת על הבטן שלך. בא לי ללקק את כל השיער עד לפטמות ולחזור לזין!! איך בא לי לשבת קרוב, כשאתה עמוק בפנים. שתנשק אותי ותלקק לי את הפטמות."
אני יודע שפסק הזמן הזה ימשך עוד זמן מה, אבל החתיך התחיל לתהות אם זה יוותר פסק זמן או שמא אוותר עליו לגמרי. "אתה רוצה בכלל להפגש בעתיד או שזהו?"
"אני מאוד רוצה. שנפגש ושנוכל ליהנות כמו שאני לא נהנה עם אף אחד אחר. אם עוד לא הבנת עד עכשיו, אתה מאוד מיוחד בשבילי" כתבתי לו וביקשתי שישתף אותי במחשבות שלו.
"בדיוק מה שאתה מרגיש" הוא כתב לי והוסיף: "אבל מפחיד שאני לא תמיד יודע עם מי אתה הולך ואתה לא יודע עם מי אני..."
"נכון" אמרתי לו, "אבל אנחנו יכולים להחליט שלוקחים פסק זמן מכולם ונפגשים רק זה עם זה, אם דבר כזה בכלל נראה לך..."
"צריך לבנות את זה ביחד, כי אני מקבל ממך את כל מה שאני אוהב מבחינה מינית ויותר... אין לי רצון לחפש עוד. ונראה לי מאוד מה שאמרת".
"אז בוא נעשה את הצעד הזה מיד אחרי שנדע שהכל מאחורינו" אמרתי לו.
"סבבה, זה עוד שבוע שבועיים.. ועומד לי עכשיו כשאני באמצע ריצה.." הוא כתב.
"אש עליך" עניתי.
ואז החתיך כתב לי את המשפט היפה שהביא אותי לכתוב את הפוסט הזה: "הגעתי איתך לרמות עונג מיני שלא חשבתי שאני יכול... ממש כאילו אני על ענן".
האמת שהופתעתי ממה שהוא אמר, אבל האמת גם שריגש אותי יותר כשהוא דיבר על הדברים שמעבר לסקס. שמחתי שהוא מרגיש ע לענן מבחינה מינית איתי, ואני מקווה שגם ירגיש על ענן באופנים נוספים. מה הם יהיו ואיך הם ייבנו בינינו במצב המסובך שאנחנו נמצאים בו, עוד אינני יודע. אבל אני יודע שאני רוצה לנסות.משהו חייב להשתנות...
והפעם בחרתי בשיר Newton Faulkner – Clouds משנת 2012 שמתכתב עם חלק מההרהורים האלה שלי:
We're not the type
To go out and find others
Who are just like
The ones in our cupboard
Let's all go out
Go out and find lovers
That scream and shout
The kind you don't take home to your mother
Something's bound to change
Something's bound to change
Stop looking down at the ground
Pick it out of the clouds
No one's gonna put you down
Just let it out let it out
Stop looking down at the ground
Just pick it out of the clouds
Just get it out get it out (Somethings bound to change)
זה היה מוזר. נפגשתי עם דותן החתיך האתיופי שלי שלא ראיתי כבר איזה חודש. במשך שעתיים לא יכולנו לזוז זה מזה. לבושים, ערומים, מזדיינים, מדברים. למרות שאני מאוד חושק בו, משהו עצר אותי. נראה לי שהמשהו הזה הוא החשש שאני אאכזב אותו אם לא אגמור. זו מעיין ציפיה שמגשימה את עצמה לצערי, דווקא כשאני עם בחורים שאני מאוד רוצה ושנראים ממש טוב. עם בחורים שנראים פחות טוב, באיזה אופן אבסורדי, אני משוחרר מלחץ ומצליח ליהנות יותר בקלות.
אחרי שכבר עצרנו את הזיון בלי שגמרתי ונשארנו מכורבלים, מתלטפים ומתנשקים פתאום הרגשתי את החשק חוזר. התחלתי לחדור לתוכו שוב והפעם כדי להשתחרר מלחץ דימנייתי בחור אתיופי אחר שאני מכיר. בחור שנראה הרבה פחות טוב ממנו, אבל בחור שאני לא בלחץ כשאני מזיין אותו. אחרי כמה זמן, השחרור היה מוחלט והגמירה נפלאה.
דותן שמח מאוד שהצליח לספק אותי. הוא אמר שלא רוצה לזוז ממני וחבל שחייב ללכת לעבודה, אבל היה שמח לבלות איתי כל היום במיטה. כשחזרתי מדוצן הרגשתי שאני עדיין חרמן, האתיופי השני דיבר איתי לפני כן בימים האחרונים והיה מת שאבוא אליו. אז נסעתי אליו לראות איך זה יהיה. זיינתי אותו וגמרתי שוב. התחושה היתה מוזרה.
אחרי יומיים אכלתי משהו מקולקל בבית קפה שלעולם לא אכנס אליו שנית וחטפתי כאב בטן מהסרטים כולל חום גבוה. עוד כאב בטן חטפתי, אבל רק רגשי, כאשר דותן פתאום לא משיב להודעות שלי בווטסאפ ואני אפילו לא רואה שני קווים לדעת שהוגיעו אליו בכלל. חסם אותי שוב? לא היתה שוב סיבה הגיונית לכך במיוחד שרצה השבוע להפגש באיזה ארוע שהוא מוזמן אליו באיזור המרכז. הוא בטח יספר אחר כך סיפורים שהתקלקל לו הטלפון או משהו, אבל ביני לביני אני מרגיש שהוא קיבל כאב בטן מהקרבה הגדולה מדי שלנו בפגישה האחרונה והתחרט שהזמין אותי לארוע שאמור להיות בו.
כאב בטן נוסף חטפתי היום. זה יותר בוקס לבטן. משהו שאני מסרב להאמין באמיתותו, אבל הגבר שסיפר לי על כך מתעקש שככה זה. הסיפור מתחיל לפני שלושה שבועות במפגש המאוד מוצלח שלי ושל דני התימני הרזה בגעש. היינו במקום די מבודד על החוף, אבל בכל זאת באיזה שהוא שלב הגיע לשם גבר אחר, בשלהי שנות השלושים שלו, חטוב שחום ותימני אף הוא, שאני מכיר ומזיין לפעמים. הגבר ראה אותנו, הרים יד לשלום [כשלמזלי, חשבתי שדני לא רואה אז] אני הנהנתי בלבד כדי שדני לא ישים לב שאנחנו מכירים והגבר ההוא הלך ועזב אותנו לנפשנו.
חשבתי שבכך נגמר העניין, אחר כך הוא כתב לי הגבר שהוא זיהה את הבחור שאיתי ושגם הבחור זיהה אותו ולכן הסתובב כאילו הם לא מכירים. חשבתי שהוא טועה, מכמה סיבות. קודם כל בגלל שבעבר כשדני ראה על החוף מישהו שהוא מכיר וקיווה שהמישהו הזה לא שם לב אליו, הוא אמר לי. הסיבה השניה היתה שידעתי שהגבר לא בענין של צעירונים שחיפים כדני. השלישית היתה שדני המשיך להתנהג אחר כך רגיל ולא היה בלחץ כפי שניתן היה לצפות ממישהו שראה מישהו מוכר על החוף. להיפך, דני היה ממש משוחרר וכייפי באותו יום. אבל היום, אחרי שלושה שבועות מהארוע הגבר נזכר בזה שוב ושאל אותי אם אני פגוע ממה שקרה. כשאמרתי לו שאין לי ממה להיות פגוע, אמר לי הגבר: "נראה לי שאתה באמת פגוע. באמת לא יודע ולא רוצה לדעת מה ביניכם, אבל אם זה מפריע לך שאנחנו ממשיכים להפגש תדבר".
אמרתי לגבר שאם הם ממשיכים להפגש וגם אני ממשיך להפגש עם כל אחד מהם בנפרד, זה הזוי לי יותר מדי וזה אכן מפריע לי. ניסיתי לדלות מהגבר את השם או הניק של הבחור שהוא חשב שראה איתי, כדי להסיר את הספק אם הוא באמת מכיר את דני או שזו טעות בזיהוי, אבל הגבר סירב בטענה ששומר על דיסקרטיות. הוא הוסיף שאותי הוא זיהה מרחוק והתקרב אלינו רק כדי לדעת בוודאות אם הבחור שאיתי הוא הבחור שהוא מכיר. הוא גם הוסיף שהוא ורסטילי ובעל טעם מגוון ולכן הוא פוגש גם פסיביים.
אני לא רוצה להאמין שאכן דני נפגש איתו. אמנם דני אף פעם לא הבטיח לי בלעדיות, וגם אני לא טומן את ידי בצלחת, אבל תקופה ארוכה שהוא לא נפגש עם גברים אחרים בכלל ולאחרונה כשחזר להפגש לדבריו לא היתה לו אף פגישה מוצלחת. קיוויתי שאני מיוחד אצלו. קיוויתי שאני הקבוע היחידי שלו וזה נתן לו ערך מוסף בעיני, אבל עכשיו אני כבר לא יודע כלום. אם לדני יש יזיזות מתמשכת עם הגבר הזה, אז אני כבר לא ממש מיוחד אצלו וזה עושה לי ממש כאב בטן. אני גם פאקינג מקנא. הגבר אמר לי שלא נדבר על זה יותר ושגם מהבחור שהיה איתי הוא ביקש לא לדבר איתי על זה. מכך משתמע שדני אישר לו שזה אכן היה הוא. אני לא רוצה להאמין שזה נכון ולא יודע אם אוכל לדעת מה האמת אי פעם. בשורה תחתונה הודיע לי הגבר שנעזוב את המפגשים שלנו, ושאני והוא לא נמשיך להפגש עוד. אין לי בעיה עם זה, כבר זמן מה שאני רוצה להפסיק להפגש איתו ממילא. הבעיה היא שבעקיפין משתמע מזה שעם דני הוא ימשיך להפגש. אוף, אם רק הייתי יכול לדעת אם זה נכון או לא...
בלי שום קשר לכל הסיפורים של הגבר הזה, אני ודני דיברנו שאולי נפגש מחר. מעניין אם זה יקרה. מעניין איך הוא יתנהג אם נפגש. דני לא יודע, אבל הוא ודותן הם שני הבחורים שבשבילם אני אבטל כל דבר אחר ואלך להפגש איתם, ובמיוחד עם דני.
כאב הבטן הפיזי שסבלתי ממנו השבוע כבר עבר, אבל הבטן עדיין כואבת מסיבות אחרות לגמרי... ואולי זו לא הבטן בכלל, מה שמביא אותי לשיר שבחרתי הפעם משנת 1977 - Bonnie Tyler - It's A Heartache:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
