פילבוקס

שיקי, הבן של גיסתי, היה רוקיסט ופריק חמוד ומבולבל בן 17 ומשהו. אהב ללבוש שחורים ולהתהדר בכל מיני ניטים וברזלים. שמו האמיתי היה שמואל או שמוליק בפי חבריו אבל במשפחה כולם קראו לו שיקי. לשיקי היו פני ילד בהירות וחלקות על גוף גברי ושעיר. טוב, לא כל כך שעיר, אבל פרווה רכה השתרעה על חזהו ובטנו וגם רגליו היו שעירות וגבריות להפליא. למרות כל זאת, פניו החלקות שיוו לו ארשת פנים של ילד, לכן לא כל כך שמתי לב אליו והכל עד ראש השנה האחרון.  בכינוס המשפחתי השגרתי הזה הוא ניסה למשוך את תשומת ליבי והתחיל לדבר איתי ללא סוף על תחומי ענין משותפים: מוסיקת רוק סרטים וקולנוע.

האמת שגם אני הייתי חובב סרטים נלהב סרטים מכל הסוגים וכל המינים כמעט. בכל סרט אני מסוגל למצוא משהו מענין, בין אם יהיה סרט מתח, פעולה, אהבה, קומדיה, או סתם איזה סרט קיצי קליל כקצף הגלים על המים. במשך השנים אני יכול למנות על אצבעות כף יד אחת או שתיים את כמות הסרטים שממש שנאתי או שלא הייתי מסוגל לראות עד תום. אז שיקי נצמד אלי והתחיל לזיין לי את המוח על סרטיו של אל פאצ'ינו ובמיוחד על הסרט הישן שמשום מה הפך לאיזה סרט פולחן עבורו, "פני צלקת". למרבה הבושה והכלימה, דווקא את הסרט הזה לא יצא לי לראות. לא יודע למה לא יצא לי, אולי בגלל שחיפשתי בדרך כלל סרטים חדשים ולא חזרתי לקלאסיקות של פעם. קצת מוזר לקרוא לסרט גנגסטרים כזה "קלאסיקה", אני יודע, אבל בתחומו הוא אכן היה כזה.

היתה לשיקי איזו משיכה לא בריאה לסרטי אלימות ופשע. גם במציאות היה שובב לא קטן, שהסתבך פה ושם בעבירות גניבה או פריצה קלות. בדרך כלל הקורבנות היו מקרב חבריו, קרוביו ואף ממקומות בהם למד, עד כמה שטרח ללמוד בכלל. כששיקי היה בסביבה ידעתי שאני צריך לשמור על הארנק שלי, שלא יעלמו ממנו כמה שטרות כמו שקרה אפילו לסבתא שלו פעם, כששיקי היה בסביבה. התנהגותו על גבול העברינות הסבה דאגות לא מעטות לאימו, אולם אביו נטה לפתור את כל זה כמשובות נעורים שיחלפו כשיגדל. אני, לעומת זאת, נטיתי להסכים עם אימו וחששתי שיום אחד הילד יעבור את הגבול ועד שאביו יבין זאת, כבר יהיה מאוחר מדי. רק מהסיבה הזאת הארכתי עימו בשיחה בראש השנה האחרון וניסיתי לדובב אותו ולשמוע מה עובר לילד בראש, אולי תִּמָצֵא איזו דרך לישר אותו, שיפסיק עם כל השטויות.

היה נדמה לי שמלבד הדאגה הכללית של אימו ואדישותו של אביו, הוריו לא כל כך שמו עליו. האמת שהם לא כל כך שמו על כל ארבעת ילדיהם. כאילו הביאו אותם לעולם, סימנו V"" על פרויקט המשפחה ומרגע שהילדים קצת גדלו, הם איבדו בהם ענין. הרבה יותר הטרידה אותם תוכנית הנופש הקרובה או נסיעתם המתוכננת לחו"ל בפעם הזו או בפעם האחרת (והם נהגו לנסוע מספר פעמים בשנה) מאשר בעיותיהם של ילדיהם והטיפול בהם. בנסיבות האלה, שיקי, שלא היה לו ראש מי יודע מה ללימודים, גדל קצת כצמח בר. מין עשב שוטה במשפחתו שלא כל כך שמה לב אליו, למרות שהוא שיווע לתשומת לב.

במידה מסוימת הכל החל מתוך רחמים כלפי דמותו המלנכולית של שיקי. מתוך איזו שהיא הבנה לרצונו העז שמישהו יהיה מוכן להקשיב לו, אפילו אם כל מה שרצה לדבר עליו היתה התלהבותו המוגזמת מ"פני צלקת". כך יצא שאני הייתי האוזן הקשבת שלו בראש השנה האחרון. שיקי ממש הפעיל עלי מכבש שאני אביא את הסרט מספרית ה- DVD הקרובה וש"יהיה כיף לראות אותו אצלך בקולנוע הביתי עם מסך הפלזמה הענק שלך" כפי שהוא אמר. אחר כך שיקי עבר לדבר איתי על נושאים אחרים ולפתע הוציא מפיו איזה משפט שלא קשור לכלום "הומואים זה דבר מגעיל". אני כבר לא זוכר מה הוליך אותו לדבר על הומואים כי באיזה שהוא שלב כבר הקשבתי לפטפוטיו רק בחצי אוזן, אבל את המשפט הזה שנחת עלי Out of the blue לא יכולתי לפספס. "למה?" שאלתי אותו אך הוא רק עיווה את פניו במבט תיעוב ואמר "נו, באמת! מה אתה לא חושב כך?"

זה כבר היה אחרי הארוחה כשישבנו על ספסל הנדנדה בגינה ולא היה אף אחד לידינו בטווח שמיעה. הבטתי על  עיניו הממתינות בדריכות למוצא פי ואמרתי לו: "אתה יודע, שיקי, הרבה פעמים דווקא מי שמדבר בקול רם על רגשותיו השליליים כלפי הומואים, הוא הומו מסווה בעצמו, לפעמים הוא מתכחש לעצמו ולפעמים רק מנסה בכך לשכנע אחרים שהוא לא כזה". סומק עז האדים את פניו הלבנבנות של שיקי המסכן. הוא ניסה לומר משהו אך המילים לא אוו לצאת מפיו, לפחות לא למשהו ברור בעברית. לבסוף קם בכעס, אמר "כוס אמק, גילי, יא מניאק. דווקא אתה?!" והלך לו. הכל הבנתי, את הרוגז, את הלשון הגסה ואת עזיבתו הפתאומית. אך דבר אחד הותיר אותי משתומם: למה הוא התכוון כשאמר "דווקא אתה". לא יכול להיות שהוא יודע עלי. אין סיכוי, אז למה ה"דווקא אתה" הזה? אולי הוא ציפה דווקא ממני לקבל הבנה או השתתפות או שציפה ממני, בתור מישהו שהוא ראה בו דמות מבינה ומתחשבת, מישהו שיאמר לו שהומואים לא מגעילים, מישהו שיסתור את רגשותיו השליליים כלפי עצמו? ואולי הוא בכלל לא הומו וסתם העליב אותו מה שאמרתי לו והוא לא ידע איך להתמודד עם תחושת העלבון? ואולי העליתי על פני השטח אמיתות שהוא אפילו לא העז לומר לעצמו? שיקי לא היה שם להשיב על תהיותי וכששאלתי את הורי אחר כך איפה הוא, אמרו לי שהלך הביתה.

בשבוע שאחרי, לא יכולתי להרחיק את שיחתי האחרונה עם שיקי ממחשבתי. המצפון שאולי הייתי צריך להתנהג אחרת, קצת ייסר אותי. זו מכה לא קטנה לנער הומופוב לגלות שאולי הוא עצמו הומו. יתכן שהייתי צריך לרכך את המכה, אם הוא באמת מה שחשבתי. כשנכנסתי בסוף השבוע לספרית ה- DVD מצאתי את עצמי, שלא במפתיע, נמשך למדף הסרטים הישנים שעמדו על הסטנד למכירה במחירי מבצע ומצאתי שם, הפלא ופלא, את "פני צלקת". 39.90 ש"ח בלבד והוא היה שלי. אינני יודע אם חשבתי מראש לקחת אותו בתור מעין "מנחת פיוס" לשיקי או סתם בגלל כל הדיבורים של שיקי על הסרט, אבל אחרי שהסרט היה אצלי ידעתי מה אני צריך לעשות. הבעיה היתה שלא יכולתי סתם כך להזמין את שיקי אלי הביתה, הייתי צריך הזדמנות מתאימה.

ההזדמנות הגיעה במקרה כעבור שבועיים כשאימו של שיקי התקשרה אלי ביום שישי ושאלה אם יש לנו אינטרנט מהיר ואם הוא תקין. כשאמרתי לה שכן היא שאלה אם שיקי יוכל להגיע אלי בשבת בצהריים להשתמש באינטרנט שלנו כי הוא מחפש משהו ואולי אני אוכל לעזור לו.

"את בטוחה ששיקי רוצה לבוא אלינו ולא ללכת לאחד החברים שלו לעשות את זה?"

"בטוחה" היא אמרה "הוא ביקש ממני לשאול אותך בעצמו, אמר שסיפרת לו על איזה אתר שאתה מוריד משם כל מיני תוכנות חינמיות למוסיקה והוא צריך משהו משם ולא הסתדר עם זה לבד."

"ברצון רב" אמרתי לה, למרות שחשבתי שזה כנראה רק הסיפור שהוא מכר לאמא שלו. אני לא האמנתי לרגע שחבורת נערים בני 17 – 18 לא תצליח למצוא באינטרנט איזו תוכנה שהם מחפשים. הם יכולים ללמד אותי דברים על תוכנות שמענינות אותם, שאני לא אדע לעולם, למרות שמחשבים זה העיסוק העיקרי שלי. אבל אם שיקי רוצה להתפייס, לא אני שאמנע זאת ממנו.

שיקי הגיע בשבת בצהריים כשכולם בבית כבר פרשו לסיאסטה המסורתית. כשהגיע, חיבקתי אותו בחיבה לרגע קצר ולהפתעתי הוא המשיך לחבק ולא הרפה כל כך מהר גם אחרי שעזבתי, עד שטפחתי על גבו ואמרתי לו "טוב, בוא, אין לנו הרבה זמן" ונכנסנו לממ"ד בו נמצא המחשב. שיקי הצמיד את כסאו לכסא שלי ונראה לי שרצה לומר משהו, אולי בקשר לשיחה האחרונה שלנו שנקטעה באיבה, אבל לא אמר מילה.

הנחיתי אותו בנבכי אתר Download.com ואחרי שיטוט קצר הוא מצא את התוכנות שכביכול עבורן הוא הגיע ונתתי לו להוריד אותן. החלטתי להעביר את הכדור למגרש שלו, את מנחת הפיוס שלי, אולי זה יעזור לו לדבר על מה שהרגשתי שהוא רוצה לדבר.

"אתה יודע, כבר יש לי את 'פני צלקת' ב- DVD" אמרתי לו והוא התחיל להתלהב אבל אז נזכר "אבל אמרת שאין לך זמן".

"התכוונתי לכך שאין לי זמן לשבת הרבה על המחשב, אבל לראות סרט זה אחלה. מבחינתי זה יותר טוב מלישון בסיאסטה של שבת בצהריים".

"מה, באמת? נוכל לראות ביחד? כאילו עכשיו?"

"כן שיקי, אם אתה רוצה."

"רוצה? אני מת לראות את זה כמו שצריך. ראיתי את זה רק על המחשב שלי. אני מת לראות את זה על הפלזמה הענקית שלך ועם הסאונד של המערכת. מה, זה לא יפריע לכולם בסיאסטה?"

"לא. עשיתי בידוד אקוסטי וכמעט לא שומעים כלום מבחוץ. נוריד קצת את הבאסים שלא ירעד כל הבית, אבל חוץ מזה, יהיה בסדר."

"איזה מזל שהקולנוע ביתי אצלך בעלית גג ולא בסלון" אמר שיקי ועלינו בשקט לעלית הגג כדי שלא להעיר אף אחד. בלי לומר מילה שיקי נעל מאחורינו את הדלת, אך לא נתתי על כך את הדעת באותו רגע. הוא מיד ניגש לפלזמה ולמערכת והדליק אותן.

"אחלה גודל. אני אוהב גדול" אמר שיקי בחיוך והוסיף " נו, תביא את הסרט כבר".

כל תקוותי שהוא יתחיל לדבר על מה שנקטע אז בראש השנה, נמוגו. טוב, לא אני יהיה מי שיכריח אותו לצאת מהארון, חשבתי. לפחות אני הולך ליהנות מהסרט הזה שעד אז רק שמעתי מכל מי שמכיר שאני חייב, אבל ממש חייב לראות אותו ואיך יכול להיות שלא ראיתי אותו עד היום.

התישבנו זה ליד זה על הספה והתחלנו לצפות בסרט. היתה אוירה מחשמלת אבל אף אחד מאיתנו לא העיז להיות הראשון שיאמר משהו "מסוכן". תהיתי למה בעצם שיקי נעל את הדלת ומה הוא חושב. היתה משמעות ברורה לנעילת הדלת אבל עדיין לא העזתי לומר דבר וגם שיקי שתק. גם השתיקה היתה שקר, אבל המשכנו לשתוק. ישבנו במכנסי ספורט קצרים זה ליד זה, והיה נדמה לי שבחושך ותחת מהומת היריות שבסרט שיקי התקרב אלי עד שהרגשתי את רגליו השעירות נוגעות ברגלי מדי פעם. בחושך ששרר יכולתי לדמיין שאלה רגליים של גבר ולא של נער שבקושי עבר 17 לפני כמה חודשים. תחושת שערות רגליו היתה רכה ומלטפת ועל כורחי, הזין התחיל לקרוא עלי תגר.

  האלימות ומעשי ההרג שליוו את הסרט מתחילתו, ריגשו את שיקי, שלא חדל להתלהב. "ראית? ראית?" הוא אמר לי מדי פעם כשידו נוגעת ברגלי, כאילו להסב את תשומת ליבי למשהו מענין בסרט, מעביר בי בלי דעת צמרמורת של התרגשות. התחלתי להתחרמן מכל הנגיעות של הנער הספק הומו הזה שישב צמוד אלי ונראה לי שגם שיקי התחרמן. לא ממני, נראה לי, אלא מכל האלימות שבסרט. האלימות הדליקה אותו. למרות שבקושי יכולתי לראות אותו בחושך, צלילי התנשמותו הכבדה היו די ברורים. בקושי רב אף יכולתי להבחין שידו נכנסה לתוך מכנסיו הקצרים ומתחילה לפשפש. ידי, לעומת זאת, נשלחה אל משענת הספה, מאחורי כתפיו של שיקי. הרגשתי כמו ילד שיצא לדייט ראשון ומנסה להתחיל חיבוק מהוסס ראשון בקולנוע, אבל זה לא היה שום דייט. אני הייתי בחור בן 24, נשוי בקושי שנה וזה היה בנה, הנער-גבר בן ה- 17 של גיסתי. הייתי מחורמן מכל הנגיעות המקריות והרמזים ההם וכבר לא ידעתי מה אני עושה.

"מה קורה שיקי? למה אתה מתנשף" שאלתי כאילו בתמימות.

"כלום, זו האסטמה שלי. קצת דחוס כאן, אולי תפעיל מזגן?" הוא ענה כשידו בורחת בסתר מהמכנסיים. שקרים. שקרים נוספים, חשבתי. מתי כבר יפסקו השקרים האלה?

"אי אפשר להפעיל אותו עכשיו. המנוע ליד חדר שינה, זה עלול להעיר את שירה" אמרתי לו "אבל אם חם לך, אתה יכול להוריד חולצה". שוב שקרים.

"טוב, אם אין ברירה" אמר שיקי, אבל הייתי בטוח שהוא מת להוריד את החולצה, להראות לי את חזהו החשוף והחושני. שוב שקרים.

"אוף, גם לי חם" אמרתי והורדתי בעצמי את החולצה. שקרים. שקרים.

המשכנו לראות את הסרט ולא לומר את האמת. ממה פחדנו? הארון כנראה היה כבד מדי והמנעולים שעל דלתותיו היו חלודים, לפחות אצלי. והסרט המשיך.

לא יודע למה דווקא בקטע הזה זה קרה. זה היה אקורד הסיום של הסרט, סאגה בלתי פוסקת של יריות המתנקשים וגופו נקוב הכדורים של אל פאצ'ינו מסרב ליפול, עומד ולועג לכל היורים בו. בעיני זה היה קטע של אלימות מתפרצת, אימפולסיבית וסופנית. בעיני שיקי זה היה שיא החרמון. גופו החם והחשוף של שיקי היה לצידי. גלים של חום צלחו את הסנטימטרים המועטים מגופו לגופי ואת הסנטימטרים המועטים מידי לצווארו. לא יכולתי יותר עם כל השקרים והעמדות הפנים האלה, אז ברגע שאל פאצ'ינו נפל סוף סוף, החלקתי את ידי למרחק הקצר עד צווארו של שיקי ונגעתי בו קלות, יותר טפחתי על צווארו מאשר משכתי אך זה כל מה ששיקי היה צריך. לא חשתי כל התנגדות, אלא להיפך. המנעולים החלודים נפתחו סוף סוף, דלתות הארון שלי סבו על ציריהן החורקים ופיו החם של שיקי נצמד לפי בנשיקה ראשונה מדהימה. פה לפה, חזה חשוף לחזה חשוף וערגה שסוף סוף קיבלה את מה שמגיע לה.

"למה?" מילה אחת קטנה ותמימה נשמעה מפיו של שיקי כשהנשיקה הגיעה לסיומה.

למה מה?" שאלתי.

"למה רק עכשיו? למה אף פעם לא אמרת לי שגם אתה הומו" הוא שאל בעצב שקיפל בתוכו את כל הצער על שנים של התלבטות בזהותו המינית.

"היית ילד. איך יכולתי?" אמרתי לו "למה ממתי אתה יודע שאתה הומו?"

"מגיל 13" ענה שיקי "ואל תצחק עלי, אבל כבר אז נדלקתי עליך".

"עלי? בגיל 13? אתה לא יכול להיות רציני?" אמרתי לו "אני בחיים לא אסתכל על ילד בן 13, שעוד לא התחיל להתבגר. מה חשבת שאני פדופיל או משהו כזה?"

"לא, מה פתאום. ראיתי אותך מסתכל על גברים בבר מצווה שלי, לא על ילדים. אני לא טמבל, למרות שבלימודים אני לא מי יודע מה. אני לא מבין איך שירה לא שמה לב למה שאפילו אני, בגיל 13, שמתי לב".

"היינו אז חברים בקושי כמה חודשים, מאוהבים, או לפחות זה מה שרציתי להאמין. האהבה מעוורת, אתה יודע. שנתיים אחרי זה היא נכנסה להריון, התחתנו והראש כבר היה במקום אחר."

"ומאז, איך היא לא גילתה?"

"לא חושב שחשבתי הרבה על בחורים בשנתיים האחרונות, שיקי". חוץ מזה, אנשים מעדיפים לא לדעת דברים שיפגעו בהם" אמרתי לו "אבל אם אתה שמת לב, אז כנראה שאני צריך יותר להזהר".

"כן, אמר שיקי, צריך להזהר" ולפתע הוציא מכיסו קונדום והצליח ממש להבהיל אותי.

"מה? מה זה? מה הבאת? לא שיקי, זה לא בסדר."

"למה לא? מה, נשיקה זה בסדר אבל להזדיין אסור? אתה יודע כמה זמן אני חולם על זיון כזה? אני אוהב אותך גילי. אני חושב עליך כך כבר הרבה זמן ואני רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה איתך".

"תפסיק לדבר שטויות. אוהב...פחחחחח...אתה לא חושב שקצת נסחפת. בסך הכל הזין שלך עומד ואתה חרמן. לא אוהב ולא כלום", אמרתי בנסיון נואש אחרון לעצור את מה שכבר ידעתי שלא ניתן לעצירה. שיקי לא הוסיף לדבר ורק התיישב עלי עם מכנסיו הקצרות והצמיד את פיו הלח לנשיקה נוספת. הזין שלי כבר ידע טוב מאוד מה הוא רוצה ושיקי, ללא שום ספק, הרגיש את קשיותו הבולטת בתוך המכנסיים. הוא הושיט את ידו למכנסיו ושלף את הזין שלו החוצה ואז פשוט הוריד את המכנסיים, שגם כך היו כל כך דקים וכל כך קצרים שיכולתי להרגיש כמעט הכל, העיף אותם למרחק ולא הפסיק לרגע את הנשיקה העמוקה והרטובה שלנו. היתה לשיקי לשון ארוכה, הרבה יותר ארוכה מהלשון שלי, והוא דחף אותה לפי ושוטט לכל הכיוונים, מגדיל את חרמנותי על הבחור הצעיר הזה ומגדיל את הבעירה בחלצי. היה לי חם ולח ונמאס לי להתנגד. ברגע אחד הורדתי את המכנסיים והתחתונים יחד ושיקי הצמיד לנו זין לזין והתחיל לשפשף.

  הילד היה חרמן בלתי נלאה וידע ללחוץ על כל הכפתורים הרגישים שלי. היה לו גם זין יפה, גדול וגברי. נראה לי שהיה באותו גודל כמו הזין שלי, אם כי קצת פחות עבה. השפשופים של זין לזין והנשיקות הרטובות כמעט הביאו את שנינו לגמירה אבל רציתי יותר. אם כבר אז כבר, חשבתי ושאלתי את שיקי בקול צרוד מתשוקה "איפה הקונדום?" ושיקי קילף לי אותו ללא מילים והתחיל להלביש לי על הזין. למרבה המזל הוא היה קונדום מהסוג המשומן. משומן מאוד. מה שעזר לישבנו הצעיר של שיקי להשתחל לי על הזין. בסרט כבר התנגנה נעימת הסיום של הסרט ועל רקע הכותרות, רכב לי שיקי על הזין בחושניות רבה ובעיניים עצומות מעונג. "או, גילי" אמר שיקי "גילי, גילי" וחזר להתנשק איתי תוך כדי רכיבה. אחזתי בהנאה בישבנו הלבנבן ולטפתי את פלומת אחוריו הרכה. גבו, לעומת זאת היה חלק לחלוטין. חלק ומשיי ונהניתי להחליק את ידי עליו בזמן ששיקי עולה ויורד לי על הזין בקצב שהולך ונהיה מהיר וסוער יותר מרגע לרגע. זה היה אחלה זיון. הפריקיות של שיקי והדהירה המהירה שלו על הזין שלי הזכירו משום מה מילים מאיזה שיר ישן ששמעתי באיזה סרט בזמן האחרון. אחר כך בדקתי וגיליתי שזה שיר עתיק מתקופת הדיסקו של שנות ה- 70. השיר הזה נתקע לי בראש, במיוחד הקטע שהתנגן לי עכשיו בראש: