פילבוקס

במקום יומיים חלפו תשעה ימים עד שפגשתי את אפי שוב. שוב היו לו הסברים הגיוניים, אבל מה שאני צריך זה לא הסברים אני צריך להרגיש שהוא רוצה, שאכפת לו לפחות כמו שאכפת לי אם אנחנו נפגשים או לא, ואני לא ממש מרגיש את זה. אולי זה ענין של טמפרמנט הרבה יותר רגוע משלי, אולי הוא פשוט פחות רוצה אותי מאשר אני רוצה אותי ואולי הוא גם הרבה פחות חרמן ממני. כנראה שזה איזה שילוב של כל הסיבות הללו היחד עם כל הנימוקים ההגיוניים שלו. הייתי שמח אם זה היה אחרת, אבל זה לא. אז אני לא יושב לחכות לו וממשיך לחפש את הדבר החמקמק ההוא שאני לא יודע אם אפילו קיים בנמצא. מקבל שברירים ממנו מאפי, מקבל חלקים ממנו מארי הירושלמי ומקבל פירורים ממנו מרוני,  הכל בנוסף לסקס בריא וטוב שיש לי עם אחרים. הייתי שמח אם כל החלקים האלה היו מצטרפים לשלם אחד בבחור אחד, אבל בינתיים הם לא, אז אני מסתדר עם מה שיש.

כשנפגשנו, בסופו של דבר זה היה רק לזמן קצר והפעם לא בגלל אפי, אלא בגללי. נסעתי לסדר בת"א משהו שקשור לעבודה והתעכבתי שם מעל לצפוי. עד שהגעתי אל אפי כבר לא נותר הרבה זמן. זה היה או קוויקי או שנשב לאכול צהריים יחד ולדבר קצת. לא היתה התלבטות רבה. למרות כל התשוקה ידעתי שעם אפי אני רוצה סקס ארוך ונעים, לא משהו חפוז ומאולץ. אם כבר חיכינו עד עכשיו, נוכל להסתדר עוד כמה ימים בלי זה, אבל את חברתו הנעימה והחייכנית רציתי גם רציתי. כשהוא נכנס לרכב חיבקתי אותו והתנשקנו בחום רב. כל הדרך עד למסעדה לא הפסקנו לאחוז ידיים וללטף וזה היה נעים כל כך...

יש בו משהו באפי שמעורר בי את הרצון לאסוף אותו אל בין זרועותי. לחבק, ללטף, לנשק ולא להרפות, אבל לא ממש אפשר היה לעשות זאת באמצע היום באמצע העיר. ישבנו בשולחן בחוץ, נהנים מהשמש הנעימה, אוכלים ומדברים. היה כיף. אפי אמר שהתוכניות לנסוע לעבוד בחו"ל עברו לפסים מעשיים וזה יקרה בעוד חודש ומשהו. אנחנו עוד נדבר בסקייפ, אנחנו עוד נחשוב זה על זה ואנחנו גם נתגעגע. אני מניח שאני יותר ואפי קצת פחות, הבנתי את זה כבר מזמן. כשאנחנו יחד הקסם קיים באוויר, אבל כשאנחנו לא יחד אני מרגיש שזה חסר לי כפליים ממה שזה חסר לו, אם לא מעבר לכך.

חבל לי שאפי נוסע, הייתי שמח אם היה נשאר ואם הקשר ביננו היה מעמיק ומתפתח, אבל אלה החיים. לא הייתי במעמד לומר לו לא לנסוע, למרות שייחלתי שהחלטתו תהיה שונה. הכרותינו עדיין קצרת ימים מדי, קלילה מדי וארעית מדי לדיבורים כאלה, אך גם אם היתה ממושכת יותר, לא הייתי מתערב בהחלטה שלו. את מה שלא יכולתי לומר לאפי אמרו K.C. & The Sunshine Band  בשירם משנת 1979 Please Don't Go שאפשר לראות כאן:

הארוחה הסתיימה, הקפצתי את אפי לעבודה, שוב חיבוקים חמים ונשיקות ושוב הבטחות להפגש בקרוב, אבל הקרוב הזה משום מה הרבה פחות קרוב ממה שהייתי רוצה שיהיה. חלפו להם עוד מספר ימים בהם הייתי ממש עסוק בעבודה אז בניגוד להרגלי לא פניתי כמעט לאפי. אולי זה הפתיע אותו, אבל כשפתחתי סוף סוף את המסנג'ר בשעת צהריים מאוחרת, אפי - שלא כהרגלו - הפתיע אותי ופנה אלי ביוזמתו.

"הו, מה שלומך XXX יקירי" אמר אפי.

"נפלא, במיוחד כשאני מקבל הודעה כזאת ":)  עניתי לו.

"אתה רואה!" הוא הוסיף.

"מה קורה איתך היום?" שאלתי.

"עובד עד מאוחר" הוא אמר.

"שתהיה לך עבודה נעימה, שמח שחשבת עלי" אמרתי.

"אני לא מפסיק אף פעם לחשוב עליך... שיהיה לך גם יום נפלא ומוצלח" אמר אפי.

אם גם הוא מתחיל לחשוב עלי, כנראה גם בשבילו ההפסקה היתה קצת ארוכה מדי. אולי זה טוב. אולי כשנפגש שנינו נרצה בזה כל כך שיהיה עוד יותר מוצלח. התקווה שזה יקרה היא יומיומית, אבל בין לבין קורים דברים אחרים.

אחד הדברים האלה קרה בדיוק יום אחד לפני השיחה הזו עם אפי. זה היה יום קצת מתעתע, ולתעתועים האלה אחראי רוני, 23, הבחור שלפני חצי שנה התרחק ממני לגמרי ובחודש האחרון התחיל לחפש את קרבתי מחדש. זה קרה דווקא רגע אחרי שאמרתי לו שאולי נשכח מכל הפנטזיות החרמניות ומכל דיבור על סקס ביננו ונשאר ידידים וירטואלים בלבד, כי זה סתם מייסר אותי וזה סתם מעיק עליו. רציתי לסגור את הגולל על הפרשה ששמה רוני, אבל רוני כנראה לא רצה שזה יקרה. לראשונה מזה זמן רב הוא יזם משהו. תהיתי מה הסתתר מאחורי היוזמה הזאת, אבל עמדתי לגלות מהר מאוד...

נפגשתי השבוע עוד פעמיים עם אפי. יומיים אחרי הסטוץ המענג שלנו ואחרי שהתאוששתי מכאב הגב המציק קבעתי עם אפי פגישה שניה, אבל הפעם רציתי משהו שונה, לא סקס. משהו שיקח את הקשר שלנו למקום קצת אחר, למרות של ידידות שכבר הרגשתי שמתחילה להתרקם ביננו אפילו בפגישה הראשונה והסקסית שלנו.

אמרתי לו שאני מרגיש יותר טוב ואפי שמח. "מה אתה עושה מחר?" שאלתי.

"למעשה אני מתחיל לעבוד אחר הצהריים, אבל אולי יהיה לי כמה דברים לסדר בבוקר" אמר אפי.

כבר התחלתי לחשוש שזו סוג של הסתייגות מפגישה איתי, אך החלטתי להתעלם ושאלתי: "בא לך לאכול צהרים יחד לפני העבודה?"

"או, זה יהיה מאוד מאוד מאוד נחמד" הגיב אפי ועד מהרה קבענו את הזמן והמקום.

כשנפגשנו, החיוך הגדול שלו הסיר את כל הספקות מליבי. גם מגע היד המלטפת שלו על גב כף ידי בזמן הנסיעה עשתה לי נעים בגוף ובלב, שלא לדבר על הזקפה שהתעוררה עד שהגענו למסעדה הקטנה על הים. טוב, מסעדה או לא, הייתי חרמן, אבל נשמתי נשימות עמוקות, חיכיתי שהזקפה תרד קצת ויצאנו מהרכב.

זו היתה אחלה ארוחת סושי במסעדה נחמדה על המים. ישבנו צמודים זה לזה בספה נמוכה, נהנים מהשמש האביבית שבאה לה לביקור באמצע החורף המוזר הזה. אפי הראה לי באייפוד שלו תמונות רבות שצילם בטיול האחרון שלו לחו"ל וביקשתי שישלח לי כמה תמונות שמצאו חן בעיני במיוחד. מדי פעם צחקנו ואז אפי נצמד אלי עוד יותר ואפילו התרפק עלי קלות, כששנינו מתעלמים מכל האנשים שנמצאים שם מסביב וכאילו שוקעים בעולם פרטי משלנו. היו גם ליטופים קצרים פה ושם או איזה חיבוק קליל. גם האוכל היה טעים מאוד. היה ממש ממש נחמד איתו שם. כיף אמיתי ורגוע. הרגשתי שאני מוקסם מחביבותו ונעימותו של אפי יותר ויותר, זאת בנוסף למשיכה הגדולה שלי לגופו. גם אפי אהב מאוד את הבילוי הזה איתי ואמר לי שוב ושוב כמה כיף שיצאנו לשם באותו יום יחד.

אחרי הארוחה הלכנו לטייל ברגל בפארק הסמוך. אפי הוא גם איש שיחה נעים ודברן בלתי נלאה. מתלהב כילד מכל מיני דברים קטנים וכשזה קורה, עיניו הכחולות הגדולות ממש מתנוצצות שבא לי באותו רגע לנשק אותן מרוב שמחה. כשהגענו ליד הגן הטרופי ידעתי מה אני רוצה. רציתי למצוא שם איזו פינת חמד נסתרת ולגעת קצת באפי שבקושי יכולתי להתאפק לא לגעת בו בכל השעו ת האלה שהיינו יחד עד אותו רגע. אני מניח שגם אפי רצה, אם כי הוא היה הרבה יותר עדין וחיכה שאני אעשה את המהלך, נראה לי. כשהגענו לשם, בדיוק יצא משם מישהו מעובדי המקום ואמר שהגן סגור עכשיו ואסור להכנס. השער עדיין היה פתוח למרות שלט "הכניסה אסורה" שהיה עליו. חיכינו שהבחור ההוא ייצא מטווח ראיה ונכנסנו לגן בשקט. היה נחמד שם, קריר קצת יותר מהסביבה בגלל כל הצמחיה ושקט לחלוטין. רק ציוץ הציפורים נשמע באויר ואנו צעדנו בבטחה פנימה. כשהיינו במקום שהרגשנו לבד, עצרנו לרגע והתנשקנו ממושכות, עמוק, רטוב וטוב, בדיוק כמו שהשתוקקנו כבר זמן רב. גם החיבוק היה טוב וגם מגע כף היד על גבו של אפי שגלשה גם קצת לליטוף ולישה של ישבנו החמוד שאני כל כך אוהב.

כשסיימנו את הסיבוב בגן הטרופי, השער כבר היה נעול. חייכתי אל אפי והחלטתי לחזור פנימה יחד איתו. "אנחנו ממש לבד עכשיו. כל הגן לרשותנו. אנחנו אפילו יכולים להזדיין פה בלי שום הפרעה אם רק נרצה" אמרתי לאפי והוא צחק והצטרף אלי בשמחה. יכול היה נחמד להזדיין באמצע היום על הספסל בגן הטרופי השומם, אבל לא היה לנו מספיק זמן כי כבר התקרב  הזמן של אפי ללכת לעבודה. פטור בלא כלום אי אפשר, אז מצאנו איזה ספסל במקום נסתר בין העצים, אפי התיישב עלי התנשקנו שוב והתמזמזנו קצת. אפי שלח את ידו וחש בזקפה הברורה שלי במכנסיים וחייך. "רוצה איזו טעימה קצרה?" שאלתי אותו והוא הנהן וחייך שוב. הפשלתי מכנסיים ואפי שלף לי את הזין. ליטף אותו קצת, אמר שהוא חמים ונעים ואז ירד אליו עם פיו החמוד. זו היתה טעימה קצרה, קצרה מדי, אבל כיפית לשנינו. הזין שלי כבר השתוקק לגופו. "אני יכול להרגיש אותך קצת?" שאלתי, ואפי הגיב בחיוב. נעמדנו והפשלתי לו את המכנסיים והתחתונים. נצמדתי אליו מאחור והנחתי את הזין החם והפועם שלי בחריץ ישבנו הבהיר החלק והמזמין. חיבוק חזק, נשיקה מתוקה, חרמנות גדולה והרבה טעם של עוד. הגיע כבר הזמן לזוז. בלא מעט צער התלבשנו, צעדנו עד לשער הנעול וטיפסנו בלי קושי מעליו, יצאנו מהגן והלכנו לרכב. לקחתי את אפי לעבודה וכשהגענו למקום, התנשקנו ברכב, נשיקה קצרה אך רטובה וחמה ונפרדנו זה מזה.

הגן הבלעדי הזה בו בילינו זמן קצר וקסום ביום הזה, הזכיר לי כמובן את השיר הנפלא "הגן הבלעדי"  בביצוען של חוה אלברשטיין וגליקריה:

"ויום אחד כשיתגלה הפתח הסודי,

ודאי נשמח ואז נברח לגן הבלעדי.

ושם נחיה, מה שאומרים - שירים של ערב חג,

וההיסטוריה תחייך ותנמנם בצד.

ממבטך המאוהב תציץ הסקרנות,

ושוב אני אמצא בך תבונה וגם תמימות.

כי בידך אתה תחביא מפתח לליבי,

ולא יהיה אהוב ממך בגן הבלעדי.

לעת ערביים נטייל בגן הבלעדי.

חיות רעות, מדוכאות, יאכלו מכף ידי.

ובידך אתה תחביא מפתח לליבי,

ולא יהיה אהוב ממך בגן הבלעדי."

כבר באותו לילה, מיד אחרי שאפי חזר מהעבודה הוא שלח לי חייכן חמוד.

"היה נפלא להיות איתך היום" עניתי לו.

"ומה לגבי מחר?" שאל אפי והקפיץ לי את הלב משמחה, שהפעם היוזמה להפגש שוב באה מצידו.

"איך אתה עובד מחר?" שאלתי ואפי ענה שהוא עובד אחר הצהרים. אמרתי לו שיהיה לי זמן פנוי בצהריים, אחרי שאסיים את מטלות הבוקר שלי בעבודה.

"נהדר, ומה בא לך לעשות מחר?" שאל אפי.

"האמת שבא לי מאוד לעשות סקס" אמרתי, "היום על הספסל השאיר לי טעם של עוד".

"או, מחרמן... בכיף" אמר אפי.

"מת עליך" אמרתי.

"אתה כל כך חמוד..." אמר אפי וקבע איתי את הזמן והמקום לפגישה שלנו מחר, אשר כפי שציפיתי גם כן היתה הנאה מושלמת...

בימים האלה מאז שהכרתי את אפי קיבלתי גם פניות נוספות, חלקן מבחורים חדשים וחלקם מכאלה שכבר היה לי סקס איתם, אפילו מוצלח, אבל מעבר לשיחה גרידא לא ענין אותי כלום. רק אפי. סיפרתי עליו גם לארי הירושלמי, יזיז הנפש שלי והשיחה איתו הלכה בערך כך:

אחר כך בשיחת טלפון הוסיף ארי שהוא מבין שכרגע אני עדיין באופוריה אז שאקח הכל בפרופורציות. חוץ מזה הוא אמר שסבבה שהפסקתי לרדוף אחרי סטוצים ובחורים חדשים כל הזמן, אבל שאם מישהו בכל זאת יפנה אלי, שלא אחסום כל אפשרות באופן אוטומטי, שלא אתנתק מכולם. הבטחתי לארי שאני עם שתי הרגלים על הקרקע, מודע לכל, מבין הכל ולא חושב יותר מדי רחוק. ארי כמובן שאל מתי אני מגיע לירושלים והבטחתי לו איזה ביקור ידידותי בקרוב.

בגלל היום הכל כך נחמד שעבר עלי ביחד עם אפי, שיר ישן משנת 1963 One Fine Day של The Chiffons:

באופן מוזר משהו, הסיפתח של ה - One fine day  שלי עם אלון, 21,  בשבוע שעבר נותר בבדידות מזהרת. לא עשיתי סקס עם אף בחור אחר וכמעט לא נגעתי באף בחור אחר כל אותו שבוע.

לכמעט הזה אחראי לא אחר מאחר ארי הירושלמי שחגג בשבוע שעבר יום הולדת 26, מה שאומר שכידיד טוב ונאמן [וגם פרטנר לסקס פה ושם] עליתי אליו לאחל לו  Congratulations . כמובן שכשנפגשנו היתה נשיקה ארוכה, חיבוק חזק וכמה ליטופים חביבים, אבל לא מעבר לכך כי מיהרנו ללכת לאכול באיזו מסעדה חביבה במושבה הגרמנית. בין לבין ארי לא יכול היה להתאפק ודחף לי יד ממששת למכנסיים וחפן לי את הזין, והזין אכן  הגיב בזקיפת ראש קלילה למגע היד המוכרת והחביבה עליו.

כל אותו שבוע היו לי שיחות עם לא מעט בחורים מענינים ומושכים, הרבה חרמנות וירטואלית, מלא מחמאות, הרבה פוטנציאל לסטוצים או מעבר לכך, אבל בתכלס נאדה. עונת היובש הלבנה הזאת עמדה להסתיים בתחילת השבוע החדש, עם שני זיונים באותו יום ועם שני בחורים שונים מאוד זה מזה, אבל כל אותו שבוע לא היה לי מושג ירוק על כך...