פילבוקס

מכירים את כל הערסים האלה, או עבריני הצעצוע פעם היו כותבים על החגורה שלהם "אין כמו אמא" או עושים קעקוע עם המילים "אין כמו אמא"? אף פעם לא הבנתי את זה. מה הם מתגאים שהם עבריינים בזכות האמא שלהם או מה? אז באופן מפתיע פגשתי בבסיס הטירונים ההוא, שבו שירתתי בתור רס"ר כבר לא מעט שנים, חייל צעיר בשם צ'ארלי. מייד, רק בגלל השם והכתובת על חגורת מכנסיו הצבאיים, הוא תויג אצלי כערס צעצוע. צ'ארלי רק התגייס לפני כמה ימים וכבר התנוסס לו על החגורה המשפט הערסי מפורסם, רק שאצלו הוא היה כתוב קצת שונה: "אין כמו אבא". זה היה מוזר. ערס שקשור לאבא יותר מאשר לאמא שלו, זה ממש נגד חוקי הטבע, לא?

הטירונות של המחזור מאי הזה, שריבוי הערסים בו היה די בולט, התקדמה, באופן מפתיע, ללא ארועים מיוחדים. הייתי חייב להיות קשוח איתם, שלא יגלו מה מסתתר מאחורי השפם שלא היה לי. אף אחד לא ידע על היותי דו ועל משיכתי גם לבחורים. העובדה שהייתי נשוי ובעל משפחה וידוע כרס"ר קשוח, עזרה כנראה לכסות על האמת. בתוך תוכי הייתי רך כאפרסק בשל והתרגשתי כל פעם מחדש לראות את הבחורים הצעירים האלה שהופכים מנערים לחיילים במשך המחזורים הרבים שעברו תחת הידיים שלי בבסיס הזה. הייתי חייב להציג חזות קשוחה. גם בשביל המשמעת וגם כדי שלא ידעו על הגיי רך הלב שמסתתר מאחורי המדים המעומלנים כדבעי.

שום ארועים מיוחדים לא קרו עד לאותו סוף שבוע בו הייתי אמור להשאר בתורנות בבסיס. לפני כן קרא לי המד"ר ואמר שיש מחסור בארבעה שומרים לשבת, אז שארגיש חופשי לדפוק את השבת למי שיעשה אפילו צל של בעיה, כדי שנוכל למלא את מכסת השומרים. זו היתה שיטה ידועה בצבא ולמרות חוסר הצדק שבה לגבי חיילי המחלקה ההיא שכבר ארבעה שבועות לא ראו את הבית, לא התכוונתי לערער עליה. כך יצא שבמשך השבוע ארגנתי לי ארבעה דפוקים ושתיתי להם את השבת. האחרון שביניהם היה צ'ארלי, אשר אכל אותה בגלל אבק מדומה, שמצאתי בשמיכה שלו כשנתתי לה מכה אדירה במסדר המפקד האחרון באותו שבוע. עשיתי את עצמי משתעל מהאבק שלא היה ולא נברא ואמרתי לו: "צריך מסיכת אב"כ לא להחנק מהענן אבק שעולה מהשמיכה שלך. חניך תורן, תרשום אותו לשתי שמירות בשבת".

"לא !!!" זעק צ'ארלי כשהבין שהלכה לו השבת "רק לא השבת הזאת, אני חייב לצאת הביתה. המפקד בר, בבקשה !!". לא עזר לו כלום. הייתי צריך ארבעה קורבנות להשלמת מכסת השומרים והוא היה חיוני. "אם לא תפסיק לקטר, אני אכניס אותך למעצר בבסיס, בין שמירה לשמירה, ולא תוכל גם לקבל ביקורים בשבת" אמרתי לו והוא חשק את שיניו בכעס והשתתק.

כמה שעות אחרי שהמחלקה יצאה לחופשה עשיתי לשומרים עלית משמר ולאחריה, בגלל שהמצפון ייסר אותי קצת על זה שדפקתי לו את השבת בטענות שוא, קראתי לצ'ארלי לבוא לדבר איתי. פניו עדיין היו נפולות כשאמרתי לו: "אל תדאג צ'ארלי, אבא שלך יוכל לבקר אותך בשבת. בסך הכל יש לך שמירה אחת היום בערב ועוד אחת מחר בבוקר, אז זה לא כל כך נורא."

"אתה לא מבין. בכלל אין לי אבא. הוא נהרג בתאונת דרכים עוד לפני שנולדתי." אמר צ'ארלי.

"אבל על החגורה שלך כתוב..." התחלתי.

"כן, כבר אמרו לי שאני כותב בשגיאות כתיב" אמר צ'ארלי "אתה מבין, אני קצת דיסלקטי".

"אז מה רצית לכתוב?" שאלתי.

"התכוונתי ללהקת אבבא. למרות שהם התפרקו לפני שנולדתי, אני מעריץ אותם מאז שאני זוכר את עצמי. לאבא שלי היו את כל התקליטים שלהם. זו המזכרת היחידה שיש לי ממנו" הוא אמר במפתיע. הסתכלתי עליו שנית. ממתי ערס מעריץ להקה מתקתקה כמו אבבא, הגיי-אייקון, ולא איזה זאכי חלפון או משה פדידה, או אחד מזמרי הדכאון המזרחיים המסלסלים האלה?

"להקת אבבא?" אמרתי לצ'ארלי בהפתעה, כשאני מתחיל לגלות בו צד מעודן משהו ולא כל כך ערסי, עד שהתחלתי לחשוב אם טעיתי בתגית הערס שהלבשתי עליו כל כך מהר.

"כן" הוא אמר "אמא שלי סיפרה שאבי אהב אותם מאוד וכל הזמן היה שר לה שירים של להקת אבבא בזמן ההריון, עד שנהרג. זו גם הסיבה לשם שלי" אמר צ'ארלי.

"מה קשור צ'ארלי ללהקת אבבא?" תמהתי.

"זה לא צ'ארלי. בכל מקום טועים וכותבים צ'ארלי. זה בכלל שרלי, כי אבא שלי היה שר לאמא שלי את השירים האלה כל הזמן, אתה מבין?"

התחלתי להבין. "אוקיי שרלי, כבר נדבר אחר כך" אמרתי לו והלכתי למדרי"ה לעבור על התיק האישי שלו להבין עם מי באמת יש לי עסק פה. הרגשתי נמשך לשרלי באופן שלא ידעתי עד אז. משהו בבחור המעודן הנמצא מאחורי החזות הערסית המדומה הזאת, נגע ללבי. בתיק מצאתי את כל הפרטים היבשים על מקום מגורים, גיל , קב"א, דפ"ר וכו' אבל מצאתי עוד משהו: עותק הדו"ח של המאבחנת הפסיכוטכנית בלשכת גיוס. הדו"ח התגלגל לפה בגלל בעיות ת"ש שהיו לשרלי או סיבה עלומה אחרת כלשהי. פתחתי את הדו"ח והמילים קפצו לי מול העיניים: "משבר זהות בגיל ההתבגרות, אולי בגלל העדר האב בחייו", "זהות מינית מעורפלת", "מתקשה לבטא את עצמו בקשר לענינים אינטימיים" וכאלה משפטים. סגרתי את התיק והלכתי לחדרי לנסות לנוח קצת עד הערב ולעכל את כל מה שקראתי.

מראה דמותו השחומה, הענוגה משהו, של שרלי והמשפטים ההם מהדו"ח לא הרפו ממני וכאילו ריחפו באויר מולי בעודי מנסה, לשוא, להרדם. חמימות עמומה התחילה להתפשט בחלצי עם כל המחשבות האלה, מבלי שיכולתי להשתלט על כך ובניגוד לרצוני. לא יכולתי להבין מה קורה לי. עד אז, במשך שנים, הקפדתי על הפרדה מוחלטת בין חיי הפרטיים לבין העבודה, כלומר הצבא. למרות כל החיילים הצעירים שעברו תחת ידי במשך השנים, אף אחד מהם לא באמת עבר לי תחת הידיים, למרות שהיו ביניהם לא מעט כאלה שהייתי שמח להעביר אותם בין הידיים שלי, פשוטו כמשמעו, אם לא הייתי פוגש אותם כטירונים בבסיס. אף פעם אתה לא יכול להיות בטוח אם החייל באמת גיי או סטרייט. חוץ מזה, גם אם הוא גיי, תלונה על הטרדה מינית יכולה להרוס לי את כל הקריירה, אז מעולם לא העזתי לעשות כלום בבסיס.

עוד עליית משמר הגיעה והיא היתה באחריותי כקצין תורן. הבעיה העיקרית שלי היתה בשבתות שהייתי נשאר בתורנות. מפלס החרמנות שלי שלא יכל למצוא לעצמו פורקן היה ממריא לשמיים, במיוחד שבשבת המשמעת היתה יותר רופפת והרשינו לטירונים שלא היו בתפקיד להסתובב על אזרחי. בחום הזה הם היו הרבה פעמים ללא חולצות, חושבים לעין כל את גופם הצעיר והרענן ומטריפים לי את החושים, כך שהייתי צריך לגייס את כל כשרון המשחק שלי כדי להשאר כאילו רגוע. אם הייתי צריך להתקע כל השבת בבסיס הזה הייתי מתחרפן ועלול לחצות את הגבולות שהצבתי לעצמי: ללא נשנושים בבסיס, בטח שלא עם הטירונים שלי. מזל שהיה את סיסו המ"פ שעזר לי להקטין את המועקה הזאת.

לא סיסו לא היה גיי ולא היה ביננו שום קטע מיני. סיסו היה קומבינטור צמרת שקיבל תפקיד של מפקד תורן בשבת הזאת. היינו די מיודדים אז מיד כששמע שאני קצין תורן, בא אלי לארגן קומבינה והחלטנו לכסות אחד על השני ולחלק ביננו את השבת. ככה זה בצבא, אם לא מעגלים פינות אוכלים אותה. אז בשישי הזה עד שבת בצהריים סיסו הבריז הביתה ועלי הוטל כל 4 שעות לעלות לרחבת המסדרים לעשות עלית משמר למשמרת החדשה ופריקת נשק לשומרים שהתחלפו. כוסאמו, הייתי מת מעייפות מכל חילופי המשמר האלה ביום ובלילה, אבל העיקר שבשבת בצהריים סיסו חוזר ואני עף הביתה. הכל בזכות סיסו והקומבינות שלו, חשבתי לעצמי.

אחרי ירידת משמר של שבת בבוקר בא אלי שרלי, נעמד דום במרחק המקובל ואמר: "המפקד בר, אני צריך לדבר איתך, בבקשה".

"עמוד נוח" אמרתי לו והתקרבתי אליו. "דבר. מה הבעיה?"

"המפקד בר, אני לא רוצה שתכעס עלי, אבל אולי יש מצב שאני אצא השבת בכל זאת? אני כבר גמרתי שמירה ויש משהו חשוב שאני צריך לעשות בשבת בבית".

"זה בניגוד גמור לנוהלים וגם אין שום תחבורה מפה בשבת. אתה בטח יודע שאסור גם לנסוע בטרמפים כי זה בניגוד לפקודות מטכ"ל, אבל תספר לי מה הבעיה ואני אראה מה אני יכול לעשות."

"זה ענין מאוד אישי" אמר שרלי.

"תראה, שרלי, אתה נראה לי בחור נחמד, אבל אין לי את כל השבת לעמוד פה ולפטפט איתך. או שתגיד לי מה הענין או שאני הולך" אמרתי לו נחרצות.

"זה בגלל החבר...ה שלי. הוא..היא רוצה להפרד כי נמאס לו...לה שלא הגעתי הביתה כל כך הרבה זמן. אני חייב לצאת, אתה מבין."

הבנתי טוב מאוד מה קורה מכל הגמגומים המבולבלים שלו, אבל החלטתי למתוח לו את העצבים עוד קצת ואמרתי: "אני לא מבין. חבר או חברה? מי בדיוק רוצה להפרד ממך? מה, אתה חושב שעשו אותי באצבע ואתה מנסה לעבוד עלי, או מה?"

שרלי היה במבוכה. לולא היה שחום היה בוודאי מסמיק כהוגן. הוא לקח נשימה עמוקה ואז פלט בנשיפה אחת: "חבר. זה חבר שלי. אני גיי, אתה מבין" הוא אמר כמעט בלחש שבקושי יכולתי לשמוע ואז הוסיף: "האמת היא שהוא כבר אמר לי שהוא נפרד ממני כי לא יכול לנהל מערכת יחסים על בסיס של פעם בחודש. הוא גם סיפר לי שהכיר מישהו אחר. אני חייב לנסות להציל את החברות שלנו, אני לא רוצה לאבד אותו" אמר שרלי בפרץ של רגשנות ונדמה לי שגם עמדו לו דמעות בעינים.

שרלי היה בחור ממש לטעמי, אבל כמו שאמרתי אין אצלי נשנושים בבסיס. התחרמנתי עליו בסתר, אז אולי מהסיבה הזאת ואולי סתם כך גם רחמתי עליו, אבל לא הבנתי אותו כל כך. בסך הכל פרידה. כל הזמן יש פרדות בחיים. במיוחד אצל גייז, אז למה הוא כל כך מתרגש? החלטתי לנסות להרגיע אותו, על תקן הכאילו פסיכולוג שאימצתי לי ברגע: "זה לא כל כך נורא שרלי. בחור הולך ובחור בא. יהיו לך עוד חברים שידעו להעריך אותך יותר טוב. אל תיקח את זה כל כך קשה".

"תבין, הוא היה החבר האמיתי הראשון שלי. היינו ביחד כמעט שנה. אני לא טוב בפרידות, אני מרגיש כאילו הוא קרע לי חתיכה מהלב. חוץ מזה, מאיפה אני בכלל אכיר חבר אחר עם כל הטירונות המזוינת הזאת שבקושי יוצאים הביתה?" אמר שרלי.

חככתי בדעתי. לי לא היה שום מפקד מבין ומתחשב כשהייתי בגילו וסבלתי מאותן מצוקות. בזמנו גם לא היינו כל כך חשופים עם הרגשות, אבל היום עם כל האינטרנט, הבלוגים והצ'אטים, הכל חשוף. אין פרטיות והצעירים האלה מסוגלים לספר לזרים מוחלטים עניינים כל כך אינטימיים על עצמם, כמו כלום. אני, בגלל מה שהיה כשהתבגרתי, נאלצתי להדחיק, לחיות חיים כפולים, להנשא כמו כל בחור נורמטיבי ולחיות לכאורה חיים רגילים ומשעממים, אך מבפנים סערה נפשי. החלטתי לעזור לו.

"תשמע, שרלי" אמרתי לו כשגמלה ההחלטה בלבי "שזה ישאר ביננו, אבל אני ארשה לך לצאת בצהריים. לאף אחד אסור לדעת מזה והכי חשוב שביום ראשון ב- 6:00 בבוקר, לפני שהמחלקה שלך חוזרת, שתהיה כבר בבסיס, לא אכפת לי איך תגיע."

"תודה, המפקד בר, תודה" הוא קפץ משמחה והרגשתי שאם לא היינו בצבא, עוד רגע היה קופץ עלי ומחבק אותי מרוב שהתרגש.

הגיעה שעת הצהריים הלכתי להגיד שלום לסיסו שבדיוק הגיע אז לבסיס ונכנסתי לרכב שלי לנסוע הביתה. זמן קצר אחרי שיצאתי מהבסיס, ראיתי את שרלי עומד בצומת שנמצאת 500 מטר מהשער, אחרי העיקול, ומנסה לעצור טרמפים. עצרתי לידו וכשהוא ראה שזה אני הוא קצת נבהל. חשש שאני הולך לדפוק לו תלונה על נסיעה בטרמפים, אבל חייכתי אבל בנועם ואמרתי לו: "תעלה, תעלה, אני לא הולך לדפוק לך תלונה" והוא עלה. נסעתי בכביש השומם ההוא והייתי מת מעייפות. השמש שרפה לי בעיניים, עד שחוסר השינה הכרוני בגלל כל עליות המשמר האלו מדי 4 שעות הכריע אותי.

התעוררתי באחת כשהרכב סטה לשולים והתחיל לזגזג על החצץ. נבהלתי וכמעט איבדתי שליטה על הרכב, אך לבסוף הצלחתי לעצור ורק במזל רב לא התהפכנו. נחרדתי ממה שעלול היה לקרות והבנתי שאסור לי להמשיך לנהוג במצב הזה.

"בוא תחליף אותי על ההגה" אמרתי לשרלי "אני מת מעייפות ועוד עלול לעשות תאונה".

"אני לא יכול" אמר שרלי.

"למה? אתה כל כך עייף משתי שמירות מסכנות? היתה לך הפסקה של 8 שעות בין שמירה לשמירה, אז מה הבעיה?"

"אני פשוט לא יודע לנהוג. אין לי רשיון" אמר שרלי.

"איזה בעסה" אמרתי לו "טוב, אין ברירה, אני אשים גפרורים בעיניים ואמשיך".

"לא, אל תמשיך. תשאר פה. תישן קצת עד שיהיה לך כוח ואז ניסע. יש לי זמן" אמר שרלי.

"אחלה רעיון" אמרתי לו והסעתי את הרכב לתוך חורשת העצים בצד הדרך ועצרתי במקום מוצל. פתחתי את החלונות ואת כפתורי החולצה, עצמתי את העיניים ונרדמתי כמעט בן רגע.

התעוררתי כעבור כשעה ומצאתי את שרלי ישן על המושב שלידי, ללא חולצה. לא יכולתי להסיר את המבט מחזהו השחום החשוף וידיו החלקות עם השיער הדק וצרוב השמש שעליהן. ריסיו השחורים הארוכים הצלו על עיניו העצומות. נאנחתי עמוקות למראה יופיו המלאכי הרענן. כמה רציתי בו באותו רגע. כמה שרציתי שירצה בי, אבל הוא היה בדרכו להציל אהבה אבודה ואני הייתי הרס"ר הכאילו סטרייט והעאלק קשוח שלו. במצב הזה, קשר ביננו היה אפשרי רק בחלומות. אמנם כבר היינו מחוץ לבסיס אבל בכל מקרה לא העזתי להתחיל עם טירון שלי. ידעתי שאם משהו אמור לקרות פה, אז הוא היה צריך לעשות את הצעד הראשון. עיני רפרפו על גופו ואז שמתי לב לעוד משהו. בידו הוא החזיק דיסק של להקת אבבא שכנראה שלף מהתיק, אך נמנע מלהכניס לרדיו-דיסק באוטו כי הבחין שנרדמתי.

נטלתי את הדיסק מידו והבטתי ברשימת השירים. כן, I have a dream זה השיר המתאים, החלטתי והכנסתי את הדיסק למכשיר. הפעלתי אותו בווליום נמוך והצלילים החלו לבקוע חרישית מהרמקולים:

 לחץ כאן לחזרה לחלק הקודם

עלימה הבחין בקלופק שהיה באותו שבוע חניך תורן והרעים עליו בקולו: "חניך תורן, מה זה הזיונים האלה פה? מה היה פה אונס?" שאל שהבחין בעיניו המכוסות וידיו הקשורות של שמוקלר.

כולנו היו נוטפים משאריות זרע ושמוקלר בהחלט נראה כמי שעבר אונס אז לא היה מה להכחיש בכלל. עלימה התקרב לשמוקלר, הסיר את כיסוי העיניים שלו ושיחרר את ידיו הקשורות.

"תגיד לי מה הם עשו לך שמוקלר, אל תפחד אני אישית אדאג שהם יכנסו לכלא" אמר עלימה.

להפתעתי הרבה, אחרי ששמוקלר ראה מי זיין אותו והבחין שאני פרומקין וקזז "החתיכים" כהגדרתו נמצאים בחבורה, הוא החליט לגונן עלינו ואמר: "לא המפקד, זה לא מה שאתה חושב. אמרתי להם שאני הומו וביקשתי מהם לזיין אותי. הם רק עשו לי טובה והכיסוי עיניים והקשירה היו חלק מהמשחק. ככה אני אוהב להזדיין. תעניש אותי ולא אותם."

יצא גבר השמוקלר החרמן הזה, חשבתי. טוב בעצם התברר לו שהגשמנו את החלום שלו כששניים מהחתיכים שהוא נדלק עליהם זיינו אותו היום, אז מה יש לו להתלונן? אבל לעלימה המאנייאק היו מחשבות אחרות. "מה שעשיתם פה מהווה שורה של עבירות על חוק השיפוט הצבאי. יש לכם מזל ששמוקלר אמר שזה לא אונס, כי העונש הצבאי על אונס קבוצתי, אם לא ידעתם זה מאסר עולם. מי שלא מאמין שיבדוק בסעיף 75 לחוק. אבל גם אם זה לא אונס, מה שעשיתם זה לכל הפחות פגיעה במשמעת צבאית שהיא עבירה שהעונש עליה שנת מאסר ואני מתכוון לכולכם, גם לשמוקלר" סיים עלימה את דבריו המפחידים.

הסתכלנו אחד על השני לא יודעים כיצד להגיב. מרוב פחד שכחנו מכל החרמנות אחת ושתיים והזינים שלנו כבר התכווצו לחלוטין. עלימה הצביע על קלופק ואמר לו "ואתה, חניך תורן, אתה העבריין העיקרי. בכך שלא מנעת או אפילו ארגנת את קשירת הקשר הזאת לבצע עבירה צבאית. העונש שלך יהיה חמור במיוחד."

הסתכלתי בעלימה הלבוש במדים מדוגמים והמצוחצח מסתכל עלינו, חבורת טירונים ערומים ועלובים שרועדים מפחד ומחכים למוצא פיו ואז שמתי לב לכך. לעלימה היתה חבילה רצינית במכנסיים והחבילה הזו היתה עכשיו תפוחה במיוחד. מה, יכול להיות שעלימה גם חובב גברים? יכול להיות שגופינו הערומים מחרמנים אותו? אולי הוא יסכים לשחרר אותנו אם...

עלימה קטע את כל מחשבותיי, ליקק את שפתיו בתאווה ואמר "אבל למרות הכל, יש לכם מזל. אני בעצמי חרמן היום אז אם אתם תתכופפו ותתני לי לזיין כל אחד מכם אחד אחרי השני ואם אני אצליח לגמור 6 פעמים, זאת אומרת פעם אחת בתוך כל אחד מכם, אני אוכל לשכוח ממה שראיתי".

שמוקלר נעמד ראשון מול עלימה, סלמני הקטן נעמד שני, קזז הפחדן אחריו, פרומקין הצטרף לשורה עם הבעה של "אין ברירה", ראיתי שאין מה לעשות ונעמדתי גם אני בשורה ורק קלופק היסס. הכבוד הקווקזי שלו עצר בעדו.

"אם זה לא כולכם אז אין דיל" אמר עלימה המאנייאק.

מבטי כולנו נשלחו לעבר קלופק. "נו יאללה, קלופק בוא נגמור עם זה וזהו" אמרנו לו אבל קלופק המשיך להסס. לעלימה נמאס מהעיכוב והוא אמר: "אני לא יכול לחכות לך כל הלילה קלופק, תחליט עכשיו אם אתה מצטרף או שכל החברים שלך חוטפים שנה בכלא ואתה תחטוף כפול". אחרי היסוס ארוך קלופק הלך בצעד כושל והצטרף לשורה הערומה שלנו, התכופף וחיכה יחד איתנו לקבל את הזין בתחת.

עלימה התחיל משמוקלר ותוך פחות מחצי דקה גמר בתוכו בגניחה. " איזה תחת חלק יש לך שמוקלר ומשומן כמו שצריך" הוא אמר. באמת התחת של שמוקלר היה משומן מהזרע שלי ושל סלמני שזיינו אותו רק לפני 10 דקות.

עלימה סיים עם שמוקלר וניגש לתחת של סלמני החרמן הקטן. הוא בחן לו את התחת ארוכות. אח"כ התחיל ללטף אותו ביד אחת וביד השניה ליטף לעצמו את הזין עד שנעמד שוב זקוף ומוכן לזיון השני. אני לא בטוח אם סלמני הקטן לא נהנה לקבל את הזין הגדול של עלימה בתחת. לא נראה לי שהוא ממש התנגד ואפילו היה נראה שהוא מבליט את התחת העגלגל והעסיסי שלו לעומת עלימה שנאלץ להתכופף קצת כדי להגיע לחור שלו. הזין של עלימה פמפם את סלמני בקצב כשכל ישבנו העסיסי של סלמני מתנדנד ותוך דקה וחצי עלימה גמר שוב ואמר לסלמני: "גם התחת העסיסי שלך עשה לי את זה סלמני".

קזז הפחדן היה הבא בתור. קזז היה אלק ערס אבל בתוך תוכו פחדן קטן. עלימה נתן לעצמו 10 דקות להתאוששות וניגש לישבנו הקטן והשחום של קזז ואמר "איזה תחת קטן יש לך קזז. קטן ושחום, ממש כמו שאני רוצה עכשיו. הזין של עלימה עדיין היה רך למחצה, אבל גם ככה הוא עדיין היה גדול למדי. עלימה תפס את הזין שלו ביד והתחיל להצליף איתו בישבנו הקטן של קזז הפחדן. כשזה עדיין לו הספיק כדי לחרמן אותו מספיק לזיון שלישי, הוא פשוט התחיל לסטור לקזז בישבנו עם ידו החזקה. הסטירות היו חזקות וכואבות וכמה שהישבן של קזז שחום, הוא התחיל להאדים. קזז נאנק מכאבים ודמעות זלגו מעיניו והזין של עלימה שוב הונף לראש התורן.

"תפתח את התחת קזז, טוב טוב שאני אצליח לבתק לך את הבתולים" אמר לו עלימה בקול רם אחרי שסיים לסטור לישבנו.

קזז הממושמע פיסק בשתי ידיו את ישבנו מכין לעלימה המאנייאק את הדרך פנימה. עלימה החדיר לו את הזין במכה אחת וקזז פשוט צווח מכאב. הזין הגדול של עלימה ממש קרע אותו מבפנים. הכאב של קזז עשה את זה לעלימה ותוך זמן קצר של נגיחות לתוך הישבן הקטן של קזז הוא גמר בפעם השלישית.

עלימה לא הראה שום סימן שהוא מתעייף אבל כמה פעמים בן אדם יכול לגמור ברצף. התפללתי שאונו של עלימה יחזיק מעמד 6 פעמים אחרת אכלנו אותה וסתם נחטוף זין בתחת לחינם.  אחרי כרבע שעה של התאוששות עלימה ניגש לתחת של פרומקין ואז אמר לפרומקין : "תסתובב אלי ותרד לברכיים" פרומקין ציית. "אני מבין שאתה אוהב מציצות ושנתת לשמוקלר למצוץ לך היום" אמר עלימה "אז כדי להכין לי את הזין לזיון רביעי אני צריך שתמצוץ, תלקק ותנקה לי את כל הלכלוך שקיבלתי מהתחת של שמוקלר, סלמני וקזז, אבל חסר לך שאני אגמור לך בפה. את השפיך שלי אני מוכן לשחרר רק במקום אחד – במעמקי הלבנבן תחת שלך. פרומקין לא העיז להתווכח או להסביר לעלימה שהוא אוהב מאוד שימצצו לו אבל ממש לא אוהב למצוץ למישהו אחר. בתור מי שאוהב שימצצו לו פרומקין ידע את המלאכה היטב ודפק לעלימה מציצה מקצועית של הזין והביצים הגדולות שלו. כשפרומקין הרגיש שהביצים של עלימה מתחילות להתרומם לקראת פליטת הזרע, הוא לחץ בידו על בסיס הזין של עלימה כדי לעצור זאת ומיד סובב עצמו, מפנה את ישבנו לחדירת הזין של עלימה. עלימה חדר אליו תוך שנייה ומרוב גירוי גמר בתוכו כמעט מיד פולט את זרעו בתוכו ישבנו הלבנבן ואז הגיע תורי.

שוב חיכה עלימה  כ- 10 דקות או רבע שעה עד שנשימתו חזרה לתיקנה והוא הרגיש מוכן לסיבוב חמישי, אבל איך לעזאזל הוא יצליח לגמור שוב? זה נראה לי ממש בלתי אפשרי. עלימה התקרב אלי ואמר לי להתיישר ולעמוד מולו. כשעמדתי, סקר את כל גופי מלמעלה למטה לכל אורך ה- 1.90 שלי.  היה לי גוף חטוב בלי טיפת שומן. היו לי ריבועים יפים בבטן מעבודה מדודה בחדר כושר לפני הגיוס. הגעתי לטירונות של בעלי כושר לקוי בגלל איוושה בלב שגרמה לי להורדה לפרופיל נמוך, אך היה לי גוף אתלטי וכושר גופני מעולה. היה לי גם זין יפה שגם במצב רגיעה היה די גדול. יכולתי לראות שעלימה ממש נדלק על הגוף שלי. אפילו שמוקלר ציין אותי בתור החתיך הראשי של המחלקה. עלימה לחלח את שפתיו בלשונו ניגש אלי והצמיד את גופו לגופי.

"הלילה ארוך בקדום" הכריז המ"כ עלימה כשהגענו לראשונה לבסיס הטירונים בליל פברואר קר בשומרון. לא כל כך הבנו אז את פשר המשפט הזה. לא ידענו כמה ארוך וכמה מייגע יהיה הלילה הזה ועוד לילות רבים שבאו בעקבותיו. חשבנו שנעבור טירונות קלה כי בסך הכל זו היתה טירונות לבעלי כושר לקוי. אבל כנראה שצוות הבסיס לא שמע על כך כי עמדו להכניס אותנו למסכת טירטורים ארוכה הן פיזית והן פסיכולוגית. עלימה המאנייאק קראנו לו כשלמדנו עם מי יש לנו עסק, אבל לא עזר לנו כלום ואת מנת הטירטורים העיקרית המשכנו לקבל דווקא ממנו.

כל זה קרה לפני שנים, לפני ההסכם עם הפלסטינים, לפני אינתיפאדה ולפני כל הבלאגן. לא היו לא חמאס, לא ג'יהאד איסלאמי, לא גדודי חללי אל אקצה לא רשות פלסטינית ולא כלום. היו מחבלים אז והיה גם טרור, אבל היתה להם הרבה פחות תחמושת והרבה פחות אמצעי חבלה מהיום. צה"ל שלט אז בכל שטחי יהודה ושומרון, שליט יחיד ואבסולוטי. אף אחד לא ראה אז שום דבר מוזר בבסיס טירונים בלב אוכלוסיה עוינת וגם נסיעות לשכם ולקלקיליה למלא מיכליות מים היו דבר שיגרתי. אבל כל זה לא כל כך חשוב.

כשהגענו לבסיס אחרי נסיעה ארוכה מהבקו"ם לא ידענו כמעט כלום מכל המצב הזה. היינו טירונים ירוקים שלא ידעו כלום מהחיים שלהם. זרקו אותנו מהאוטובוסים שם באמצע הלילה. זרקו ממש, פשוטו כמשמעו, כי היו הרבה טירונים שפשוט לא רצו לרדת מהאוטובוס כשראו לאיזה מקום מדכא הגענו. היתה שעה תשע בלילה או משהו כזה, היינו עייפים ורעבים וקפאנו מקור. העמידו אותנו במעגל מול האפסנאות וזרקו לרגלי כל אחד מאיתנו שמיכה צבאית והמ"כ עלימה המאנייאק אמר: "עכשיו אתם תקבלו את כל הציוד שישמש אותכם בטירונות. תשמרו עליו. מי שיהיו לו חוסרים - יישפט. מי שייתפס עושה השלמות ציוד מאחרים – יישפט. אתם כולכם חבורת הלומים מצ'וקמקים ואנחנו נעשה מכם חיילים."

עלימה סקר במבטו את כולנו שעמדנו שם רועדים מקור והוסיף: "טוב, אני רואה שקר לכם אז אימוני הכושר יתחילו כאן ועכשיו כבר בחלוקת הציוד, וכך תוכלו גם להתחמם קצת. זה יתבצע כך: לפקודת 'במקום רוץ' כולם יתחילו לרוץ במקום. לפקודת 'קדימה רוץ' הראשון משמאלי ירוץ לדלפק האפסנאות, יקבל פריט ציוד מסוים וירוץ להניח אותו על השמיכה שלו ואז ימשיך לרוץ במקום. ברגע שהראשון יקבל את הפריט מהדלפק, מיד השני ירוץ לכיוון הדלפק וכן הלאה בכיוון השעון עד שכולם יקבלו את כל הציוד שלהם. מי שיפיל ציוד כלשהו מהיד יצטרך לתת לי 10 הקפות של האפסנאות. אם יהיו 5 הפלות ציוד כולכם יחד תתנו לי 10 הקפות של האפסנאות. הלילה ארוך בקדום ואני ישנתי כל היום, אז אם אתם רוצים לישון הלילה כדאי שתעשו מה שאני אומר ומהר. אז קדימה: במקום רוץ. להרים יותר גבוה את הרגליים אתם בצה"ל ולא בצבא האוגנדי. יותר גבוה. כן. לא להפסיק. ועכשיו: קדימה רוץ".

כך התחיל הסיוט. רצנו לדלפק לקבל שק שינה ואח"כ רצנו לקבל כוס, רצנו לקבל צלחת ורצנו לקבל כף, רצנו לקבל מזלג ורצנו לקבל שק שינה וכך הלאה עוד ועוד. על כל פריט מסכן קטן ככל שיהיה היינו צריכים לרוץ בנפרד. נשמתם של רוב החיילים כבר יצאה אבל את המ"כ הפסיכופט זה בכלל לא עניין. הריצות עצמן לא היו לי קשות פיזית כי היה לי כושר גופני מעולה, אבל העייפות והקור הכבידו גם עלי. תהליך קבלת הציוד לקח אולי שעתיים. הגיעה השעה 11 בלילה. המ"כ לקח אותנו למגורים, שלח אותנו לתפוס מיטות וללכת להתרחץ ולישון ואמר שההשכמה היא ב- 5 בבוקר.

"אבל המפקד, לפי פקודות מטכ"ל מגיע לנו 6 שעות שינה בלילה" נשמע לפתע קול.

"מי זה היה?" שאל המ"כ עלימה בכעס אך אף אחד לא ענה.

"אם לא תגידו לי מי זה היה אז כל המחלקה תעבור עכשיו תרגול נוסף של אימוני כושר, כי אימוני הכושר שהיו היום, לא היו ממש מוצלחים" הוסיף עלימה באיום.

"אבל המפקד, מה עם זמן לאוכל, מקלחת או שירותים" נשמע שוב הקול והפעם עלימה ראה מי מדבר.

"יש לנו פה חוכמולוג במחלקה" אמר עלימה אז אולי תגיד לנו עם מי יש לנו את הכבוד לדבר?" הוסיף בלגלוג.

"אני שמעון שמוקלר" ענה החייל.

"שמוקלר, מה? אה, כן, שמעתי עליך. אתה כביכול איזה מחונן שתקעו אותו לתוך חבורת המפגרים האלה כדי להעלות להם את הרמה. אז רק בגלל שזה היום הראשון שלך אני אסביר לך מה זה פקודות מטכ"ל האלה שאתה חושב שאתה מכיר. אז לידיעתך ולידיעת כל מחלקה אחת: 6 שעות בלילה זה לא 6 שעות שינה. זה 6 שעות של שחרור מתפקיד. בזמן הזה אתם יכולים לשתות, לצחצח שניים, לחרבן, להשתין או להתרחץ. ממש לא אכפת לי, אבל הכל במסגרת ה- 6 שעות בלילה. אה כן, חוץ מזה אם יש צורך מבצעי אז אפשר גם להתאמן בלילה, על חשבון ה- 6 שעות בלילה. בצבא קוראים לזה תרגול נוסף. הלילה ארוך בקדום ומהר מאוד תכירו גם את התרגול הנוסף" גיחך עלימה באכזריות והלך.

באותו לילה ראשון, חוץ מלהשתין אף אחד לא חשב על מקלחת או שום דבר אחר. רק רצינו להיכנס לשקי שינה החמים ולישון. היה נדמה לי שרק נכנסתי לשק השינה וכאילו רגע אחרי זה כבר היה 5 בבוקר. עדיין היה חושך מסביב אבל הגיע זמן ההשכמה. כך עבר יום נוסף ועוד יום. כמובן שכבר ביום השני רוב החיילים הלכו להתרחץ וגם הלאה אבל אחרי כמה ימים הרגשנו שבכל זאת משהו מתחיל להסריח במגורים. בהתחלה חשבנו שאולי מישהו שכח גרביים מלוכלכות באיזו פינה שלא רואים, אבל בלילה העשירי לפני שנכנסנו לישון בא אלי פרומקין ואמר לי ולקלופק שהיה במיטה העליונה מעלי: "זה בגלל שמוקלר. מאז שהגענו לפה הוא לא מתרחץ ולא מחליף בגדים. אפילו גרביים הוא לא החליף כבר עשרה ימים. אני ישן במיטה שמעליו וחוטף את כל הסרחון ישר לאף. אי אפשר להמשיך ככה."

לא הבנתי את שמוקלר. הוא נראה בחור נחמד, גובה 1.80, רזה אפילו קצת יותר מדי, שיער חום קצוץ כמו כולנו ועיניים יפות חומות דבש. שמוקלר היה בחור די שקט שמאז התקרית עם עלימה למד לסתום את הפה ולא להתבלט. הוא היה אמור להיות איזה מחונן או חצי גאון ולא הבנו איך הוא התגלגל לטירונות הזו עם חבורת ברדקיסטים שכמותנו. אני בשום אופן לא יכולתי להבין מה הסיפור שלו עם מקלחות.

"וואלה, חייבים לעשות משהו" אמר קלופק, שהיה הבדחן של הטירונות אבל כשמישהו היה מעצבן אותו, חבל לו על הזמן מה שקלופק היה עושה. הוא היה ממוצא קווקזי כלשהו והיה לו דם חם.

קלופק ניגש לשמוקלר. "מה המצב שמוקלר" הוא אמר לו.

"מה אתה רוצה ממני? " ענה שמוקלר בחשדנות.

"רציתי להראות לך את הדרך למקלחות. יש מים חמים ואם חסר לך סבון אתה יכול לקחת ממני" אמר לו קלופק.

"עזוב אותי, אני עייף, תן לישון" ענה לו שמוקלר.

"לישון?! לישון?! איך מישהו בכלל יכול לישון עם כל הסירחון הזה שלך" צעק קלופק "תלך כבר להתרחץ יא מסריח אחד, אחרת יהיה לך עסק איתי" והתקרב לשמוקלר בפוזה מאיימת אבל בדיוק אז הגיע עלימה המאנייאק לביקורת במגורים וכולנו ברחנו חזרה לתוך שקי השינה.

"אני רואה שאתם לא כל כך עייפים" אמר עלימה בסרקאזם "מה זה פה סימפוזיון או שים פה זין? מה אתם לא מבינים מה זה שעת כיבוי אורות? מה זה הברדק והרעש הזה אצלכם? "

אף אחד לא פצה פה וכולם חיכו לראות מה יעשה עלימה המאנייאק. ואז הוא רחרח באפו ואמר "משהו מסריח פה. נראה לי שחיפפתם בניקיון של המגורים שלכם. אז קדימה עכשיו יהיה לכם מסדר אמריקאי יחד עם תרגול נוסף של אימוני כושר, רק כדי שזה יהיה חוקי שמוקלר" אמר עלימה מישיר את מבטו המלגלג לשמוקלר.

ואז התחיל הטירטור של עלימה המאנייאק. המשמעות של מסדר אמריקאי זה ריצה לתוך המגורים והחוצה כשכל פעם מוציאים פריט ציוד אחד. שוב פנימה ושוב החוצה עד שלבסוף מוציאים גם את מיטות הקומותיים שעליהן נהגנו לישון ועושים להם סידור מיטה למופת בחוץ עד שכל הציוד שוב מסודר יפה על המיטה. בסוף כשהמגורים היו ריקים לגמרי אמר לנו עלימה לטאטא את הרצפה ולשטוף אותה ביסודיות. עשינו זאת אך מבטי משטמה נשלחו ללא הפסק לכיוון שמוקלר המסריח שכל הטרטור הזה היה בגללו.

הגיעה שעה 1 בלילה וכנראה שגם עלימה קצת התעייף ואז אמר: "אוקיי עכשיו המגורים שלכם באמת נקיים. יש לי מצב רוח טוב למזלכם ולכן החזרת הציוד לא תתבצע במסדר אמריקאי הפוך, אם ואני מדגיש את המילה "אם" תוך 5  דקות כל המיטות יהיו חזרה במקום בתוך המגורים ואתם בתוך השק"שים. חניך תורן לקחת זמנים מעכשיו" אמר עלימה וכולנו התחלנו לרוץ ולהחזיר את המיטות במהירות כשהם מסודרות קומפלט עם כל הציוד עליהם כדי שלא נצטרף חס וחלילה להחזיר כל פריט בנפרד במשך שעתיים נוספות.  בקושי הספקנו, אבל הספקנו, ועלימה שיחרר אותנו לישון.

קלופק כבר התפוצץ מעצבים והוא כבר רצה ללכת לסגור חשבון עם שמוקלר באותו רגע. עצרתי אותו ואמרתי: "קלופק, לא עכשיו. בוא נלך לישון. נסגור איתו ענין כבר מחר בלילה."

"אתה איתי בסיפור הזה?" שאל קלופק.

"לא רק אני אלא יש לפחות עוד 3 חברה שרוצים להכנס בשמוקלר הזה והם גם יהיו בענין" אמרתי לקלופק.

"אם ככה, אז זה סגור. אם מחר שמוקלר המסריח לא מתרחץ אנחנו עושים לו שמיכה" אמר קלופק.

למחרת בלילה העצבים של כולם כבר היו מרוטים מהלילה הקודם ללא שינה ומהאימונים של כל היום. פרומקין אמר לנו שניסה שוב לדבר עם שמוקלר שילך להתרחץ אבל שמוקלר סרב.

"שעת האפס ב- 12:00 בלילה, אחרי ששמוקלר יירדם" אמר קלופק כשהיינו במקלחות. "פרומקין, אתה איתנו?" שאל קלופק.

"בטח" אמר פרומקין "וגם קזז וסלמני הקטן, כך שיחד איתך ועם גביש" אמר כשהוא מביט אלי "אנחנו בסך הכל חמש".

"חמש זה מספיק" אמר קלופק והודיע לשאר החיילים במקלחות שמי שלא משתתף שפשוט יהיה בשקט ולא יפריע לנו כי הלילה אנחנו עושים לשמוקלר המסריח שמיכה וגם נכריח אותו להתרחץ.

"סוף סוף" אמרו כל השפנים שלא רצו להשתתף אבל היה להם נוח שאנחנו נשחרר אותם מהנטל של שמוקלר המסריח.

שעה 12:00 בלילה הגיעה. קלופק עטף את שמוקלר בשמיכה צבאית שלא יוכל להתנגד. אני תקעתי לו פלנלית לפה ופרומקין עזר לי לסתום לו את הפה ואת העיניים במסקנטייפ שלא יוכל לצעוק או לראות. סלמני הקטן וקזז החזיקו אותו בידיים וברגליים ואחרי שגמרנו לטפל לו בפה ובעיניים ארזנו אותו טוב טוב בתוך השמיכה והתחלנו לכסח אותו במכות, מבלי שהוא יכול להתנגד או אפילו לראות מי תוקף אותו.

"יא מאנייאק מסריח, יא חוכמולוג מטומטם, יא חנון מחונן" קראנו לעברו  קריאות זעם. קלופק תפס מימיה והתחיל לשפוך לו על הראש "אני יראה לך עכשיו איך להתרחץ" אמר קלופק "עם מימיה אני ארחץ אותך."

שמוקלר התפתל אך לא יכל להתנגד. המים של המימייה רק הגבירו את הסרחון. זה הזכיר לי ניסיון כושל לרחוץ כלב רחוב שפעם מצאתי וחשבתי לאמץ והסרחון שעלה ממנו כשהמים רק נגעו בגופו.

איכשהו התחלתי לרחם קצת על שמוקלר. מקלחת במים קרים ממימיות זה לא דבר נעים בחורף הקר של קדום. "חכה רגע" אמרתי לקלופק "למה שנלכלך את המגורים. בואו ניקח אותו למקלחות".

לקחנו איתנו כלי רחצה ואת החבילה הארוזה בשמיכה שבתוכה שמוקלר שעדיין נאנק מכאבים מכל החבטות שקיבל מקודם ושמנו פעמינו לכיוון המקלחות, מקווים שאף אחד לא יראה אותנו בדרך. המקלחות היו ממוקמות במבנה נפרד, די מרוחק מהמגורים, במורד ההר עליו היה בנוי הבסיס המזוין הזה. נכנסנו למקלחות, פתחנו את החבילה ופרומקין קשר לשמוקלר גם את הידיים באמצעות המסקנטייפ. הזהרנו את שמוקלר לא לזוז אחרת נקשור לו גם את הרגליים ונרביץ לו שוב.

שמוקלר עמד בשקט, עיניו ופיו חסומים. הוא ניסה להגיד משהו בקול חנוק. התקרבתי אליו והיה נדמה לי שהוא אומר שהוא נחנק. דמעות ירדו מעיניו והתחלתי לחשוש שיקרה לו משהו. הסרתי את המסקנטייפ מפיו ושלפתי החוצה את הפלנלית. שמוקלר השתעל, שאף כמה שאיפות עמוקות של אוויר וניסה להחזיר לעצמו את הנשימה הסדירה. "אל תדאגו, אני לא אצעק" אמר שמוקלר בשקט.

"ממילא אף אחד לא ישמע אותך כאן" אמר קלופק והתחיל לקלף את בגדיו המסריחים של שמוקלר מעליו. גם קזז וסלמני הקטן עזרו לו להפשיטו ואני ופרומקין רק השגחנו.

"אנחנו מפשיטים אותו אבל אתם תרחצו את המסריח הזה" אמר קלופק שראה שאני ופרומקין לא עושים כלום.

שמוקלר עמד ערום במקלחת ופתחתי את זרם המים. מלבד הסרחון היה לו גוף יפה, שזוף באופן מפתיע לחורף הזה (אח"כ התברר שלפני הטירונות הוא היה בחופשת סקי באוסטריה, המאנייאק) בניגוד לסטיגמה שיש על מחוננים, כאילו הם רק תולעת ספרים או גיקים של מחשבים שיושבים בבית כל הזמן. חזהו ובטנו היו מכוסים בתלתלים חומים שנצצו באור הקלוש שהיה במקלחת. חפפנו לשמוקלר את הראש ואחר כך פרומקין התחיל לסבן אותו מקדימה ואני מאחורה. משום מה, אולי בגלל מה שקלופק אמר ואולי מסיבה סתומה כלשהי, לא עלה על דעתנו להתיר את שמוקלר מקשירתו ופשוט לצוות עליו להתרחץ לבד.  אחרי שהתחלנו לסבן אותו כבר לא רצינו להפסיק. היה לשמוקלר גוף חלקלק ועורו היה רך מאוד למגע. "בואנה, הגב והתחת שלך חלקים כמו עור של תינוק" אמרתי לו ופרומקין בתגובה אמר לי: "גם התלתלים שלו בחזה ובבטן רכים כמו תלתלים בראש של תינוק, אולי בגלל הסבון הזה, אני לא יודע"

"תביא להרגיש רגע" אמרתי לו ונגעתי בתלתלי חזהו היפים של שמוקלר "וואלה רכים" אמרתי "אולי נחפוף לו ונשים לו מרכך גם על החזה?". פרומקין צחק.

"מה אתם מתחרמנים שמה על שמוקלר המסריח" אמר קלופק בגיחוך "מה לא בא לכם להקיא מהריח?"

"אין כבר ריח" אמרתי "ויש לו גוף כל כך רך, חבל לך על הזמן"

"שווה זיון?" אמר קלופק בצחוק לחרדתו של שמוקלר ששמע את כל הדיבורים האלה.

"שווה, שווה" אמר פרומקין שהיה עסוק באותו זמן בסיבון נמרץ של המפשעה של שמוקלר "ויש לו גם זין יפה" הוא הוסיף "הופה, מישהו פה מתחיל להתעורר, רק חסרה לנו בחורה והשמוקלר הזה היה כבר טוחן לה את הצורה עם הזין הגדול שלו"

הזין של שמוקלר התחיל להתחרמן מכל הסיבון הזה והיה כבר חצי זקוף אבל מה שאף אחד לא ידע זה שגם הזין שלי התחיל להתעורר. נו מה אפשר לעשות, כבר שבועיים לא הבאתי ביד ואני חרמן מחץ. חוץ מזה התחת של שמוקלר כל כך רך ונעים שזה ממש מפתה.

"די, תעזוב לי את הזין" אמר שמוקלר במבוכה.

"מה קורה, יש לנו פה הומו במחלקה?" אמר קלופק שהתקרב אלינו וראה את הזין המתעורר של שמוקלר "מה זאת הסיבה שלא התרחצת כל הזמן?"

שמוקלר הנהן והוסיף "גם זה וגם בגלל שלא רציתי להפסיד זמן שינה"

"למה מה, פחדת שתידלק על מישהו מאיתנו במקלחת?" אמר קזז שהתקרב גם הוא והחליט להצטרף לשיחה.

"אני לא יכול לשלוט בזה" ענה שמוקלר "יש כמה חתיכים במחלקה ומה הייתי יכול לעשות אם היה עומד לי במקלחות לידם?"

"מי? מי החתיכים?" אמר סלמני הקטן שהצטרף לשיחה "תגיד לי מי, אולי אני אזיין אותם בעצמי, חה, חה, חה"

"נו תגיד מי" ציווה עליו קלופק שסקרנותו התעוררה "רק חסר לך שנדלקת עלי".

"אה, אה, הכי חתיך הוא גביש וחוץ ממנו יש גם את שולביץ, קזז, פרומקין, בוארון, יש כמה" אמר שמוקלר בכנות.

"אז מה אולי אתה רוצה שנארגן לך איתם זיון קבוצתי? אתה אוהב אורגיות שמוקלר?" אמר קלופק בציניות "חלק מהם אפילו פה"

.

"איזה בעסה, עלי הוא לא נדלק" אמר סלמני הקטן בציניות מדומה כי ראיתי שגם הוא כבר התחרמן מכל הדיבור והתקשה להסתיר את זקפתו.

זה לא פייר שרק אנחנו מנקים אותו והוא לא מנקה אותנו" אמר פרומקין שגם אצלו כבר צמחה גבשושית בולטת במכנסיים ואז בלי שום היסוס נוסף, שלשל את מכנסיו מטה ושלף את הזין המיוחם שלו החוצה. פרומקין תפס לשמוקלר את הראש, כופף אותו מטה ואמר לו "תכניס את הזין שלי לפה שלך ותנקה לי אותו טוב יא הומו". כולם היו בהלם וקלופק בראשם. קלופק הוא הדבר הכי רחוק מהומו שאפשר היה לחשוב עליו, קווקזי גברי שעיר ושמנמן אבל כשראה מה שקורה גם הוא התחרמן, הכניס את ידו למכנסיו והתחיל ללטף לעצמו את הזין. חשבתי לעצמי שאם בארזים נפלה שלהבת אז גם אזובי הקיר כמוני יכולים לעשות משהו.

שמוקלר עמד לפני כפוף לעבר הזין של פרומקין שהוא היה עסוק עכשיו במציצתו הנמרצת. הישבן היפה של שמוקלר היה בולט לעומתי ומפתה והחלטתי "לקפוץ למים", הורדתי את המכנסיים, שלפתי את הזין, פיסקתי בידיי את ישבנו המסובן של שמוקלר והתחלתי לתור אחרי פתח הכניסה שלו.

"לא זה, לא זה" אמר שמוקלר.

"תסתום ת'פה" אמר לו קלופק "הוא סיבן לך יפה את התחת אז עכשיו מגיע לו פיצוי ואם לא תסתום, בסוף כולנו נחגוג לך על התחת".

הזין שלי מצא את הפתח של שמוקלר. הפתח היה צר ומהודק ושמוקלר אימץ את שרירי עכוזו בניסיון למנוע ממני את החדירה. הזין התקשה לחדור ולכן שלחתי שתי אצבעות ותחבתי אותן בכוח לתוך ישבנו. את האצבעות כבר לא הצליחו השרירים של שמוקלר לעצור. הרחבתי לו את הפתח בעזרת אצבעותיי ושמוקלר הרפה את שרירי הסוגר. שוב פיסקתי בידיי את פלחי ישבנו והפעם הזין כבר הצליח להיכנס פנימה. שרירי פי הטבעת של שמוקלר סגרו לי על הזין בעוצמה איך שהוא נכנס, אבל זה לא הפריע לי, להיפך, זה רק הגביר את ההנאה. כוס של בחורה לעולם לא ילפות לך ככה את הזין. אולי רק של בתולה צעירה, אבל גם כן לא כל כך חזק.

קזז וקלופק שלפו בינתיים את הזין שלהם ופשוט אוננו לעצמם במרץ. גופו של שמוקלר לא עניין אותם, כנראה, אבל סצינת הסקס שהם ראו חירמנה אותם והם החליטו לפרוק עצמם לבד.

אבל סלמני הקטן היה חרמן לחץ על גופו של שמוקלר. הוא עמד ממש צמוד אלי ואל שמוקלר, שפשף לעצמו את הזין ולא חדל לנעוץ מבט בזין שלי החודר שוב ושוב עמוק לישבן המדהים של שמוקלר. "נו, יאללה, תן לי גם" התחנן סלמני ואז לפתע מרוב חרמנות התחיל ללטף לי את הישבן.

"שלא תעיז" אמרתי לו והעפתי לו סטירה מרחיק אותו מהתחת הבתול שלי. "אם תרצה תזיין אותו אחרי". פרומקין זיין את שמוקלר בפה ואני זיינתי אותו בתחת כשאנחנו הודפים את גופו של שמוקלר זה לעומת זה עם כל נעיצה של הזין לתוכו. היינו קבוצה של חיילים חרמנים ומהר מאוד כולנו גמרנו בשפריצים חזקים של זרע. אני מילאתי את ישבנו של שמוקלר, פרומקין מילא את פיו ושאר החברה השפיכו לרצפה, כולם חוץ מסלמני שעצר עצמו בכוח כי חיכה לתורו לזיין את שמוקלר.

שלפתי את הזין הנוטף שלי משמוקלר ואיך שיצאתי ממנו סלמני קפץ עליו ורצה לזיין. הבעיה היתה ששמוקלר היה גבוה מסלמני הקטן בכ- 30 ס"מ וסלמני לא הצליח להגיע לחור שלו. "אני לא מגיע, אני לא מגיע" צעק סלמני בעצבנות ובתסכול.

"נו, טמבל, מה הבעיה?" אמר קלופק, התקרב לשמוקלר ונתן לו בעיטת קונג פו או משהו דומה ישר מאחורי הברכיים. מעוצמת הבעיטה שמוקלר התקפל למצב של כריעה על ארבע. "עכשיו תוכל לזיין בלי בעיה" אמר לסלמני שכבר קפץ על שמוקלר ותקע את הזין שלו לתוכו ופימפם אותו במהירות היסטרית כמו כלב וכמה שניות אחרי שהתחיל הוא גמר בזעקה עמוקה מוסיף את זרעו לזרעי שכבר מילא את שמוקלר מקודם.

רצינו לפתוח את ברז המקלחת שוב כדי לרחוץ עצמנו מכל מרחץ הזרע הזה אבל לפתע נשמע מהפתח קולו של המפקד עלימה המאנייאק שאומר בזעם: "מחלקה אחת מה אתם בדיוק חושבים שאתם עושים פה?"

להמשך לחץ כאן