פילבוקס

אז אחרי שהכותרת הכניסה אותכם לפוסט הזה כדי לראות מי הם הבחורים האלה שעשו לי את היום, צר לי לאכזב אותכם, אבל מדובר בשני שירים יפיפיים של אברהם טל מתוך האלבום האחרון שלו "אורות" שיצא בשנת 2010.

אבל למה בכלל חשבתי על השירים האלה ולמה הם עשו לי את היום? זה מתחיל איכשהו בדותן. כן, כן, אותו דותן שלקח לי את הלב ועשה ממנו קציצות. אותו דותן שטען שאוהב אותי כל כך אבל בחר להעלם מחיי ללא מילה לפני חצי שנה. אותו דותן שלפני שלושה חודשים קיבלתי ממנו מסר אחרון שלא יעזור כלום והוא תמיד יאהב אותי ושתמיד ישא אותי על לוח ליבו. אותו דותן שסימני השאלה שאופפים אותו, את הצהרותיו ואת הפכפכנותו לא מרפים ממני.

אז לפני כמה ימים, אחרי העדרות של כמה חודשים מאטרף והעדר יכולת ליצור איתו קשר, דותן הוציא את הכרטיס שלו באטרף מהקפאה וחזר. לא אלי, לאטרף. לא יכולתי להתאפק ושלחתי לו כמה הודעות אשר לא נענו. אינני יודע אם הוא אוהב או אהב אותי או שהכל היה משחקים. ידעתי שהסיכוי שנחזור אי פעם שואף לאפס, אבל ידעתי עוד משהו: יש פיל שעומד ביננו באמצע החדר ושאני כבר יותר משנה, עוד לפני שהוא נעלם מחיי, לא העזתי לדבר עליו.

ידעתי שאת הפיל הזה אני צריך להוציא משם. ידעתי שאני צריך לנקות מתוכי את המורסה שקיומו של הפיל מעלה בתוכי ואוכלת אותי. ידעתי שרוב הסיכויים הם שאם אני אזכיר את הפיל הזה, דותן יתרגז ואאבד אפילו את הסיכוי הקלוש שאולי הוא יחזור, אבל ידעתי שאני חייב לדבר על זה, כדי שאם אי פעם יתחדש הקשר בינינו, הוא יתחדש ממקום של אמת ולא ממקום של שקרים שמעיקים ומעיקים.

פה בדיוק המקום לשיר הראשון, וזה השיר "אורות" של אברהם טל:

"כל המקומות שבהם היית

עולמות שראית וגילית

כל השאלות שבדרך שאלת

לפעמים לא העזת לגלות...

כל הדרכים נפתחות לפניך

מתגלות מול עיניך בחייך

כל התהיות נעלמות ברגע

ועכשיו ברור מה חשוב ומה פחות...

כל הזכרונות, הדמעות שבכית

שניקו את פניך מהתום

כל החוויות שהעצימו את ימיך

שהדירו שינה מעיניך בלילות"

 [אברהם טל - אורות]

ומה הוא הפיל הזה שמעולם לא דיברתי עליו עם דותן? זה קשור לעובדה שלפני יותר משנה גיליתי כרטיס נוסף באטרף שיש בו את תמונות הערום של דותן. אמנם הוא מצולם שם ללא פנים ומזוויות לא שגרתיות, אבל הכרתי את גופו כמו שאני מכיר את כף ידי והצלחתי לזהות אותו. הכרטיס הינו כרטיס סטוצים של שרלילן נטחן מהסוג הירוד ביותר, שונה כל כך מכל מה שאני יודע על דותן, שזה ממש לא התקבל על דעתי שיש לו כרטיס כזה. דותן שלכל אורך היכרותנו הצהיר שלא שכב עם אף גבר אחר ושלא מסוגל שמישהו אחר יגע בו, דותן הזה הוא מזדיין סדרתי שרק מחפש שיטחנו אותו בעלי כלים גדולים באשר הם? 

הפיל איננו עצם קיום הכרטיס הזה, כי דיברתי על כך עם דותן כשרק גיליתי את תמונותיו בכרטיס ההוא. דותן טען אז שזה כרטיס שפתח האקס שלו במטרה להתנקם בו ושהוא הכניס לשם תמונות ערום שפעם צילם אותו כשהיו יחד. דותן אמר לי אז שאני לא יודע כמה הוא מתבייש בכך שאיפשר לאותו בחור לצלם אותו כך, שזה היה ברגע של שטות ושמאז הוא רודף אחריו ללא הפסק ועושה מה שהוא יכול להציק לו. דותן ביקש שלא אדבר על זה יותר כי זה מעכיר את מצב רוחו ומזכיר לו דברים שהוא לא רוצה לזכור, ואני כיבדתי את זה.

אז הפיל הוא לא עצם קיום הכרטיס, אלא הספק הענקי שנותר בליבי אם זה אכן כרטיס של איזה אקס מתנקם או שדותן פשוט מורח אותי ומשחק משחק כפול, בו יש את דותן הנאמן ואוהב מצד אחד ואת דותן השרלילן הנטחן ע"י כל העולם ולהקתו מצד שני. לא הצלחתי להבין מה אותו אקס ירוויח מקיום כרטיס כזה. הרי אם יהיו אליו פניות ואם יקבעו איתו פגישה אז כשיגיעו יראו שהוא מישהו שונה לגמרי, אז מה הסיפור?

אבל יותר מכך, הדבר העיקרי שלא הצלחתי למצוא לו הסבר והעיק עלי בספקות גדולים, היה התזמון. לא הצלחתי להבין איך שני הכרטיסים, הכרטיס הרגיל והמוכר של דותן והכרטיס של השרלילן הנטחן,  היו נכנסים לאטרף או יוצאים מאטרף באותו זמן. אמנם זה לא קרה תמיד, אבל זה קרה יותר מדי פעמים מכדי להיות מקרי. זה הטריף אותי במיוחד כשהייתי נפגש עם דותן ואז חמש דקות לפני שהיתי נכנס אליו, הייתי רואה באטרף ששני הכרטיסים כבר לא אונליין ואילו חמש דקות אחרי שהייתי יוצא ממנו, שני הכרטיסים היו הופכים להיות אונליין בו זמנית. גם בימים אחרים, כשהייתי בודק לפני כמה זמן היו שני הכרטיסים אונליין, הייתי פעמים רבות רואה בדיוק של "על הדקה" ששניהם יצאו מאטרף באותו זמן.

היו לי כמה ניחושים לגבי המצב. במקרה הטוב חשבתי שזה איזה כרטיס של פנטזיות בו דותן נהנה להסתלבט על גברים תמימים, לחרמן אותם ולהבריז. אולי זה היה נותן לו איזה קיק, אני לא יודע. אבל ידעתי שבמקרה הרע הוא היה נפגש איתם ולמעשה בכלל לא היה נאמן בניגוד להצהרתו.

ואחרי כל ההקדמה הזאת, בחזרה לעניננו. בהודעה הלפני אחרונה ששלחתי לדותן באטרף, כתבתי לו כך:

"עד כדי כך קשה לך לדבר איתי? אין מצב שנשב כמו שני בני אדם שעברו משהו ונשוחח על כוס קפה? לא מגיע לי לפחות את זה? אני עדיין מאמין בך שתתבונן ותבין שאני ראוי לקצת יותר מהתפוגגות ללא שום הסבר...

שלך תמיד

אביב"

זמן קצר אחרי ששלחתי לו את ההודעה הזו, דותן יצא מהאטרף וגם הכרטיס של השרלילן הנטחן יצא. כשראיתי ששניהם יצאו בו זמנית בדיוק באותה דקה, התחרפנתי. נמאס לי מהעמדות הפנים. נמאס לי מהמשחק הזה. נמאס לי מהפיל שעומד באמצע החדר והחלטתי לבעוט בו. לא היה אכפת לי מה תהיה התוצאה, העיקר שהפיל כבר יעוף משם. לא יכולתי להמשיך לקבל א היריקות האלה בפרצוף ולומר שזה גשם. רציתי שהוא ידע שאני יודע. קיוויתי שאם באיזו דרך נס הוא גם יתייחס או יסביר, אולי יש לנו עוד סיכוי, אבל ידעתי שהסיכוי קלוש עד בלתי קיים.

אז ישבתי ומתוך זעם ספונטני כתבתי לדותן הודעה ובה העזתי לשאול את מה שלא העזתי לשאול אותו מעולם. זו היתה זו הודעה שבה דיברתי במפורש על הפיל שבאמצע החדר ועל מה שנראה כמו משחק כפול שלו:

"מעניין שאתה ו"שרלילן ניטחן" יוצאים מאטרף בדיוק באותו זמן... אתה עדיין אומר שזה לא כרטיס שלך? או שיש איזו דרך פלאית שהוא יודע בדיוק מתי אתה נכנס ויוצא מאטרף? אתה אמנם לא חייב לי שום הסבר וזכותך שיהיו לך כמה כרטיסים שתרצה ולעשות מה שבא לך, אבל אחרי כל הסיפורים על האקס שמציק לך ומשתמש בתמונות שלך בכרטיס פיקטיבי שהוא פתח, משהו פה לא נראה הגיוני.

אגב, שמתי לב לזה כבר לפני המון זמן, עוד בתקופה שנפגשנו והייתי מגיע אליך ובו זמנית שני הכרטיסים היו אונליין ואופליין יחד, אבל לא העזתי לומר כלום כדי לא להעכיר את האווירה. קיוויתי שיום אחד אני אבין איך זה קורה כי זה לא התאים לדותן שהכרתי.

ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד"?

את ההודעה הזו דותן ראה כנראה רק בשעות הערב כשחזר לאטרף. הוא לא ענה. הוא לא ניסה להסביר או לתרץ. הוא פשוט ניתק את קו התקשורת האחרון שהיה ביננו. הוא חסם אותי ושם אותי ברשימה השחורה, כך שאני לא יכול לשלוח לו יותר הודעות באטרף.

תם ונשלם. אחרי עשרות נסיעות לסוף העולם שמאלה בו הוא גר, אחרי הרבה שיחות, אחרי הרבה כייף והרבה כאב, אחרי שלוש טבעות בו קידשתי את הקשר ביננו, אחרי הרבה סימני שאלה מעיקים ומשחקים מלוכלכים, דותן שם סוף פסוק לסאגה המתמשכת הזו.

אמנם יש לי את הטלפון שלו, אבל לא נראה לי שיש טעם אפילו להתקשר. מה זה יתן? להטיח בו על כך שהוא שיחק בי משחק אכזרי? לנסות להמיס את הקרחון האופף את ליבו ורגשותיו, אם אי פעם היו לו רגשות כאלה כלפי? לומר לו שהוא אטום? לספר לו שהוא מניאק שגרם לי לאבד את האמון באהבה?

ואז פתחתי את הרדיו ושמעתי את השיר המקסים של אברהם טל - מחוזקים לעולם, והרגשתי טוב. שחררתי את המורסה מתוכי. הרגשתי מזוכך. בחוץ הרוחות משתוללות וגשם זלעפות יורד, אבל אני מרגיש משוחרר. הרגשתי מחוזק. איזה שיר נפלא.

"המילים מרגיעות

והרגש עוד סתום

כל מילה במקום

והלב נשאר אטום

והימים כל כך יפים

הלילות של החורף הזה

מזכירים לי ימים קסומים...

אני רואה שבחיים

הגלגלים מסובבים את כולם

המלחמות, ההיפוכים

בסוף יוצאים מחוזקים לעולם

הזמנים לא קלים

נעלם בין הצללים

מתעורר בבהלה

ונמלט מהשכחה

והימים כל כך יפים

הלילות של החורף הזה

מזכירים לי ימים קסומים"

[אברהם טל - מחוזקים לעולם]

ביום שישי בבוקר תיכננתי לנסוע לגעש. הפעם לא עם אף אחד ולא בשביל שום דבר, רק לנוח, להרגע, להינות מקרני השמש החמימות והים הנפלא ולנקות את הראש אחרי שבוע עמוס מאוד בעבודה ושאר ירקות. בערב שלפני כן, נכנסתי למסנג'ר וראיתי כי לירון, 24, מחובר. היה לי מוזר שלא דיברנו כל השבוע ואפילו מרגיז קצת שרק כשהוא צריך אותי הוא טורח להתייחס, אז שלחתי לו עקיצה קטנה: "כבר לא אומרים שלום?"

להפתעתי הפעם הוא הגיב ומהר ואחרי התנצלויות שהיה עמוס מאוד בעבודה [בול שיט, כאילו אני לא הייתי]  דילגתי על הרוגז הקל והמשכנו לדבר ואז שאל הוא אותי: "מה אתה עושה מחר?" ועניתי לו שאני נוסע לגעש. לירון הוסיף: ""איתי?" אז שאלתי אם הוא לא עובד וענה לי שלא ושבא לו להצטרף, אבל הוא ידע סופית בבוקר. אמרתי לו שיודיע לי ולא ייחסתי לזה חשיבות יתר, כי כמו שאני מכיר אותו רוב הסיכויים שהוא יהיה עייף מכדי להתעורר בבוקר ואפילו לא יטרח לשלוח הודעה שהלך לישון מאוחר ושלא יגיע. ככה הוא ואני מנסה לא לכעוס על חוסר האכפתיות שלו יותר מדי.

בבוקר, באופן לא מפתיע, לא היה שום סימן וזכר ללירון וכשניסיתי להתקשר מתוך נימוס הגעתי למענה קולי. פאק הים. במילא כבר לא ממש בא לי עליו. בכלל לא בא לי על כלום מלבד מנוחה ושקט ואפילו לא הייתי חרמן. למרות זאת זרקתי שתי הודעות בצ'אט של אטרף: האחת על נסיעה לגעש והשניה על סקס בוקר, אולי יצא משהו מעניין מזה, אבל לא חיכיתי לתשובות ויצאתי לדרך כשהלפטופ שלי פתוח ומחובר על המושב שליד הנהג.

כשהייתי באמצע הדרך קיבלתי הודעה מענינת ועצרתי בצד. זה היה בחור בן 39 גבוה וחטוב אשר תמונותיו לא היו משהו, אבל עיניו הבהירות וחיוכו מצאו חן בעיני וביקשתי ממנו טלפון כי אני בנסיעה ולא רציתי להתעכב. הבחור, נקרא לו בני, נתן לי את המספר והשיחה קלחה בנועם. כשסיפרתי לו שאני בדרך לגעש, שאל בני אם בא לי לעבור דרכו שנפגש ונעניתי ברצון. רבע שעה אחר כך כבר הייתי אצלו וכשהוא פתח את הדלת אורו עיני.

בני התגלה כאחד הבחורים הכי מושכים שפגשתי מעודי. גברי מעודן, נאה מאוד וממש לטעמי. הוא הזמין אותי בנימוס לשבת והביא שתיה קרה ואני רק ידעתי באותו רגע שגעש או לא געש, בא לי עליו מאוד. בגלל ההתראה הקצרה בני לא ממש היה מוכן לסקס [פסיביים צריכים לעשות הכנות כפי שידוע לכל] וגם היה צריך לחכות לאיזה משלוח שהיה צריך להגיע אליו [או שהכל היו תירוצים כי לא בא לו עלי...] אבל ישבנו ודיברנו איזה חצי שעה סתם כך בנחת.  אחר כך הוא הציע שאני אסע לים וכשאצא משם לדרך חזרה שאצלצל אליו ואולי נפגש. "אבל כשתהיה שם, אם יהיה לך משהו, לך על זה ואל תחשוב עלי" אמר בני והתחלתי לתהות אם זה לא איזו התחמקות אלגנטית מצידו. קמתי מקומי, הודיתי לו על השתיה, הושטתי את ידי אליו ומשכתי אותו לקום גם. חיבקתי אותו וליטפתי קצת מתחת לחולצה לבטנו הבהירה והדי חלקה שהטריפה לי את החושים, וגם ידיו רפרפו קצת עלי במשך החיבוק הקצר הזה. נשיקה מרפרפת ויצאתי משם מהורהר וקצת מאוכזב.

בצהרים כשיצאתי מהים אחרי שעה - שעתיים של צעידות ארוכות על החוף ומנוחה באיזו פינה שקטה שמצאתי שם, מתעלם מכל הרמזים שניסה לרמוז לי איזה גבר שרירי שהתמקם והתפשט עשרה מטרים ממני וחיכה איזה רמז, החלטתי לחזור. כצפוי עפ"י סעיף 138 ג' (1) לחוקי מרפי הידועים, צלצול הטלפון לבני לא נענה. רק בערב נודע לי מהודעה ששלח לי באטרף כי בסופו של דבר קפץ אליו האקס שלו לאיזה סקס ממושך שסחט אותו עד הטיפה האחרונה. בני לא רמז במילה או בחצי מילה אם בכלל בא לו עלי, למרות שהשארתי את הדלת פתוחה ל"בהזדמנות אחרת" וכנראה הוא ישאר עוד שורה בסטטיסטיקת הסטוצים שלא יצאו לפועל בגלל התזמון הלא נכון או סתם בגלל שמישהו שמאוד בא לי עליו בכלל לא היה בענין שלי. הסקרנות שלי תשאר כנראה בלתי מסופקת ואני כנראה לעולם לא אדע מה באמת בני חושב עלי. אולי בעצם אם לא אדע זו התשובה הברורה כשמש שאני מעדיף להתעלם ממנה עד שלא אומרים לי אותה במפורש: הוא פשוט לא בקטע שלך -  He's Just Not That Into You - כמו סרט קומי חביב בשם זה שאפשר לראות כאן את הטריילר שלו:

ולבני, הבחור שפגשתי לכמה דקות בדרך אל הים אני מקדיש את השיר "בדרך אל הים" של משינה משנת 1989:

אני אדם שאוהב שקט, שלווה, רוגע, שלום. אינני איש ריב ומדון, ואני מעדיף את הפשרה המוצלחת על פני המלחמה המוצדקת.

"דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" - קוהלת ט' פסוק יז'

וכל זה הקדמה לאחד השירים האהובים עלי ביותר  Sound Of Silence משנת 1965 בביצועם ההרמוני המופלא של סיימון וגרפונקל: