אתה עומד בתחנת האוטובוס. אתה בדרך ללימודים. עוד שנה וחצי אתה מסיים תיכון. שיעור ראשון ספורט אז לבשת כבר את הטרנינג השחור המבריק לפני שיצאת מהבית. חורף. קריר. עומד לרדת גשם כל רגע. האוטובוס העמוס עד לעייפה עוצר בתחנה. אתה מזדרז להדחק לתוכו, רק לא להתקע שם לעוד חצי שעה. אתה עולה לאוטובוס העמוס, בקושי יש מקום להכנס. אתה תוהה איזה מין דוחַק זה. תמיד צפוף בקו הזה אבל הפעם זה היה ממש שיא השיאים. עוד מישהו עולה אחריך וזהו. הנהג בקושי מצליח לסגור את הדלתות ומתחיל לנסוע. אתה על המדרגה השניה. דחוק אליך מאחור האיש שהספיק להכנס אחרון. אין מקום להזיז סיכה. הוא גבוה ממך כמעט בחצי ראש, כך שלמרות שאתה על המדרגה השניה והוא על הראשונה, אתם באותו גובה. אתה מרגיש שהוא ממש צמוד אליך מאחור. ההרגשה מוזרה. אין לאן לזוז. נעשה לך חם למרות שזה אמצע החורף ואתה לא מבין בתחילה למה. הוא לחוץ אליך. משהו נוקשה וחם פועם באחוריך. אתה מבין שעומד לו ואתה מרגיש את זה. אף אחד לא שם לב חוץ משניכם. אתה מהסס לרגע מה לעשות. אם ממש תתאמץ תוכל לדחוף קצת את זה שלפניך או להשתחל בין שני אנשים כי אתה רזה ולא ממש תופס הרבה מקום, אבל אתה לא זז. אתה מסב את ראשך לאחור ואתה רואה אותו לראשונה. הוא נראה לך סטודנט. בן 26 - 27, עשר שנים מבוגר ממך, הוא מחייך ומזיז את התיק שלו לשמאלכם, כך שיסתיר מה שקורה שם מעיני היושבים בספסל הראשון של האוטובוס. מלבדם אף אחד לא יכול לראות, אבל הם בכלל לא שמים לב. אתה מסב את ראשך במבוכה קדימה. אתה מרפה את עמידתך והזין שלו מתמקם בין פלחי ישבנך. אתה נסער ומשחק אותה כאילו אתה סתם עומד לך באוטובוס צפוף שלוקח אותך לבית הספר. אתה מתכופף קמעא ונצמד אליו עוד יותר. הוא נאנח אנחה קלה. הוא מתחיל לעלות ולרדת עם אגנו בתנועות קלות וכמעט בלתי מורגשות, אבל אתה מרגיש. הוא משפשף את הזין שלו על ישבנך מכוסה הטרנינג המבריק והחלק. אולי הוא מדמה שהטרנינג החלק הזה הוא הישבן החלק שלך. כן. גם הוא חלק עדיין, למרות שתוך שנים ספורות הוא כבר לא יהיה כזה. אתה עוצם את עיניך ומתמכר לתחושה המוזרה הזאת של אדם זר המחולל עם הזין שלו על ישבנך. אתה כמעט מצטער שאתם לבושים. אם היה לך אומץ היית מפשיל את הטרנינג מאחור בלי שאף אחד ירגיש ו... באותו רגע אתה מרגיש. 
הוא לבוש מעיל סטודנטים חום ארוך שמגיע לו עד אמצע השוק. הוא פותח את כנפות המעיל, כאילו במקרה ועוטף אותך בהם. אתה מבין ואתה כאילו גם כן במקרה תופס אותן. אתה שם לב שהשרוולים של המעיל שלו ריקים. אתה תוהה איפה הידיים שלו ואחרי רגע אתה מגלה אותם על ישבנך. הוא מפשיל לך את הטרנינג מאחור בדיוק כמו שחלמת בהקיץ רק לפני כמה דקות. המעיל מכסה על הכל ואף אחד לא רואה מה מתרחש מתחתיו. הישבן שלך חשוף וכנראה שגם הרוכסן של מכנסיו פתוח כי רגע אחר כך אתה מרגיש את הזין החם והקשה שלו מונח על ישבנך החשוף. הנשימה שלך כמעט נעצרת כשאתה מרגיש את החיכוך שלו באחוריך. זו לא חדירה עדיין רק חיכוך נעים כזה. האוטובוס נוסע והדרך קצת משובשת. הטלטולים של האוטובוס מטלטלים גם את הזין שלו בחריץ ישבנך. אתה מחורמן עד אין קץ. אתם כמעט מזדיינים בדוחק ובצפיפות על מדרגות האוטובוס ואף אחד לא שם לב. אתה מתכופף עוד קצת ואתה ממש מרגיש את הזין שלו בפתח ישבנך מנסה לפלס דרכו פנימה. אתה מזיע מרוב חום. אתה מרגיש שאתה ממש נוטף זיעה. במיוחד במקום שהזין שלו מנסה להכנס לתוכו.
אתה לא רוצה חדירה. זה מהיר מדי ואתה גם פוחד בלי קונדום. אתה מכווץ את ישבנך ומונע ממנו את הכניסה. הוא מבין ולא מתעקש. ידיו מלטפות את לחיי ישבנך והזין שלו עולה מעלה ומטה בחריץ בלי לחדור פנימה. זה לא פחות מחרמן. אתה נאנק. מעולם לא עשית את זה. עד לאותו יום אפילו לא חשבת על זה. אתה בעצם אוהב בנות ויש לך חברה שאתה נהנה למזמז כל פעם שאתם נפגשים, אבל אפילו את החזיה היא עדיין לא הרשתה לך להוריד לה. אתה מחורמן רצח וכבר לא מענין אותך מכלום. אתה הודף את עצמך לעומתו ומחכך את ישבנך על הזין שלו בתנועות בלתי מורגשות כמעט, שאתה מתזמן אותן עם טלטלות האוטובוס. עכשיו גם הוא נאנח. לרגע קט אתם עומדים בלי לזוז, אבל תנודות האוטובוס וטלטלותיו עושות לכם את הזיון לבד בלי שתצטרכו להתאמץ. האוטובוס נוסע מהר ולפתע מגיע לרמזור שבדיוק מתחלף לאדום. הנהג בולם והבחור נהדף אליך חזק בבת אחת מהטלטלה הקשה. אתה לא יכול לעצור עוד ואתה מרגיש שהרטבת את התחתונים. כמויות שפיך עצומות נוטפות ממך עד שאתה חושש שהן ירטיבו גם את הטרנינג החדש שלך. אתה מרגיש גם רטיבות חמימה באחוריך ואתה יודע שגם הוא גמר לך בתוך החריץ. ידיו מעלות לך את מכנסי הטרנינג שמכסה שוב על ישבנך. אחר כך הן מושחלות שוב לשרוולי המעיל ורק אז אתה משחרר את שתי כנפות המעיל שאחזת כל הזמן כדי שיסתירו את הזיון הזה שהתרחש שם. אתה מרגיש שזה ממש זיון, למרות שלא היתה חדירה, אבל תחושת החיכוך המענגת הולמת בתוכך לא פחות מחדירה שתדע רק בעוד שנתיים כשתהיה בצבא, אבל אתה עדיין לא יודע את זה. אתה סמוק כולך ובקושי נושם כשהנהג עוצר בתחנה ואתה מבין שהגעת לבית הספר. הבחור יורד גם הוא רק כדי לאפשר לך לצאת מהאוטובוס ואז עולה בחזרה. אין לך מושג מי הוא ומה שמו וגם לו אין. לא תפגוש אותו יותר לעולם אבל את עוצמות הריגוש שידעת בזיון עם הזר המסתורי הזה תנסה לשחזר שנים רבות אחר כך. ואולי גם הוא.
קושר לתחרות לכתיבה יוצרת ב- 12.7.09:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=11021626
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
