פילבוקס

יכולתי להמשיך לכתוב באריכות על כל הבחורים שנפגשתי איתם בחודש האחרון, כמו דני השחיף, 25, שחזר חרמן מאוד אחרי חודשיים מחו"ל בגרסה משופצת, שלטענתו הייתי הגבר האחרון שלו ונפגשנו לשני מפגשים מענגים מאוד, או על אורון, 36, יזיז ותיק שגר במרחק נסיעה קצר ממני, שנוח להתפרק פעם בכמה זמן על גופו הרזה הבהיר ואשר הוא אחד המוצצים הטובים ביותר שאני מכיר, או על תמיר, 33, האתלטי בעל גופו שחבל"ז אשר אחרי כמעט שנה של הפסקה מצא את הדרך חזרה אלי ולמרות שלקח לו הרבה זמן עד שנזכר מי אני ושנפגשנו בעבר, מרגע שנזכר שש אלי פגישה לסקס חזק עמוק וטוב כמו שהוא אוהב, או על עדן, 20, סוג של יפיוף שחום נערי גבעולי וחלק, אשר הוכיח לי שוב שהיפים הצעירים האלה ברוב המקרים הם חרא של זיון, אבל לא בא לי במיוחד לכתוב באריכות על כל אלה.

מי שבאמת רציתי לכתוב עליו הפעם הוא בחור אחר שפגשתי בחודש הזה ושווה התייחסות מיוחדת הוא אודי, 25.  בכרטיס של אודי כבר נתקלתי בעבר [או שהוא  נתקל בכרטיס שלי] ודיברנו קצת. תמונותיו הציגו גוף חטוב וחלק שנראה מושך למדי, אבל לצערי אחרי ששלחתי לו תמונת פנים הוא אמר שאני לא הטעם שלו. אני מאמין גדול במשפט never say never ולכן כשחלף זמן רב ואודי פנה אלי במקרה שוב לכרטיס החדש שלי באטרף, לא הרמתי ידיים מראש והחלטתי לנסות שוב. הפעם זה זרם טוב יותר ואפילו אחרי ששלחתי תמונת פנים אודי לא אמר שאני לא הטעם שלו. אני לא יודע אם התמונה הפעם היתה מוצלחת יותר, כי הלוק שלי השתנה, או שחרמנותו היתה גדולה יותר. נראה לי שזו בעיקר התמונה. 

אני מודע לזה שאני לא יפה, אבל נראה לי שאני נראה לא רע, כמובן למי שאוהב את הטיפוס שאני. אני גם מודע לזה שאני לא פוטוגני וברוב המקרים אומרים לי שהתמונות שלי עושות עוול למראה שלי במציאות. אז מה בכל זאת השתנה?

לפני כמה חודשים עשיתי איזה שינוי כיוון במראה שלי. החלטתי לעבור לתספורת קצוצה מאוד, במכונה, לוותר על שטיפות הצבע שנועדו להסתיר את השיער המכסיף ולהתמודד עם המציאות כפי שהיא. אודה על האמת שחששתי מאוד שהשיער הכסוף ירתיע בחורים שמבחינתם אחשב למבוגר מדי, אבל להפתעתי הרבה, ברוב המוחץ של המקרים, זכיתי דווקא למחמאות וכמעט כולם אף אמרו לי שלמרות השיער הכסוף, אני נראה כך אפילו צעיר יותר...

תהא אשר תהא הסיבה שהפעם עברתי את אודישן התמונה אצל אודי, אחרי שיחה קלה על מה, איך ואיפה, עשיתי את דרכי לדירתו מקווה שאעבור גם את האודישן של המציאות...

כשנכנסתי לדירתו של אודי, הוא כבר חיכה לי ערום לחלוטין, ולמרות שזה בדרך כלל מוריד לי, דווקא עם אודי זה הקפיץ לי את כל מה שצריך להקפיץ. אודי פשוט היה מושלם בעיני. במציאות הוא נראה פי עשר יותר טוב מהתמונות שגם הן היו מאוד סקסיות, והיה לו את המראה שאני אוהב. במציאות היה לו גוף רזה מחוטב עדין, חלק מאוד, ישבן מהיפים ביותר שראיתי ואחר כך גם גיליתי שהוא בחור חם נחמד וחביב מאוד.

רגע האמת הגיע. אודי סקר אותי במבטו ואז שלח את ידי לפתוח את כפתורי חולצתי והצמיד את פיו לנשיקה מתוקה ראשונה כשידי כמו מאליהן נשלחות ללטף את ישבנו המרהיב. באותו רגע כבר הייתי בעננים.  אולי אאכזב אותכם הפעם, אבל לא בא לי להכנס לתיאורים גראפיים של הסקס איתו, כי מה שאכתוב רק יפגום באווירה של מה שהיה שם. במילה אחת פשוטה זה היה קסום. הייתי מוקסם מאודי לחלוטין. מגופו, מנועם הליכותיו, מהשעות הארוכות שהיינו יחד במיטה ומהשיחות שלפני ואחרי ששיוו לכל המפגש הזה אופי שונה מסטוץ מוצלח בלבד.

לכמה שעות קסומות חייתי בסרט נפלא ולכמה שעות קסומות שכחתי את המציאות. אינני יודע אם אפגוש שוב את אודי, למרות שגם הוא נהנה מאוד. יכול להיות שהייתי בסך הכל האדם הנכון בזמן הנכון בשבילו, כפי שהוא היה בשבילי, אבל אנצור אותו בזכרוני כאחד מהבחורים השווים במיוחד שהייתי איתם. אני לא מתייחס ל"שווה" מבחינת מראה בלבד, אלא מבחינת המכלול שהוא היה ושכל המפגש איתו היה, מבחינתי. בחורים כאלה נדירים למדי ונראה לי שניתן למנות אותם על אצבעות כף יד אחת או שתיים, אשר בשביל להכיר אותם, אפילו אם זה לשעות ספורות בלבד, היה שווה לעשות את כל המסע שלי באטרף בשלוש השנים האחרונות.

והפעם אחרי הפסקה מסוימת בהצמדת שירים לפוסטים, בא לי גם להקדיש לאודי את השיר הבא:

Queen - A Kind Of Magic, 1986:

ובאופן טבעי השיר שבחרתי הפעם הוא Queen - Bicycle Race, משנת 1978: