|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
בגעש עם שני חתיכים
כמו שחשבתי בשיחתי ביום הקודם עם אור, 25, סיימתי את עניני העבודה הדחופים עד הצהרים ויצאתי לכיוון געש. כשהגעתי, המקום החביב עלי בחוף היה, לשמחתי, פנוי והתמקמתי שם. מרחוק ראיתי שני בחורים עסוקים באיזו פעילות, אבל לא ראיתי בדיוק מה הם עושים. תקעתי את השמשיה שלי עמוק בחול ופרשתי את המחצלת. בקושי הספקתי להתיישב כשראיתי שאחד הבחורים מתקרב לכיוון שלי. היתה לי הרגשה שזה אור וכשהוא היה קרוב, ראיתי שצדקתי. הזמנתי אותו להצטרף אלי והוא התיישב בשמחה. אחר כך סיפר לי שהגיע בבוקר, שכבר הספיק לקבל פעם אחת ולזיין פעמיים, ושרק עכשיו סיים לזיין איזה בחור בן 35, בעל גוף מדהים, חטוב רזה חלק בסגנון שאני יאהב.
"הבחור מת לקבל עוד זין והוא מקבל מעולה", אמר לי אור. "אז יאללה, תקרא לו" אמרתי בחיוך וכמה דקות אחר כך אור הלך לדבר עם הבחור. הוא חזר לבד, התיישב לידי ואמר שאולי הבחור יבוא אחר כך. בינתיים כבר התפשטתי גם [אור כבר היה ערום ממקודם] והתחלתי להתחרמן מללטף את גופו השחום והנעים של אור. אור שלח יד והחל ללטף לי את הזין ואחר כך גם ירד לי קצת. בקטנה. הוא עוד לא היה ממש חרמן אחרי שרק זיין, אבל הוא גם אמר לי שלמרות שלושת הזיונים שלו מהבוקר, הוא עדיין לא גמר. אני מכיר אותו. כשאור בראש חרמני, הוא רוצה עוד ועוד זיונים ולכן לא רוצה לגמור. הוא נוהג לשמור את הכוחות שלו לבחור הבא ולזה שאחריו ולזה שאחרי זה שאחריו. רק כשאור מחליט מי יהיה הזיון האחרון שלו לאותו יום, רק אז הוא משתחרר וגומר.
בינתיים ראיתי שהבחור ההוא שאור דיבר עליו ארז את החפצים שלו והתחיל להתקרב אלינו. כשהוא הגיע קלטתי שזה מכר ותיק. דוני, 35, אמריקאי בלונדי חמוד עם גוף הורס של שחיין, שכבר זיינתי כמה פעמים בעבר, אבל לא ראיתי מעל שנתיים. דוני בירך אותי לשלום בחביבות האופיינית לו, אבל כשהצעתי לו להצטרף ולשבת איתנו הוא אמר שהוא הולך להסתובב קצת על החוף ואולי יחזור אחר כך. תהיתי אם לא בא לו עלי. ידעתי שזה אפשרות סבירה, כי הרי הוא זה שהתנתק ממני בזמנו אחרי שפניות שלי אליו נענו כל הזמן ב"עסוק", "עובד", "מתכונן ללימודים", "בסידורים לקראת נסיעה לחו"ל" וכו', עד שהפסקתי לנסות.
אחרי משהו כמו רבע שעה, דוני חזר. הפעם הוא התיישב לידינו ואחרי כמה זמן גם התחלנו לשלוח ידיים זה לעבר זה. היה כייף ללטף את עורו החלק-בהיר-שזוף בגוון ברונזה נאה. גם החלפנו איזו נשיקה קלילה או שתיים. אור אהב את הדינמיקה הזו ביני לבין דוני ועודד אותי להמשיך. רציתי שדוני ימצוץ לי קצת, אבל למרות רמזים שלי, הוא לא עשה שום צעד בכיוון. מסתבר כי היו לו רעיונות אחרים. הבנתי את זה ברגע שהוא נשכב לידי על הבטן, כשישבנו המרהיב כאילו אומר לי ללא מילים: "דפוק אותי!".
התחלתי ללטף לדוני את הישבן ואז השתרעתי עליו, ממקם את הזין בין פלחי ישבנו ונאנח מרוב כייף. גם דוני נאנח. אור התכופף אלי ולחש לי באוזן: "יאללה, תדפוק אותו!" אז לקחתי ג'ל וקונדום. שימנתי לדוני את הישבן והחור, שמתי את הקונדום והחלקתי את הזין פנימה. דוני קיבל אותי בקלות. החור שלו היה די פתוח, לאו דווקא בגלל שאור כבר פתח אותו מקודם. ככה הוא תמיד. התחלתי לזיין. זיינתי חזק. זיינתי עמוק, טחנתי לו את הצורה, כשהוא על הבטן ובדוגי. ואז התכופפתי לאור ולחשתי לו שיביא את הזין לפה של דוני, שימצוץ לו בזמן שאני דופק אותו, ואור עשה זאת והתנשק איתי תוך כדי. אור התלהב כמה דוני מקבל אותי חזק וטוב. אחת הבעיות שלי עם אור היא שהוא קצת בכיין כזה. כשאני מתחיל לזיין אותו חזק, קשה לו או כואב לו. הפעם הוא לא קיבל, אלא רק נהנה לראות מישהו אחר מקבל את הזין שלי, חזק בלי שום קשיים או בעיות, עוד ועוד ועוד.
כשהתעייפתי עשיתי הפסקה ואור החליף אותי והתחיל לזיין את דוני בעצמו. התחרמנתי על המחשבה לזיין את אור בזמן שהוא מזיין את דוני, אבל אור ילל קצת כשהתחלתי לנסות לחדור אליו, מה שהפיל לי את הזין. בתיאוריה זה היה יכול להיות טוב, אבל במציאות לא הלך. אור זיין את דוני עוד קצת והפסיק ואז הלך להסתובב על החוף כדי לצוד בחורים אחרים, ואילו דוני ואני נכנסנו לים לשטוף את עצמנו ולנוח קצת.
התיישבנו בתוך איזו לגונת חוף קטנה בין השוניות. היה לדוני קר בהתחלה אז הצעתי לו שיצמד אלי ואני כבר אחמם אותו. הוא התקרב והתיישב בחיקי עם הפנים אלי. היה סקסי מאוד. התנשקנו וליטפתי לו את הגב עד שהוא הפסיק לרעוד. החום שלי כבר עלה ועלה, לא רק בגוף ודוני צחק כשהרגיש את הזקפה לי מטיילת לו בפתח הישבן ורוצה עוד. "בוא לחוף" אמרתי לו ושנינו ידענו שאנחנו הולכים להמשיך להזדיין שוב.
הפעם היינו לבד. דוני מצץ לי, אבל אמר שכבר קשה לו להחדר שוב אחרי כל הטחינות ממוקדם. הוא נשכב על הבטן ונשכבתי מעליו. התחלתי להתחכך עליו בחריץ הישבן המדהים שלו, בלי להכנס פנימה. דוני נאנק מעונג. שנינו רצינו מאוד שזה ימשך, אבל אחרי כמה זמן הרגשתי שאני עוד רגע מתפוצץ אז התרוממתי מגופו המדהים של דוני והשפרצתי את כל מה שהיה לי. היה מדהים.
אחר כך אור חזר ויצא להסתובב עם דוני על החוף, רצו עוד אקשן החרמנים האלה. אמרתי להם שאני בקרוב צריך ללכת, אז אור
אמר שהם יחזרו עוד מעט. כשהדקות נקפו בלי סימן וזכר לשניהם, יצאתי לחפש אותם. רציתי לומר להם שלום לפני שאני הולך ולשאול אם הם מצטרפים אלי או נשארים, אבל חוץ מזה הייתי סקרן לראות מה הם עושים שם. אחרי כמה מאות מטרים כשהגעתי לאזור הסלעים, ראיתי אותם שם עם שני בחורים. בחור אחד, חמוד דווקא, היה על הברכיים כשהוא מוצץ במרץ את הזין של אור שעומד לפניו. הבחור השני, אמנם צעיר אבל חוץ מזין גדול לא נראה משהו בכלל, ממזמז את הישבן של דוני כשהם עומדים.
אור החביב הזמין אותי להצטרף, אבל משום מה כל הסיטואציה לא חירמנה אותי במיוחד. אולי גם הייתי מרוקן כי רק לפני זמן קצר גמרתי בגדול אחרי שזיינתי את דוני. כך או כך, נעמדתי ליד אור, והבחור שמצץ לו גם מצץ לי קצת, אבל הזין שלי גילה רק ענין בינוני ולא ממש הזדקף כמו שצריך. ליטפתי קצת לאור את התחת, ונגעתי גם קלות בדוני, אבל לא מצאתי את עצמי שם וזזתי הצידה. כמה דקות אחר כך גם אור ודוני חזרו והתקפלנו משם.
התוכנית היתה להוריד את דוני בדרך בתל אביב ולהמשיך לדירתו של אור כדי להתרחץ מכל החול והמלח. בדרך עוד החלפנו טלפונים עם דוני שנראה לי שישמח להשאר בקשר איתנו. כשהגעתי עם אור לדירתו, הוא הדליק את הדוד והציע לי לשתות משהו עד שיתחממו המים. אור סיפר לי שקבע עם החמוד שמצץ לו בחוף שיבוא אליו יותר מאוחר עם עוד חבר פסיבי ושאור יזיין את שניהם. עד שהם יגיעו יעברו שעות ובינתים אני הייתי שם, ואור היה חרמן. הוא התפשט, נשכב ערום במיטה והתחיל לגרגר כמו חתול מיוחם. התיישבתי לידו על המיטה והתפשטתי גם אני.
אור התחיל למצוץ לי מציצת גרון עמוקה וטובה כמו שהוא יודע. נראה לי שהוא אחד המוצצים הטובים ביותר שהכרתי. הזין שלי לא חונק אותו אלא מחליק בקלילות עמוק לתוך גרונו. אני אפילו מפמפם לו את הגרון קצת והוא ממש מחזיק מעמד. גרון עמוק זה אחלה, אבל התחת שלו קסם לי יותר. גם אור רצה את הזין שלי עמוק בתחת, אבל שוב כהרגלו החל לילל בזמן החדירה. נכנסתי קצת ויצאתי. אחר כך נכנסתי שוב. לאט לאט הוא הסתגל והלך, עד שאמרתי לו שהפעם אני רוצה שלא ישמור על הגמירה שלו. אמרתי לו שאני רוצה שיגמור כשאני מזיין אותו, כי מזמן זה לא קרה ושלא יחכה לבחורים שיבואו אליו אחר כך. "אני רוצה לראות אותך משפריץ ואני רוצה שזה יקרה כשאני מזיין אותך" לחשתי באוזנו ואור זרם איתי כמו שצריך.
זיינתי אותו על הבטן ועל הצד וזיינתי אותו בדוגי. הוא נאנק, אבל המשיך לקבל טוב. אחרי שאור הסתגל הוא כבר ביקש ממני לזיין אותו הכי חזק שאני יכול, ואני נעניתי בשמחה. אחרי זמן מה, אור קם נעמד מול השיש במטבח שלו, פסק רגליים והתכופף קצת. הוא חיכה לזין שלי שיכנס בו, אז קמתי וחדרתי לתוכו בבת אחת. אור החניק צעקה קטנה, אבל לא עצר אותי. זיינתי לו את הצורה. חזק, עמוק עוד ועוד, כשאני לוחש לו שאני רוצה להרגיש אותו גומר ולראותו אותו משפריץ. גם הפלקתי לו קצת על התחת בזמן שזיינתי. עוד נגיחה עמוקה וחזקה ועוד אחת, ועוד ועוד, עד שהרגשתי את החור שלו מתכווץ לי על הזין ואור משפריץ ומשפריץ. היה פאקינג טוב.
נכנסתי להתרחץ, התלבשתי, נפרדתי מאור בחיבוק ונשיקה ותהיתי אם אני האחרון שלו לאותו יום או שהוא ימשיך גם אחרי שגמר...
היה יום כייף. יום של התרוממות זין והתרוממות רוח. איכשהו, התרוממות רוח כזו אני חש גם כשאני שומע את היצירה האינסטרומנטלית הבאה. במקור של The Shadows משנת 1962, אבל אני אוהב דווקא את גרסת הכיסוי המהממת של Mike Oldfield משנת 1980, :Wonderful Land
|
נכתב על ידי
,
21/5/2012 15:00
בקטגוריות אוראלי, אינטימיות, אירוטי, אמת, אנאלי, אסוציאציות, בהירים, בלונדינים, גייז, געש, גמירות, הומואים, התפרפרויות, זין, זקפה, חלקים, חרמנות, יזיזות, ים, ימים מאושרים, מוסיקה, משיכה, סטוצים, סקס על החוף, סקס חזק, פגישה, פיתוי, פנטזיות, שחומים, תמונות, תשוקה, אהבה ויחסים, מייק אולדפילד
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
בגוב האריות
הוא לא נמנה על הזן המקובל יותר היום של זמרים יוצרים, אלא היה ונותר זמר בסגנון של פעם שמחפש אחרים שיכתבו לו שירים, אשר עם הזמן ישכח מי חיבר את השיר ומי "רק" ביצע אותו. היתה לי גם איזו דעה קדומה על גידי גוב שהוא כאילו תמיד היה ספיח של דני סנדרסון ושרוב שיריו הגיעו ממנו, בין באופן אישי ובין בתפקידיו כסולן בלהקות שדני סנדרסון הוביל כמו כוורת, גזוז ודודה.
גידי גוב אמנם מבחינת גילו, כבר אחד מאריות השבט, אבל ביום חמישי האחרון, גיליתי גידי חדש. גידי שממש הרים והקסים את הקהל בזאפה הרצליה, כשלצידו רונה קינן כזמרת ליווי וגיטריסטית מעולה בפני עצמה. נהניתי מכל רגע והקהל לדעתי היה צעיר יותר ממה שציפיתי, חברה בני שלושים פלוס מינוס.
שניגשתי לחשוב איזה משלל שיריו של גידי גוב בערב הזה אני הכי אוהב הופעתי שרק אחד מהם היה שיר שחיבר דני סנדרסון ובכך נופצה לי גם הדעה הקדומה ההיא...
בכל אופן, אלה חמשת השירים שאהבתי הכי הרבה, והכבוד גם למחברי המילים והלחנים. שמיעה וצפיה נעימה.
יש אי שם
מילים: יוני רכטר וענת גוב לחן: יוני רכטר
מה יש לי לומר עליו? שיר של תקווה, שיר של חלום, שיר אופטימי שקט ונעים שאני מאוד אוהב.
יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם
יש אי שם מישהו חולם עלייך מישהו אוהב אותך כל כך יש אי שם
אז אל תבכי הלילה ראשך הניחי כאן כוכב נופל מאיר את לילך שואל לאן ומה תבקשי מלמעלה אם זה אותי אז הנה אני שלך מזמן
שיר לך שר שיר עצוב סנטימנטלי שיר שלא משאיר אותך לבד שיר לך שר
השחר מחכה כבר מעבר לפינה השמש מסתובבת עכשיו לעוד תנומה אני מסתכל על פנייך את חלומך מלטפת קרן אור קטנה
יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם.
אני שוב מתאהב
מילים: יונה וולך לחן: צוף פילוסוף
מה יש לי לומר עליו? שיר של שמחה שתמיד מרים לי את מצב הרוח... Wishful thinking?
אני שוב מתאהב משחק עם הלב בלילות בלי שינה שוב לצאת לגינה אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא
אני שוב מתגנב רק לראות מרחוק אם הצער מתוק שוב להיות כתינוק אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא
שם אהבה מחכה ואני עובר או... דרך עצמי דרך עצמך שם אהבה מחכה ואני עובר או... דרך עצמי דרך עצמך
אני שוב מתאהב משחק עם הלב בלילות בלי שינה שוב לצאת לגינה אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה
אני שוב מתבזבז אני שוב מתאכזב בא הולך ועוזב אני שוב מסתובב אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא
שם אהבה מחכה...
הו, Amore, My love
שם אהבה מחכה...
אני שוב מתאהב משחק עם הלב בלילות בלי שינה שוב יוצא לגינה
אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה קורא לה לבוא
אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה קורא לה לבוא
אני שוב מתבזבז מתאכזב עוזב מתסובב...
אין עוד יום
מילים ולחן: צוף פילוסוף
מה יש לי לומר עליו? בעיני זה שיר של "קרפה דיאם" שאומר לי שיש לנצל כל רגע בחיים וליהנות ממנו עד תום...
סתיו ברחובות עובר רוח ערב מפזר שלכת ילדים באור שקיעה מפרקים בחוף טירה הקיץ תם ובין כל מראות התום שם באופק הכתום, סופה רועמת משהו אפל וקר מתלקח ונשבר כבר מאוחר
כי אין עוד יום, אין עוד דקה זה מה שאת אומרת אין עוד יום, אין עוד דקה תמיד ידעת שכבר אין מקום לאהבה ואת לא מוותרת על כל יום, ועל כל דקה
עננים של מלחמה מתקרבים בקול אימה ורעם ציפורים עפות מהר מחפשות מקום אחר - להסתתר ורק ענן אחד לבן מבקש למצוא סימן לקשת ואני חושב עכשיו שאפשר וזה הסתיו - האחרון
כי אין עוד יום, אין עוד דקה זה מה שאת אומרת אין עוד יום, אין עוד דקה תמיד ידעת שכבר אין מקום לאהבה ואת לא מוותרת על כל יום, ועל כל דקה
כי אין עוד יום, אין עוד דקה ואין סימן לקשת אין עוד יום, אין עוד דקה תמיד ידעת שכבר אין מקום לאהבה ואת לא מתחרטת על כל יום, ועל כל דקה
אין עוד יום, אין עוד דקה אין עוד יום, תמיד ידעת אין מקום לאהבה אין עוד יום, אין עוד דקה
נאחז באויר
מילים: חנה גולדברג לחן: עובד אפרת
מה יש לי לומר עליו? שיר של פרידה ואובדן, של תקוות מנופצות וחלומות אבודים, אבל כמה שהוא שיר יפה...
תחת שמיים ריקים נשען על מילים באוויר ביד עוד אוחז את הריח של גופך המקום שנגעת בי שורף ואת אינך
תחת שמיים שחורים עומד מקופל מכאב חוזר לחפש שוב אותך בתוך החשיכה לראות אם את עדיין בוכה ואת אינך
במקום בו עמדת נשאר רק אוויר בלי חמצן ואני עומד נאחז באוויר נאחז באוויר ואת אינך
תחת שמיים שותקים אני מדבר אל הקיר מבטיח לו שוב להשתנות בשבילך ויודע שזה לא ילך ואת אינך
במקום בו עמדת...
אלף כבאים
מילים: גידי גוב ודני סנדרסון לחן: דני סנדרסון
מה יש לי לומר עליו? זה היה שיר הסיום במופע. ההדרן האחרון של כל ההדרנים, ולמרות שהשיר למעשה הוא של להקת דודה שגידי גוב היה רק סולן בה, אני חושב שהוא מזוהה איתו לא פחות מאשר עם דני סנדרסון. זה השיר הכי מקפיץ שהוא שר ואחר הוא הותיר את כל זאפה עם תחושות של "וואוו איזה כייף היה..." :)
אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי, אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי. מלמטה הסולם עולה להתקרב אלי הוא מנסה, מגיע? לא מגיע, לא מגיע.
אלף דוקטורים לא יצליחו לאשפז אותי, אלף דוקטורים לא יצליחו לאשפז אותי, הנה שמה הרופא צועק, מתקרב אלי עם המזרק, מגיע? לא מגיע, לא מגיע.
