פילבוקס

בזמן האחרון אני מרגיש שאני הרבה יותר אוהב את עצמי מאשר בעבר, הרבה יותר מרוצה מעצמי ומחיי (חוץ מכל הדברים שעדיין מציקים לי, כמובן). צ'ארלי צ'אפלין פעם אמר את הדברים הבאים על אהבה עצמית ומצאתי בהם הרבה מקום להזדהות:

כאשר אהבתי את עצמי באמת

הבנתי שתמיד בכל הזדמנות

אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה

ואז יכולתי להרפות.

היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית"

.

הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.

היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".

והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.

היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".

למרות שידעתי שזה לא הזמן

או שאותו אדם עדיין לא מוכן.

אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.

היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".

מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.

בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".

היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".

חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,

הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,

ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.

היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,

מה שאני אוהב, בקצב שלי,

היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת

הבחנתי שהחשיבה שלי

יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,

אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,

היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי

ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.

אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים.

Happiness

More or less

It's just a change in me

Something in my liberty

Oh, my, my

Happiness

Coming and going

I watch you look at me

Watch my fever growing

I know just where I am

But how many corners do I have to turn?

How many times do I have to learn

All the love I have is in my mind?

  ואת השיר עצמו אפשר לראות כאן:

הייתי עייף. לא ישנתי מספיק בלילה האחרון וגם לא בזה שלפניו. למרות זאת דווקא היום מכל הימים נסעתי לי הרחק מאזור המרכז לפגוש שני ידידים וירטואליים שאני בקשר איתם מזה זמן מה. האחד, נקרא לו דני (שם בדוי) היה לצידי בכמה עצות טובות שעזרו לי להתמודד עם משהו שהעיק עלי בזמן האחרון עד שבא על פתרונו ועל כך אכיר לו תודה. דני הציע לי באופן ספונטני להפגש בעיר מגוריו המרוחקת. אופק (שם בדוי) גר באותה סביבה מרוחקת וכבר זמן רב רוצה איך שהוא להפגש איתי. ידעתי שזו ההזדמנות ואמרתי לו שיתכן שאעבור אצלו לומר לו שלום בדרך חזרה הביתה. הסקרנות לגבי דמותו האניגמטית של דני וההערכה לידידותו הפשוטה של אופק, ידידות וירטואלית שלא תלויה בדבר, הכריעו את הכף. מנסיוני בזמן האחרון למדתי שדברים שנדחים סופו של דבר שישתבשו, אז החלטתי לנסוע. חשבתי להרוג שתי ציפורים במכה אחת, אך כמעט שהרגתי את עצמי. הנסיעה היתה ארוכה והעייפות איימה להכריע אותי. ניקרתי פעם, ניקרתי פעמיים ובפעם השלישית התעוררתי ממש סנטימטרים ממעקה ההפרדה שבין הנתיבים, הסטתי את ההגה מיד ימינה והצלחתי להשתלט על הרכב, רגע לפני שהיה מאוחר מדי. מנת האדרנלין ששצפה מיד לורידים החזיקה אותי ער להמשך הדרך. זו היתה שטות, אסור היה לי לנסוע עייף כל כך, אבל הסקרנות גברה עלי ורק מרחק קטן של כמה סנטימטרים הפריד בין פילבוקס החתול לבין המוות. בסוף נפלתי על הרגליים. אומרים שחתולים תמיד נופלים על הרגליים, לא?  סעו בזהירות.

נושא המפגשים עם אנשים שאני מכיר במרחב הוירטואלי הזה מעסיק אותי לאחרונה די הרבה. בתור חובב מדע בדיוני אני מתחיל לתהות לעיתים על השונה והדומה בין מפגשים כאלה לבין מפגש ראשון של המין האנושי עם חייזרים כפי שהשתקף בספרות הענפה של המדע הבדיוני, אם כי מעולם לא התרחש במציאות.

הגישה הרווחת בספרות המדע הבדיוני מימיה הראשונים לקתה בנטיה להאנשת החיזרים מבחינת תכונותיהם וחלוקתם ל"טובים" ו"רעים", יחד עם עוות מראם החיצוני למשהו חריג ומוזר. הנטיה הזאת אומנם אפשרה הזדהות מהירה יותר של הקוראים עם הסיפורים אולם החטיאה קצת את המטרה כיוון ששפטה את החייזרים בכלים אנושיים שאינם ממין הענין.

מפגש עם ראמא של הסופר ארתור סי. קלארק הינו אחד הספרים הבסיסיים בספרות המדע הבדיוני של היובל האחרון. בספר מסופר על חללית ענק העושה את דרכה לעבר מערכת השמש ועל קבוצת מדענים הנשלחת לחקור אותה. בניגוד למסורת המד"ב שהספר יוצא נגדה חוצץ, קלארק אינו טורח לסווג את חייזריו ולתת להם תכונות כלשהן. הם אינם טובים או רעים, יפים או מכוערים, חכמים או טפשים וכיו"ב, הם פשוט אינם או שהמדענים לא מבחינים בהם כי מחפשים את מה שלא קיים במקום את מה שיש. 

ראמא נותרת חידה עבור המדענים לאורך כל הספר. העדרותם של חייזרי ראמא (או שמא עיוורונם של המדענים להבחין בהם) הופך לדיון פילוסופי במהות החייזר, הזר, השונה והאחר. החידה הבלתי פתורה, שנשארת חבויה גם בסיום הספר, היא בעצם המלמדת את הקורא על כוונתו האמיתית של הסופר.

קלארק גם מבין ויודע כי במידה ונתקל בחייזרים אלו הרי שיכולותינו להבינם או ליצור עמם קשר, דומה ליכולתנו הבלתי קיימת לפענח את מחשבותיהם של בעלי חיים שעימם יש לאנושות כבר עשרות אלפי שנות נסיון. כל ניסיון לפענח את סודה של ראמא נידון מראש לכישלון. התהום האדירה הפרושה בנינו לביניהם היא תהום בלתי ניתנת לגישור.

בסיום הספר עוזבת ראמא את מערכת השמש כשהיא מותירה אחריה את המין האנושי שרוי בהגיגים של חיפוש עצמי. אך עם זאת חכם מעט יותר ומודע מעט יותר - לעצמו, לעולם הסובב אותו ואולי גם למקומו בגלקסיה של יישויות עליונות שלא לומר אלוהיות.

קוראיו הקבועים של הבלוג הזה (יש כאלה?) בוודאי שמו לב לאהבה הגדולה שלי למוסיקה שאני עוסק בה בפוסט כזה או אחר. 

אין לכך שום קשר להוויה ההומוסקסואלית או הביסקסואלית, אלא סתם מוסיקה טובה מתקופה כזו או אחרת ובסגנון כזה או אחר שאני אוהב.

במקרים - הדי נדירים - שאני מוצא איזה הקשר גאה בקליפ או בשיר, אני כמובן שלא בורח ממנו ושמח לצרף אותו לפוסט המוסיקלי להנאת קוראי הגאים, אבל אני מקווה שתמצאו את ההנאה גם מפוסטים מוסיקליים שאין להם שוב קשר לעניני גייז וכל מה שמסביב.

הרבה משפטים ופתגמים חכמים נאמרו על מוסיקה ומה שקשור אליה ובחרתי הפעם לעשות פוסט של ציטוטים כאלה. אז אחרי כל ההקדמות, קבלו את הציטוטים שמדברים אלי ואשר קשורים להוויה המוסיקלית:

רקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע, אהוב  כאילו מעולם לא נפגעת וחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות.

- מרק טווין

שירה היא בבחינת אזכור מתמיד של כל הדברים העשויים להיאמר בשפה אחת ואינם ניתנים לתרגום.

- ט. ס. אליוט

מוזיקה טובה היא זו החודרת לאוזן בקלילות ועוזבת את הזכרון בקושי.

- תומס ביצ'הם

מוזיקה היא הצורה החזקה ביותר של כישוף.

- מרילין מנסון

יש יותר שירי אהבה מכל דבר אחר. אם שירים יכלו לגרום לך לעשות משהו, היינו אוהבים כל אחד את האחר.

- פרנק זאפה

מוזיקה היא חוק מוסרי - היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון, קסם לעצבות, חיים להכל.

- אפלטון

אילו שרוקדים, נחשבים משוגעים על ידי אילו שלא יכולים לשמוע את המוזיקה.

- ג'ורג' קרלין

מילים גורמות לך לחשוב מחשבה. מוזיקה גורמת לך להרגיש תחושה. שיר גורם לך להרגיש מחשבה.

- א.וי. הארבוג

והציטוט שמדבר אלי אולי יותר מכל הוא:

מוזיקה היא נוסטלגיה לדברים שמעולם לא קרו.

- טרגנייב

ולמשפט הזה הקדשתי גם את הקולאז' שלמטה: