הערת המחבר: כל מי שסיפורי שליטה מרתיעים אותו - שלא יקרא. שמחפש סיפור שליטה הארד-קור, זה לא בשבילו. זה סיפור שונה, סיפור אירוטי מתובל בקצת הומור, השליטה היא רק לייט וחלקה העיקרי בכלל בפרק ב'. אם המינון הזה לטעמכם - אתם מוזמנים לקרוא.
אחרי שנים ארוכות של לימודים מתישים של כלכלה ומינהל עסקים וקורסים פרטיים בניירות ערך ומכשירים פיננסיים יצאתי לשוק העבודה והתחנה הראשונה בה נחתתי היתה חברת בדס"מ מכשירים פיננסיים (ע"ר). משרדי החברה שכנו בבנין משרדים אפרורי ברחוב קרליבך בתל אביב אולם שום "מכשירים" לא היו מונחים בלובי המרווח או מעוגנים לקירות כשנכנסתי למשרדי החברה לראיון המיוחל. הריהוט המשרדי היה קצת מיושן כמו שהיה נהוג לפני שנים, פורניר שחור וכבד, שטיחים אפורים מקיר לקיר והכל שידר אווירה קצת עגמומית למי שרוצה לפתות לקוחות לשים אצלו את מיטב כספם להשקעה פיננסית מוצלחת.
מנהל החברה, ברוך דורקמן, היה גוץ שמנמן ואנרגטי שלא ניתן היה לטעות במבטאו הרומני הבולט עם הריש המתגלגלת. "תראה, אה...עילַי" הוא אמר תוך כדי פשפוש במסמכים שהיו מונחים לו על השולחן עד שמצא את קורות החיים וגליונות הציונים שלי "כן, עילַי קדמוני. ציונים לא רעים יש לך. מצטיין דיקן בשנה שלישית, קורס בנגזרות פיננסיות מתקדמות. יפה יפה. נראה לי שאתה תוכל להתאים לנו. מתי אתה יכול להתחיל?"
"מה, זאת אומרת שהתקבלתי?" שאלתי אותו בהפתעה.
"בעקרון, זה אתה או מועמד אחר שיש לנו, אז במקום להתלבט הרבה, תתחיל לעבוד ונראה איך אתה עובד בפועל מעבר לניירות המשעממים האלה. אתה יכול להתחיל היום?"
"אה...כן. זה אומנם בא לי קצת בהפתעה, אבל אני יכול להשאר היום עד ארבע" עניתי לו.
"להיום זה בסדר, אבל שתדע: שעות העבודה שלנו הם משמונה בבוקר עד שבע בערב. רצוף עם הפסקת אוכל הצהריים. בניגוד לכל המשרדים שסוחטים את העובדים כמו לימון, אני דוגל בשעות קשיחות, שיהיו לעובדים שלי גם חיים ויחזרו כל בוקר עם מרץ לעבודה. יש לי פה עוד 12 דילרים שלכל אחד יש המומחיות המיוחדת שלו. רובם בחורים צעירים כמוך, הכי ותיק נמצא אצלי 7 שנים. כל מה שאתה צריך לדעת או לברר – תשאל אותם. ממני אין לך מה לצפות לעזרה מקצועית כי בכל שיטות ההשקעה החדשניות האלה אני לא מוצא את הידיים והרגליים. אני לא מחזיק מעצמי מומחה להשקעות אלא מנהל עסק. לגייס לקוחות שישקיעו אצלנו זו המומחיות שלי, אך לנהל את הכספים שלהם זו כבר המומחיות שלכם.
ברוך דורקמן היה חובב כסף נלהב. תאוותו לרווחים ושתלטנותו בכל מקום שדולר נוסף עשוי היה להכנס לכיסו, לא ידעה גבולות. כוחנותו גרמה לו לדחוק בהדרגה את רגליו של סם מסינגר, שותפו הפסיבי בהקמת העסק. סם היה המוח הפיננסי האמיתי ואשף העסקאות המסובכות שהניבו לעסק את הצלחתו בהשקעות בשנים הראשונות, אך סם היה אדם עדין מדי לשותף שתלטן כמו ברוך. בקושי עברו שבע שנים מפתיחת העסק, עד שסם היה מוכן לקבל כל סכום שברוך הציע לו כדי למכור לו את חלקו ועזב בקול ענות חלושה. ביודעו את חולשתו בניהול השקעות, התארגן ברוך לעזיבתו של סם במשך שנים מראש, כאשר הקפיד לאסוף צוות צעיר ונמרץ של דילרים מצטיינים אותם קטף מהפקולטות למינהל עסקים, בכוחנות האופיינית לו. רובם התחילו לעבוד מיד ביום הראיון הראשון שלהם. זה לא שברוך היה פזיז או אימפולסיבי, ההיפך הוא הנכון. הוא ידע כל פרט על חייו וכשרונו של כל מועמד, זמן רב לפני שהוזמן לראיון והעסיק לשם כך את אחת ממשרדי החקירות הידועים בעיר. שמץ מכל זה לא היה ידוע לי כשהתחלתי לעבוד בחברה. רק אחרי עזיבתי את החברה בנסיבות שלא כאן המקום לפרטן. רק אז, כשכל הדלתות נטרקו בפני, הגעתי לראיון בחברה הצנועה של סם מסינגר שממנו נודע לי כל הסיפור, אך בכך אני מקדים את המאוחר.
נכנסתי לעבודה בבדס"מ מכשירים פיננסיים (ע"ר) בהתלהבות יתרה של בחור צעיר שקיבל קרדיט ורצה להוכיח את עצמו. כך התחילה תקופה של עבודה מאתגרת בחברה. סקירה מהירה והיכרות ראשונית שערכתי בימים הראשונים עם שאר העובדים גילתה לי שאכן יש פה חבר'ה נחמדים ומגובשים. כל צהריים סגרנו את הבסטה (השארנו רק תורן אחד לרפואה) והלכנו לאחת ממסעדות ה"פועלים" שבסביבה או שעשינו גיחה לשכונת התקווה להוריד כמה מנות של שיפודים על האש. גיחה לשיפודי התקווה היתה כרוכה בהעדרות ממושכת יותר, אז לא עשינו זאת לעיתים תכופות, שלא להרגיז את ברוך או את הקורבן התורן שנשאר במשרד, אבל פעם בחודש - חודשיים זו היתה מסורת מבורכת.
מהר מאד התברר לי שחוק העשרה אחוזים לא עובד במשרד שלנו. בעצם אולי הוא עבד כי אני הייתי שם הגיי היחידי אבל אף אחד לא ידע מזה. כל הבחורים האחרים היו עם חברות צמודות וחלקם אפילו נשואים. לא היו בחברה דילריות, אולי רק איזו דילרית מחמד תורנית אחת פה ושם אבל אף פעם היא לא החזיקה מעמד בעבודה הלחוצה, שחוץ מהפסקת הצהריים הקצרה בת שעה אחת, לא עצרה לרגע.
אחרי שעבדתי שם קרוב לשנה התקבלה אבלין לעבודה כמתלמדת. פה ושם ברוך שכר מתלמדים או מתלמדות. הם היו סטודנטים שלא סיימו תואר או כאלה שסיימו תואר ראשון והתחילו ללמוד לשני. באו לשנה – שנתיים של עבודה ועזבו. בדרך כלל הם עשו את העבודה השחורה יותר שאף אחד מאיתנו לא אהב לעשות והיו עוזרים לכל עת ולכל גחמה של הדילרים שעבדו בלחץ כמעט בלתי אפשרי. אבלין היתה בחורה בת 22- 23. רזה, גבוהה ואלגנטית, ממשפחה עשירה ממוצא צרפתי שגרה ברעננה. סנובית ממשפחה עם כסף כבד ולא בעלת מוח מבריק במיוחד. קצת התפלאתי על ברוך ששכר אותה לעבודה, אבל אחרי זמן קצר התברר לי מה הסתתר מאחורי כל הענין. אבלין היתה חברתו ובקרוב אשתו של יובל גוטנר, בנו של שמעון גוטנר, אחד מלקוחותיה הכבדים ביותר של החברה. העסקתה היתה בבחינת "יד רוחצת יד" וברוך היה ידוע בסוג העסקאות האלה שלו שעזרו לו לרצות לקוחות ולפתותם להשקיע את כספם אצלנו.
את יובל פגשתי לראשונה כחודש לאחר מכן. ברוך קרא לי לחדרו לפגישה וערך לי היכרות עם הנוכחים. יובל היה בחור צעיר בן 25 חתיך ומלוקק כפי שרק מי שנולד למשפחה שטובעת בכסף ואפילו קי
בל ליום הולדתו העשרים ואחד, סכום של חצי מיליון דולר במתנה מאביו, יכול היה להראות. הוא היה לבוש במיטב חליפות המעצבים אך בגזרה שיקית מהליין הצעיר שלהם והדיף ניחוחות של אפטר-שייב יוקרתי. לחיצת ידו היתה איתנה אך חמימה וחיוכו הנוצץ המיס אותי ברגע. שיערו השטיני החלק והקצר היה משוח בג'ל שעיצב אותו באופן קצת א-סמטרי, למרות שהיה ללא ספק מתוכנן לכל פרטיו בידי איזה מעצב שיער אופנתי של האלפיון העליון. והעיניים. העיניים הירוקות האלה שבו אותי בקסמן כאשר בחנו אותי בישירות ממושכת בזמן ההיכרות. זו כנראה היתה המומחיות של יובל, לשבות בקסמו האישי את בן שיחו ולהסיר ממנו את כל המגננות וכך ראה גם ברכה בעסקיו. שותפו של יובל היה בחור שחרחר ושעיר, דובי במקצת ולמרבה ההפתעה גם שמו היה דובי. אכן שם הולם. מסתבר שדובי היה המוח מאחורי הצמד הזה, מי שידע לסנן ולסמן בתוך זמן קצר את ההשקעות המוצלחות מכל מבול ההצעות שזרמו אל יובל המתלהב ובעל הקשרים. הצרה היתה, שמדי פעם היה יובל נסחף בהתלהבות שלו וכמי שרוצה להוכיח שגם הוא יודע לנהל עסקים, הסתבך בכמה השקעות לא מוצלחות, שבלעו את מרבית הרווחים שהצלחותיו של דובי הניבו. כך שאחרי ארבע שנים לא היה לו הרבה יותר מאותם חצי מיליון דולר ראשונים שאיתם התחיל את עסקיו.
"אז ככה", אמר ברוך. "יש איזה מתמטיקאי מבריק, דוקטור גידי אייזנבך, מחיפה, שיצר קשר עם יובל והציע לו מיזם משותף. לטענתו הוא המציא תוכנה מיוחדת שיודעת לאתר עקומות עליה צפויה בשוק הקומודיטיס, וזה כבר התחום שלך, עילַי. אני צריך שתיסע איתם לפגישה איתו ותנסה לפענח את הענין. בדרך כלל דובי עושה את זה, אבל תוכנות הן לא בדיוק התחום שלו ולכן הם זקוקים למומחיות שלך. לידע המופלג שלך במחשבים ובקומודיטיס."
"אין בעיה, עניתי, יש לו בוודאי איזה תקציר עם דוגמאות לגבי התוכנה שלו. אולי הוא הכין איזו מצגת פאואר-פויינט בקשר לזה?" שאלתי.
"כן" ענה יובל "יש לי את זה פה."
"אז תשאיר את הכל אצלי, תן לי לנתח את זה כמה ימים ועד הפגישה אני כבר אהיה מאורגן עם כל מה שצריך."
"לא הבנת" אמר ברוך "הפגישה היא היום, למען האמת אתם צריכים כבר לזוז, לא?"
"כן" אמר יובל "אנחנו צריכים להיות בחיפה בשעה שש בערב."
"אוקיי, אז סיכמנו" הנחית עלי ברוך את ההוראה "עילַי אתה תיסע עם יובל. קח את הלפ-טופ שלך ותלמד את החומר בדרך. שיהיה בהצלחה. אמנם בדרך כלל לא עובדים אחרי שעה שבע בערב, אבל זה פרוייקט מיוחד, אני מקווה שאין לך בעיה עם זה, עילַי".
הבטתי ביובל, הזין שלי כבר התחיל להתרגש מהזמן הקרוב שאני עומד להיות במחיצתו הקרובה ואמרתי לברוך "אין שום בעיה".
"זה מה שאני אוהב בך" אמר ברוך "זה לא רק שאתה דילר מבריק באופציות ונגזרות פיננסיות בקומודיטיס, אלא יש לך גם את ה- Killer Instinct שכל כך חשוב לעבודה הזאת".
"טוב, צריך להכות בברזל בעוד חם" השבתי, אך חשבתי על מוט הברזל בתחתוני שמת להכות בגופו החם של יובל המהמם. נעצתי מבט נוסף ביובל שמשום מה הביט עלי במין מבט של הערכה מחודשת וסקר אותי מלמעלה למטה.
נפרדנו מברוך ומדובי, שהיה צריך ללכת לפגישה אחרת והלכנו לחניון. לא הופתעתי במיוחד שמכל המכוניות בחניון ניגש יובל דווקא למרצדס ספורט המטאל-סילבר שלו והתיישבתי בנוחות במושב העור הלבן הרך והמלטף שלה.
"נספיק להגיע לחיפה עד שש?" שאלתי אותו בספק כי השעה כבר היתה חמש ורבע.
"אל תדאג" אמר יובל וטפח על רגלי, טפיחה שהעבירה לי בגוף ממש זרם חשמלי "הבובה הזאת תעשה את הדרך תוך חצי שעה. ואת המכמונות מהירות היא יודעת לאתר מרחוק, אז אנחנו מסודרים."
"מסודרים" אמרתי לו והרמתי את ידי מתכונן לטפוח על רגלו באותה דרך, אבל עצרתי את עצמי. האינסטינקט שלי אמר לי שאני לא אצליח להתרכז במצגת ולהתכונן כראוי לפגישה אם אני אגע בו עוד פעם אחת. חוץ מזה, הוא סתם ניסה להיות נחמד ולהקסים אותי, זה טבעי אצלו, הקסם האישי הזה ואין בו שום דבר מיוחד כלפי. דיר בלק, הבחור סטרייט ועוד חודש מתחתן, ניסיתי להרגיע את הזין המתרגש שלי ופתחתי את הלפ-טופ.
מהר מאוד התפקסתי על המטרה ושכחתי את כל מה שמסביבי. המצגת היתה מרתקת והגרפים של המסחר בקפה ובקקאו שהוצבו בה כדוגמאות היו מוכרים לי. במבט כללי נראה היה לי שהנתונים בהם היו אותנטיים ונסחפתי להתלהבות כשראיתי מה התוכנה עושה עם הנתונים האלה. "זה ממש רעיון מענין. אם זה יעבוד, אתם על הסוס" אמרתי ליובל כשהגענו למבואות חיפה. "מה המתמטיקאי הזה רוצה בשביל העסקה?"
"מליון וחצי דולר במזומן ו- 10% מהמניות של החברה החדשה שנקים לצורך המיזם הזה, ללא אפשרות דילול עתידי" אמר יובל "אבל תן לי שעה עם החנון המיובש הזה ותראה מה אני כבר אצליח להוציא ממנו".
יובל היה ממש זונה של קסם אישי. בפגישה עם ד"ר אייזנבך הוא כמעט נמרח עליו, מאכיל אותו במנות גדושות של קסם אישי ופלירטוטים מרומזים. כל זה נתן לי תחושה של דז'ה-וו, למה שיובל עשה לי בפגישה ובדרך לחיפה. הזיק הקטנטן של הסיכוי, שאולי הוא לא מה שהוא נראה, שאולי יש לי מצב למשהו איתו, כבה בשניה שראיתי שהוא מפעיל את אותם הטריקים על גידי אייזנבך, החנון המסכן. אחרי חמש שעות של פגישה מתישה ואחרי שגם בחנתי את התוכנה ושוכנעתי ביעילותה, השארנו את עורכי הדין לסיים את הניסוחים ויצאנו לבר קרוב לאיזה דרינק להתאוששות עד שפושטי העור ההם יסיימו את הויכוחים המתישים שלהם על כל פסיק. "אני רוצה את החוזה גמור עוד הלילה" אמר יובל בנחישות כשנפרדנו מהם והלכנו אל הבר. אחרי שני שוטים של וודקה וקצת ליטופי חיבה על ידו של גידי המסכן, שמעתי את גידי מתקשר לעורך הדין שלו לעדכן אותו בפרטי העסקה.
"100,000 $ מקדמה שתקוזז מחלקו של גידי ברווחים. עוד 100,000 $ לשנה למשך חמש השנים הבאות ו- 5% מהמניות" זה מה שהצלחתי להוציא ממנו עדכן אותי יובל בזמן שגידי היה עסוק בטלפון.
"ומה עם ה- source code ?" שאלתי אותו בדאגה, בלי זה אנחנו בידיים שלו. מה אם יקרה לו משהו?"
"כוסאומו" אמר יובל חורג מלשונו הנקיה והסטרילית, שלא כהרגלו "שכחתי את זה. עכשיו הוא ירצה לפתוח לי את כל המו"מ מחדש. זה יהרוס לי הכל. חייבים את זה, עילַי?"
"חייבים" עניתי "אבל תן לי לנסות להשיג לך את זה".
"אני אהיה חייב לך. אתה יודע שהעסקה הזאת שווה בשבילי עשרה מליון דולר בחמש השנים הקרובות, אז אני ממש חייב את זה" אמר יובל מלטף בחיבה מזויפת את גב ידי, מנסה עלי את התרגילים שלו החלקלק הזה. אבל לא אכפת היה לי, הרגשתי עוד צמרמורת נעימה בזמן הנגיעה הזאת ועמדתי ללכת אל גידי לתפור אותו סופית. אבל רגע לפני שהלכתי, עצרתי. חישובי של יובל היו שגויים לחלוטין ! לא יתכן שיגיע לעשרה מליון דולר תוך חמש שנים ! התוכנה היתה די מדויקת והיו בה הרבה בלמים ואיזונים שבאו לתקן כל פספוס שבדרך. בחישוב גס נראה לי שיצליח לעשות מהחצי מיליון דולר שיש לו אולי חמישה מליון תוך חמש שנים, אבל לא דולר אחד יותר.
"רגע, יובל, אתה לא הולך לעשות 10 מיליון דולר תוך חמש שנים. אתה טועה בגדול, מקסימום יהיו לך חמישה מיליון. בדקתי היטב את התוכנה ואני לא מבין מאיפה לקחת את המספר הזה. גם גידי דיבר על 4 – 5 מיליון דולר תוך חמש שנים !"
"למיזם אכן יהיו אולי חמישה מיליון, אבל אבא שלי הפקיד עבורי בנאמנות אצל עורך הדין שלו חמישה מיליון דולר עם הוראות בלתי חוזרות לשחרר לי אותם, אם עד גיל 30 אני עושה מהחצי מיליון דולר שנתן לי חמישה מיליון. אתה מבין מה זה? אקבל עוד חמישה מיליון דולר אישי וביד, אם זה יצליח. אני חייב שזה יצליח, כי לא הלך לי כל כך בארבע שנים האחרונות, אתה מבין עילַי. אני חייב." הפעם היתה ממש נימה של תחינה בקולו. תחינה הגובלת ביאוש. תאוות הבצע שלו העבירה אותו על דעתו ואני לא התכוננתי לוותר על ההזדמנות.
הלכתי לדבר עם גידי ואחרי שגמרתי להנדס אותו כאילו הקוד מקור של התוכנה הוא דבר מובן מאליו ובלעדיו לא תהיה שום עסקה ואחרי שזרקתי לו רמזים על מה שיובל רוצה לעשות הלילה עם העסקה תסגר, גידי עוד מעט כבר היה נותן לנו את הקוד בו במקום. "בשום פנים אל תיתן לו את הקוד לפני שתקבל את המקדמה" אמרתי לגידי הקצת שתוי, מתחזה כאילו לידידו "תגיד לעורך דין שלך שידגיש את הנקודה הזאת בחוזה. קוד מקור כנגד המקדמה "back to back.
גידי הלך שוב להתקשר לעורך הדין שלו ויובל חיבק אותי בחום מרוב שמחה על זה שהצלתי לו את העסקה. אבל אני כבר ידעתי יותר טוב, הכל אצלו הצגה אחת גדולה. הסטרייט הזה כנראה קלט אותי, בדיוק כמו שקלט את גידי, והוא סתם עושה עלי מניפולציות, אבל במניפולציות אני המומחה ויובל הולך ללמוד לקח שלא ישכח כל החיים שלו.
חזרתי לגידי שסיים את שיחתו הטלפונית עם עורך הדין שלו, הסברתי לו את התוכנית שלי וגידי חייך חיוך רחב מאוזן לאוזן. "אתה בטוח שזה יצליח? נראה לך שהוא יסכים?" הוא שאל אותי.
"תסמוך עלי, מי המומחה למניפולציות?" אמרתי לו ועשינו את דרכנו ליובל שישב וחיכה לנו על הבר.
"תשמע יובל, גידי דיבר כרגע עם עורך הדין שלו ועדכן אותו לגבי קוד המקור אבל יש להם עוד כמה שעות של עבודה. חתימת חוזה לא תהיה לפני מחר בבוקר. חוץ מזה.." התכופפתי לעבר יובל ולחשתי לו באוזן "משום מה, ההומו המיובש הזה משוכנע שאתה הולך לתת לו איזה גוד-טיים הלילה ואם אתה רוצה שהוא יחתום בבוקר אז..."
"זין. שיט. איזו מכה" אמר יובל בזעם ותסכול "אולי נשקה אותו עד שישתכר לגמרי והוא ישכח מהכל?"
"אין סיכוי. הבנתי שהוא כבר נעול על בילוי איתך הלילה, בין הסדינים. אז שיהיה לך בילוי נעים. אתה הולך לתת לו את הלילה של החיים שלו, או להפסיד את העסקה."
"חכה רגע, עילַי. לאן אתה הולך? מה אתה היית עושה? תגיד לי את האמת?"
"אם אני הייתי במקומו, הייתי מזיין אותך עד שיצא ממך עשן" אמרתי ליובל בכנות, "אתה כבר עלית על זה שאני גיי, נכון? ניסית לשחק איתי משחקים, אה? אז הלילה יש לך את גידי למשחקים שלך והפעם זה הולך להיות על אמת. רק יש לך מזל אחד. גידי, בניגוד אלי, הוא פסיבי והוא מת לקבל את הזין שלך. אז, זיון נעים".
"רגע. לאיפה אתה הולך?" שאל יובל.
"למצוא לי חדר במלון. צריך לישון מתי שהוא הלילה, לא?"
"חכה. יש לי רעיון. אתה חייב לעזור לי להתגבר על זה. אני לא מרגיש שום משיכה לגידי הזה ואני לא יודע אם אני יוכל אפילו להעמיד את הזין איתו."
"אז אתה ממש הולך לעשות את זה?! אני לא יכול לומר שהופתעתי. אתה סתם שרמוטה שתעשה הכל בשביל כסף. איך אמר פעם מישהו שטען שכל הבחורות זונות לאיזו בחורה שפגש: 'את זה שאת זונה אנחנו כבר יודעים, עכשיו הכל רק שאלה של המחיר'. אז לך תזדיין עם גידי את הזיון של החמישה מיליון דולר שלך, יובל. אני לא מוכן לרדת לזנות כמוך. יש גבול לכל תעלול".
"תקשיב לי רגע לפני שאתה הולך" אמר יובל ולא הרפה לי מהיד. "אני אשכור לנו את הסוויטה הכי מפארת במלון דן כרמל. זו סוויטה ענקית. הייתי שם פעם עם אבלין. ככה יהיה לכולנו מקום לישון, אחרי שנגמור את הסיפור עם גידי."
"אחרי שאתה תגמור את הסיפור איתו" הדגשתי.
"עילַי, אני חייב להגיד לך משהו ואני לא משחק משחקים" אמר יובל וניסה לטעת מבט של כנות בעיניו היפות שלא הרפו ממני. "אני לא סתם רוצה שתעזור לי. אני יודע שתצליח. אוף, אני לא מסביר את עצמי ברור" אמר במבוכה. היתה לי תחושה למה הוא חותר אמר נתתי לו להמשיך להתפתל כשהוא אמר: "כל היופי, הבחורות, אבלין, הצעצועים היוקרתיים האלה, וגם המרצדס הבובה שלי. הכל זה רק קומפלאז'. זו המסכה שאני שם על עצמי כל יום מחדש. האמת היא שאני כמוך. הומו בארון. חוץ מזה אני יודע שאני לא חכם מי יודע מה וללא חוש לעסקים. בקיצור, אכזבה מוחלטת לאבא שלי ולכל המשפחה. על ענין ההומו הם בכלל לא יודעים, כי אז היו מתפלצים ממש. אז אני חייב לשחק את המשחק של בחור היפה המוצלח והעשיר שמפיל בחורות כמו זבובים. אתה לא יודע בכמה מאמץ זה עולה לי כל פעם שאני צריך לזיין מישהי מכל המזדנבות האלה, כדי לשמור על המוניטין שלי. אני עוצם את העיניים וחושב על איזה בחור מדליק שראיתי ושאפילו לא יודע על כל ההזיות שלי עליו."
הקשבתי לנאומו הארוך והחושפני של יובל ולא הבנתי למה דווקא אני צריך להיות כומר הווידויים שלו. "אז מה אני קשור לכל זה?" שאלתי אותו.
"מהרגע הראשון שראיתי אותך הבנתי שאתה עושה לי משהו. חשבתי להשתמש בדמות שלך להזיות בפעם הבאה שאני צריך לזיין את אבלין או אחת המזדנבות, אבל עכשיו יכול להיות משהו הרבה יותר טוב. אתה תעזור לי להעמיד את הזין כדי שאני אוכל לזיין את גידי בשביל העסקה ואחר כך אני שלך. תעשה לי מה שאתה רוצה."
"אולי אתה לא יודע, אבל אני אוהב לזיין. אני אקטיבי וקצת אגרסיבי ואתה נראה לי עדין מדי בשבילי" אמרתי לו ונעצתי בו את מבט ה- Killer Instinct שלי"
"אין לי בעיה עם זה" אמר יובל ובלע את רוקו, אז הלכתי להביא את גידי שהמשיך להוריד שוטים בקצה השני של הבר ואמרתי לו שהכל סודר.
נכנסנו לסוויטה המפוארת במלון דן כרמל. היא אכן היתה מפוארת ומרווחת כמו שיובל תיאר, אך זוהרה כבר הועם ושידר מיושנות מסוימת. גידי קצת זקף את גבותיו כשראה שאני ממשיך איתם למלון אך לא התנגד ורק פלט "שלישיה..המממ, זה יכול להיות מענין".
"שלא יהיו לך מחשבות עלי" אמרתי לו כדי שלא יתחיל לבנות מגדלים באוויר "אני בא רק בשביל יובל ואין לי שום עסק איתך, שיהיה ברור" וגידי שתק.
יובל נשכב על המיטה הענקית ופשט את חלוק הרחצה, חושף את גופו הזהוב והמהמם בפנינו המשתאות. היה לו גוף טוב עם מותניים צרות וחזה שרירי, אם כי לא גדול מדי. ריבועים עדינים על בטנו ושיער זהוב וקטיפתי נצץ בפס עדין שירד מהבטן והלך והתעבה לכיוון המפשעה שהיתה משופעת בזהוב הסמיך הזה. פשטתי את החלוק שלי ונתתי ליובל לסקור אותי לזמן ארוך. רציתי לראות אם באמת יש לי השפעה כזאת עליו או שזה עוד בולשיט שלו כדי לא להיות לבד עם גידי. הזין שלו גילה לי את האמת. ככל שעבר הזמן הוא צמח והלך. יובל לא הרפה ממבטו על גופי התמיר והרזה, שיערי השחור ורגליי הארוכות והזין שלו התמתח. רמזתי לגידי שיחכה בצד ועשיתי את הצעדים הספורים עד ליובל. שלחתי את ידי לעברו וכל גופו הגיב ברעד קל. ליטפתי לו את הזין ואת משי השיער הסבוך שהקיף אותו ונהניתי מהמגע החלק והקטיפתי. גם הזין של יובל הגיב בקפיצה נוספת בתוך כף ידי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
וננים והקרים תפסו לו את פטמותיו הזקורות. 
