פילבוקס

בזמן האחרון אני מרגיש שאני הרבה יותר אוהב את עצמי מאשר בעבר, הרבה יותר מרוצה מעצמי ומחיי (חוץ מכל הדברים שעדיין מציקים לי, כמובן). צ'ארלי צ'אפלין פעם אמר את הדברים הבאים על אהבה עצמית ומצאתי בהם הרבה מקום להזדהות:

כאשר אהבתי את עצמי באמת

הבנתי שתמיד בכל הזדמנות

אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה

ואז יכולתי להרפות.

היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית"

.

הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.

היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".

והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.

היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".

למרות שידעתי שזה לא הזמן

או שאותו אדם עדיין לא מוכן.

אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.

היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".

מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.

בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".

היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".

חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,

הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,

ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.

היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,

מה שאני אוהב, בקצב שלי,

היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת

הבחנתי שהחשיבה שלי

יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,

אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,

היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי

ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.

אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים.

Happiness

More or less

It's just a change in me

Something in my liberty

Oh, my, my

Happiness

Coming and going

I watch you look at me

Watch my fever growing

I know just where I am

But how many corners do I have to turn?

How many times do I have to learn

All the love I have is in my mind?

  ואת השיר עצמו אפשר לראות כאן: