Squadra azzurra: אוסף הכחולים שלי, הו איטליה
הקדמה
מי שקורא בבלוג שלי לא מהיום גילה בוודאי שיש לי חיבה רבה לאיטליה. החיבה הזאת מתבטאת בסיפורים, בשירים וגם בכדורגל ולכן בחרתי להקדיש פוסט מיוחד לכמה מהמאפיינים לחיבה הזאת. מאחר ואני חובב ארכיאולוגיה מובהק, החלטתי להתמקד דווקא בעבר, במיוחד בתקופה של שנות ה - 60' ותחילת שנות ה- 70'.
למה איטליה היא "הקבוצה הכחולה?"
דגלה של איטליה הוא בעל שלושה צבעים: ירוק-לבן-אדום אך למרות זאת כמעט בכל סוגי הספורט, הצבע המייצג את איטליה הינו צבע כחול השמיים, אשר על שמו נקראת הקבוצה האיטלקית בענף ספורט זה או אחר Squadra azzurra שפירושה "הקבוצה הכחולה".
עצרתם לשאול את עצמכם פעם למה צבע כחול ולא ירוק-לבן-אדום כצבעי הדגל? אז זהו: למרות שאיטליה ויתרה על המלוכה לפני למעלה מ- 60 שנה, יש לה כנראה חיבה גדולה לבית המלוכה סבויה שמלך באיטליה בשנים 1896 - 1946 ואשר צבע כחול השמיים היה צבעו, כך קרה שצבע זה אומץ ע"י מרבית נבחרות הספורט של איטליה. אז אגש אל אוסף הכחולים שלי: קודם קצת כדורגל ואחר כך שירים איטלקיים של פעם. בקיצור Squadra azzurra.
כדורגל
איטליה עשתה את הופעתה הראשונה במונדיאל 1934 בו גם זכתה. במונדיאל הבא גם סיימה במקום הראשון. אחרי מלחמת העולם השנייה איטליה התרסקה והנבחרת לא הגיעה להישגים. ב-1968 השתתפה לראשונה באליפות אירופה וזכתה בטורניר. זכייה זו סימנה את חזרתה של איטליה לצמרת הכדורגל. במונדיאל 1970 הגיעה עד לגמר שם הפסידה לנבחרת ברזיל.
למונדיאל 1970 החביב עלי במיוחד, כמה נקודות יחודיות משל עצמו: ראשית, הונהגו בו כמה חידושים כאשר לראשונה הותר לערוך חילופים במהלך המשחק, ולראשונה נעשה שימוש בכרטיסים אדומים (לציון הרחקה) וצהובים (לציון אזהרה). שנית, נבחרת ברזיל ששיחקה במונדיאל (בהנהגתו של פלה האגדי) ונחשבת עד היום כנבחרת הטובה ביותר של כל הזמנים, זכתה במונדיאל בפעם השלישית ולקחה את הגביע לצמיתות אליה לברזיל. שלישית, זה היה המונדיאל היחידי שבו השתתפה נבחרת ישראל מאז ומעולם ובו הובקע השער היחידי של ישראל במונדיאלים (ע"י מוטלה שפיגלר, במשחק נגד שבדיה שהסתים 1:1). אגב גם נבחרת ישראל שיחקה מול נבחרת איטליה במונדיאל זה, בשלב המוקדמות, במשחק שהסתיים בתוצאה המכובדת 0:0.
נבחרת איטליה בכדורגל למשחקי מקסיקו 1970 (וגם גרמניה 1974) זכתה להנצחה במדינות נוספות בעולם כמו הבול מאל סלבדור שתמונתו נמצאת משמאל. אחד המשחקים הבלתי נשכחים במונדיאל זה, היה משחק חצי הגמר בין איטליה לגרמניה, שנחשב לאחד מגדולי המשחקים בגביע העולמי בכל הזמנים. איטליה הובילה בתוצאה 1:0 לאורך רוב דקות המשחק, עד שגרמניה השוותה התוצאה בתוספת הזמן. הקבוצות נכנסו להארכה, שבה הפכו הגרמנים את התוצאה ל-2:1 לזכותם, אך האיטלקים שוב הפכו את התוצאה ל-3:2 לזכותם. גרמניה הישוותה שוב ל- 3:3, אך לבסוף הבקיע האיטלקי ג'אני ריברה את שער הניצחון של המשחק בדקה ה-111 של המשחק כשקבע 4:3 לזכות נבחרתו. את אחד השערים היפים במשחק הזה ניתן לראות כאן:
נבחרת איטליה האמביציוזית בניצוחם של ריבה וריברה אמנם זכתה להעפיל לגמר, אך מול נבחרת ברזיל שהיתה אז בשיא כוחה, לא עמד לה כוחה והיא הפסידה בגמר 4:1.
אמנם הבטחתי להתמקד Squadra azzurra של פעם אבל אי אפשר שלא להזכיר את הנבחרת הנפלאה של איטלי ה שזכתה במונדיאל האחרון (תמונה מימין). מה יכול להיות יותר טוב מאשר שידוך בין שחקני הנבחרת הנהדרת הזאת לבין שירו שלAdriano Celentano משנת 1968, ואני מתכוון כמובן לשיר "Azzurro". השחקנים האלה, לא זו בלבד שחלק גדול מהם נראים כדוגמנים שיצאו מאחד ממסלולי האופנה במילנו (ראה תמונתו של מאלדיני משמאל), הם גם מתגלים כזמרים לא רעים בכלל:
מוסיקה
הסקוודרה אזורה שלי במוסיקה גם היא מתאפיינת בשירים האיטלקיים של סוף שנות ה- 60' ותחילת שנות ה- 70. הכל מתחיל בעצם מעיר קטנה בצפון מערב איטליה, סמוך לגבול הצרפתי בשם סן רמו. מדי שנה, מיטב זמרי איטליה והעולם כולו עולים אז לרגל ומתחרים ביניהם וזאת כבר במשך קרוב לשישים שנה. בסוף שנות ה - 60 היה הפסטיבל הזה בשיאו עם - "תיבת נוח" של סרג'יו אנדריגו, טוני הקטן , נאדה ששרה על "מלך הדינארים" , ניקולא די בארי ששר על "ימים של קשת בענן" וג'ליולה צ'קוונטי ששרה על ה-"גשם" (לה פיוג'ה), וכן אחד הגדולים מכולם, בובי סולו , בלהיט הגדול משנת 1969 "זינגרה".
באותן שנים היה פסטיבל סן רמו, מפסטיבלי הזמר החשובים בעולם. רבים משיריו תורגמו לשפות אחרות ואשתדל להביא את השירים המפורסמים בגרסאות הלא פחות מפורסמות באנגלית. המפתיע היה שזמרים מכל העולם אמצו משירי הפסטיבל, לאו דווקא מאלו שזכו במקומות הראשונים. העושר המוסיקלי והיצירתיות במוסיקה האיטלקית באותן שנים היה בשיאו ושירים מחוץ לשלושת הראשונים נשמעים למי שקצת מכיר שירים של פעם לא פחות מוכרים מאשר השירים הזוכים. במיוחד נכון הדבר בשנים 1967 - 1972 שהינן שנות השיא, והגדול מכולם הפסטיבל מ- 1970 שהיה כנראה אחד מהפסטיבלים האיכותיים ביותר.
לפני שאתחיל במקבץ השירים שבחרתי אציין רק כי לצערי רובם בינם בשחור-לבן ואיכות השמע גם כן אינה מן המשופרות. למרות הכל, כדאי להקשיב ולצפות ביופי המוסיקלי הזה ובימי התום שלא ישובו. הקליפים הבודדים שבצבע הינם ברובם משנת 1989 כשנערך איזה ערב נוסטלגיה בטלוויזיה האיטלקית וכך ניתן לראות מקצת מזמרי וזמרות סוף שנות השישים, כשהם עשרים שנה מבוגרים יותר מימי הזוהר שלהם, אך עדיין שרים, עושים את זה טוב והעיקר - בצבע.
אפתח עם השיר שסיים את חלק הכדורגל בפוסט הזה והפעם בביצוע המקורי של אדריאנו צ'לנטנו (Adrinao Celentano) והשיר Azzurro (כחול) משנת 1968 שהוא גם הבסיס לכל הפוסט הזה. באותה שנה בא יצא השיר אזורו הופיע אדריאנו צ'לנטנו בפסטיבל סאן רמו, אך עשה זאת עם שיר אחר -le altre canzoni in gara Canzone – וזכה עימו במקום השלישי. למרות הכל, דווקא השיר אזורו הוא שזכה להצלחה המסחררת באותה שנה ונשאר בתודעה עד עצם היום הזה.
את השיר Azzurro בביצועו המקורי של Adriano Celentano אפשר לראות כאן:
שיר זה שהפך להמנון נבחרות הספורט האיטלקיות ואוהדיהם (במיוחד בתחום הכדורגל) זכה גם לגרסה ישראלית מפי אריק איינשטיין בשם "אמרו לו". שירו של איינשטיין עוסק גם הוא בספורט, באהדתו הגדולה לקבוצת הפועל תל אביב ולאכזבות הרבות שהנחילה לו במשך השנים, במיוחד קבוצת הכדורסל שלה. ליבי ליבי לאוהדי הפועל תל אביב באשר הם, אשר אני שולח להם את השיר "אמרו לו" בביצועו של אריק איינשטיין שאפשר לשמוע כאן:
אם נגענו כבר בשנת 1968 אי אפשר שלא להזכיר עוד שני שירים מופלאים הראשון שיר מרטיט שזכה במקום השני בפסטיבל סאן רמו באותה שנה ושמו Casa Bianca (הבית בלבן) מפיה של Marisa Sannia (מריסה סניה) אשר בחרתי להראותו כאן דווקא בהופעה משנת 1989 (יש איזו דקה של דיבור ואז מתחיל השיר, כדאי לחכות):
והשני שיר שלא השתתף בפסטיבל אבל הביא לפריצה עולמית של הזמרת Patty Pravo (פטי פראבו) בשם La bambola (הבובה). לא יודע מה היה להם משירים על בובות בסוף שנות ה- 60. חוץ מהבמבולה של פטי פרבו יצאו באותה תקופה גם "בובה על חוט" של סנדי שו ו"בובת קש" של פרנס גל. בכל אופן את הבובה של פטי פראבו תוכלו לראות כאן:
אנה איידנטיצ'י (Anna Identici) ששירה משנת 1968 לא זכה בדירוג גבוה, תזכר בכל זאת לאור הפרסום העולמי שזכה השיר אחר כך בזכות גרסתו באנגלית לשיר הזה. הזמר אנגלברט הומפרדינק שהיה אז בין הזמרים המצליחים ביותר באנגליה בסגנון הפופ-המתקתק-הלא-בועט שלו, עשה גרסה משלו לשיר שזכתה להצלחה גדולה מהרבה משירה המקורי של אנה איידנטיצ'י. תופעה זו של הסבת שירים איטלקיים מפסטיבל סאן רמו לאנגלית מאפיינת את תקופת סוף שנות ה- 60' ותחילת שנות ה- 70', כשהפסטיבל היה בשיא כוחו ושימש אבן שואבת לאומנים מכל העולם.
קבלו את השיר המקורי באיטלקית של Anna Identici שנקרא Quando Me Innamoro:
ואילו את הגרסה של Engelbert Humperdinck והשיר A Man Without Love ניתן לראות כאן:
שיר נוסף בולט משנת 1968 שהשתתף בפסטיבל סאן רמו אך לא התברג במקום גבוה היה שירה של Wilma Goich שנקרא Gli Occhi Miei. השיר החמוד הזה קיבל דחיפה ענקית קדימה כאשר טום ג'ונס הזמר הוולשי נוטף הגבריות הסב אותו לאנגלית לשיר הידוע Help Yourself (תתכבד בעצמך) שזכה להצלחה סוחפת באנגליה ובכל רחבי אירופה.
אז קבלו את המקור, Wilma Goich - Gli Occhi Miei :
ואת ה"חיקוי" שעולה על המקור, Tom Jones - Help Yourself:
ובחזרה לאחור לשנת 1964 אשר הביאה לנו יבול יפה של שירים ולא רק מפסטיבל סאן רמו. אחד השירים שהצליחו מאוד בשנה זו, ולא רק באיטליה, היה שירו של Jimmy Fontana ששמו היה "העולם" או כפי שנקרא באיטלקית Il Mondo . ניתן לצפות בשיר הזה כאן מהופעה של הזמר שנים רבות אחרי, בשנת 1989:
בובי סולו (Bobby solo) היה אחד הזמרים הגדולים של הרומנטיקה האיטלקית של פעם. בשנת 1964 הוא הופע בסאן רמו, לא זכה, אולם שירו השקט Una Lacrima Sul Viso הרטיט לבבות רבים בשנות השישים. אומרים שילדים וכלבים תמיד גונבים את ההצגה, ואכן את ההצגה בפסטיבל ההוא "גנבה" זמרת צעירה בשם ג'יליולה צ'ינקווטי (Gigliola Cinquetti) שהיתה אז בקושי בת 16 ובקולה הצלול כבשה את לב הקהל בשיר השקט Non Ho L'eta.
זכייתה של ג'יליולה בסאן רמו שלחה אותה להיות נציגת איטליה באירוויזיון עם אותו שיר וגם שם זכתה במקום הראשון והביאה לאיטליה את הזכיה הראשונה בתולדותיה בתחרות זאת.
אז קבלו את שני הגדולים שלי מסאן רמו '64,Bobby solo - Una Lacrima Sul Viso
בהופעה שצולמה שנים מאוחר יותר, אך לפחות בצבע:
ו- Gigliola Cinquetti - Non Ho L'eta :
בובי סולו וג'יליולה צ'ינקווטי המשיכו לככב ולהתחרות ביניהם גם בפסטיבלים רבים אחרי שנת 1964 כשלפעמים בובי זוכה (1965) ולפעמים ג'יליולה (1966) אבל בפסטיבל של שנת 1969, שהיה עשיר בשירים מוצלחים העמידו שני הזמרים האלה שירים מעולים. הפעם היה זה זמנו של בובי סולו לזכות במקום הראשון עם שירו "זינגרה" שבעיני רבים הוא הטוב שבשירי סאן רמו של כל הזמנים. לג'יליולה צ'ינקווטי היה בפסטיבל הזה שיר לא פחות מוצלח בשם "לה פיוג'ה" (הגשם) אשר לא דורג בין הראשונים, אבל אני באופן אישי אוהב מאוד.
השיר Zingara בביצועו של Bobby solo:
השיר La Pioggia של Gigliola Cinquetti:
אם כבר נגעתי בפסטיבל של שנת 1969 אי אפשר שלא להזכיר עוד שני שירים בולטים, האחד, שיר קצבי ומקפיץ (במונחי הימים ההם) של ריטה פבונה בשם "סוכר" והשני של נערת הפסטיבלים החדשה שפרצה לתודעת הקהל לראשונה בשנה זו הלא היא נאדה המקסימה בת ה- 16 עם שירה "כל כך קר" אותו היא שרה בקול קצת מתרגש. למרות ששיר זה לא זכה במקומות הראשונים הוא הפך אחר כך לאחר מלהיטי סאן רמו הגדולים.
לצפיה בשיר Rita Pavone - Zucchero
לצפיה בשיר Nada - Ma Che Freddo Fa
נאדה עצמה המשיכה להתבלט בפסטיבלים הבאים אולם אין ספק ששירה מהפסטיבל של שנת 1972 היה שירה הגדול ביותר, למרות שהגיע אז רק למקום השלישי. זה גם השיר האיטלקי של פעם שאני הכי אוהב בגלל קצב הואלס המסחרר שלו ושמחת החיים השופעת ממנו. שמו של השיר הוא "מלך הדינרים" (או מלך הכסף, למי שהמילה דינרים לא אומרת לו הרבה). אז קבלו את il Re Di Denari בביצועה של Nada:
השיר הזה זכה גם לגרסה עברית שחוברה ע"י עוזי חיטמן שעושה לי שמח כל פעם שאני שומע אותה:
"בואו ונשירה, בואו נשתה עוד בירה שיר שקולח בא ועושה שמח מה לא עשינו מה לא ניסינו שיר שיוצא מן הלב אל הלב הוא נכנס ועושה לנו טוב"
ניתן להקשיב לגרסה העברית של השיר "בואו ונשירה" בביצועו של שימי תבורי כאן:
Little Toni (טוני הקטן) היה ידוע כגרסה איטלקית לאלביס והוציא תחת ידיו כמה שירים טובים בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70. אף אחד לא זוכר את השירים שזכו בשלושת המקומות הראשונים בפסטיבל סאן רמו 1967, אבל את השיר של טוני הקטן Cuore Matto (הלב המטורף) לא שכחו הרבה זמן. טוני הקטן היה שם להזכיר להם מדי פעם ופה ניתן לראותו בהופעה משנת 1989 יותר מעשרים שנה אחרי שהשיר יצא לאור:
הגענו לשנת 1970, השנה של המונדיאל אולי הטוב מכולם וגם השנה של פסטיבל סאן רמו המוצלח מכולם. אדריאנו צ'לנטנו הזכור לנו משירו "אזורו" שפתח את החלק המוסיקלי ברשימה זו, לא חדל מהופעות מפסטיבלי סאן רמו רמו השונים ומבין שיריו בחרתי להביא את המוצלח ביותר לדעתי, שגם זכה במקום הראשון בפסטיבל של שנת 1970. אז קבלו את Adrinao Celentano בשירו Chi Non Lavora Non Fa L'Amore:
השיר שהגיע למקום השני באותה שנה La prima cosa bella בביצועו של ניקולא די-בארי לא השאיר עלי רושם מיוחד ולכן אדלג בקלילות לשיר שזכה במקום השלישי והוא אחד השירים היפים בתולדות סאן רמו "תיבת נוח" של סרג'יו אנדריגו שזכה להצלחה גדולה גם בישראל, אז קבלו את sergio endrigo "larca di noe:
השיר La spada nel cuore כמו שירים נוספים כמנהג הימים זכה בפסטיבל לשני ביצועים, האחד של Little Toni(טוני הקטן) והשני של פטי פראבו. למרות יופיה של פטי פראבו שכמעט גרם לי לבחור בביצוע שלה הרגשתי שחסרה בו משהו מהעוצמה שהשיר הזה צריך ולכן בחרתי בביצוע החזק יותר של טוני הקטן שניתן לראותו כאן:
שירים מוצלחים נוספים מפסטיבל 1970 היו השיר Tipitipiti של Orietta Berti שניתן לראותו כאן:
והשיר Pa' diglielo a ma' של Nada שניתן לראותו כאן:
בתחילת שנות ה - 70' היה הזמר העיוור חוזה פליסיאנו בשיא הצלחתו באמריקה. הצלחה זו ורצונו לפרוץ גם לשוק האירופאי הביאה אותו להשתתף בשנת 1971 בפסטיבל סאן רמו המהולל אך כוחו לא עמד לו מול ניקולא די-בארי הגדול שקטף כפרי בשל את אהדת הקהל האיטלקי הביתי ואת המקום הראשון, כשהוא מאלץ את חוזה פליסיאנו להסתפק במקום השני. אין כל רע בשירו של ניקולא די-בארי שאפילו די מצא חן בעיני, אבל דחילק, לתת לשיר "קא סרה" הענק של חוזה פליסיאנו רק את המקום השני? ככה זה כשיש שחקן ביתי מול שחקן חוץ. אבל לימים זכה שירו הנפלא של חוזה פליסיאנו להצלחה פנומנאלית בעוד שירו של ניקולא די-בארי נותר מוגבל לגבולות איטליה היפה שלא ידעה לפרגן בזמן למי שצריך.
אז הינה המקום השני מ- 1971: Jose Feliciano - Che Sera:
והינה Nicola Di Bari - Il cuore è uno zingaro בביצוע מ- 1989 את השיר שזכה במקום הראשון ב- 1971:
את שנת 1972 הזכרתי כבר מקודם עם שירה של נאדה מלך הדינרים שזכה במקום השלישי ורציתי לחזור אליה לקראת סיום עם שני שירים שלא זכו להגיע למקומות ראשונים אבל מצאו חן בעיני.
הראשון הוא Gianni Morandi - Vado A Lavorare שניתן לראותו כאן:
והשני הוא שיר מיוחד במינו ושונה מהחתך האופייני של שירי סאן רמו. נדמה לי שהוא התפרסם אחר כך גם בשפות אחרות כי משהו בו נשמע לי מוכר ולאו דווקא מהאיטלקית שהשיר הזה בוצע במקור. אם מישהו יודע פרטים נוספים על השיר הזה וגלגוליו, אשמח לשמוע. אז קבלו את להקת Delirium מבצעת את השיר שנקרא Jesahel:
אמנם הבטחתי להתמקד בשירים האיטלקיים של שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70, אבל כרגיל אצלי, למי שלא יודע, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אצלי זהו שיר שהשתתף בפסטיבל סאן רמו בשנת 1983 ולא זכה. אני מדגיש שוב: לא זכה. עד כמה שישמע מוזר השיר L'Italiano (האיטלקי) בביצועו של Toto Cutugno (טוטו קוטוניו) אשר יהפוך ללהיט היסטרי באיטליה בהמשך אותה שנה, אפילו לא הגיע לשלושת המקומות הראשונים.
דורון מזר, שהיה אז זמר ישראלי בתחילת דרכו, שמע את השיר והתלהב. שמרית אור כתבה גרסה עברית ודורון מזר הפך את השיר הזה וקרא לו "אני חוזר הביתה". בישראל זה קרה ב- 1984, הצבא שקוע בעמק הבוץ הלבנוני ומלחמה שהיתה אמורה לקחת כמה ימים ולעומק 40 ק"מ כבר נכנסה לשנתה השניה ואין רואה את הסוף באופק. ואז החליטה הממשלה להשיב בנים לגבולם. חלקית לפחות. הנסיגה הראשונה מלבנון יצאה לדרך. צה"ל שהחזיק כמעט בחצי לבנון בואכה ביירות נסוג לרצועת בטחון מצומצמת בדרום לבנון. יחידות רבות שבו הביתה. על הרקע הזה הפך השיר "אני חוזר הביתה" ללהיט היסטרי בצבא ומהצבא לכל המדינה. אף אחד לא חלם אז שנשאר תקועים בלבנון עוד קרוב ל- 20 שנה גם אחרי שכביכול שבנו הביתה.
אז קודם כל המקור, Toto Cutugno - L'Italiano:
ואחרון אחרון חביב, הגרסה הישראלית, דורון מזר - אני חוזר הביתה:
עם צמד השירים הזה התכוונתי לסיים את הרשימה הארוכה של פרגון לאיטליה, לכדורגל האיטלקי הישן והטוב (וגם של היום, מה לעשות, לקחו את מונדיאל 2006 כמו גדולים) ולשירים האיטלקיים של פעם. במיוחד רציתי להקדיש את הרשימה הזאת כמעין מצבת זכרון לפסטיבל סאן רמו, בעבר: מוסד מוסיקלי מוביל וכיום: ארוע זניח.
אך בכל זאת, על רקע השיר של דורון מזר "אני חוזר הביתה" שמתנגן אצלי במחשב בזמן שאני מסיים לכתוב את הרשומה הזאת, אוסיף עוד משהו אישי. רציתי רק לומר לכל מי שיוצא לחופשה במשך הפסח (כמוני) או שנוסע מחר לשבוע לחו"ל (כמוני), שתהיה לכולם נסיעה טובה וחופשה נעימה והעיקר שתחזרו הביתה בשלום. חג שמח לכולם, אני אהיה איתכם שוב אחרי הפסח.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
