חודש שלם החזקתי את זה בבטן והתלבטתי אם, מתי ואיך לפרסם, אבל הגיע הזמן. דותן, 30, האליל האתיופי החתיך ההורס שמשגע לי את הגוף או החושים כבר חמש וחצי שנים, ואשר לפני כמה חודשים חזרנו לסיבוב נוסף בסאגה הבלתי נגמרת של הקשר ההזוי בינינו, כבר לא. זאת אומרת, הוא חי ושלם נדמה לי, אבל סגרת את הדלת בפניו ושמתי סוף, הפעם סופי, לסיפור שלנו.
תמיד חשדתי שהוא סוג של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד ולמרות האופטימיות הנאיבית שלי שניסיתי לדון אותו תמיד לכף זכות החשדות היו כבדים. חשדות שהוא משקר לי ושהוא ממש לא מי שהוא מציג את עצמו בכל הקשור למה שהוא רוצה או מרגיש ביחס אלי ולמה שהוא רוצה או עושה ביחס לגברים אחרים.
לפני זמן מה האמת יצאה לאור. היא יצאה לאור משני מקורות שונים. האחד היה דותן עצמו שברוב טפשותו פנה אלי בגרינדר בזמן שבאתי לבקר אותו, בלי שהוא יודע שזה אני כמובן, כי התמונה הגלויה שלי בגרינדר מגלה טפח ומסתירה טפחיים. ניצלתי את ההזדמנות כדי למשוך אותו בלשון ולגלות מה הוא מחפש ועד כמה רחוק הוא מוכן להגיע עם גברים אחרים, אז באותה שיחה התחזיתי למישהו שלא הייתי ובדיתי סיפור שלא היה ולא נברא ודותן הגיב בשקיקה ובהתלהבות למה שהצעתי לעשות לו יחד עם עוד חבר או שניים שכאילו התכוונתי להביא איתי.
המקור השני, זמן קצר אחר כך, היה אחד מידידי הטובים והותיקים ביותר, הבחור מהמדרגות למי שזוכר. היה לנו בעברנו איזה שניים או שלושה סטוצים אבל נשארנו בקשר ידידותי נטול סקס. באחד מביקוריו המשפחתיים של הבחור מהמדרגות באיזור שבו דותן מתגורר, פנה אליו דותן בגרינדר והתחיל איתו. הבחור מהמדרגות עלה על זה שאולי זה דותן שאת פרשת הקשר שלי איתו הוא יודע, שאל אותי אם אכן שמו הוא כך וכך ושלח לי תמונה שדותן שלח לו. בתמונה, שאני מכיר, אחוריו של דותן חשופים והחור שלו רק מחכה לזין שיכנס בו והבנתי שזה הוא. הבחור מהמדרגות גם שלח לי קטעים מהשיחה שלהם ובהנחייתי הוציא מדותן פרטים מסוימים לגבי עברו ומערכות היחסים שלו והציע לו כל מיני הצעות עוד יותר קיצוניות ודותן לא הסתייג ולהיפך. לא רק סקס דותן רצה מהבחור מהמדרגות, אלא היה מוכן לחלופין אפילו למערכת יחסים איתו. מיסטר הייד בכבודו ובעצמו.
ד"ר ג'קיל לעומת זאת, דווקא באותה תקופה גילה סימני התקרבות חמים אלי מעבר לסקס. היה הרבה יותר אישי וחברותי איתי ואף לקח אותי פעם לחתונה אתיופית והכיר לי שם את החברה הכי טובה שלו ואת אחת מבנות הדודה שלו שגם היו בארוע. אם הייתי מתעכב שם עד קצת אולי גם הייתי פוגש את אחיו שאמור היה להגיע לארוע וגם זה אמר לי דותן שישמח לעשות ובחפץ לב, אז איך כל זה מתיישב עם התנהגותו הנסתרת כמיסטר הייד? לא מסתדר.
בעבר, כשהיו לי רק חשדות, קיוויתי שמיסטר הייד שלו הוא רק מייצג של פנטזיות ושהוא לא ממש מממש אותן, אלא רק משתעשע בהם בצ'טים וירטואלים עם אנשים שהוא לא יפגוש לעולם, כי הרי הוא חזר והכביר עלי כל הזמן מילות אהבה וסופרלטיבים שונים. כן, אני יודע שהייתי תמים. ממש תמים.
אחרי שהבחור מהמדרגות סיפר לי מה שסיפר החלטתי לסיים את הקשר עם דותן, אבל בניגוד לשיטתו כל פעם שהוא נפרד ממני, שפשוט נעלם חסם והפסיק לדבר ללא כל הסבר, אני החלטתי להתנהג שונה. רציתי להפגש איתו ובפגישה הזו להטיח את האמת בפרצופו. רציתי לראות את תדהמתו ואת מבוכתו כשיפלו המסיכות. כשנםריד בין האמת לבדיה. רציתי לראות מה יעשה ומה יענה, כי הרי אם אכתוב לו את הדברים בווטסאפ, הוא פשוט יתעלם יחסום ולא יגיב. הרגשתי שאני צריך לעשות את זה בדרך שתיתן לי closure, סגירה. סוף לסיפור.
ניסיתי לקבוע פגישה איתו וכל פעם קרה משהו אחר שהביא לדחייתה. כאילו באיזה חוש שישי הוא הרגיש ששום דבר טוב לא הולך לקרות לו מפגישה כזו. הפגישה נדחתה עוד ועוד עד שהגיע הרגע שהבנתי שאני לא יכול לחכות עם זה עוד ואני עוד מעט מתפוצץ. זה היה ממש ביום הראשון של השנה, יום אחרי ששוב נדחתה פגישה שהיינו אמורים לקיים. זה קרה אחרי קרע חדש עם אשתי, על רקע הריחוק שלי ממנה, זה קרה אחרי שהבנתי שאני חייב לנקות כל מיני רעשים ובחורים מיותרים מחיי והלשאיר רק מה שבאמת עושה לי טוב, על מנת שישאר בי גם משהו טוב לתת לאשתי שהלכה ונדחקה לקרן זוית. אז החלטתי לקחת פסק זמן או לסגור סיפור עם בחורים מסוימים והראשון שבהם היה דותן.
המחשבה הראשונה שעברה בראשי היתה פשוט לנסוע אליו ללא הודעה מוקדמת, להפתיע אותו ולדבר איתו. אם הוא לא יהיה בבית, ידעתי היכן הוא שומר מפתח ויכולתי להכנס לדירתו ולחכות לו שם. יכולתי באותה הזדמנות גם לקחת משם כל מיני דברים שקניתי לו פה ושם, יכולתי גם לחטט לו בבית ולמצוא עוד דברים שאולי הוא הסתיר ממני. יכולתי, אבל לא עשיתי את זה. הבנתי שלא בא לי לבזבז עליו יותר את השעה - שעה וחצי שלוקח להגיע אליו, את הזמן, את המתח, את העצבים. זה הרגע שהבנתי שלא יעזור כלום, זה נגמר. אבל הייתי חייב לעשות משהו. ישבתי וכתבתי לו הודעה ארוכה בווטסאפ בה חשפתי כל מה שאני יודע, וזה נוסח ההודעה:
"דותן נשמה. שנה חדשה היא גם זמן לחשבון נפש. אני לוקח פסק זמן מסיבות אישיות שלי. זו גם ההזדמנות לפתוח בפניך שאני כבר זמן מה יודע שאתה לא כנה איתי ביחס למה שבאמת אתה רוצה או עושה בלעדיי. רציתי לתת לך הזדמנות להסביר או להיות איתי אמיתי לטוב או לרע בפגישה ושיחה פנים אל פנים, אבל הדחיות החוזרות ונשנות של הפגישה שלנו ייאשו אותי כבר.
כאב לי שמצד אחד אתה מציג את עצמך כמי שסקס לא ממש בראש מעייניו ושתקופה ארוכה לפני שחזרנו בכלל לא היית עם אף אחד, בעוד האמת היא שהיתה לך מערכת יחסים בתקופה זו, שגם אחרי שחזרנו אתה מחפש סקס כל הזמן עם גברים אחרים גם באטרף וגם בגרינדר ומתחיל עם גברים עוד ועוד, שאתה מחפש שיפרקו אותך, יעשו עליך אורגיות, יזיינו אותך בלי גומי ויגמרו בתוכך. אני מניח שאם זה מה שאתה מחפש כל הזמן אז לפעמים גם עשית את זה. אלה לא סתם פנטזיות, כי אם אלה היו רק פנטזיות, לא היית ממהר לתת את הטלפון שלך לגברים שדיברת איתם ושרצית שיבואו לזיין אותך, אלא כי באמת רצית שזה יקרה. כמו שאמרת לגברים מסוימים, ואל תשאל איך אני יודע, אבל אני יודע שאמרת להם: "אם אתה רציני אז תתקשר".
זה לא שאסור לך להיות מיני או חרמן ולרצות סקס עם אחרים, אבל למה לשקר ולהציג את עצמך כאיזה נזיר שלא יכול לסבול את המחשבה שיגעו בו או יחדרו אליו אנשים זרים שאין לו קשר רגשי אליהם? למה חוסר האכפתיות לעשות בלי גומיושיגמרו בך אנשים זרים, דבר שמעמיד גם אותי בסיכון? ככה עושים לגבר שאתה אומר שאתה אוהב? ולמה לבקש ממני כל הזמן לקנות לך דברים באמתלות שונות כמו שהארנק באוטו ואחיך לקח לך אותו. זה מה שהייתי בשבילך? שוגר דדי?
ידעתי הכל וחרקתי שיניים. קיוויתי שיום אחד תשים את השטויות מאחוריך, תהיה אמיתי איתי ותרצה באמת רק אותי. הייתי תמים. אתה נימפומן, או בלשונך "שובב" ואני כנראה רק אחד מיני רבים. תמיד חשדתי, אבל עכשיו אני יודע בוודאות. גם משיחות שלך עם אחרים וגם משיחות שלך איתי, כשלא ידעת שאתה מדבר איתי בכלל. הלוואי שפעם אחת אחרי חמש וחצי שנים שאנחנו מכירים תאמר לי את האמת... גם אם היא כואבת... :"
ידעתי שלמרות מה שכתבתי, הודעה כזו היא פרידה סופית ולא פסק זמן. ידעתי שאין סיכוי שדותן יענה עליה, אבל אני לפחות נתתי לו את ההזדמנות לענות ולא חסמתי אותו, בניגוד למה שהוא עשה לי בעבר. ה - V השני בווטסאפ אישר לי שההודעה הגיעה לדותן. אחרי זמן מה ה- V גם הפך לכחול והבנתי שדותן קרא את ההודעה. מיד לאחר מכן הוא הקפיא את כרטיסו באטרף, אם כי מאז הספיק לפתוח להקפיא ולפתוח אותו מחדש, אחרי שהבין שלא אציק לו יותר. שמתי את הסיפור שלי איתו מאחורי. תם ונשלם.
ואין כמו השיר של יהודית רביץ - סוף לסיפור משנת 1987 כדי להתאים יותר לסגור את הפוסט הזה.המילים של יענקלה רוטבליט :
"שום הפתעות אין בסיפור
שוב הדמעות על האיפור
החגיגה נגמרת
המסכה נושרת
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.
כל הקסמים תמו חלפו
כל האורות כבר נאספו
הזמן שאין רופא לו
חמק חלף כמו פלא
ורק הזיעה על הפנים
כובע מעוך ריק משפנים
כל הצופים כבר קמו
כל התשואות נדמו
פרחו היונים.
גם האמת, גם הבדיה
מה שהיה, כמו לא היה
נמוג כהרף עין
ורק אתה עדיין
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור."
השבוע מלאו תשע שנים לבלוג. כל כך הרבה מים זרמו בנהר מאותם ימים מהוססים של התחלה, תחילה פרסמתי סיפורים שכתבתי ופרסמתי לפני באתר הסיפורים של Gogay החל מאפריל 2006, לא יאומן שכל כך הרבה זמן חלף מאז. בבלוג יכולתי להציג את הסיפורים משוחרר ממגבלות האתר ולתבל אותם בשירים ובתמונות שנראו לי כל כך מתאימים.
לאט לאט התחלתי להכנס יותר ויותר לחיים האישיים שלי והבלוג הפך יותר ויותר מבלוג של סיפורים לבלוג של המסע האישי שעברכתי בעצמי מהעולם הסטרייטי הרגיל בו חייתי שנים רבות עמוק בארון הפנטזיות להיכרות ראשונה עם עולם הגייז ששנים רק פינטזתי עליו בלי שהעזתי לעשות כלום.
תשעה חודשים אחרי פתיחת הבלוג וכשנה וחצי אחרי שכתבתי את הסיפור הראשון שלי בכלל, העזתי להתחיל להפגש ולשכב עם בחורים. כשאני מסתכל על אותם ימים ראשונים של חששות והיסוסים למצב שבו אני נמצא היום אני לא מאמין שעברתי מה שעברתי ושעשיתי מה שעשיתי. בימים הראשונים ההם, בגילי המופלג, לא האמנתי בכלל שיהיה ביקוש למה שיש לי להציע, אבל הופתעתי לגלות אחרת.
במסע החיפוש הזה הייתי עם בחורים לא מעטים, אבל הטובים שבהם נשארו איתי והמשיכו להפגש איתי במשך שנים. קבועים כאלה, הותיקים שבהם חמש שש ושבע שנים. לפעמים הקשר מתנתק ולפעמים הוא מתחדש שוב כי הזכרון של הדברים הטובים נשאר, גם אצלי וגם לעיתים אצלם.
לפני כמה שנים התחלתי לכתוב וידוי בו פתחתי פתח לאני הפנימי ביותר שלי. פרסמתי שני פוסטים וידוי חלק א' שפורסם כאן ווידוי חלק ב' שפורסם כאן. שניהם פורסמו בספטמבר 2010 ואלה הלינקים שאני מציע לקרוא אותם קודם כפי שנכתבו אז, לא נגעתי:
אבל היה לוידויי הזה גם חלק שלישי. חלק שחדר עמוק יותר לפנימיות שלי ואשר לא העזתי לפרסמו בימים ההם. לרגל תשע שנים לבלוג החלטתי שאפשר כבר לשחרר אותו והנה הוא בפניכם, בתיקונים קלים המתחייבים מחלוף הזמן:
וידוי חושפני: פילבוקס in wonderland - חלק ג
ולמה
כל זה קורה? אולי צריך לחפור קצת בעבר הרחוק שלי "כי האדם תבנית נוף מולדתו" אמר שאול טשרניחובסקי באחד משיריו. אני כנראה תבנית נוף ילדותי
ונעורי. אני כנראה תבנית המחסור ברגש ובמימוש התשוקות שידעתי בתקופות הרחוקות ההן
שעיצבו את נפשי. התחושה של הנער הלא מושך, הנער הלא רצוי, הנער הבודד, הנער חסר
הבטחון שלא כל כך הולך לו, הנער הזה הוא אני ואני לא יכול להשתחרר מהחוסר הענקי
שנפער בנפשו בימים הרחוקים ההם. החוסר שהניב את הצמאון הבלתי נדלה הזה לאהבה
ולתשוקה, שלא תדע שובע, כמו בור ללא תחתית. אני אדם חסר ואולי לעולם אשאר כזה. אבל
מנגד קיים בקרבי גם הרצון הגדול להשתדל, להשקיע, להעניק את כל עודפי הרגש והחרמנות
האצורים בתוכי ואשר רוצים לצאת החוצה, אך לא יודעים לאן.
כמו
בשיר המקסים Robbie
Williams - Feel משנת 2002:
במציאות
הכפולה הזו שלי, מדי יום עין לאטרף וגרינדר צופיה ועוד לא אבדה תקוותנו. התקווה
שמה? התקווה להצליח, התקווה להוכיח לעצמי שוב ושוב שעוד לא פג תוקפי, שעוד לא עבר
זמני, שאני לא פתטי בחיפוש שלי אחרי גברים שידליקו אותי ושידלקו עלי גם בגילי,
שאני סקסי, שאני מושך, שאני מסוגל. האפשרות שזה יקרה שוב, שאני אצליח להדליק עוד
בחור מושך, מדרבנת אותי. גם הריגוש שבסקס עם מישהו חדש עושה לי את זה. אבל יותר
מהמשיכה הפיזית, אם בחור שאני מכיר נדלק לא רק על הסקס איתי אלא גם מעבר לכך, נמשך
אלי כאדם ואולי אף מפתח רגשות, זה עושה לי את זה הרבה יותר. מילים, יחס חם ורגש,
עושים לי את זה הרבה יותר מבחור יפה שמחכה לי ערום במיטה ואומר לי "תזיין
אותי חזק וטוב".
המלחמה
הפנימית ניטשת בי במלוא עוזה, כי למרות החרמנות הרבה אני רגשי ורגשן, אבל מה כבר
אני יכול להציע מעבר לסקס לבחורים מקסימים שאני מכיר כשאני נשוי? אני משתדל לא
לחשוב יותר מדי על הבעיות וההשלכות של המצב ההזוי הזה שבו אני נמצא. אם הייתי מחפש
רק סקס מהצד, הכל היה הרבה יותר פשוט, אבל אני מחפש יותר.
זו
מלחמת העצמאות שלי המתנהלת באיחור של שנים רבות. אני כמו החייל היפאני ההוא שממשיך
להסתתר ביערות כי אף אחד לא הודיע לו שמלחמת העולם השניה הסתיימה כבר מזמן. אני חי
בסרט והסרט הזה נמשך כבר מעל שמונה שנים וסופו מי ישורנו.
בשמונה
ומשהו השנים האחרונות שכבתי עם בחורים רבים. ביניהם היו כמה כאלה שהצלחתי לסובב
להם את הראש גם מעבר לסקס עצמו, אך למרות כל ההתלהבות עצרו את עצמם בגלל שאני
נשוי. היו כמה בחורים שדווקא הדליק אותם שאני נשוי, שחייתי עשרות שנים כסטרייט
מושלם, שעוד לא "התקלקלתי" ושאני לא ממש נמצא בתוך סצינת הגייז המקומית,
אבל לא תמיד הם עשו לי את זה מעבר לסטוץ או שניים. היו שהתאהבו בי והיו שבנסיבות
אחרות הייתי עשוי להתאהב בהם. היו בודדים שהתאהבתי בהם ורציתי שהקשר ביננו ימשיך
למקום אחר, שרציתי לאבד את עצמי איתם ולא רק בתוכם, אבל זה לא קרה.
אני
ממשיך לחפש אבל אינני יודע בדיוק את מה. אולי כשאמצא אדע ואולי לעולם לא. עולם
הגייז הוא ה- wonderland
שלי. אני מסתובב בו כמו נווד, עורג, כמֵהַּ, חרמן ובעיקר תוהה איך הגעתי לכאן
ומה אני עושה הלאה...
זה
המקום המתאים לשיר Mumford & Sons - Hopeless Wanderer משנת 2012:
תם
ונשלם, עכשיו אני ניצב בפניכם חשוף מאין פעם. זאת האמת הערומה שלי, אשר חלק מכם
בוודאי לא יאהבו אותה ואולי תהיה להם גם ביקורת כזו או אחרת, אך אין מה לעשות. זו
המציאות שלי ובין הטיפות האלה אני מנסה להתהלך, אני והזין הגדול השחום והחם שלי...
שיתן לי את הטלפון שלו ואז אגלה להפתעתי שכבר יש לי אותו,
שאחפש איך ולמה יש לי אותו ואגלה בתזכורות שלי שכבר נפגשנו והזדיינו לפני כמה שנים,
שאראה גם שרשום לי שהיה אחלה בנאדם והיה סקס מדהים,
שאבין שזיינתי אז סלב ולא ידעתי,
שאדע שהוא לא זוכר אותי בכלל אבל בא לו להפגש,
שניפגש בקרוב אני מקווה,
שיהיה מוצלח לפחות כמו הפעם הקודמת,
שאצליח לעמוד בציפיות שלו ושלי,
שאזכור לשתוק ולא לומר לו שזיהיתי אותו,
שלא יקרא בטעות את הפוסט הזה,
שאראה אם הזין שלי יזכיר לו משהו,
שידלק עליו מחדש,
שיהנה ויגמור אבל לא כל כך מהר כמו בפעם הקודמת,
שיהיה כייף ושגם אני אגמור...
אגב, אני לא בטוח במאה אחוז שזה באמת הסלב ההוא, אבל נוסף לדמיון ביניהם, גם השם הפרטי הוא אותו שם, אז כנראה שהזה באמת הוא. הפעם אנסה לשים לב.
ובלי שום קשר למה שכתוב למעלה, שמחתי לראות אתמול באקס-פקטור שגם לעברי לידר היתה הבנה מאוחרת שהוא עשה טעות כשהעיף מהתוכנית את דודו אבגי, שלדעתי הוא הזמר הכי טוב שהיה בכל האקס פקטור-דה ווייס- כוכב נולד או הכוכב הבא לדורותיהם. טוב שעברי [או שמא ההפקה שקלטה את מה שעברי לא קלט] החזירו אותו לתוכנית.
לא יודע מה יהיה באקס פקטור אבל קול כמו שלו לא היה ולא נשמע בתוכניות כאלה בעבר. הוא ואנה טימופיי, הם הנבחרים האישיים שלי בעונה הזו. גם הבחירות המוסיקליות המיוחדות שלו ממיטב הזמר העברי הישן והטוב, זה משהו מיוחד הכל כך מנוגד לתדמית הערס עם כפכפים שיש לו. אז הקץ לשיפוטיות. הגיע הזמן לשבור מוסכמות. כל הכבוד לדודו אבגי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
