יצא שכבר ארבעה חודשים לא כתבתי. חלקכם אולי התגעגעו וחלקכם אמרו לעצמם אולי שטוב שהפסקתי לחפורר על כל זיון או חוויה. אינני יודע. מדי פעם חשבתי לכתוב על משהו, אבל העדפתי להדליק איזה ג'וינט ולצלול לתוך סרטוני פורנו או צ'אטים עם בחורים שאני מנסה לפתות ללא הרף, למרות שב- 99% מהמקרים אני חוזר למקום המוכר והבטוח של אחד היזיזים הקובעים שלי.
יש איזו תחושה באוויר שדברים הולכים לקרות. להשתנות. לא יודע אם לטוב או לרע. עברתי תקופה קצת מתוחה בבית (לא על רקע של ההתפרפרויות הנסתרות שלי, אלא משהו אחר שלא בא לי להרחיב עליו), אבל נכנסה להפוגה מסוימת ואולי זה הזמן לכתוב קצת על כמה מהדברים שקורים, ואתחיל דווקא מהסוף.
דני, התימני הרזה ירוק העין
חודשים רבים מדי שלא הזדיינו, חוץ מאיזה פעם אחת שבחטף כופפתי אותי על השולחן במשרדי, הורדתי לו את המכנסיים ובעלתי אותו קצת חרף התנגדויות רפות שנסתרו בעליל ע"י הזין שלו שעמד כמו טיל כשהרגיש שאני מגשש באחוריו. אבל זה היה קצר מדי וספונטני מדי. עם דני, אני מייחל כבר להזדיין איתו כמו שצריך מתוך החלטה ברורה של שנינו והתלהבות הדדית ולא איזו הסחפות רגעית שמסתיימת באיזה מגע חלקי ולא מספק. אחרי תקופה ארוכה שרק ציצי ובנות הלהיבו אותו, הוא סיפר לי שדווקא פגם לאחרונה גבר לאיזה סטוץ לא מוצלח, רק שדני היה האקטיבי. מסתבר שהאקטיביות דומיננטית אצלו בזמן האחרון, ולצערי אני זוכר שגם בתקופות פסיביות שלו, הוא לא רץ להפגש איתי ואפילו שרצינו, ברגע האחרון הוא קיבל רגליים קרות וביטל. אבל זה לא העניין העיקרי עם דני. יש איזה סיפוק מעיק שהוא סוחב כבר כמה חודשים ולא סיחפר לי מהו, אבל לפני זמן לא רב אמר לי שזה סוף סוף מתחיל להסתדר. הוא הבטיח שיספר לי כשנשב יום אחד בלי לחץ של זמן וכשהוא יהיה במצב הרוח המתאים, אבל זה עוד לא קרה. לאחרונה, באיזה יום שקפצנו לגעש הוא אמר לי שרוצה לשבת איתי על קפה איזה יום וקבענו השבוע לעשות את זה. אני מאמין שהוא רוצה לספר לי מה היה העניין המעיק ההוא ואיך זה הסתדר. אני מקווה שהוא רק לא ישתפן ויבטל שוב, ושיהיה במצב רוח המתאים לספר לי. הבחור בונקר ושחקן פוקר עד שמספר משהו, למרות שאנחנו די קרובים ומדברים על המון דברים, הוא יודע לעצור את עצמו ואילו אני הרבה יותר משוחרר ומנדב אינפורמציה. אז אני אכול סקרנות וחשש. לא יודע מה לחשוב. לא מאמין שזה קשור לעניני גברים כי הוא אמר שכבר ספיר על כך לאיזו בחורה. אז מה לעזאזל זה יכול להיות? ולמה זה העיק עליו כל כך שאיבד את החשק לסקס, לפחות כלפי גברים, למשך תקופה ארוכה. ימים יגידו.
החתיך מהשדירה
יש משהו בבחור הזה שמקשה עלי לשחרר. לפעמים אני חושב שאם הוא רק היה יותר רזה גבעולי עדין כמו שאני אוהב, היית סוגר את הבסטה ונשאר רק איתו כי מכל הבחינות האחרות הוא הכי טוב שיש. גם אופי וגם יופי. חתיך אמיתי, רק שהמהסוג החטוב, שרירי, אתלטי ולא הרך הגבעולי העדין שאני מעדיף. רגליו השריריות כעבות הרהב יותר משלי וישבנו העסיסי גם. אבל מצד שני הוא חתיך הורס. אז מה עושים? כל פעם שאנחנו מגיעים לשיחת עומק, הוא בטוח שאני רוצה להפרד ממנו. לא משנה שהרהורים כאלה עברו לי בראש, אבל אני מתקשה לשחרר. משהו יצר בינינו מחסום מסויים לפני כשנה או שנה וחצי, ומאז אני מרגיש בחצי כוח או רבע כוח איתו, לעומת ההתלהבות הגדולה שהיתה לי כשבחור חתיך כזה התחיל איתי ברחוב. בשיחה האחרונה שלנו, כשאמרתי לו שאז לפני המשבר שיצר את המחסום ביננו, הייתי על סף להתאהב בו, הוא ענה לי חד וחלק שהוא התאהב בי מזמן. אז איך אפשר לוותר על בחור כזה? מצד שני, איך אפשר להשאר איתו לאור כל המתיחויות שצצות בינינו לאור המשך התפרפרויותי עם אחרים? זה לא שהוא דורש שאפסיק להפגש עם אחרים, אבל הוא מקנא והוא מתעצבן כל פעם שחש שאני לא נותן לו את העדיפות והיחס המיוחד שהוא מצפה לקבל. מה יהיה איתו? ימים יגידו.
פערי גיל ושליטה
זה לא סוד שיש לי חיבה מיוחדת ומשיכה מיוחדת לצעירים, במיוחד לרזים ועדינים כאלה, אך לא רק. הבעיה הגדולה עם פער הגילים הזה היא שהאופן שבו הם רוצים אותי בדרך כלל, אינה הכוס תה שלי. מסתבר שהם מחפשים שליטה. גבר אקטיבי בוגר שעושה מהם סמרטוט, משפיל אותם, שולט בהם ומזיין ללא רחמים. מה לעשות שזה לא אני? (למעט המזיין ללא רחמים, למי שיכול לקבל...חחח). שוב ושוב אני עומד בפני הדילמה אם לומר להם שאני אוהב את הסקס חם אינטימי חושני ולא מלווה שליטה השפלות. אני יודע כמעט בוודאות שכשאגיד את זה, או שאדבר על כמה שאני אוהב להתנשק, רחמנא ליצלן, אז 99% שפתאום יגיע אלי איזה משב רוח צונן של שתיקה רועמת או חסימה והעלמות. כך קרה לךי לא פעם וגם הבוקר עם איזה תייר נורבגי חתיך צעיר בן 19 שהפנטסיה שלו זה איזה דדי שישפיל אותו וישלוט בו. אחרי שצלחתי את מבחן התמונות שהוא אהב, נפלתי דווקא שם כשדיברתי על אינטימיות וסקס חם וחושני. לא עזר שאמרתי שכשאני מזיין אני אוהב לטחון עמוק וחזק. נפלתי על ליטופים ונשיקות. אולי הייתי צרך לשחק את המשחק והעיק להביא את עצמי לסיטואציה שאני מזיין את החתיך ההורס זה? לא יודע. בחרתי שלא.
התנזרות כפויה ופורקן מטורף
לאחרונה שהיתי באיזה נופש משפחתי בחו"ל. כמעט שבוע בלי בחורים, וזה היה קשה. הגעתי לשם עם החלטה שאם יהיה איזה בחור מעניין בטווח הליכה ממקום המצאתי אז אולי אמצא את ההזדמנות להגיע אליו מתחת לאף של המשפחה, אבל היינו מרוחקים מהעיר והיינו בלי רכב וכל הגעה לפגישה כזו הצריכה אופרציה מסובכת מדי, שאמרתי לעצמי שבארץ בעצם יש בחורים יותר שווים, אז למה כל הטורח. רק על בחור אחד שם היה חבל לי במיוחד. הוא היה תייר בעמנו, מסלובקיה. בן 19 בתול שהיה מת לקבל את הפעם הראשונה שלו ממני, אבל למגינת ליבו, נאלצתי לתת גם לו תשובה שלילית.
ביום שחזרתי לארץ רצה להפגש איתי הצעירון הכוסון בן ה- 23 (השמנמן לשעבר ורזה ונהיה אש) שאני מכיר כבר זמן מה ולאחרונה הפך להיות מתמסר קבוע לזין שלי. הוא אמר לי שהוא חייב והוא מת שאאנוס אותו ואעשה לו מה שאני רוצה, אבל לא יכולתי לצאת באותו הלילה. למחרת כשחיפשתי אותו, הוא לא ענה. אחרי כמה ימים גם מחק את הכרטיס שלו באטרף ונעלם מהאופק. הוא יצוץ בסוף, אני בטוח, אבל בינתיים לקחח לו סוג של פסק זמן ממני.
יום לאחר שחזרתי מחו"ל היתה לי דירה פנויה לשימושי למשך שעות אחה"צ והלילה. הדירה מחוץ לעיר מגורי ובמקום שאני לא נמצא בו בדרך כלל, אבל כשעברתי שם פעם ופתחתי גרינדר קיבלתי לא מעט הצעות מבחורים שווים, אז רציתי לבדוק זרת קצת יותר לעוטק כשיהיה לי גם זמן להפגש איתם.
אבל עוד לפני שנסעתי לשם, קיבלתי הדעה מאיזה צעיר ערבי בן 23 שעבד בשיפוצים באיזו דירה לא רחוק ממקום העבודה שלי. אני בדרך כלל לא אוהב להפגש עם בחורים שגרים כל כך קרוב, כדי לשמור על הדיסקרטיות שלי, אבל חשבתי שהוא גר שם, רק נמצא כמה ימים בשיפוץ, אז מה יכול להיות כבר הסיכון? מצד שני הוא היה מאוד סקסי ולטעמי אז הלכתי אליו. התנאים לא היו נוחים. איזו מגבת על הרצפה ותו לא. הוא מצץ לי קצת אבל לא נראה לי שאהב למצוץ במיוחד, הוא רצה למצוץ לי גם אבל סרבתי. זה לא שאני לא מוצץ אף פעם, אם הוא אחד הפיסבים הנדירים שמחרמן אותם להמצץ לפני שאני מזיין אותם, אז לפעמים אני זורם. ואז הפכתי אותו עד הבטן, עטיתי קונדום, שימנתי את ישבנון השעיר במידה והסקסי וניסיתי לחדור. רק ראש הזין החל להכנס והוא עצר מהכאב. ניסינו שוב והוא שוב נאנק ועצר. לא יודע אם קיבל אי פעם או שרק היה לךו קשה עם הזין שלי, אבל נסוגתי. הוא היה חם אש, הזין שלו עמד כמו טיל והואהסתובב לחצי ישבה חצי שכיבה כשהוא על הגב והתחיל לאונן ואמר לי: בוא נביא ביד ונגמור . אמרתי לו שאני מעדיף לגמור כשאני מזיין. התנגבתי במגבונים, התלבשתי ונפרדתי ממנו כשהוא נשאר עם הזין ביד. בימים שלאחר מכן הוא משום מה ניסה להתקשר אלי ושלח לי מלא הודעות, אבל לבסוף נרגע, אולי אחרי ששלחתי לו תמונת זין שיזכר מי אני ושלא היה לו קל כשנפגשנו...
שעה קלה אחר כך כבר הייתי בדרך לדירה שחיכתה לי באותה עיר. בביקורי הקודם והקצר בסביבה היה איתי בקשר איזה בחור שכשראיתי את תמונתו הבנתי שעם הבחור הזה אני מדבר כבר שנתיים שלו באטרף אבל לא הסתדר לנו אף פעם להפגש אולי בגלל הריחוק ובעית המיקום, ואמרתי לו אז שבפעם הבאה שאהיה בסביבה אשמח להפגש. כשהייתי בדרך לשם, פתחתי גרינדר וראיתי שהוא אונליין. התלבטתי לרגע אם לשלוח לו הודעה שאני מגיע, אבל החלטתי להשאיר את מה שיקרה לאלת המזל ולראות מי יציע לי מה כשאמקם לי שם, אבל לא עזר לי כלום. הייתי כנראה על הכוונת של הבחור הזה ואלת הגורל גרמה לכך שהוא הראשון שפנה אלי עוד כשהייתי בדרך ומפה לשם קבענו להפגש. ידעתי שהוא ממש לטעמי. בן 23. רזה מאוד, גבוה ושחום עם ישבן קטן חלק ומזמין. הבחור הגיע. היה חם והזין שלו כבר עמד כמו טיל, והיה די גדול, שכבר התחלתי לחשוש מה יקרה אם לא אתחרמן מהר והוא יתבעס עלי. לשמחתי, מהר מאוד עבר לי הלם הזין העומד מולי כשאני עוד רפוי, במיוחד אחרי שהוא התנשק והתחבק איתי בתשוקה ומהר מאוד ירד לי אל הזין. שמתי קונדום ושימנתי והוא התייישב לי עליו כשאנחנו עדיין בסלון. היה חיבור טוב. אהבתי להרכיב את ישבנו הקטן על הזין הלוהט שלי ומסתבר שגם הוא אהב כי לפתע, בלי לנגוע בעצמו כלל הוא התחיל להשפריץ בעוצמה. אחרי שהוא יצא והתנקה קצת, אמר לי שכבר לא נראה לו שיוכל להחדר שנית. ניסיתי בכל זאת לתקוע אותו קצת בעמידה, עם הצלחה חלקית, אבל הוא עצר ואמר שכואב לו כבר. הורדתי קונדום, השכבתי אותו על הספה ואמרתי לו שאני הולף להתחכך לו על הטוסיק קצת כדי לגמור. הייתי חם אז, אחרי כמעט שבוע בלי גמירה, ואכן אחיר כמה השתפשפויות ספורות בין פלחי ישבנו הקטן והמדהים גמרתי סוף סוף גם אני. נפרדתי ממנו בנשיקה, המשכתי להתקשקש עם עם כמה בחורים חמודים מאותה עיר אבל בינתיים כבר היתה לי תוכנית סגורה עם מישהו אחר, שרק קיוויתי שלא יבטל לי ברגע האחרון.
את המרוקאי חטוב ההורס הזה כבר לא פגשתי כמה חודשים לצערי, למרות שרציתי מאוד. הוא באמצע שנות השלושים שלו, אבל החיבור המיני בינינו הוא הכי משובח שיש. סקס לוהט ומטורף. התגעגעתי אליו ושמחתי שסוף סוף הוא מוכן להפגש. לא מיד . אלחרי שיחזור הביתה מאיזה סיבוב שתיה עם חבר. שעתיים אחר כך כב רהייתי אצלו. תהיתי אם יעמוד לי כל כך מהר וטעיתי אם אצליח לגמור כל כך מהר אחרי הזיון עם הצעיר ההוא בעיר ההיא, אבל לא רצית ילוותר על ההזדמנות להזדיין עם המרוקאי ההורס הזה. שורה תחתונה הזיון היה אש. פראי. תשוקתי. רב עוצמה וחושניות. פשוט קרעתי לו את הצורה עמוק חזק טוב ומכל הכיוונים והוא נהנה מאוד. הבעיה היחידה שלא הצלחתי לגמור שוב. אז מושלם זה לא היה, אבל קרוב מאוד לשם.ידעתי שאחרי המרוקאי מחכה לי עוד בחור, שלא היה אכפת לי אם אגמור או לא אגמור כבר, פשוט נסעתי אליו מסיבה אחרית.
הבחור האחרון שלי לאותו לילה היה עוד אחד מיזיזי הקבועים, שאני נוהג לכנות אותו המכוער עם הישבן המדהים. אני מכיר אותו כבר 7 שנים בערך, מאז היה בן 19 - 20 , וישבן הורס היה לו תמיד. מבנה ישבן מושלם, בהיר, חלק ובולט שובב כזה. מיד כשחזרתי מחו"ל הוא רצה להפגש איתי וכששאל אם אני צריך כיוון, הפור נפל. קצת קשה לי להשיג חומר ירוק בזמן האחרון אז שמחתי שהנה נפלה ההזדמנות. ואם כדי לקבל אותו אני צריך לזיין עוד ישבן יפה באותו הלילה, אז למה לא בעצם? אחרי שעתיים אצל המרוקאי, נסעתי נסיעה קצרה למכוער עם הישבן ההורס (וגם גוף סבבה יש לו) וזיינתי לו את הצורה. הפעם גמרנו שנינו. היה ממש כייף וסיום מוצלח ליום גדוש תשוקה וחרמנות.
כתבתי המון. מקווה שלא הלאיתי אותכם יותר מדי. אחלה יום וסופ"ש נעים שיהיה לכולם. אסיים בשיר משנת 1975 שמתאים לכותרת של הפוסט הזה Maxine Nightingale - Right back where
we started from:
החתיך מהשדירה חזר מחופשה חלומית של ים וזיונים עם מישהו שהוא מכיר. הוא אמר לי שכשהיה שם חשב כמה היה מיוחד באותו יום שהיינו יחד בטבע, כמה שנינו חיכינו לזה מאז שאנחנו מכירים, ולמרות זאת לא גמרתי ולא היה נראה לו שאני נהנה בשלב מסויים. הוא אמר שממש חשב על זה בחופשה שלו כל פעם שהבחור שהיה איתו גמר והרבה כל כך, וכמה רצה שזה יהיה אני, אבל זה אומר משהו לצערו.לא חשוב בכמה מקומות נעשה את זה, או כמה מיוחד זה יהיה, זה לא באמת חשוב.
"אולי אתה לא נמשך" הוא הוסיף: "הראש שלך מפוצץ בבחורים אחרים. כל דבר מזכיר לך מישהו. זה בסדר. אתה פשוט צריך להיות כן עם עצמך. סקס אמור להיות כייף ולגמור ולרצות עוד ועוד. התחושה שלי איתך, שאתה לא כזה. מה שעוצר אותך זה אולי זה שאתה נלחם בזה. כי אתה מאוד ואהב אותי כבן אדם, אבל לא נמשך אלי כמו אל אחרים. כל פעם אתה מת שזה יהיה שונה, ואתה לא מצליח. זה לא קורה."
לא היתה לי ברירה. זה היה רגע האמת והחלטתי לתת לו את הכנות שלי: "עצוב לי להודות בכך, ניסיתי הרבה זמן לחשוב שזה לא כך, אבל אולי אתה צודק", עניתי לו.
אחר כך הוא הוסיף שכמו מפגר הוא שמר לי את התאריך ההוא שיהיה לבד בבית ואמר לאנשים אחרים שרצו לבוא שהוא לא יכול. כמו מפגר הוא מחכה ואילו אני לא נמשך אליו. השבתי שאני נמשך, אבל לא במידה שמגיעה לו. עובדה שכשאנחנו נפגשים אני לא יכול שלא לגעת בו. אמרתי לו את האמת, כי ידעתי שאני נמשך, אבל לא מספיק. לא כמו בחורים אחרים שמסעירים את תשוקתי יותר.
"מגיע לך שאני אעלם מהחיים שלך, לא כי אתה איש רע, אלא כי אתה שומר אותי על אש קטנה. אתה רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", הוא אמר ואחר כך הוסיף: "אני הולך להגיד משהו מגעיל, אבל נשבר לי. אני מחכה ליום, בעוד כמה שנים, שההודעות יפסיקו להגיע, והטלפונים גם. עוד כמה שנים שאת כולם כבר לא יעניין הזין הגדול שלך. ואז תשב עצוב ותזכר בי ובחלום הזה שרציתי אותך. את החיבוק, את הנשיקה, ואת הלצחוק ביחד. אני מקווה שעד אז אהיה כבר במקום אחר ולא אחכה לך כמו אידיוט."
וכל זה לא נותר לי אלא להגיב בשלושה סמיילים עצובים.
שכבה אחרי שכבה הוא קילף ממני את הבצל שאני, עד שבסוף נשארו רק הדמעות. וזה המקום לשירו הישן של Roy Orbision משנת 1962 - Crying:
אני יושב על הכסא על שפת הים, ומביט בו בעיניים נוגות. הוא מניח יד על
כתפי ומחייך. כבר שנים שאנחנו לא עושים סקס, אבל איך שהוא בכל תהפוכות החיים,
נשארנו חברים. מצחיק איך עשרות שנים קודם
הוא דמיין בדיוק את הרגע הזה, שנראה לי אז כל כך סוראליסטי. איך אמר לי שהוא
מדמיין אותי כשאהיה קשיש, אשב כך על שפת הים בו נפגשנו לראשונה ואיך הוא יניח כף
יד אוהבת על כתפי, והנה עכשיו זה אכן קורה.
אני נזכר איך הכרנו אז בזכות
החיוך המקסים שנשלח לעברי משום מקום, מצליח לזהות את ההומו המסתתר מאחורי חזות איש
העסקים שיושב לתומו בבית הקפה על שפת הים, ואיך בזכות החיוך שהשבתי לו, שלא
כהרגלי, הוא התיישב לידי בסוף והתחלנו לדבר. כבר אז תהיתי איך בחור חתיך וספורטיבי
כמוהו בכלל יתעניין בגבר בגיל העמידה שהייתי אז, ונשגב מבינתי איך אחרי כל השנים
האלה הוא עדיין אוהב אותי ככה, למרות שאת הזין שלי הוא לא חש מזמן.
"יום הולדת שמח", הוא אומר לי, מזיז מחיקי את זר הפרחים
שהביא לי קודם, ומתיישב לנשיקה חמה וטובה כמו ששנינו אוהבים. כן, הנשיקות האלה היו
הדבר השני שחיבר בינינו אחרי החיוכים.
"מה שמח בלהיות בן שבעים?" אני שואל אותו שאלה רטורית, והוא
מחייך שוב, מוריד את החולצה וחושף לקרני השמש החמימות את פלג גופו העליון שגם בגיל
חמישים נותר סקסי, חטוב ומושך. "יאללה תוריד גם אתה, אני מת ללטף לך את
החזה" הוא אומר. קצת קשה לי להוריד את החולצה אחרי השבץ הקל, שהותיר את ידי
הימנית נוקשה קמעא וכבדת תנועה.
הוא שולח את כף ידו החיננית ללטף את שיער החזה המלבין שלי, שלא עזר
כמה תלשתי ממנו את השערות הלבנות הסוררות אז לפני שנים רבות, במלחמה נואשת לשמור
על מראה צעיר, אך הן ניצחו בסוף.
"אני דווקא אוהב את הלבן הלבן הזה" הוא אומר לי תוך כדי
ליטופים ואני רק אול איך הוא לא זרק אותי כל השנים האלו. הוא מחייך את החיוך
המקסים שלו ואומר לי שאני סתם טיפש זקן, שאם היה לי שכל אז הייתי תופס אז את ליבו
ולא רק את גופו מעת לעת, במקום לרדוף אחרי כל הצעירונים הכוסונים הרזים ההם שהיו
הפטיש לי באותם ימים.
"את האהבה שהייתי מוכן לתת לך אז בשתי ידיים, נפנפת ממך כמו
שמנפנפים זבוב טורדני, אבל זה היה כבר מאוחר מדי בשבילי, כי הלב שלי כבר נשבה. אחר
כך הוא גם נשבר כמה וכמה פעמים, עד שאמרת לי את האמת העצובה."
"איזו אמת?" שאלתי.
"יא סנילי", הוא צחק. "יודע כמה פעמים כבר דיברנו על
זה? כשאמרת וראיתי שאתה פשוט לא מסוגל לאהוב וחושב כל הזמן מהזין ולא מהלב. זו
היתה מלחמה אבודה."
"היו זמנים..." עניתי וחייכתי נוגות נזכר בימים ההם שרדפתי
אחרי כל ישבן רענן ולהפתעתי גם הצלחתי לתפוס לא מעט כאלה. כל כך קלישאתי לחשוב על
כל הצעירים ההם שנהו אחרי הזין הגדול והיפה שלי ונמסו תחת כפות ידי הגדולות או
השתוללו באקסטזה על הזין הזקור והלוהט שלי. אותו זין שהיום ידי הנוקשה והרועדת מעט
מתקשה להחזיר למכנסיים כל פעם אחרי שאני משתין.
"אני בטוח שהוא עדיין לא פחות יפה משהיה כשראיתי אותו בפעם
הראשונה" הוא אומר, מנסה להחמיא לזין הרופס שלי, שכבר זמן רב לא ידע שפתים או
ישבן של בחור חינני. אני נאנח קלות ומבחין במבטו השובב שנשלח לצדדים. החוף נראה
שומם למדי. בית הקפה ההוא מרוחק מאיתנו כמה מאות מטרים, האוהל הגדול שמצל עליו
בימי הקיץ, איננו שם, ונראה שאיש אינו פוקד אותו בימי החורף האלה, על אף השמש
הנעימה.
"מוכן לקבל את מתנת יום ההולדת שלך?" הוא שואל כשהחיוך לא
מש מפניו, ואני רק מפטיר "נו באמת... בגילי? בגילך? זה לא קצת פתטי?" אבל הוא לא מוכן לוותר. אני
עוצם את עיני ומתמכר לתחושת פיו היפה ושפתיו הנאות המתחילים לחמם לי את הזין, אחרי
יותר מעשור שלא הרגשתי אותם שם. אני עוצם את עיני ונזכר בבחור ההורס שהוא היה אז
והגבר הנאה והשרמנטי שהוא נותר גם בגילו. אני מבין שאולי פספסתי את מי שיכול היה להיות
גם אהבת חיי, אהבת חיי האבודה, בגלל ליבי החסום. דמעה אחת קטנה בורחת לה מזוית
עיני, והוא לא מפספס אותה. הוא לא מפספס כלום. תמיד הוא קלט אותי עוד לפני שאני
קלטתי את עצמי. אינטליגנציה רגשית בטונות יש לו והיתה לו תמיד. הוא עוזב את הזין
ומנשק את הדמעה הזו שהחלה להתגלגל על לחיי. שואב אותה לתוכו ואומר לי:
"חבל".
"חבל על מה?" תהיתי.
"חבל על זה שאחרי שסוף סוף הלב שלך מתחיל קצת לעבוד, הזין כבר לא
כל כך עובד, לפחות כבר לא עובד באופן טבעי כמו פעם" הוא אומר ומתפרץ בצחוק
משוחרר. אני קורא לו "איזה לב ואיזה נעליים" אני אומר. "זה רק הזין
הארור. אחחח, מה הייתי עושה לך אם הייתי צעיר עכשיו..." והדמעות ממשיכות
לזלוג על לחיי משום מה.
הוא פורש שמיכה על החול ועוזר לי לקום מהכסא ולהשתרע עליה לצידו.
"תפסיק להיות עקשן" הוא אומר. "כמו בפרסומת: מה שלא עושה הטבע,
תעשה הסולגרה של 'טבע'..." ומושיט לי את הבקבוקון הארור שסירבתי לנסות מאז
שהמציאו אותו לפני כמה שנים. "קח" הוא אומר, "אני לקחתי בעצמי לפני
כמה דקות ותראה..." ומצביע על הזקפה העבה והגדולה במכנסיו.
המצאת המאה קראו לה, לאותה תרופה שמעמידה את הזין תוך שתי דקות אצל מי
שלוקח אותה לפני סקס עם האדם שהוא אוהב. אותה תרופה, שאם אתה גם צעיר שעוד לא זרקה
שיבה בשיערו, גם מאריכה ומעבה את גודל הזין בזקפה למימדים שראוי להתכבד בהם. תרופה
ארורה, קראתי לה, כי היא הרסה את היתרון היחסי שהיה לי פעם בתחום הזה.
"איך זה שאין לך בכלל שיער שיבה בגילך, יא מנייאק? תראה אותך
עכשיו. הזין שלך בטח יותר גדול ממה ששלי היה בשיאו. איזה בזבוז משווע על פסיבי
כמוך..חחח", אמרתי.
"קח כבר ותפתח את המתנה שלך" הוא אומר ומתפשט ומחייך.
"סורי, לא מתאים לי גבר בן חמישים" אני עונה לו בחיוך, אבל
הוא מפשיט אותי ולוקח עוד לגימה מבקבוק הסולגרה, מדליק את הסנספון ובוחר איזה שיר
ישן ואהוב שיתנגן לנו ברקע. שיקח, מה אכפת לי, אני חושב ומתייחס לכל העניין
באדישות כפי שהזין הרופס שלי מרגיש באותה עת. הוא מתקרב לנשק אותי. נו טוב, את זה
אני עדיין מסוגל לעשות אני חושב, אבל אז כשפי נפתח לנשיקה הנעימה שלו אני מרגיש את
הסולגרה נשפכת מפיו המלא לתוך פי. אני מנסה להתנגד, אבל אני קשיש וחלש מדי בשביל הגבר
הספורטיבי הזה, שסוכר את פי בכוח ומאלץ אותי לבלוע את הדבר הארור, שהייתי בטוח שלא
ישפיע עלי, כי הוא עובד על הנפש של האדם, על תחושת האהבה, שלא חוויתי מעולם.
"זה לא יעזור, סתם בזבזת עלי סולגרה יקרה. אתה הרי יודע שהיא
עובדת רק כשאוהבים" אמרתי לו והמחשבה על כך קצת דיכדכה אותי.
המהפכה שהסולגרה הכניסה לכל עולם הסקס לפני כמה שנים פסחה עלי. ככה זה
כשאתה חושב רק מהזין ולא מהלב. "איפה הימים ההם שיכולת סתם כך ליהנות מסקס
טהור עם בחור שהיית פוגש לפורקן מיני חזק וטוב בלי שום עניני אהבה שמסבכים את הסקס
שלא לצורך? מי צריך את כל האהבות האלה, דמאיט?" אמרתי, אבל אז התחלתי להרגיש
את החמימות מתפשטת בחלצי.
"אוי לא, נראה לי שברח לי" אמרתי לו, בוש ונכלם על כך
שלפעמים, בזמן התרגשות קשה לי לשלוט על השלפוחית הרגיזה שלי.
"לא ברח לך כלום, יא זקן מטומטם" הוא אומר לי בחיבה,
"תראה איך עומד לך! ממש כמו בימים הטובים ההם!"
"איך זה יכול להיות? אני לא מבין..."
"מותק, למרות שאני צעיר ממך בעשרים שנה, אני הבנתי מזמן את מה
שאתה סרבת להבין כל השנים... "
"מה? את זה שאני הומו ולא איזה דו- מיני בהכחשה? אבל מה זה קשור
בעצם לזין שלי שפתאום התעורר? רגע... לא יכול להיות! נו די. זה באמת סולגרה או שזו
איזה המצאה חדשה שאני לא מכיר שמעמידה את הזין גם לקשישים חסרי לב?"
"זה סולגרה אהוב שלי" הוא אמר והתיישב על הזקפה היצוקה שלי
אחרי כל כך הרבה שנים ומתחיל לעלות ולרדת עליו בקצב, כשהחיוך לא מש מפיו...
"אני אוהב אותך? אני אוהב אותך... אני אוהב אותך, דמאיט!"
אמרתי וחייכתי גם אני. "אני אוהב אותך, אהוב שלי" אמרתי והתחלתי לצחוק
איזה צחוק משוחרר וחסר מעצורים. "אני אוהב אותך, והעולם נראה פתאום כל כך
טוב" אמרתי, כשאזרתי את כוחי והפכתי אותו והתחלתי לרכוב על ישבנו החם מאחור
כמו שאהבתי לעשות פעם, כשכוחי עוד היה במותני.
"חלום שהתגשם, אהוב שלי" הוא אמר כשהתחלתי להשפריץ בתוכו
ממלא אותו בזרע שלי בפעם הראשונה בחיי, וברקע ממשיך להתנגן השיר
"חיוכים" של חווה אלברשטיין ואני רק שומע ומבין שאכן כדאי לאהוב:
"כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים לא לקמץ בחיוכים והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב"...