הערת המחבר: בסיפור האירוטי הבא ישנם אלמנטים של מין במשפחה. מי שז'אנר זה אינו לטעמו מתכבד לעבור למקום אחר.
למעבר לפרק א' לחץ כאן.
הדר
הדוקטור פטפט את עצמו לדעת ואני רק רציתי לזיין. האמת שרציתי לזיין את ריקו, אבל גם האדמס הזה מספיק טוב. בגיל הנכון, בנוי לא רע, חבל שהוא לא יותר שחום כמו ריקו, אבל מילא, הוא לפחות גבר אמיתי. הורדתי את הבגדים והתקרבתי אליו. הוא המשיך לפטפט על תאורית ההעתקה מדמותו של ריקו אליו אבל אני רציתי להעתיק רק את הזין שלי לתוכו ואת השפתיים שלי אל פיו הלח. הזין כבר עמד לי זקוף לגמרי כשהגעתי לד"ר אדמס והדבקתי לו נשיקה שסכרה את פטפוטיו אחת ולתמיד והתחלתי להפשיט אותו. אחרי שהוא היה ערום לגמרי, נטלתי לידי את בקבוק ה- KY שהוא הגיש לי ואת הקונדום, כופפתי אותי על השולחן והתחלתי לזיין.
שנינו שכחנו מכל הקשקושים הסרוגייטים האלה והתחלנו להתמכר לתחושה המשכרת של הזין בן ה- 17 שלי החודר לישבן בן ה- 31 שלו עוד ועוד. היה לו ישבן גמיש ומוצק, לא רופס בכלל. במבט מאחור נראה צעיר הרבה יותר מגילו וזה היה טוב. גם הישבן של ריקו הגדול נראה כך, בפעם האחרונה שהצצתי לו במקלחת. עצמתי את עיני והתחלתי לדמיין לעצמי שריקו נמצא מתחתי ושלישבן השחום שלו אני חודר שוב ושוב עד שהרגשתי את הלחץ בביצים הולך ומתגבר וגמרתי בפיצוץ.
רגעים ספורים אחרַי, גמר גם הדוקטור המהולל שפיו מלמל משהו לא ברור שנשמע כמו "הו עומ.. עומ.." מלווה בנשיפות אויר יחד עם ההברה האחרונה הבלתי ברורה. אחר כך, כשהתלבש, שאלתי אותו מה הוא אמר, אך הדוקטור סרב לספר "זה לא מקצועי מצידי לספר לך" הוא אמר, כאילו מה שעשינו לפני כמה דקות היה מקצועי כל כך. סיימתי להתלבש ופניתי לדלת כשד"ר אדמס אמר לי "תגיד לאחיך לחכות חמש דקות לפני שיכנס, אני צריך זמן להתארגנות".
ממש זמן להתארגנות, הוא צריך. זמן להתחרמנות אולי, בשביל שיוכל ליהנות מזיון עם הוד, החרמן הזה שאוהב להזדיין עם צעירים. עלאק סרוגייט ועלאק תרפיסט, מה שכן היה לו תחת טוב.
ד"ר אדמס
זהו זה. עשיתי את זה. מכרתי בנזיד עדשים את כל העקרונות שלי. את כל המקצועיות שלי, בשביל מה? אולי הדר והוד יחשבו שזו סתם חרמנות של גבר מתבגר לגופו של צעיר בן 17, אבל זה לא כך. כבר עברו לי בקליניקה לא מעט צעירים ועם אף אחד מהם לא עשיתי את זה ואפילו לא חשבתי לעשות את זה. חיפשתי. כבר שנים שאני מחפש מישהו שיזכיר לי אותו. עד שהם הגיעו וכל כך הזכירו לי את דמותו של מי ששינה את החיים שלי לתמיד בגיל שש עשרה וחצי. את הזכרון החמקמק הזה ניסיתי לשחזר. להשביע את הגעגועים הבלתי פוסקים שלי אליו. היה לנו משהו קסום וחד פעמי בגיל שש עשרה וחצי, משהו שהבהיל את שנינו, כנראה, אז התרחקנו והדחקנו, עד שהיה מאוחר מדי כי קצת לפני הצבא חזרתי עם הורי לאמריקה ומאז לא ראיתי אותו יותר. צמד התאומים השחומים האלו הזכיר לי אותו במשהו חמקמק שלא יכולתי לשים עליו את האצבע, אבל משהו שבהחלט היה שם. נשמתי נשימה עמוקה, סידרתי את הזין במכנסיים והחלטתי לקרוא להוד, להגשים משהו שכבר 14 שנים אני מחכה שיקרה אבל מעולם לא הספקתי. לזיין אותו. יותר נכון את תחליף הסרוגייט שלו, כך חשבתי על הוד כשנכנס, באיפוק רב ובלי התפשטות ספונטנית כמו אחיו התאום ופשוט התיישב מולי על ספת הטיפולים.
הוד
אחי יצא מחדר הטיפולים עם חיוך גדול על פניו. שאלתי אותו איך היה והוא ענה "סבבי בבי". כששאלתי מה קרה בדיוק, סרב לפרט, שלא כהרגלו, ורק אמר "חבל לי לקלקל לך. תכנס, תזרום עם זה ותראה מה יהיה. אני בטוח שיהיה לך כיף". אז נכנסתי והתיישבתי על הספה.
"תעצום את עיניך ותחשוב שאני ריקו" אמר לי ד"ר אדמס "תאמר לי עכשיו איך אתה מרגיש ומה אתה חושב עלי, כלומר על ריקו".
"אני אוהב אותך ריקו. אני כל כך רוצה שתשים לב אלי, לא רק כשיש לי בעיות. שתיגע בי, שתלטף אותי. אני רוצה להרגיש את הידיים שלך" אמרתי מדמיין לעצמי את כל החלומות הרטובים שלי עליו. ד"ר אדמס התיישב לידי בשקט והתחיל להפשיט לי את החולצה וללטף את הגב והבטן בעדינות "תמיד רציתי ללטף אותך הוד, אבל קצת חששתי. אתה כמו אחי הקטן. זה לא נראה לי מתאים" אמר ד"ר אדמס בתור ריקו והמשיך ללטף מטה ומטה לתוך המכנסיים.
"כן, ריקו, תוריד לי את המכנסיים. תיגע לי בזין" אמרתי לו והדוקטור הממושמע פתח לי את הרוכסן, הוריד לי את המכנסיים ושלח את ידו לתוך תחתוני לתפוס את הזין המתעורר שלי. "איזה זין יפה יש לך אחי" אמר הדוקטור והוסיף "ואני מת להכניס את הזין הזה לפה שלי..."
"תכניס ריקו, תכניס" אמרתי בהתמסרות מוחלטת להזיה הסרוגייטית הזו בעיניים עצומות והתמכרתי לתחושת לשונו המרפרפת ופיו הלח של ד"ר אדמס שנטל את הזין שלי בין שפתיו ואני חושב כל הזמן על ריקו.
ד"ר אדמס
הכל התחיל לפי התוכנית. הזין של הוד כבר היה מונח לי בתוך הפה והוא שקע להזיות שפיו של ריקו, מי שתמיד היה בשבילו כמו אח גדול, הוא זה שעושה לו את זה. גם אני שקעתי בהזיות שלי שהשליכו אותי חזרה לזכרונות מסוף התיכון. לא היה לי ספק שערגנו זה לזה, אך אז היתה תקופה אחרת והמוסכמות החברתיות היו הרבה יותר כבדות, לפחות בשכונה בה גרנו. נלחמנו בתשוקות שלנו עד שכבר היה מאוחר מדי. מענין איפה הוא היום חשבתי וגלגלתי את שמו בלשוני עם הריש הגרונית, שהשתמשתי בה אז כשרציתי להקניט אותו, אבל אז הוד התחיל לפמפם לי את הפה וחוט המחשבה נקטע מחדש. עצרתי אותו לפני שיתלהב יותר מדי ויגמור ושאלתי אותו בתור ריקו: "חוץ ממציצה, מה עוד אתה רוצה שאני אעשה לך, אחי?"
הוד הפסיק לזיין לי את הפה ואמר: "אני רוצה שתתפשט ותשכב עלי. אני רוצה להרגיש את חום הגוף שלך ואני רוצה שתזיין אותי, ריקו". בלעתי את הרוק שהצטבר לי בגרון מרוב התרגשות לקראת מה שהולך לקרות ועשיתי בדיוק מה שהוד אמר. ההזיה שלי הלכה להיות מושלמת. מאז שהייתי בן 16 וחצי רציתי לזיין אותו, אבל אז, לפני שנים רק אני קיבלתי ממנו זין. בלילה אחד היה לי זין אחד של השפלה ועוד אחד של אהבה, אבל לזיין אותו לא הספקתי למרות שכל כך רציתי. ההזיה על מה שיכול היה להיות אז התערבבה לי עם המציאות.
במציאות הזאת אני והוד היינו ערומים לגמרי, רגע לפני הזיון המיוחל. הוד שכב על הגב כשטיפסתי עליו והשתרעתי עליו עם כל אורך גופי, חש גירוי מכל מגע בכל פיסת עור של גופינו החמים והצמודים זה לזה. שוב חשבתי על העבר ועל תחושת הפספוס שאני סוחב איתי כבר שנים. אני צריך פעם לחזור לאיזו חופשת מולדת ולחפש אותו. אולי להכנס לאתר של חבר'ה באינטרנט ולראות אם יש איזה מידע עליו, לדעת מה קורה איתו היום בכלל. הוד הוא תחליף נהדר, אבל רק תחליף לתשוקות שלא מומשו, חשבתי כשהפכתי אותו על הבטן והלכתי לממש סוף סוף את תחליף התשוקה הסרוגייטי הזה.
הוד
ידעתי שזה לא ריקו, אבל נהניתי בכל זאת. ד"ר אדמס היה עדין איתי ולקח את הזמן לאט לאט, בדיוק כמו שאני אוהב. הוא היה גבר בוגר ומנוסה אז עצמתי את עיני שוב ודמיינתי שריקו הוא זה ששרוע עלי, שריקו הופך אותי על הבטן ושהזין של ריקו מחפש את דרכו לתוכי, בנועם באהבה ובפינוק איטי שלא נגמר. הדוקטור הלביש את הקונדום העדין שלו ומרח ג'ל. כיפת הזין שלו כבר התחילה לפלס את דרכה האיטית לתוך הישבן הצעיר שלי.
ידעתי שזה יכאב, לפחות בהתחלה, אבל קיבלתי את הכאב באהבה, כאילו זה ריקו המזיין אותי עם הזין הגדול והעבה שלו. הדוקטור החל להתלהב יותר ויותר וגם הגרוי שלי התרומם לשמיים עם כל חדירה של הזין היפה שלו לתוכי.
"כן, כן, תפתח אותי, תעשה את זה בשביל ריקו" אמרתי לו מיחל שהפעם הבאה תהיה באמת עם ריקו ושאז כבר לא יכאב לי כל כך. הדוקטור התחיל לדהור במהירות, משפד אותי שוב ושוב עד שגמר וצעק "כן, כן, עומרי, סוף סוף". מתחרמן עלי עם איזה עומרי שהוא דלוק עליו כנראה, חשבתי, ואז הרגשתי את החמימות מתפשטת בתוכי ובמחשבה אחרונה על ריקו שהזין שלו נעוץ בתוכי גמרתי בעצמי בעוצמה רבה על הספה.
ד"ר אדמס
לא יכולתי להתאפק וזעקתי את שמו של עומרי כשגמרתי בתוך הוד. עומרי שרציתי לזיין ולגמור בתוכו כבר אז, לפני שנים. נבהלתי מעצמי. אולי הוד שמע מה זעקתי? אבל בעצם מה זה משנה? מה לו ולעומרי אפלבאום שהכרתי בגיל 16, 17? שום קשר. אחרי שהם הלכו, התנקיתי, התלבשתי ואווררתי את חדר הטיפולים מהריח הכבד של הסקס לפני שקראתי למזכירתי.
"לשבוע הבא" אמרתי לה "אני רוצה שתקבעי לי פגישה עם האבא...סליחה האח הגדול של התאומים, מר ריקו תפוח, ומיד לאחריו תור נוסף להוד והדר. עברתי איתם מספיק טיפולים והגיע הזמן לשיחת ביניים איתו על התקדמות הטיפול".
המזכירה יצאה מהחדר ואני שקעתי בהרהורים מה אני הולך לומר לריקו הזה. השבוע חלף במהירות וכל יום שעבר הלך וקרב אותי לרגע המכריע ולשאלה הבלתי פתורה שהתחבטתי בה: מה לומר למר תפוח על הטיפול שלי בתאומים. ההתלבטות הזו נמשכה גם כשהגיע מועד הפגישה והשעון כבר הראה על השעה חמש. מזכירתי זמזמה לי באינטרקום, אז אמרתי לה שאני מתעכב עוד כמה דקות והמשכתי להתלבט. בסופו של דבר אחרי שמר תפוח נכנס כמו רוח סערה לחדרי, כל ההתחבטויות האלה היו מיותרות והענינים התנהלו באופן שונה לחלוטין מהמצופה.
ריקו
"שלום, אני ריקו תפוח. יש לי תור לד"ר אדמס לשעה חמש" אמרתי למזכירתו כשהגעתי לקליניקה שלו כמה דקות לפני השעה חמש.
"תמתין בבקשה. תיכף הדוקטור יתפנה" ענתה מזכירתו כשהצביעה על כסאות ההמתנה." אפשר להציע לך משהו לשתות בינתיים? קר או חם?"
"רק מים קרים, תודה" עניתי. השעה חמש כבר הגיעה והמזכירה אמרה לי שהיא מצטערת אבל הדוקטור יתעכב מעט.
"מה ה- S מסמלת?" שאלתי אותה כדי להעביר את הזמן כאילו ענין אותי שמו הפרטי של ד"ר S. Adams.
כששמעתי את התשובה, האדמה התחילה לרעוד מתחת לרגלי.
"סיימון" היא ענתה "ד"ר סיימון אדמס. הוא ישראלי לשעבר, אתה יודע."
"סיימון אדמס? ישראלי בשם סיימון אדמס? מה הוא שינה את השם או משהו? אולי במקרה השם הקודם שלו היה פעם אדמוני?"
"איו לי מושג, אני לא מכירה אותו כל כך טוב, אבל נדמה לי שהישראלים קוראים לו שימון" אמרה המזכירה אבל אני כבר הרגשתי שאני הולך להתפוצץ. הגיל. השם אדמס הדומה כל כך לאדמוני ושימון. שמעון. שימי שלי. אוי שימי, שימי, זה אתה? גלגלי המוח שלי דהרו קדימה מרוב מחשבות על שימי ועל ימים שעברו ללא שוב. לא יכולתי לחכות עוד רגע אחד נוסף לפני שאבדוק זאת אחת ולתמיד, אז קמתי ושעטתי לתוך חדרו של הדוקטור, למרות נסיונותיה הנואלים של מזכירתו הנאמנה לעצור אותי.
פתחתי את הדלת בסערה ומבט אחד הספיק כדי לדעת את האמת. נראה לי שגם הוא היה נסער אבל הכרחתי את עצמו לומר למזכירתו בשקט "זה בסדר, הוא יכול להכנס". הוא נותר מאחורי השולחן המגונן. מגונן ממה? ממי? ממני? הוא החליף צבעים ונראה לי שמרוב התרגשות לא יכול היה להוציא הגה מפיו.
התעשתי ודיברת ראשון: "סיימון אדמס? איזה סיימון אדמס ואיזה נעליים. שימי. שימי אדמוני. אני לא מאמין. שימי מבי"ס נוה אתרוגים. שימי." אמרתי ולא יספתי כשהתמוטטתי על הספה חסר אוויר מרוב התרגשות.
"ריקו תפוח, כן, בטח" אמר שימי והביט בי בערגה "עומרי אפלבאום. עומרי. עומרי. עומרי. מאיפה הריקו ומאיפה התפוח הזה מאיפה?" שאל כשהתיישבתי לידו על הספה מניח יד מתגעגעת על רגלו הסמוכה כל כך לרגלי.
"היה לי חבר אמריקאי שלא הסתדר עם השם שלי עומרי, אז עשה לי מזה ריקו והכינוי הזה נדבק לי מאז ואת האפלבאום עִבְרָתִּי בצבא. כבר שנים שאף אחד לא קורא לי עומרי חוץ מההורים. הם מתעקשים."
"עומרי" אמר שימי והיה כל כך נעים לשמוע את שמי מתגלגל על לשונו כאילו לא חלפו כל אותן שנים. "עומרררררי" אמר בריש גרונית מתגלגלת, כפי שנהג אז, לפני שנים, כשרצה להקניט אותי, וגם הפעם זה עבד ושנינו התפרצנו בצחוק. ידו לא חדלה מללטף את רגלי והתמכרתי לליטופים האלה שלו, למגע ידיו ולשפתיו שנצמדו מהר לשפתי, מנסות לגשר על פערי הזמן. כבר לא היינו נערים בני שש עשרה וחצי שלא יודעים מה לעשות עם עצמם. היינו גברים בוגרים והסתכלנו זה בעיניו של זה מחפשים את האהבה האבודה שאולי עדיין היתה שם. הריגוש והמשיכה עוד היו, ללא ספק. רק תחושת ידו של שימי על רגלי הספיקה כדי לדעת את זאת בבירור כאילו לא חלפו 13, 14 שנים. אבל האם יש משהו מעבר לכך? ימים יגידו, אבל בינתיים מסתבר שהיה לשימי עוד משהו להגיד.
שימי/ד"ר אדמס
"יש לי משהו לספר לך, שעלול להרגיז אותך, עומרי, ואני לא יודע איך לעשות את זה בדיוק" אמרתי.
"פשוט שוּט" ענה עומרי שלא חדל ללטף לי את העורף בידו האחת ואת חיטובי פני בידו השניה, כאילו מנסה לקבע את הצורה בקצות אצבעותיו.
אחזתי בשתי ידיו, הסרתי אותם ממני ואמרתי לו: "אני חייב שתפסיק לגעת בי לכמה רגעים כי אני רוצה להסביר לך משהו חשוב".
"אוקיי" אמר עומרי בחוסר חשק ושילב ידיים בתנוחת המתנה.
"אתה יודע מה זה סרוגייט?" שאלתי.
"כן, מה הקשר?" שאל.
"אז זהו. במהלך הטיפול בדחפים של הוד והדר הגעתי למסקנה שרק טיפול של סרוגייט יכול לסייע להם לפרוק את הדחפים או להסיט אותם לכיוונים שימנעו עבריינות כמו הטרדה מינית או כפיית עצמם על אחרים."
"אבל הם הואשמו בהטרדה מינית של נער, אז מה אישה שמשמשת כסרוגייט יכולה לעזור כאן?" שאל עומרי שעדיין לא הבין.
"נכון. אישה לא תעזור. לכן היה צורך להשתמש בסרוגייט גבר" אמרתו לו ולסתו התחתונה נשמטה מרוב תדהמה.
"אתה רוצה לומר ששלחת גבר להזדיין עם האחים שלי?!" זעק עומרי בלא מעט בכעס "מי הרשה לך לעשות את זה בכלל?! זה לא חוקי !!! הם ילדים בני 17 בסך הכל !!!"
"קודם כל תרגע ואל תשכח שהם לא ממש האחים שלך. לא עשיתי שום דבר לא חוקי. אתה בעצמך חתמת על טופס ההסכמה ובסעיף 17 שם כתוב שאחת האפשרויות לטיפול מיני זה טיפול באמצעות סרוגייט."
"אבל חשבתי שהכוונה לסרוגייט בחורה. שתלמד אותם איך לעשות סקס כמו שצריך. עם נשים, בלי להטריד נערים צעירים. לא סרוגייט שיהפוך אותם להומואים !"
"הומואים כמו שאנחנו היינו?" עניתי "אתה כועס עליהם או על מה שאנחנו עשינו כשהיינו בגילם?" הטחתי בו את התשובה הניצחת שסתמה לו את הפה רק לרגע ואז נזכר לשאול: "רגע, מי היה הסרוגייט הזה בכלל? אני מקווה שהוא השתמש בקונדום, שלא הדביק אותם במחלות או משהו. מי זה היה, שימי? אני חייב לדעת. ולמה בכלל הם היו צריכים סרוגייט גבר? מה המטרה של כל הטיפול המוזר הזה?"
"אני אענה לך דבר דבר. רק אל תתפרץ לי כל רגע" אמרתי.
"בסדר" אמר עומרי שהתחיל לעכל את הרעיון, אך לא ידע שיש לו עוד הרבה מה לעכל.
"קודם כל הסיבה לצורך בסרוגייט היא אתה."
"אני?" התפרץ עומרי "מה אני קשור לזה?"
"הבטחת שתשב בשקט בלי להתפרץ אז תיתן לי להסביר" אמרתי ועומרי חזר לשתוק.
"אתה אולי לא יודע אבל הוד והדר דומים לך מאוד למרות שהם לא אחיך הביולוגיים, ולא רק מבחינה חיצונית. לא רק שהם דומים חיצונית לאיך שאני זוכר שנראית בגיל 17 או 18, אלא ממש כמוך הם גילו בתחילת גיל ההתבגרות שהם לא ממש נמשכים לבנות.
"אתה בא להגיד לי שהוד והדר הם גייז?" התפרץ עומרי.
"אני עוד לא יודע עד כמה הם סגורים על עצמם לגבי משיכה לבנים באופן כללי, אבל למישהו מסוים בהחלט כן." אמרתי.
"מי? מי זה הבן זונה שאני צריך לפוצץ לו את הפרצוף שיעזוב את האחים שלי במנוחה, תגיד לי מי?" התפרץ עומרי שוב.
"אתה עומרי. כן אתה. אתה הוא מושא תשוקותיהם הכמוסות כבר שנים. ואם יורשה לי לומר, אני ממש יכול להבין אותם כי גם לי זה קרה כשהייתי בגילם. אז הייתי חייב לתת להם פורקן לדחפים הבלתי ממומשים האלה עם סרוגייט בוגר לפני שיוציאו אותם על איזה נער אחר באיזו הטרדה מינית או אונס, חס וחלילה." עניתי לעומרי הנדהם.
הבעות מהבעות שונות התרוצצו על פניו של עומרי אחרי ששמע את הבשורה על תשוקתם הנסתרת של התאומים אליו: הפתעה, עצב, כעס ובסוף אפילו איזה חיוך קטן ומבע של שביעות רצון. אולי זה היה לו ליטוף לאגו, אבל זה לא כל כך מפתיע. התאומים היו צמד נערים נאים ביותר ואם הם לא היה מרגיש כלפיהם כאח בוגר בגלל הפרוייקט הזה שלו, הוא בטח מזמן היה מבחין ביופי הזה שמונח לו מתחת לאף.
"נו, ומי היה הסרוגייט" שאל עומרי אחרי שהצליח לעכל את הידיעה המרעישה ביחס לתאומים. אני רוצה לראות אותו. אני רוצה לדעת מי זה החרמן המבוגר שהזדיין עם ה"אחים" הצעירים שלי. אם הוא הכאיב להם או משהו אני כבר אזיין לו את הצורה, שימי, מילה של עומרי".
עומרי
"כבר זיינת לו את הצורה, עומרי, לפני 14 שנה. אתה מביט בו" אמר שימי "והאמת שהיינו סרוגייט הדדי זה לזה. הם חשבו עליך וגם אני חשבתי עליך כל הזמן של הסקס איתם".
הרגשתי שהדם עולה לי לראש והתפרצתי בזעם: "אתה, שימי? אתה? איך העזת? אתה בכלל התרפיסט ולא הסרוגייט. לא יכול להיות שזה בסדר. מה רצית לזיין אותי אז הלכת וזיינת אותם ?!" צעקתי עליו שוב בתסכול ואולי אף בקנאה מסוימת יותר מאשר בכעס. תסכול על השנים האבודות שלנו ועל תשוקה כבושה ומודחקת וקנאה על שהם הצליחו לזכות ממנה גדושה של משהו שאצלי היה רק חד פעמי, זיונים עם שימי.
"כן, עומרי. אני גם סרוגייט בהכשרתי. זה אולי חוקי, אבל מסריח. אולי גם לא ממש אֵתי. אבל כשראיתי אותם מולי, כאילו עומרי בן ה- 17 קם מולי לתחיה. איבדתי את העשתונות ואיבדתי את השליטה על עצמי. אני מצטער עומרי, תמיד היתה לך השפעה מאגית עלי. אתה זוכר מה קרה אז אחרי שנאנסתי והזעקתי אותך? אתה זוכר את האהבה? אתה זוכר את הזין שלך מתחכך בישבני הפצוע ונזהר שלא להכאיב לי, עד ששנינו גמרנו?" שאל שימי. "אחר כך כשידעתי שאנחנו נוסעים לאמריקה לא הייתי מסוגל לומר לך שאני נוסע. אהבתי אותך כל כך וכנראה שאני עדיין אוהב, ברוב טמטומי."
הסתכלתי בשימי כשתחושות שונות מתערבבות בתוכי. ערגה, תשוקה, כמיהה ואולי גם אהבה, לשימי ולאהבת הנעורים הקצרה מדי שלנו, שלא העזנו להמשיך איתה הלאה. הרגשתי איך כל הכעס שוכך והאויר יוצא מהבלון הנפוח הזה של 'לכעוס על שימי'. איך אני יכול לכעוס עליו בכלל? על שימי? או, שימי שימי, חשבתי ברוך מה עשית לי? מה עשית לכולנו? הבטתי בו שוב. בגבר הבוגר והמיוחד הזה, שהיה גרסה משופרת של הנער שכל כך אהבתי אז ולא ידעתי איך. נגמרו כל ההתלבטויות וכל הרגשות הסותרים והמבולבלים שסערו בתוכי וגמרתי בדעתי מה עלי לעשות. פתחתי את פי לראשונה מזה דקות ארוכות ואמרתי לו במתק שפתיים: "אז מה דעתך להרגיש את האהבה של הגוף שלי שוב, שימי?"
שימי
חייכתי, התפשטתי וגם עומרי התפשט. רגע לפני שהתמסרנו זה לגופו של זה נשמע זמזום האינטרקום של מזכירתי שאמרה: "ד"ר אדמס, אני הולכת הביתה עכשיו, אבל הוד והדר הגיעו ורשום ביומן שיש להם תור לשעה שש, מה לעשות?"
"תגידי להם שהם יכולים להכנס עוד רבע שעה, ואת יכולה ללכת כבר עכשיו, להתראות" אמרתי ושנינו חייכנו במחשבה על מה שהולך לקרות עכשיו.
"אתה בטוח שזה בסדר?" שאל עומרי כשראשו מוטרד על כך שעוד רבע שעה יכנסו לחדר הוד והדר ויראו אותנו בתנוחה שאינה משתמעת לשתי פנים.
"בטוח, וזה גם יעזור לטיפול שלהם" אמרתי והתחלתי למשוח לו את הגב בקרם גוף ריחני ומהגב המשיך לכפות הרגליים. אחר כך החלו ידי הרכות לעלות באיטיות מלמטה למעלה, מתעכבות ארוכות על שריר התאומים שלו ומרפות את נוקשותו הרבה בתנועות עיסוי עדינות עם כל הקרם הזה. שימי התחיל להתרגש יותר ויותר מהטיפול העדין והאוהב הזה שקיבל ממני. לא ידענו הרבה רוך בסקס היחידי שחווינו זה עם זה לפני כל כך הרבה שנים. הפעם זה היה הפיצוי. "תיקון עולם" כמו שזה נקרא בקבלה שהתחלתי ללמוד בזמן האחרון, בין תורנות לתורנות. שימי עמד לעשות תיקון עולם ללב השבור שלי ולזין העורג שלו. תיקון עולם הזה נע במעלה הרגל שלי, עקף את הביצים ועלה, עם מנה נוספת של קרם, לעבר לחיי ישבני הממתינים.
זה היה מושלם. בדיוק כמו שדמיינתי כבר 14 שנים ארוכות. כשבאתי לעומרי לחפש קצת נחמה. הפעם אני אוהַב אותו כמו שתמיד רציתי והוא לא נתן לי. הפעם אני הוא זה שהולך לזיין. ידַי החליקו על ישבנו הרך של עומרי בתנועות עיסוי מעגליות נעימות ואיטיות.
"אני אוהב את העיסוי שלך" אמר עומרי לפתע "אני ממש מתחיל להתמכר לזה".
"ששש..." אמרתי לו "בלי דיבורים" והמשכתי בשקט ובנחת לתת לו את עיסוי האהבה שלי, שהתחיל לגלוש לתוך החריץ שכה השתוקקתי אליו.
הפרדתי בידי את פלחי ישבנו, נטלתי מנת ג'ל סיכוך והתחלתי לעסות לאורך החריץ עד שאצבע אחת המשיכה ישר לתוכו. עומרי נאנק לרגע ואז אמר "שימי, או שימי. אתה יודע שאני אקטיבי, אבל ממך אני מוכן להכל" ואז נרגע. הכנסתי עוד שתי אצבעות והתחלתי לעסות אותו מבפנים. עומרי התפתל מהנאה והתחיל למלמל "אני לא יכול יותר. נו כבר שימי, נו כבר". שיתחנן, חשבתי. הוא מת לקבל את הזין שלי, האקטיבי הזה, אבל אחרי שחיכיתי לזה 14 שנים שיחכה גם הוא קצת. הייתי מת כבר לתקוע את הזין לתוכו וזהו. הזין שלי כבר כמעט היה משותק מגודש הדם שמילא אותו לזקפה עצומה כבר דקות ארוכות ללא כל פורקן, אבל משכתי את הגירוי עוד ועוד ככל שיכולתי.
אחרי דקות ארוכות, הלבשתי על עצמי את הקונדום הדקיק והרגיש ומרחתי עליו שכבת ג'ל הגונה וגם על ישבנו של עומרי שחיכה כל כך לזין שלי. נשכבתי עליו והצמדתי את הזין לחריץ המשומן. לא חדרתי, אלא רק החלקתי אותו מעלה מטה, מטריף את עומרי עד בלי די ומושך את האיפוק שלי עד הקצה.
"בפנים, בפנים" גנח עומרי וניסה להרים את ישבנו כדי לקלוט את הזין לתוכו. הבטתי על השעון וכשראיתי שהגיע הזמן התחלתי בחדירה, אבל רגע לפני כן הושטתי את ידי לרדיו דיסק שהיה מונח לידי והפעלתי את המוסיקה עם הדיסק של לד זפלין.
השיר Stairway to Heaven שאני כל כך אוהב התחיל להתנגן ברקע ואני התחלתי לטפס במדרגות לגן עדן הפרטי שלי בזמן שהזין שלי התחיל להחליק לתוך ישבנו של עומרי. אנקותיו של עומרי בזמן החדירה השתלבו עם חריקת הדלת הנפתחת, אך עומרי לא שמע כבר כלום.
הדר
ישבנו על קוצים. 'רבע שעה' אמרה המזכירה, אך הדר התחיל לאבד את הסבלנות כבר אחרי חמש דקות. בקושי החזקתי את עצמי לא להכנס, אבל אחרי כ- 10 דקות, גם להוד כבר נמאס. עמדתי ליד הדלת ולא שמעתי שום דיבורים, אולי רק איזה שיר לא מוכר שהתנגן לו ברקע. איזו מין שיחה זו אם הם שותקים? לא הצלחתי להבין. גם לא הבנתי על מה היה לריקו וד"ר אדמס כל כך הרבה לדבר. ציפיתי לדיבורים, אולי אפילו לצעקות, בגלל הטיפול המיוחד שקיבלנו מהדוקטור החרמן, אך לא ציפיתי לשקט.
"אולי הם נרדמו שם?" אמר ההוד בחצי צחוק נוכח השקט המוזר.
"ששש...שתוק רגע, נדמה לי שאני שומע משהו" אמרתי לו והצמדתי את האוזן לדלת. היה נדמה לי שאני שומע גניחות או נאקות עמומות. מה קורה שם לעזאזל? נותרה אולי עוד דקה או שתיים אבל החלטתי לא לחכות עוד ודפקתי חלושות על הדלת. כשלא נשמעה כל תשובה, איבדתי את הסבלנות, לחצתי על הידית ודחפתי את הדלת שנפתחה בחריקה קלה.
היינו המומים ממה שראינו. עומרי, ריקו הגדול שוכב ערום על ספת הטיפולים וד"ר אדמס החרמן גוהר עליו ומזיין אותו בתחת במרץ לצלילי שיר מהמם ביופיו, שלא הכרתי. ד"ר אדמס הבחין בנו ראשון, אך לא נבהל ולא הפסיק לרגע ורק סימן לנו בידו להתקרב.
שימי
עומרי לא הבחין בכלום. בחדירה האחרונה שלי פנימה עצרתי, נשכבתי עליו לכל אורך הגוף, ולחשתי לאוזנו: "אני רוצה שתתהפך לגב ונמשיך משם, עם האחים שלך, מתוק שלי".
עומרי נבהל לרגע, סובב את ראשו הצידה וראה את הוד והדר שעמדו ליד הספה כשידו של כל אחד מהם כבר תחובה לתוך המכנסיים לשחרר את הזין מכלאו.
"לא, לא, שימי. לא זה, הם כמו אחים שלי" אמר עומרי ברתיעה אבל סתמתי לו את הפה בנשיקה רטובה ואוהבת והרגעתי אותו ב: "ששש...אמרנו שלא תדבר ותשאיר לי לנהל הפעם את הענינים, יפה שלי" ועומרי ציית והשתתק. יצאתי באיטיות מתוכו, סובבתי אותו על גבו, הרמתי את רגליו מעלה מעבר לכתפי וחדרתי מחדש. הפעם יכולתי לראות את מבע האהבה על פניו והתשוקה העמוקה בה קיבל את הזין שלי לתוכו. ידיו נשלחו לעברי לאחוז בישבני והוא משך אותי אליו.
הוד והדר כבר התפשטו והזין שלהם היה שלוח במלוא ההתלהבות קדימה. הדר לא חיכה להזמנה מיוחדת ופשוט עלה על עומרי וכיוון את הזין שלו לתוך פיו הפעור. ברגע הראשון הניד עומרי בראשו לשלילה ואמר "לא, הדר, לא. אני אוהב אותך אבל לא כך" אבל לא עזר לו כלום. הקטר הזה כבר דהר קדימה ולא ניתן היה לעצור אותו.
"תחשוב שזה חלק מהטיפול" אמרתי לעומרי "תן לאחיך לפרוק את האהבה הזו שהוא אוצר בתוכו כל כך הרבה זמן".
עומרי
הדוקטור שוב התחיל עם כל הפסיכולוגיה בגרוש הזו שלו והדר יכול היה לסבול את זה כבר. "מה אתה מזיין לו את השכל. לפרוק אהבה שאצורה וכל הקשקושים האלה. אני מת לזיין את ריקו ואני בטוח שהוא יאהב לטעום את הזין של מי שהוא חושב עליו כל השנים בתור אחיו הצעיר, גם אם ה
וא לא יודע את זה עדיין" אמר הדר ודחף את הזין לפי הפעור מתדהמה. לפה שהוא כל כך רצה כבר להרגיש ולמלא אותו בכל הזרע שפוצץ לו כבר את הביצים. הוד הסתבב שם בלי לדעת מה לעשות מרוב זינים משתוללים וחורים נדפקים.
הזין שלי היה שלוח כמו טיל לשמיים ומחכה לשיגור. כששמעתי את שימי מכוון את הוד לקבל את הזין שלי לא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי. כשהוד התחיל להתישב עלי איבדתי את העשתונות לחלוטין. הזיון המרובע הזה עלה מדרגה נוספת ב- Stairway to Heaven הזה ששימי בנה ביד אמן על רקע השיר המתנגן של לד זפלין, בדרך לגן עדן של תשוקה מזוינת. בחיים לא ידעתי שאפשר לגמור כל כך הרבה וליהנות כל כך הרבה. שימי, אהובי מילדות טחן לי את הישבן, הדר החרמן הגדול פמפם לי את הפה והוד הענוג רכב לי על הזין עם ישבנו הקטן והחלק, עד שכולנו גמרנו עוד ועוד ועוד, בקונצרט של אנחות גניחות ושפיכות. אחר כך גם התנשקנו עמוקות זה עם זה עד לרוויה, עד שסיפקנו את כל תשוקותינו האפלות לפעם אחת ויחידה.
שבועיים אחרי אותו זיון מטורף ומטריף, שלא חזר עוד על עצמו, התחילו סוף סוף הלימודים בבי"ס לעיצוב ולהוד והדר היו כבר עיסוקים חדשים. אני ושימי כבר לא נפרדנו עוד ועברנו לגור יחד כזוג אוהב והאהבה הזו ממשיכה לפרוח ולהחזיק אותנו יחד עד היום, 3 שנים אחרי.
הוד והדר עברו להתגורר במעונות הסטודנטים ולקחו את לימודיהם ברצינות ומסירות רבה שלא אפיינו אותם מקודם. אחרי שפרקו את תשוקותיהם כלפיי באותו לילה, הם הצליחו להשתחרר מהצל שלי, הצל של מי שבמשך שנים היה להם כמו אח גדול והיה פנטזית התשוקה שלהם זמן כה רב. הם נותרו חברים טובים מלבד היותם אחים, אבל כבר לא נזקקו לזיונים איתי או זה עם זה. גם חיי האהבה שלהם, או יותר נכון לומר הסקס, עלו ופרחו אצל צמד התאומים האלה. מראם האקזוטי הטריף בחורים רבים בקמפוס של ביה"ס לעיצוב, אשר נפלו לחיקם כפרי בשל. שמתי לב שתמיד הבחורים שלהם היו היותר בוגרים ויותר גבריים בבית הספר. צעירים מדי או עדינים מדי לא עשו להם את זה.
לפעמים, כשנפגשנו, היו הוד והדר מסתלבטים עלי או על שימי אם מישהו מאיתנו לא רוצה שישלחו אליו לסיבוב את אחד מהבחורים החמודים האלה. כשעשו זאת, רק חייכתי, טפחתי על ראשיהם בחיבה ונצמדתי בחיבוק ונשיקה אוהבת, שלא מותירים שום מקום לספק, אל חברי, אהובי ובן זוגי הנהדר. אל שימי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