אלף ספרים לא יצליחו לספר אותי, אלף ספרים לא יצליחו לספר אותי, מספריים מתקרב לראש ת'אוזניים הוא רוצה לחתוך מגיע? לא מגיע, לא מגיע.
| |
חמישה ימים של שכרון חושים
אהבה, אכפתיות ושיתוף הפעולה
אין מילים לתאר את עוצמת חווית הנתינה. אין מילים לתאר את חדוות האהבה, האכפתיות ושיתוף הפעולה שלהם זכיתי מחמישה עשר חברי לצוות במשך חמשת ימי סדנת מהות. עבדנו בהרמוניה מופלאה ביננו, למרות שבקושי הכרנו זה את זה לפני כן. אף אחד כמעט לא קיטר ולא התמרמר על שום מטלה שהוטלה עליו. אם סיימתי את מה שהייתי צריך לעשות מייד ניגשתי לברר אם יש עוד משהו לעשות או שיש עוד מישהו שאפשר לעשות לו, וזה משהו שלא ממש אופייני לי בחיים.
הייתי מתאם בסדנה, שזה איש צוות שאחראי על קבוצה בת חמישה משתתפים שהגיעו לעשות את הסדנה. הייתי האוזן הקשבת שלהם, האדם שעודד אותם לקום ולדבר על מה שעובר עליהם, מה שמציק להם ועל החוויות והתובנות שהם לוקחים איתם מהסדנה. לא הייתי מדריך או משהו כזה כי ההדרכה היחידה היא של מנחת הסדנה איילת סמואל המדהימה. אחד המשתתפים שכל כך התלהב עד שהדביק לה את הכינוי "הקוסמת" באחד הימים בהם הגיעה לבושה בשחור לבן כזה שהזכיר לו בגדי קוסמים. ואולי קרא לה "הקוסמת" גם בגלל האופן בו התנהלה מול כל משתתף ששיתף אותה ואת כולנו במצוקותיו וביד בוטחת לקחה אותו אל נתיב שעשוי להוציאו מהמצב שאיתו הוא תקוע בחיים.
אהבתי כל רגע שהייתי שם וזה משהו מיוחד לחזור לאותה סדנה שעשיתי לפני כמה חודשים, ולחוות אותה שנית, הפעם מהצד של הצוות המסייע. אהבתי הן את הרגעים שרק ישבתי ושמעתי את ההרצאות, הן את הזמנים בהן השתתפתי בפעילויות שונות והן את כל עבודות הרס"ר שעשינו שם. לא בחלתי בשום מטלה. בנוסף להיותנו הצוות שעזר לפעילות של הסדנה ושל המשתתפים בסדנה, היינו גם הגמדים הקטנים שדאגו לרווחתם. כשהם נכנסו להרצאות אנחנו דאגנו לעבור על הלובי בו הם שהו בהפסקות, לסדר, לאסוף ולנקות אותו. דאגנו שחדרי השירותים יהיו נקיים ומצוחצחים, שתמיד יהיה נייר טואלט איפה שצריך, סבון ונייר לניגוב ידיים, שבפינת הקפה תמיד יהיה קפה סוכר כוסות כפיות ומים חמים. דאגנו שיהיה להם נעים ונוח. לא ראינו בכך שום פחיתות כבוד, שאנחנו עושים זאת, אלא עשינו זאת באהבה. רצינו שלא יטריד אותם שום ענין לוגיסטי כזה או אחר וכל כולם יהיו פנויים להשתתף בסדנה ותכניה, כי זה בעצם מה שהיה חשוב.
ביום בראשון של הסדנה חששתי קצת. חששתי איך אתפקד בצורה המיטבית, אבל בראש ובראשונה דאגתי שמא בכלל לא יבחרו בי אנשים להיות המתאם שלהם. חששתי מהרגע שאני אצטרך לעמוד שם על כסא כמו עוד עשרה מחבריי לצוות, להיישיר מבט על חמישים וכמה משתתפים ולקוות שלא תהיה פדיחה ושמספיק אנשים מהם יבחרו בי, כי למשתתפים ניתנה זכות בחירה מי הם רוצים שיהיה המתאם שלהם מתוך חברי הצוות.
פה אני חייב להתוודות על משהו: יש לי פחד קהל או פחד במה. כשאני נמצא במצבים כאלה אני קפוא מדי ואטום מדי ולא מצליח לשדר את המסר של אמפתיה ואכפתיות שנמצאים בי בכמויות גדולות. אני לחוץ, אולי אפילו קצת רועדות לי הברכיים וקשה לי לחייך סתם כך ללא סיבה, למרות שאומרים שחיוך פותח דלתות והוא מגנט רב עוצמה. עמדתי על הכסא והתחלתי להרגיש רעד קל בברכיים. ידעתי שאני חייב לחייך אם אני רוצה למלא קבוצה של חמישה משתתפים שיבחרו בי. לרגע קט לא ידעתי איך לעשות את זה כדי שלא יצא לי איזה חיוך מעושה או מלאכותי, שזה יותר גרוע מלא לחייך כלל. רגע אחר כך התמקדו עיני באחת מחברותי לצוות שעמדה על כסא אחר וחיכתה שיבחרו בה. היא בחורה מקסימה וחייכנית, ואיך שהבטתי בה וראיתי את החיוך שמרוח לה על הפנים חייכתי אליה בחזרה.
המשכנו להחליף חיוכים זה עם זו ולפתע שמתי לב שסביב הכסא שלי כבר מתגודדים שבעה - שמונה בנים ובנות, שזה יותר ממה שצריך. חלק ויתרו כשהבינו שהכמות גדולה מדי, אבל אחד שעוד התעקש להשאר איתי, הובל כלאחר כבוד ע"י מנחת הסדנה לקבוצה אחרת. עשיתי את זה! לא זו בלבד שהצלחתי למלא את הקבוצה שלי, אלא שאנשים עוד נלחמו על הזכות להיות שם. כבר אז ידעתי שאני בדרך הנכונה, והמשכתי למנף את הדרך הזו במשך חמשת בימים הבאים.
למוסיקה יש חלק חשוב בסדנה. היא זו שעוזרת לפורקן ברגעים הקשים והרגישים והיא זו שעוזרת להרים את מצב הרוח לשמיים ברגעים השמחים והמשעשעים. ההכרה שהכל נמצא בעצם בנו, הן הבעיות והן הפתרונות לאותן בעיות. ההכרה בכך שכל אחד מאיתנו הוא בעצם מושלם בדרכו שלו ורק צריך לגלות ולבטא את הפוטנציאל הסמוי בו, זו אחת התובנות שלקחתי איתי מהסדנה הזו. אני מגלה בתוכי יותר ויותר פתיחות והעזה, במצבים בהם הייתי נאטם או נסגר יותר בעבר, יותר שמחת חיים, יותר בטחון, יותר נחישות ומיקוד, וזה רק הולך ומתעצם מסדנה לסדנה.
אחד השירים האלה שמאפיין מאוד את מסרי הסדנה והאווירה שלה, מתגלם בשיר מסוים שהושמע לנו כמה וכמה פעמים ברגעים השמחים והאנרגטיים ביותר בסדנה וזה השיר I am what I am של Gloria Gaynor משנת 1983. שיר שמעצים את הבטחון העצמי, את אהבתנו לעצמנו ואת שמחת החיים שלנו. כי הרי אדם שלא אוהב את עצמו, כיצד יוכל לאהוב אחרים? כדאי להקשיב גם למילים, כי כל מילה זהב:
"I am what I am I don't want praise I don't want pity I bang my own drum Some think it's noise I think it's pretty And so what if I love each sparkle and each bangle Why not try to see things from a different angle Your life is a shame Do you can shout out I am what I am Do you can shout out I am what I am
I am what I am And what I am needs no excuses I deal my own deck Sometimes the aces sometimes the deuces It's one life and there's no return and no deposit One life so it's time to open up your closet Life's not worth a dam till you can shout out I am what I am I am what I am
I am what I am And what I am needs no excuses I deal my own deck sometimes the aces sometimes the deuces It's one life and there's no return and no deposit One life so it's time to open up your closet Life's not worth a dam till you can shout out I am what I am
I am I am good I am I am strong I am I am somebody I am I do belong I am I do belong
I am I am useful I am I am true I am I am worthy I am as good as you I am as good as you
I am I am good I am I am strong I am I am somebody I am I do belong"
רוצה להצליח יותר בחיים? בשביל זה צריך לבחור אחרת...
אם כבר דיברנו על הסדנה, אז רציתי לומר עוד כמה מילים. כולנו חויים בהווה, אך רובנו לא מרגישים כך. בדרך כלל אנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים בעבר או עסוקים בתסריטי העתיד. את הרגעים שבהם אנו חיים באמת, במלוא הביטוי והעוצמה שלנו, אנחנו מכנים רגעי אושר נדירים. בחמשת ימי הסדנה תופתעו לגלות עד כמה פשוט להחזיק ברגעים אלה, לחלוק אותם עם אחרים ולהיות, פשוט להיות!
סדנת מהות מציעה למעשה תחנת עצירה והתבוננות בחיים שלך. היכן אתה פועלים באופן אוטומטי, כיצד אתה מוצא את עצמך חוזר על אותן טעויות, איך אתה מתמודד עם מצבי לחץ ואיך אתהם פותר עימותים.
זו גם תהיה הזדמנות לשאול את עצמך ולענות על השאלה: האם אתה מעז לחלום? האם תנסה להגשים את שאיפותיך? הסדנה מאפשרת לך להבין אילו התנהגויות מעכבות אותך ואילו התנהגויות עשויות להביא לתוצאות אפקטיביות בחייך.
אם אתה לא מוכן לתת לחיים לחלוף על ידך בלי להפיק מהם את המיטב, לך לסדנה הזו. יותר נכון: רוץ !
אם מישהו מכם רוצה לבדוק קצת יותר מקרוב במה בעצם מדובר, הרי הוא יכול להגיע לערב פרזנטציה הקרוב שיערך ביום שלישי 10.1.2012 בשעה 20:00, כשמאוד מומלץ להגיע להתכנסות שמתחילה חצי שעה קודם לכן.
ערב הפרזנציה יערך בבית פריזמה, רח' אפעל 23, קרית אריה פתח תקווה (קרוב מאוד לצומת גהה). תוכלו לראות שם את חמישים משתתפי הסדנה האחרונה שהסתיימה במוצ"ש, למצוא שם משהו מיוחד שהם הכינו לכבוד הערב הזה, לראות את החיוך הנסוך על פניהם, לשמוע את דיבוריהם הנרגשים, לטעום מהכיבוד שבוודאי יהיה שם ולהכנס אחר כך לפרזנטציה עצמה שתועבר ע"י צוות ההנחיה של הסדנה, שיבהירו בדרך מקצועית יותר על מה בעצם מדובר. הכניסה חופשית, אבל אודה למי שרוצה להגיע שישאיר לי הודעה כאן בתגובות או במייל (אין צורך בפרטים או בשמות, רק לציין שהוא או היא מתכוון להגיע) כדי שאודיע לסדנה כמה אורחים צפויים להגיע מהכיוון שלי.
אני מקווה שכמה שיותר אנשים שאני מכיר יעשו את הסדנה הזו. לא רק בשביל ההצלחה האישית ושיפור איכות החיים שלהם, אלא גם כדי שנוכל להתקדם ליצירת עולם שעובד לכל אחד מתוך אהבה, אכפתיות ושיתוף פעולה.
|
נכתב על ידי
,
9/1/2012 10:54
בקטגוריות אושר, אכפתיות, אמת, אסוציאציות, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בין תדמיות למציאות, הגשמה, העזה, הרהורים, התמדה, חום אנושי, חופש, חלומות, ימים מאושרים, לא חשוב הגיל, מוסיקה, מצב רוח, סדנה, ספונטניות, עזרה, עידוד, פנטזיות, שחרור, שמח, תובנות, תמונות, תקווה, אהבה ויחסים, אופטימי, התרגשות, הקשבה, בטחון עצמי, ערך עצמי, גלוריה גיינור, שיתוף פעולה, חדוות הנתינה
הצג תגובות
הוסף תגובה
1 הפניות לכאן
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פילבוקס ב-11/1/2012 09:34
|
דפים:
|