פילבוקס

אני יושב על הכסא על שפת הים, ומביט בו בעיניים נוגות. הוא מניח יד על כתפי ומחייך. כבר שנים שאנחנו לא עושים סקס, אבל איך שהוא בכל תהפוכות החיים, נשארנו חברים. מצחיק איך עשרות שנים  קודם הוא דמיין בדיוק את הרגע הזה, שנראה לי אז כל כך סוראליסטי. איך אמר לי שהוא מדמיין אותי כשאהיה קשיש, אשב כך על שפת הים בו נפגשנו לראשונה ואיך הוא יניח כף יד אוהבת על כתפי, והנה עכשיו זה אכן קורה.

 אני נזכר איך הכרנו אז בזכות החיוך המקסים שנשלח לעברי משום מקום, מצליח לזהות את ההומו המסתתר מאחורי חזות איש העסקים שיושב לתומו בבית הקפה על שפת הים, ואיך בזכות החיוך שהשבתי לו, שלא כהרגלי, הוא התיישב לידי בסוף והתחלנו לדבר. כבר אז תהיתי איך בחור חתיך וספורטיבי כמוהו בכלל יתעניין בגבר בגיל העמידה שהייתי אז, ונשגב מבינתי איך אחרי כל השנים האלה הוא עדיין אוהב אותי ככה, למרות שאת הזין שלי הוא לא חש מזמן.

"יום הולדת שמח", הוא אומר לי, מזיז מחיקי את זר הפרחים שהביא לי קודם, ומתיישב לנשיקה חמה וטובה כמו ששנינו אוהבים. כן, הנשיקות האלה היו הדבר השני שחיבר בינינו אחרי החיוכים.

"מה שמח בלהיות בן שבעים?" אני שואל אותו שאלה רטורית, והוא מחייך שוב, מוריד את החולצה וחושף לקרני השמש החמימות את פלג גופו העליון שגם בגיל חמישים נותר סקסי, חטוב ומושך. "יאללה תוריד גם אתה, אני מת ללטף לך את החזה" הוא אומר. קצת קשה לי להוריד את החולצה אחרי השבץ הקל, שהותיר את ידי הימנית נוקשה קמעא וכבדת תנועה.

הוא שולח את כף ידו החיננית ללטף את שיער החזה המלבין שלי, שלא עזר כמה תלשתי ממנו את השערות הלבנות הסוררות אז לפני שנים רבות, במלחמה נואשת לשמור על מראה צעיר, אך הן ניצחו בסוף.  

"אני דווקא אוהב את הלבן הלבן הזה" הוא אומר לי תוך כדי ליטופים ואני רק אול איך הוא לא זרק אותי כל השנים האלו. הוא מחייך את החיוך המקסים שלו ואומר לי שאני סתם טיפש זקן, שאם היה לי שכל אז הייתי תופס אז את ליבו ולא רק את גופו מעת לעת, במקום לרדוף אחרי כל הצעירונים הכוסונים הרזים ההם שהיו הפטיש לי באותם ימים.

"את האהבה שהייתי מוכן לתת לך אז בשתי ידיים, נפנפת ממך כמו שמנפנפים זבוב טורדני, אבל זה היה כבר מאוחר מדי בשבילי, כי הלב שלי כבר נשבה. אחר כך הוא גם נשבר כמה וכמה פעמים, עד שאמרת לי את האמת העצובה."

"איזו אמת?" שאלתי.

"יא סנילי", הוא צחק. "יודע כמה פעמים כבר דיברנו על זה? כשאמרת וראיתי שאתה פשוט לא מסוגל לאהוב וחושב כל הזמן מהזין ולא מהלב. זו היתה מלחמה אבודה."

"היו זמנים..." עניתי וחייכתי נוגות נזכר בימים ההם שרדפתי אחרי כל ישבן רענן ולהפתעתי גם הצלחתי לתפוס לא מעט כאלה. כל כך קלישאתי לחשוב על כל הצעירים ההם שנהו אחרי הזין הגדול והיפה שלי ונמסו תחת כפות ידי הגדולות או השתוללו באקסטזה על הזין הזקור והלוהט שלי. אותו זין שהיום ידי הנוקשה והרועדת מעט מתקשה להחזיר למכנסיים כל פעם אחרי שאני משתין.

"אני בטוח שהוא עדיין לא פחות יפה משהיה כשראיתי אותו בפעם הראשונה" הוא אומר, מנסה להחמיא לזין הרופס שלי, שכבר זמן רב לא ידע שפתים או ישבן של בחור חינני. אני נאנח קלות ומבחין במבטו השובב שנשלח לצדדים. החוף נראה שומם למדי. בית הקפה ההוא מרוחק מאיתנו כמה מאות מטרים, האוהל הגדול שמצל עליו בימי הקיץ, איננו שם, ונראה שאיש אינו פוקד אותו בימי החורף האלה, על אף השמש הנעימה.

"מוכן לקבל את מתנת יום ההולדת שלך?" הוא שואל כשהחיוך לא מש מפניו, ואני רק מפטיר "נו באמת... בגילי? בגילך? זה לא  קצת פתטי?" אבל הוא לא מוכן לוותר. אני עוצם את עיני ומתמכר לתחושת פיו היפה ושפתיו הנאות המתחילים לחמם לי את הזין, אחרי יותר מעשור שלא הרגשתי אותם שם. אני עוצם את עיני ונזכר בבחור ההורס שהוא היה אז והגבר הנאה והשרמנטי שהוא נותר גם בגילו. אני מבין שאולי פספסתי את מי שיכול היה להיות גם אהבת חיי, אהבת חיי האבודה, בגלל ליבי החסום. דמעה אחת קטנה בורחת לה מזוית עיני, והוא לא מפספס אותה. הוא לא מפספס כלום. תמיד הוא קלט אותי עוד לפני שאני קלטתי את עצמי. אינטליגנציה רגשית בטונות יש לו והיתה לו תמיד. הוא עוזב את הזין ומנשק את הדמעה הזו שהחלה להתגלגל על לחיי. שואב אותה לתוכו ואומר לי: "חבל".

"חבל על מה?" תהיתי.

"חבל על זה שאחרי שסוף סוף הלב שלך מתחיל קצת לעבוד, הזין כבר לא כל כך עובד, לפחות כבר לא עובד באופן טבעי כמו פעם" הוא אומר ומתפרץ בצחוק משוחרר. אני קורא לו "איזה לב ואיזה נעליים" אני אומר. "זה רק הזין הארור. אחחח, מה הייתי עושה לך אם הייתי צעיר עכשיו..." והדמעות ממשיכות לזלוג על לחיי משום מה.

הוא פורש שמיכה על החול ועוזר לי לקום מהכסא ולהשתרע עליה לצידו. "תפסיק להיות עקשן" הוא אומר. "כמו בפרסומת: מה שלא עושה הטבע, תעשה הסולגרה של 'טבע'..." ומושיט לי את הבקבוקון הארור שסירבתי לנסות מאז שהמציאו אותו לפני כמה שנים. "קח" הוא אומר, "אני לקחתי בעצמי לפני כמה דקות ותראה..." ומצביע על הזקפה העבה והגדולה במכנסיו.

המצאת המאה קראו לה, לאותה תרופה שמעמידה את הזין תוך שתי דקות אצל מי שלוקח אותה לפני סקס עם האדם שהוא אוהב. אותה תרופה, שאם אתה גם צעיר שעוד לא זרקה שיבה בשיערו, גם מאריכה ומעבה את גודל הזין בזקפה למימדים שראוי להתכבד בהם. תרופה ארורה, קראתי לה, כי היא הרסה את היתרון היחסי שהיה לי פעם בתחום הזה.

"איך זה שאין לך בכלל שיער שיבה בגילך, יא מנייאק? תראה אותך עכשיו. הזין שלך בטח יותר גדול ממה ששלי היה בשיאו. איזה בזבוז משווע על פסיבי כמוך..חחח", אמרתי.

"קח כבר ותפתח את המתנה שלך" הוא אומר ומתפשט ומחייך.

"סורי, לא מתאים לי גבר בן חמישים" אני עונה לו בחיוך, אבל הוא מפשיט אותי ולוקח עוד לגימה מבקבוק הסולגרה, מדליק את הסנספון ובוחר איזה שיר ישן ואהוב שיתנגן לנו ברקע. שיקח, מה אכפת לי, אני חושב ומתייחס לכל העניין באדישות כפי שהזין הרופס שלי מרגיש באותה עת. הוא מתקרב לנשק אותי. נו טוב, את זה אני עדיין מסוגל לעשות אני חושב, אבל אז כשפי נפתח לנשיקה הנעימה שלו אני מרגיש את הסולגרה נשפכת מפיו המלא לתוך פי. אני מנסה להתנגד, אבל אני קשיש וחלש מדי בשביל הגבר הספורטיבי הזה, שסוכר את פי בכוח ומאלץ אותי לבלוע את הדבר הארור, שהייתי בטוח שלא ישפיע עלי, כי הוא עובד על הנפש של האדם, על תחושת האהבה, שלא חוויתי מעולם.

"זה לא יעזור, סתם בזבזת עלי סולגרה יקרה. אתה הרי יודע שהיא עובדת רק כשאוהבים" אמרתי לו והמחשבה על כך קצת דיכדכה אותי.

המהפכה שהסולגרה הכניסה לכל עולם הסקס לפני כמה שנים פסחה עלי. ככה זה כשאתה חושב רק מהזין ולא מהלב. "איפה הימים ההם שיכולת סתם כך ליהנות מסקס טהור עם בחור שהיית פוגש לפורקן מיני חזק וטוב בלי שום עניני אהבה שמסבכים את הסקס שלא לצורך? מי צריך את כל האהבות האלה, דמאיט?" אמרתי, אבל אז התחלתי להרגיש את החמימות מתפשטת בחלצי.

"אוי לא, נראה לי שברח לי" אמרתי לו, בוש ונכלם על כך שלפעמים, בזמן התרגשות קשה לי לשלוט על השלפוחית הרגיזה שלי.

"לא ברח לך כלום, יא זקן מטומטם" הוא אומר לי בחיבה, "תראה איך עומד לך! ממש כמו בימים הטובים ההם!"

"איך זה יכול להיות? אני לא מבין..."

"מותק, למרות שאני צעיר ממך בעשרים שנה, אני הבנתי מזמן את מה שאתה סרבת להבין כל השנים... "

"מה? את זה שאני הומו ולא איזה דו- מיני בהכחשה? אבל מה זה קשור בעצם לזין שלי שפתאום התעורר? רגע... לא יכול להיות! נו די. זה באמת סולגרה או שזו איזה המצאה חדשה שאני לא מכיר שמעמידה את הזין גם לקשישים חסרי לב?"

"זה סולגרה אהוב שלי" הוא אמר והתיישב על הזקפה היצוקה שלי אחרי כל כך הרבה שנים ומתחיל לעלות ולרדת עליו בקצב, כשהחיוך לא מש מפיו...

"אני אוהב אותך? אני אוהב אותך... אני אוהב אותך, דמאיט!" אמרתי וחייכתי גם אני. "אני אוהב אותך, אהוב שלי" אמרתי והתחלתי לצחוק איזה צחוק משוחרר וחסר מעצורים. "אני אוהב אותך, והעולם נראה פתאום כל כך טוב" אמרתי, כשאזרתי את כוחי והפכתי אותו והתחלתי לרכוב על ישבנו החם מאחור כמו שאהבתי לעשות פעם, כשכוחי עוד היה במותני.

"חלום שהתגשם, אהוב שלי" הוא אמר כשהתחלתי להשפריץ בתוכו ממלא אותו בזרע שלי בפעם הראשונה בחיי, וברקע ממשיך להתנגן השיר "חיוכים" של חווה אלברשטיין ואני רק שומע ומבין שאכן כדאי לאהוב:

"כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב"...

אחרי שהשבוע נפתח בסערה עם דני, הוא המשיך בכמה מפגשים משעממים, אך הסתיים במשהו טוב אחר. האמת שבשני משהוהים טובים, אשר לא יכלו להיות שונים יותר זה מזה. עוד סממן של פתיחות?

הראשון היה בן 44 והשני בן 22. הראשון בהיר רזה גבוה חלק עם עיני תכלת מדהימות והשני נמוך שחום שעיר ושמנמן עם שיער יפה ושפתיים חושניות. הראשון רצה שאכבוש אותו ורצה להרגיש שהוא שלי והשני רצה להתכרבל בנועם ולהזדיין בחום. הראשון קיבל בלי הגבלה ולשני קצת כאב. שניהם נהנו ועם שניהם גם אני נהניתי, כל אחד בנפרד.

כמו שנאמר "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" [קהלת ג' א'].

ולשניהם אני מקדיש את השיר הנפלא The Byrds - Turn! Turn! Turn! משנת 1965:

לאחרונה מצאתי את עצמי דווקא מפלרטט דווקא עם כמה בני ארבעים פלוס. האחד היה דימה בן ה- 45 שמרוב שאני הטעם שלו פחד אפילו להפגש שמא אני לא ארצה אותו [טוויסט מוזר של ההגיון שלא הצלחתי לרדת לפשרו], השני היה איציק, 40, שהסקס הטנטרי איתו אולי היה נפלא מבחינתו אבל לא היה משהו מבחינתי אך חזרנו לסיבוב שני ודי מהנה השבוע, והשלישי היה ישי, 42, בחור שפגשתי השבוע בפעם הראשונה.

ישי, הינו סיפור אחר לגמרי. את ישי אני מכיר וירטואלית כבר כשנה. הוא התחבר לצד המילולי אינטלקטואלי שלי ואולי גם למוסיקה. כל כמה חודשים היה נוצר איזה שהוא קשר וירטואלי, מדברים קצת ומתנתק שוב. הוא לא ממש היה הטיפוס שלי, גבר גברי שרירי-חטוב וגדול, אבל משהו ברגלים החטובות שלו ובנעימות הכללית שלו משך אותי במידה מסוימת שהייתי מעוניין לבדוק הלאה. לא הייתי בטוח אם יש מצב או אין מצב למשהו איתו לא רק מהצד הפיזי, אלא גם בגלל סגירותו הרבה וחששו להתקרב למשהו שלא יצא ממנו קשר מהסוג שישי רצה, רק מה שהוא רצה לא ממש היה ברור לי. יצא הגורל שבשבוע האחרון התחלנו לדבר שוב ואף קבענו סוף סוף להפגש אצלו.

כשהגעתי קיבל אותי נפיל, הרגשתי כמו דוד הקטן ליד גלית הפלישתי לאור ממדיו של איציק למרות שלטענתו גובהו הוא XXX שזה רק 7 ס"מ מעלי, אבל בעיני הוא נראה הרבה יותר. ואולי זה גם קשור לשריריותו החטובה לעומת רזוני היחסי שיצרה רושם כללי גדול, גדול מדי אולי, אבל עדיין לא שללתי כלום. ישי גם שמר מרחק וזה היה לי מוזר ומעט מייסר. התיישבתי אצלו על הספה ואילו הוא תפס מקום על הכורסה ממול, הביא לנו משהו לשתות, הצית סיגריה והתחיל לגלגל שיחה. תהיתי האם אינני לטעמו או שמא זו הדרך בה הוא בוחן ענינים עם גבר חדש שהוא מכיר, ועדיין לא ידעתי את התשובה. דיברנו ודיברנו [יותר מדי דיבורים ופחות מדי מעשים לטעמי] והוא עדיין לא עשה שום נסיון להתקרב, למרות שרמזתי לו כמה פעמים. אפילו ציינתי תוך כדי שיחה כמה אני אוהב מגע וחייכתי כששאל על מה אני חושב ברגע מסוים ואמרתי לו שאני חושב שבא לי ללטף לו את הרגל. ישי רק אמר לי "לאט לאט", המשיך להביט בי במבט אלכסוני חוקר  ולא התקרב. המשכנו לדבר על דא ועל הא, חשבתי שכנראה אני לא עושה לו את זה והחלטתי לא לנסות עוד. דווקא אז אמר לי ישי שדווקא הוא חושב שאני גבר מושך והוסיף "אתה שובב, אה?" ואז נפל הפור. ישיש קם  ורמז לי לבוא אחריו לחדר השינה, אם כי תוך כדי הליכה הוסיף ישי ואמר שהוא לא חושב שמתאים לו שיהיה סקס היום ושלא צריך למהר לשום מקום.

נכנסנו למיטה ולאט לאט התפשטנו תוך כדי התמזמזות. היה לי מוזר להיות עם הנפיל הזה ולחשוב שאני עוד אזיין אותו מתי שה וא, גם אם זה לא יקרה היום. גבו וישבנו החלקים היו נעימים למגע ונסחפתי על גלי חרמנות, למרות שלא הייתי בטוח עד כמה אני רוצה אותו.  ישי אמר שיש לי מגע נעים ושבעיניו אני גברי, למרות שבעיני הוא נראה הרבה יותר גבר-גבר ממני, אבל לא עשינו סקס. שכבנו ערומים, התחככנו קצת זה בזה והרגשתי שזה לא ימשיך הלאה. לפתע שאל ישי אם בא לי ללכת למקלחת, הבנתי שהרגע נגמר ואפילו לא ידעתי אם אני מצטער, אבל מסתבר שהיו לו תוכניות אחרות למקלחת.

דווקא שם, תחת המים הזורמים הרשה ישי לעצמו להשתחרר קצת יותר. שם הוא ירד לי בפעם הראשונה, שם הוא התנשק איתי בפעם הראשונה, נשיקות כל כך עמוקות שאיימו לבלוע אותי, שם הוא מרח על שנינו איזה סבון אירומטי חלקלק ושמנוני, והתחלנו להתחכך זה בזה בנועם כשהזין שלו נע בחריץ ישבנו ובין רגליו בתנועות של כאילו זיון, שם ההתמזמזות עלתה מדרגה, אבל לא ממש בא לי שתעלה עוד. אני מניח שאם ישי היה מציע באותו רגע שנחזור למיטה ונעשה איזה זיון חם ועסיסי לא הייתי אומר לא, אבל זה לא קרה. התנהגותו של ישי נעה בין פרץ של גבריות אגרסיבית לבין חתוליות מתפנקת, אבל ישי לא היה חתול. מאחורי קטעי ההתפנקות שלו והמעצורים הסתתר אריה שלפעמים הבליע איזו נהמה עמומה. הרגשתי את האגרסיביות הקשוחה שלו מתחת למעטה האיפוק הדקיק והרגשתי שעם האריה הזה קצת מסוכן להתעסק. המקלחת האירוטית הסתיימה, התנגבנו והתלבשנו והגיע הזמן לזוז. נפרדנו בחיבוק ונשיקה קלילה והלכתי.

עד יום המחרת הצלחתי לעכל את מה שהיה ומה שלא היה עם ישי ולנסות לצפות קדימה מה יכול להיות. ידעתי שאני מסוגל ליהנות מסקס טוב איתו. ידעתי שאולי יחמיא לי גם לזיין את הגבר-גבר הזה, אבל הרגשתי שזה לא ממש משהו שאני רוצה. החלטתי לשים את החרמנות בצד ולא לשחק עם האריה הזה, שמלבד חרמנות פיזית וגם איזה ענין אינטלקטואלי, לא הרגשתי משיכה אמיתית אליו, אבל עדיין תהיתי מה לעשות ואיך לומר לו את זה.

ישי היה הראשון שפנה אלי ויזם שיחה למחרת. הוא פתח את השיחה במילים "נעים להכיר אותך". בתחילה עניתי בנימוס רגיל ובשאלה איך הוא מרגיש אחרי מה שהיה אתמול, אבל אז התחרטתי. לא רציתי לתת לו לומר דברים טובים ואז להניף את הגרזן באופן שיביך את שנינו. ישי הוא אדם שקשה לו להפתח למישהו חדש ורציתי למנוע ממנו לומר משהו שהוא יתחרט עליו. אז אמרתי לו רגע, שאני קודם רוצה לומר לו משהו וישי חיכה. ואז אמרתי באופן חד וחלק:

"מכיר את המקרים האלה שמתחילים במחמאות ואז תוקעים "אבל..."? אז אני לא אעשה את זה. אתחיל ישר מהסוף. נראה לי שאתה פשוט גדול עלי בשני מספרים... אני שמח שלא עשינו סקס, למרות שהאינטימיות היתה נעימה והיה נעים לחוש אותך ולהכיר אותך. אשמח להשאר ידיד אבל להפוך את זה לסקס מתוך חרמנות לא הייתי רוצה... דווקא בגלל שאתה אדם כזה נחמד. גם לי היה נעים להכיר אותך."

ישי השיב תשובה קצרה ויבשה "בכיף, בהצלחה" שלא נשמעה כתשובה של מישהו שבאמת מעוניין לשמור על קשר כלשהו, אלא יותר כמישהו פגוע. לפעמים אין ברירה. עדיף שיפגע עכשיו בקטנה מאשר שיפגע אחר כך כפל כפליים אם היינו ממשיכים עם משהו ששנינו מתייחסים אליו באופן שונה כל כך. הרגשתי שישי לא נפגש איתי בשביל סקס, אלא בשביל משהו אחר שאולי אפילו לא היה ברור לו עד תום, אבל מעבר לסקס. הרגשתי שישי עוצר את עצמו בפגישה שלנו לא בגלל שהוא לא נמשך אלי אלא בגלל שהוא חושש להכנס לשדה מוקשים לפני שיהיה בטוח מה אני רוצה לעשות עם זה. אני ידעתי שזה לא היה זה והבהרתי לישי את הענין באופן הכי ברור שיש לטוב ולרע. אולי הפסדתי איזה סטוץ טוב, אבל הרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי אחר כך.

חשבתי וחשבתי אבל כנראה שעדיין לא ממש הבנתי אותו. כמה ימים נוספים חלפו וראיתי מדי פעם שישי שוב באטרף, אך היססתי אם לפנות אליו. לא אהבתי את התחושה שאולי פגעתי בו באיזה אופן. רציתי לומר משהו שיישר את ההדורים של השיחה האחרונה שהסתיימה בשתי המילים הלכאורה חיוביות שלו "בכיף, בהצלחה", אך למעשה נשמעו לי כאילו אומרות לי "לך קיבינימאט" או משהו כזה. רציתי אך שתקתי, אבל ישי לא שתק ולפתע שלח לי הודעה:

"שבוע חמים וטעים לנו." אמר ישי.

"תודה, שבוע נפלא גם לך... רואים אותך קצת יותר פה לאחרונה :)" עניתי.

"יפה שאתה שם לב.... משהו חדש מעניין? " שאל ישי.

"לא ממש" עניתי והמשכנו לדבר עוד קצת שיחת חולין ואז הוא הוביל את השיחה למה שרצה כנראה לומר באמת. לסגירה. ליישור ההדורים שחיפשתי אבל לא ידעתי איך.

"אני התחברתי לאחלה בן אדם בפגישה - זה שלא הייתה משיכה מינית זה שולי. אתה אחלה בן אדם. וגם אני הייתי שמח שנשאר בקשר - שיחה פה ושם." אמר ישי בבגרות ובחוכמת נסיונו של מישהו שכבר ראה ושמע הכל.

"סבבה, תודה, אני שמח לשמוע את זה :)" אמרתי ונאנחתי אנחת רווחה.

לישי הבוגר והנבון אני רוצה להקדיש את השיר היפה Alan Parsons Project - Old And Wise משנת 1982 שאפשר לראות כאן:

פרק בני הארבעים פלוס שעבר לו בחיי לאחרונה אינו מסמן שינוי כיוון אלא בסך הכל קצת גיוון ופתיחות. אני לא שולל מראש את בני הארבעים פלוס אם כי קשה לי יותר למצוא בגיל הזה מישהו שימצא חן בעיני, אם כי זה כבר קרה ויקרה. אני באמת חושב שלא חשוב הגיל, אלא האדם והמשיכה האישית אליו, אך כאילו כדי לטרוף את הקלפים ולומר לי "כן, ממש..." דווקא עכשיו הפציע באופק בחור חדש מעניין ומחרמן בן 24. הבחור החדש הזה, אקרא לו אלי הוא בעצם לא בחור כל כך חדש. אני מנהל איתו טנגו ארוך כבר שנתיים אבל מעולם לא נפגשנו. בשיחות שלנו בימים האחרונים הוא הדליק אצלי משהו שעוד לא ברור לי לאן יגיע ואם בכלל, אבל על כך ולמה זה קרה דווקא עכשיו, יסופר כבר בפעם אחרת...