עם ג'ים, האפריקאי השחור בן ה- 23 אני מדבר כבר תקופה, וחיכיתי להזדמנות המתאימה להפגש איתו. אתמול היה יום מבאס. קבעתי עם איזה כוסון צעיר שחיף בן 22 בחוף געש, שיום קודם וידאתי איתו שזה סגור. הגעתי בשעה היעודה ואפילו לפני כן, אבל המנייאק לא הגיע, לא הודיע כולם, לא היה אונליין באטרף ופשוט התפוגג. חששתי שזה יקרה כשהוא סרב לתת לי טלפון בטענת דיסקרטיות, למרות שרציתי עוד אמצעי תקשורת חוץ מאטרף.
ירדתי לחוף והלכתי לכיוון השומם יותר, כי אני לא אוהב להיות במקום בו יש הרבה אנשים ומעדיף לחכות לאלה שמסתובבים על החוף ומחפשים. עברו לידי כמה בודדים אבל רק אחד מהם היה שווה. משום מה אפילו לא רמזתי לו כלום. הרגשתי מבואס ורופס. למרות שהייתי חרמן אחרי שלא זיינתי מתחילת השבוע, הזין שלי היה בקומה.
חשבתי שלא נורא כי היה לי על הכוונת עוד איזה חתיך בן 18 שאני מדבר איתו כבר זמן מה וכל הזמן דוחה ליום אחר. הפעם אמר שהוא בחופש ושבערב מתאים לו, אבל כמובן ברגע האמת החליט לדחות שוב. עכשיו אנחנו מדברים על מוצ"ש. נראה אם הפעם זה יקרה.
חזרתי מבואס למשרד, היו לי איזה הצעה או שניים מבחורים שאני מכיר, אבל בא לי משהו חדש. משהו מרענן, ואם זה לא היה אחד משני הצעירים המבריזנים ההם, עלה בדעתי לפתע ג'ים האפריקאי. הוא חתיך אמיתי. גבוה. חטוב, חלק, שחום, פנים יפות. לשמחתי גם היה פנוי ונסעתי להפגש איתו. הוא היה חמוד, עם חיוך יפה. מהר מאוד הבנתי שהוא לא אוהב נשיקות. מבאס, אבל לא נתתי לזה למנוע ממני להתנשק איתו. נכון שהיתה רק צרפתית קצרה ושאר הנשיקות היו נשיקות שפתיים קטנות כאלה, שנעשו על ידו בחיוך ביישני. ונכון שהוא שאל אותי למה אני מתנשק איתו כשהוא אמר שלא אוהב נשיקות, אבל עניתי לו שאני לא יכול לשלוט בדחף לנשק אותו. אבל השתדלתי לא להגזים ולא לתקוע לו את הלשון למעמקי הגרון, אלא רק בקטנה, ליצור תחושת אינטימיות חושנית שאני כל כך אוהב בסקס. דיברנו גם, אבל הבעיה עם ג'ים היא שהמבטא האפריקאי שלו כל כך כבד שחצי ממה שהוא אמר לא הבנתי. לא נורא, נהניתי לזיין אותו, והיה סבבה של חיבור לפעם ראשונה. הוא רכב לי על הזין כמו שצריך וקיבל גם על הגב, בדוגי ועל הבטן. בסופו של דבר גמרנו במקלחת בעמידה תחת המים הזורמים כשאני מתחכך בישבנו העסיסי והסקסי והוא מביא לעצמו ביד עד שהשפריץ חזק וטוב. ג'ים התגלה כקסם שחור אמיתי.
ואם כבר נגענו בשחורים אז יש לי עוד אחד שאני מזיין לפעמים. שחום חטוב רזה עם אפס אחוזי שומן. הוא כבר קרוב לגיל ארבעים, אבל יש לו את אחד הגופים היפים ביותר שחוויתי. פנים קצת פחות, אבל מה זה משנה. יש לו גם חור הדוק וצר שמאוד מתקשה לקבל, אז האתגר להכניע אותו ולזיין אותו יותר גדול ויותר מענג שזה קורה לפעמים בחלק מהמפגשים שלנו. הוא גר די קרוב, אבל לאחרונה הוא כבר לא ממוקם כמעט, אז יותר קשה להפגש איתו, אבל הוא שולח לי הודעות ואני מניח שפה ושם זה עוד יקרה.
הקסם השחור הזה מזכיר לי עוד מישהו. מישהו שהיה יקר לליבי והיו תקופות שהוא הטריף לי את החיים. אחרי שנה וחצי שלא דיברנו (ואפילו לא עניתי להודעה האחרונה שכתב לי אז) התחלנו לאחרונה לדבר מחדש, ושוב זה קרה ביוזמתו. הכוונה היא לדותן האתיופי
שכישף אותי ולקח לי הרבה זמן להשתחרר ממנו. הפעם, הוא כבר קצת מעל גיל 30 ולשנינו אין יותר אשליות ואנחנו הרבה יותר מפוכחים לגבי מה שיכול לקרות ומה שלא. אני מאמין שיבוא היום ועוד אחזור להתחרע על הישבן הסקסי שלו כי זה בעצם כל
מה שהוא רוצה ויכול, כפי שאמר לי. הוא כבר גר קצת יותר קרוב, והרגע המתאים
בטח יגיע. שיקח את הזמן שלו.
אז ברוח הפוסט הזה החלטתי להקדיש לכל השחורים הקסומים האלה שמלהיטים לי את הזין, את אחד השירים היפים של סנטנה, משנת 1968. השיר אמנם מדבר על אישה קסומה שחורה, אבל מבחינתי הוא על הבחורים השחורים הקסומים האלה. אז קבלו את Santana - Black magic woman:
אני יודע שלא השלמתי את סדרת שבע הפרקים של ארועי החודש האחרון וביינתיים הצטברו להם עוד כמה אירועים שבא לי לספר עליהם, אבל גם אותם אני שם כרגע בצד לטובת פוסט קיטורים שלא מהמניין.
אז היום באופן רשמי אחד הימים המבאסים ביותר שהיו לי בזמן האחרון. זהו יום מבאס שני השבוע. האם זה תחילת עידן מבאס חדש? או רק שבוע מבאס? או שמחר ישתנה הכל? עדיין מוקדם לדעת, אבל אני פה לשחרר קצת קיטור.
אז מה היה מבאס כל כך היום? הכל התחיל שהצעירון הכוסון שהודיע לי אתמול שמת להפגש איתי הבוקר הוקפץ לעבודה בפעם השניה השבוע וככה לא יוצא לנו להפגש כבר שבועיים. קודם בגלל מילואים ואחר כך בגלל עבודה ולימודים. כל הפנטזיות שפינטזתי עליו התעופפו מהחלון ולמרות שאמר שמת שאתן אליו קפיצה לעבודה, הוא כנראה עסוק מכדי לענות לי בשעות האחרונות, אז כנראה שגם ה"בקטנה" הזה איתו לא יקרה היום, למרות שהדליק אותי הרעיון שלו להסתגר בחדש הישיבות אצלו ולעשות קצת האנקי פאנקי...
אחרי שנודע על הביטול של המפגש המתוכנן עם הצעירון הכוסון פנה אלי במפתיע הברזילאי הסקסי הנערי והרזה שהכרתי לפני שבוע באיזה מפגש מהמם שעוד אספר עליו. הוא היה בעניין לסקס נוסף והדליק אותי מחדש. רק קבענו שאתקשר כעבור שעה כי היו לו כמה סידורים קטנים לסגור קודם. אחרי שעה הוא אמר לי שעדיין לא סיים את הסידורים ואחרי שעתיים- שלוש- ארבע שעות כשהתקשרתי שוב או סימסתי, הוא לא ענה בכלל ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. פאקינג מעצבן. אולי מצא סשן מדליק יותר עם מישהו אחר ואולי סתם נדפק לו הטלפון או המוח, אבל הוא השאיר אותי תלוי באוויר באופן הכי מבאס שיכול להיות.
בנוסף לכל, איכשהו גם החרמנות שלי הלכה ודעכה והתחלתי להרגיש שאני מאבד את הטאץ'. למרות כל נסיונותי להפיח רוח בתשוקה הדועכת, היא נשארה בגובה הרצפה ואפילו לא היה שום בחור בגרינדר או באטרף שיצית לי אותה מחדש.
ענין אחר שיושב לי על הוריד, הוא החתיך מהשדירה שכנראה ממש מאוהב בי, למרות שלא אומר את מה ממש בפה מלא. כל הזמן הוא בודק מתי אני נכנס לווטסאפ ומתי יוצא ממנו ותוהה מה אני עושה ועם מי אני מדבר כל הזמן שם. הוא אומר כל הזמן שאוהב אותי, שולח אייקונים של לבבות כמו ילדה בת 12, אומר שמתגעגע אלי ואומר שלא ישן הלילה מרוב מחשבות (וברור לי שהמחשבות מסתובבות סביב מערכת היחסים שלו איתי). הוא מנסה להכיל את העובדה שהוא כל כל אוהב וחושק בי ואילו אצלי התשוקה כלפיו דעכה מאוד ועצם העובדה שאני רוצה להמשיך להפגש עם אחרים מרגיזה אותו, אבל אומר לי שמזין והוא צריך לעבד את זה בינו לבינו, ליהנות ממה שיש ולקבל את מה שאין.
אני כבר לא בטוח בעצמי כמה בא לי סקס איתו. בפעם האחרון שנפגשנו זה היה ממש אסון ברמת טביעת הטיטניק. לא הייתי חרמן בכלל, לא עמד לי כמעט למרות כל נשיקותיו ומציצותיו, ובסופו של דבר הוא נאלץ להביא ביד בשביל לשחרר את חרמנותו. זהו? נגמר לי ממנו? לא יודע. מצד אחד הוא מלטף לי את האגו ללא הרף עם האהבה והתשוקה שלו כלפי וממלא אותי באנרגיות חיוביות, אבל מצד שני הוא לא בדיוק הטיפוס שלי ואני מרגיש לא כל כך בעניין.
מה לעשות? לוותר עליו? להמשיך לשמור על הקשר איתו על אש קטנה או לכבות אותה סופית? אני מוצא את עצמי בזמן האחרון רק רוצה להתחבק ולהתנשק איתו ולהרגיש אותו לידי כחבר, כמישהו שאני יכול לנפנף בו כאילו לעולם ולומר: "תראו איזה חתיך רוצה אותי כל כך", אבל האם מעבר לזה אין כלום? האם אני אני עד כדי כך מעדיף נעריים רזים וגבעוליים עם ישבנים קטנים על פני בחורים חתיכים וחטובים עם פנים יפיפיות וישבן עסיסי כמוהו שרוצים ממני ואוהבים בי הרבה יותר מהזין היפה שלי?
היום החתיך מהשדירה שלח לי תמונה של הארוחה שהוא הולך לאכול, אמר שהיה שמח לפזר אותה עלי ולאכול אותה מהגוף שלי בין נשיקה ונשיקה. רומנטי מצידו. פאק למה אני לא יכול להתאהב בו ולחשוק בו ולהיות איתו בכל הזדמנות שיש? הוא בוודאי היה שמח שזה יקרה, אבל הוא כבר החל להפגש עם אחרים אחרי תקופה ארוכה שרצה רק אותי, רק מהסיבה שאני לא נותן לו את מה שהוא רוצה. בסופו של דבר כמה הוא יכול להתאפק? הוא בכל זאת בחור עם צרכים ומאוויים שלא צריך לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהוד מעלתו "אני" יזרוק איזה עצם לכיוון שלו. גם זה כשלעצמו מבאס.
ונוסף לכל זה, התימני החמוד שלי עם העיניים הירוקות הולך ומתרחק ממני. אחרי היעדרות ממושכת הוא שוב שורץ כל הזמן באטרף וגרינדר, ובטוח מתחילים איתו הרבה. אתמול ראיתי אותו אבל לא קרה בינינו כלום, מלבד נשיקת פרידה קצרה לשפתיים המתוקות שלו כשהסתיים המפגש שלנו. הוא סיפר לי כבדרך אגב שהתחיל איתו איזה חתיך שחום, גבר גבר כזה (הוא הראה לי תמונות שלו, אכן גוף טוב אבל פנים לא משהו) ושהם נהיו חברים טובים בזמן האחרון.
הוא סיפר לי שהם נפגשים ויושבים סתם ככה בלי סקס, לצחוקים, עישונים, שיחות, שתיה ודחקות, אבל הוסיף שהוא לא יתן לו לזיין אותו. כששאלתי למה, הוא אמר שיש לשחום הזה זין ענק באורך של איזה 24 ס"מ וגם עבה ושאין סיכוי שהדבר הזה יכנס לתוכו. כששאלתי אם יודע את זה מתמונות או מהמציאות אמר לי שמהמציאות. אם הוא יודע את זה מהמציאות אז כנראה שהם לא רק יושבים מעשנים וצוחקים אלא עושים עוד דברים שבעקבותיהם הוא ראה את זקפתו האדירה. אולי השחום המצוייד הזה לא חדר אליו, אבל בטוח שהם מתחרמנים ובטח הוא גם מצץ לו וכך ראה את הזין הענק שלו במלוא תפארתו. זה לא סתם סטוץ, אני מרגיש שזה יותר מכך. אם הוא מצא חבר לבלות איתו בכייף סתם ככה, אז מהר מאוד הוא כבר לא כל כך יצטרך את ימי געש שלנו שהיו בעיקר לצחוקים לעישונים וסתם לכייף, בדרך כלל בלי סקס. אז גם אותו אני מרגיש שאני מאבד והולך, ואני לא אוהב לאבד אנשים. במיוחד לא מישהו שהתשוקה שלי אליו כל כך בשמיים.
אז מה יהיה? מקווה שיחזור לי החשק, שיחזור לי הכייף, ושיחזרו הבחורים החמים עם החוויות המתסיסות, כי כרגע אני מרגיש בתחתית של התחתית. סתם תלוי באוויר ונשאר עם הזין ביד. מחכה לשינוי ומקווה שזה יקרה מהר.
כל זה הביא אותי לשיר משנת 2000 שאני מאוד אוהב Lifehouse - Hanging By A
Moment:
לא כל המפגשים שלי הם הצלחה. חלק מהם כרוכים בבזבוז זמן משווע. חלק בבחירה לא מוצלחת בין אופציות או בויתור על משהו טוב בשביל הסיכוי והסיכון למשהו חדש, מלהיב ומחרמן. ההיכרות שלי עם הדתל"ש היתה כזו. כשהתחלתי לדבר עם הבחור הבלונדיני חטוב וסקסי הזה, ראיתי את המבט העצוב בעיניו, אבל פינטזתי על מה שמסתתר לו מתחת לבגדים. דיברנו במשך חודש - חודשיים בערך ובאחת ההזדמנויות הוא אף שלח לי תמונת ערום סקסית שלו מגעש נשען על איזה סלע, שחירמנה אותי בטירוף רק המחשבה להיות צמוד אל גופו הערום מאחור ולבעול אותו שם על הסלע הזה.
כשהפנטזיה נכנסת לראש, ההגיון קצת זז הצידה. באותו יום, בפעם הראשונה בשיחה איתו הבנתי שיש סיכוי אמיתי להפגש, באמת, ולנסוע לגעש יחד. הבעיה היתה שבאותו בוקר מאוד רציתי להגיע לגעש. כך קרה שבטרם ידעתי שהוא יענה לי בכלל, שלחתי עוד כמה הודעות לכמה בחורים נבחרים. אחת מהן היתה לדני התימני הרזה שלי. דני התמהמה במתן תשובה ואילו הדתל"ש הקדים וענה אז קבעתי ען הדתל"ש. יותר מאוחר, אחרי שדני התחיל לדבר איתי, הבנתי שהוא לא מתלהב ללכת לגעש בגלל מזג האוויר שצפה רוחות, דבר שעל החוף לא ממש נעים. אז כשדני הטיל ספק, הזדרזתי לאמץ את הספקות שלו ולומר לו שהוא צוןדק ושננסה ביום אחר.
אחרי שפגשתי את הדתל"ש בדרך לגעש והוא נכנס לרכב, היתה לי הרגשה מקדימה שלא ילך איתו. אבל מצד שני הוא נכנס, אמר שהכל בסדר ונסע איתי, אז מה הייתי אמור לחשוב? הרגעתי את הספקות שלי לגבי הזרימה איתו והמשכנו בדרכנו לגעש. השיחה זרמה בסדר, אבל לא הרגשתי בניצוצות תשוקה מצידו. כשאני מרגיש כך, אז בתשעים אחוז מהפעמים אני צודק. למרות זאת, קיוויתי שהדתל"ש הוא דווקא אחד מעשרת האחוזים שאני טועה, אולי בגלל שבא לי עליו כל כך.
מצד שני, דני ששעה - שעתיים קודם חשב שזה לא יום מתאים לגעש ושננסה ביום אחר, שינה את דעתו לפתע. הבעיה עם דני זה שלפעמים אצלו הכל בהפוך על הפוך. דווקא כשהזדרזתי להסכים איתו שלא יתאים געש ולא ניסיתי לשכנע אותו אחרת, הוא פתאום רצה לנסוע. כך קרה שבאמצע הנסיעה עם הדתל"ש התחיל דני לשלוח הודעות ולשאול מה החלטנו בסוף לגבי געש. מרוב מבוכה לא עניתי לו. הוא המשיך לשלוח. רק כשהגעתי לגעש, היתה לי תחושה חזקה שעם הדתל"ש זה לא יגמר טוב. לכן שלחתי לדני "בוא", וידעתי שגם ככה יקח לו שעה שעתיים להגיע. מיד אחרי זה ובטרם ראיתי את תשובתו כבר ירדתי עם התל"ש לחוף שבו כידוע אין קליטה בדרך כלל.
חצי שעה אחר כך, אחרי שכבר מצאתי עם הדתל"ש את פיסת החוף המבודדת שלנו ופרשנו את הציוד, הוא נותר עם הג'ינס שלו ולא הראה כל סימנים שנכנס לענינים, הבנתי שזה לא יקרה. לא לקח לו הרבה זמן. הוא ישב לידי, דיברנו אבל אפילו לא התפשטנו. אחרי זמן מה הוא פשוט אמר לי הוא אמר שמרגיש שזה לא מתאים. פאק. אם לא הייתי לטעמו, למה הוא חיכה עד עכשיו? למה לא אמר לי כבר ברגע שפתחתי בפניו את דלת הרכב? למה טרח לרדת איתי לחוף בכלל? כבשתי את השאלות ואת המרירות שביטלתי את דני בשבילו ולא יצא מזה כלום, לחצתי לו את היד לשלום והוא הלך באומרו שאני כבר בטח אמצא משהו על החוף.
פתאום קיבלתי איזו הודעה לטלפון שקשורה לעבודה שלי. ההודעה הזו הבהירה לי שאני כנראה יושב באיזה קטע בחוף שיש בו קליטה. מייד בדקתי מה עם דני וראיתי ששלח לי כמה הודעות בחצי שעה האחרונה אחרי שאמרתי לו "בוא" והזדרזתי לענות לו. אמרתי לו שסיימתי פגישה בעבודה וקפצתי לראות איך בגעש ואכן אין רוח ואשמח שיגיע. דני כעס. הרגיש שמשכתי אותו כל היום בלי תשובה ואמר שהוא כבר ילך עם מישהו אחר. קינאתי. ממש קינאתי, למרות שהתירוץ הקבוע שלו זה שיש לו איזה חבר סטרייט שכשאני לא רוצה הוא הולך איתו לגעש, אבל לחוף הסטרייטים., דבר שאני קצת מפקפק בו אבל לא יצא לי עדיין לבדוק. דני חשב שאני צוחק עליו וצילמתי לו תמונה מגעש שיבין שאני אמיתי לגמרי, באמת בגעש, לבד לגמרי, ומת שהוא יגיע, אבל שום דבר לא עזר כבר. "אה תיהנה לך ואני איהנה לי" הוא כתב לי ואני ידעתי שאני כבר לא אהנה שם ביום ההוא, ואף חששתי שאולי המריבה הזו תביא לקרע יותר חמור איתו.
אבל לא אלמן ישראל. הדתל"ש הבריז, דני כעס, ואני התחלתי לחפש. החוף אמנם היה די שומם במקום בו ישבתי, אבל אם יש קליטה אז יש אטרף ויש גרינדר ויש עוד אופציות. אחרי זמן קצר פנה אלי גבר סקסי בשנות השלושים המאוחרות שלו שהתבררר שגר לא רחוק ואחרי השיחה, הסכים לבוא לפגוש אותי בחוף. שעה קלה אחר כך הוא כבר היה לידי והזין שלי כבר היה בפיו ואף הרגיש קצת את ישבנו, אבל קצת מדי. הוא לא התכונן להזדיין על החוף, אז כמו שאומרים "לא התארגן" לזה, ויצא שהיתה תקלה שקורית כשלא מתארגנים מספיק והפסקנו.
הבנתי שאותו היום זה לא היה היום שלי. ניסיתי לתפוס שלושה ציפורים ונשארתי בלי כלום. מה שנקרא: "תפסת מרובה - לא תפסת". עישנתי עוד ג'וינט, חזרתי מבואס הביתה והשתדלתי לא לדאוג יותר מדי ולקוות שיהיה טוב בפעם הבאה.
והשיר שבא לי לשים הפעם הוא Three little birds של בוב מארלי משנת 1980:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
