זמן נוכחי - הרצח
"כל הזין בגולני" היה כתוב על פתק שהיה נעוץ באחוריה של זונת הצמרת מולי. המפקח ייבגני קונקי, שחבריו קראו לו ז'ניה בחן את גופתה שהיתה מוטלת על המיטה במלון כוכב הים בבת ים. הפתק ננעץ בעכוזה הימני של מולי ע"י מזרק שעדיין היה תקוע שם וז'ניה תהה אם יש למזרק קשר כלשהו לסיבת המוות.
זה היה יום רע ומפקח קונקי, ראש מחלק מוסר במרחב חוב"ת (חולון-בת ים), ידע כי היום הזה יהיה יום רע כבר מהבוקר. זה התחיל עם מצבר שהתרוקן ברכב שלו. הוא נטל את הרכב של אשתו ובדרך עלה על מכסה ביוב בולט בכביש ופינצ'ר את הגלגל הקדמי ימני. אחרי שהחליף גלגל ולכלך תוך כדי כך את המדים, הוא ידע שעוד משהו רע יקרה היום, כי צרות באות בשלשות, זה ידוע. לא עברו 10 דקות ופסח שבתי, מפקד המרחב מתקשר אליו לנייד:
"קונקי, איפה אתה?" שאל סגן ניצב שבתי.
בדרך למרחב, למה" ענה קונקי.
"אל תגיע למרחב, סע לאסוף את סמל שוקרי ותסעו למלון כוכב הים בבת ים. הזונה מולי התפגרה. מצאו אותה עם מזרק, כנראה מנת יתר. לך לשם תבדוק מה שצריך ותסגור לי את התיק הזה היום, לא טוב שסייענית משטרתית שלך מתפגרת לנו ככה.
"איזה זין, בסדר, אני בדרך" ענה קונקי.
קונקי נזכר בפעם הראשונה שראה את הזונה מולי. זה היה לפני כ- 3 שנים. הוא שירת אז במשטרת בת ים והבחין בפצצה מהלכת ברחוב. לא פצצה פלסטינית אלא פצצה של בחורה. גובה מעל 1.80, רגליים ארוכות שלא נגמרות, גוף חטוב ושזוף ועיניים ירוקות מהממות. הוא אפילו זכר מה לבשה: מכנסי עור צמודות, חולצה בהדפס מנומר ונעלי סטילטו גבוהות שהדגישו עוד יותר את אורך רגליה. בן זוגו לסיור שם לב לפיו הפעור של קונקי ואמר לו: "תשכח ממנה, היא סתם זונה שהתחילה לעבוד פה בבת ים בזמן האחרון. לוקחת מחירים מפולפלים, שמעתי."
כעבור כשנה, גייס קונקי את מולי כסייענית, בהבטחה שהמשטרה לא תפריע לה לעבוד, כל עוד מדי פעם תספק מידע שיהיה לתועלת המשטרה. במרוצת הזמן נודע לקונקי עד כמה מולי היתה יקרה. היא עבדה בעיקר עם אנשי עסקים ותיירים. מולי גבתה מתיירים 2,000 $ ללילה אך ישראלים יכלו להשיג את שירותיה גם ב- 1,000 $, חוץ מחיילים שמהם לקחה משום מה רק 50 ש"ח לזיון והשמועה אמרה שמחיילי גולני היא לא לקחה תשלום כלל. כשקונקי שאל אותה פעם על פשר מבצע ההנחות לחיילים, מולי לא טרחה לספק הסבר ורק חייכה במסתוריות. למה מולי התמקמה בבת ים ולא בת"א לא כל כך היה ברור לקונקי והאמת שזה לא כל כך ענין אותו, כל עוד שהמידע ממולי זרם כסדרו. גם מאיפה באה מולי ומה שמה האמיתי לא היה ידוע לו, שכן מולי מעולם לא נעצרה ופעילותה כסייענית התבצעה תחת שם קוד.
מפקח קונקי עמד מתפעם מול גופתה המהממת של מולי. אולי זה ישמע מוזר, לאור עבודתם הקרובה והיכרותם הארוכה, אך זו היתה הפעם הראשונה שקונקי ראה את מולי בערום והופתע לגלות שעורה השזוף התפשט גם לאזוריה האינטימיים והיא היתה שזופה קומפלט בגוון ברונזה מהמם.
"תגיד ת'אמת ז'ניה" פנה אליו לפתע סמל שוקרי שהגיע יחד איתו לזירת הארוע: "אתה זיינת פעם את מולי?"
"אולי לא תאמין, אבל לא. לא שלא רציתי, כי היא היתה חתיכת פצצה המולי הזאת, אבל לא העזתי. שטינקרים יש בכל מקום אז מה אני צריך שמישהו ידפוק לי את הקידום בגלל חתיכת תחת? מולי הציעה לי עשרות פעמים לזיין אותה בחינם, אבל לא התפתיתי."
"וואלה אני לא יודע אם אני הייתי מחזיק מעמד" אמר שוקרי.
לאחר שהצלם המשטרתי סיים את צילומיו ואיש המז"פ שלף את המזרק והפתק מעכוזה של מולי, לקח מישבנה דגימות דם וזרע והכניסם למבחנות אטומות, התקרב קונקי לגופה, לבש כפפות על ידיו וביקש משוקרי לעזור לו להזיז אותה בזהירות כדי לחפש ממצאים נוספים שאולי נמצאים מתחת לגופה.
הם עשו זאת, קונקי רשם לעצמו הערות בפנקס ובזוית העין ראה את שוקרי המופתע. "תסגור את הפה שוקרי, עוד יכנס לך זבוב" אמר לו קונקי "מה לא ראית דברים כאלה אף פעם?".
לאור הממצאים בזירת הארוע לא היה לקונקי כל ספק שמדובר ברצח ולא במנת יתר של סמים, ממתי נרקומנים מזריקים לעצמם בתחת ותוקעים פתק על גולני במזרק? ובכלל מכל ההיכרות שלו עם מולי, מעולם הוא לא הבחין אצלה בשום סימני התמכרות, חוץ מהתמכרות לזיון עם חיילים, אולי. חוץ מזה, הממצאים הנוספים שגילו כשהזיזו את מולי נתן למפקח קונקי יותר מכיוון משוער של המניע לרצח, אבל הדרך לפתרון התעלומה היתה עדיין רחוקה.
כל הסיפור המסובך הזה כבר הרגיז את קונקי כהוגן. מה פתאום הוא צריך בכלל להתעסק עם תיק של רצח בכלל? הוא סינן מבין שפתיו: "יופטפויומט הדהן הזה שכל הזמן מפיל עלי את התיקים שלו", שלף מכיסו את הסלולרי והתקשר למפקד המרחב.
"פסח, זה ז'ניה" אמר קונקי למפקד המרחב.
"שלום ז'ניה, מה שלומך, מה קורה עם מולי?" ענה פסח שבתי.
"מה שקורה איתה זה שהיא ללא ספק נרצחה, אז מה פתאום אני צריך להתעסק עם זה ולא מחלק הרצח של דהן? זה לא סתם מוות ממנת יתר של זונה שאז לא הייתי מתווכח. זה רצח, ורצח צריך להיות בטיפול מחלק רצח ולא מחלק המוסר. אני בא אליך עוד מעט עם כל חומר החקירה, כדי להעביר אותו לדהן שימשיך לטפל בתיק".
"שום דהן ושום כלום" ענה שבתי "אני לא סתם שלחתי אותך. אתה הכרת את מולי כבר 3 שנים. היא היתה מודיעה שלך ואין חוקר אחר במרחב שמכיר אותה ואת כל הענינים שלה יותר טוב ממך. אני רוצה שאתה תחקור את הפרשה הזאת עד הסוף וההחלטה שלי סופית" סגר פסח שבתי את הויכוח וניתק את השיחה לפני שקונקי יספיק לומר דבר מה נוסף.
"מי את מולי? מאיפה באת בכלל לבת ים?" הרהר מפקח קונקי בקול מול הגופה הדוממת והצטער בליבו שפיספס לנצח את ההזדמנות לזיין את התחת הזה של מולי.
"טוב, שוקרי, מספיק להתחרמן על הגוף של מולי" אמר קונקי שראה ששוקרי לא מסיר את עיניו מגופתה הערומה של מולי "מה, זה מדליק אותך או ש..." אמר קונקי אבל שוקרי קטע לו את המשפט.
"די ז'ניה, אל תלכלך, רד ממני" אמר שוקרי.
"אוקיי, סיימנו פה בינתיים. אנחנו צריכים לנסוע לדירה שלה, לחפש ראיות, אולי נצליח להבין משהו מכל הבלגן הזה" אמר קונקי והם יצאו לכיוון הדירה.
דירתה של מולי היתה דירה קטנה בת 2 חדרים בלבד בשיכון מוזנח שנבנה בשנות ה- 50. הבנין בו שכנה הדירה היה עכשיו בלוי מאוד וכתובות גרפיטי שונות ומשונות התנוססו על קירותיו כמו בעזה. לא פלא שמולי לקחה את הלקוחות לבתי מלון ולא לדירה שלה, אבל למה לעזאזל היא ללא קנתה לעצמה דירה נורמאלית עם כל הכסף שהרוויחה בזנות, המפקח קונקי לא יכול היה להבין.
קונקי התחיל לחטט במגירות השולחן בדירתה של מולי ולפתע נתקל בתצלום של שישה חיילים שמצולמים מאחור כשמכנסיהם מופשלים, ועל ישבניהם כתוב ביחד: "כל הזין בגולני", כל אות על פלח ישבן נפרד.
התמונה נשאה תאריך מלפני כ- 11 שנים. קונקי המשיך לחטט ומצא תעודת לוחם גולנ
י ע"ש "רב"ט שמעון אפריאט". תאריך התעודה היה כשנה לפני כן ועליה התנוססה תמונתו של חייל שחום ויפיפה. היתה עוד תמונת חצי גוף של אותו חייל לבוש מדים ואוחז בנשק כשפלג גופו העליון חשוף והוא מחייך מאוזן לאוזן. הוא אכן היה חתיך אמיתי. גבוה, עיניים יפות ושרירי במידה. מי זה האפריאט הזה ולמה מולי שמרה את כל זה, תהה קונקי. אולי הוא איזה אהבה נכזבת שהיא לא התגברה עליה ולכן הידרדרה לזנות? אולי חבר לשעבר?
חיפושיו של המפקח קונקי בין מסמכיה של מולי הניבו עוד שלושה ממצאים שנראו לו חשובים: האחד היה רשימה של כל חיילי מחלקה ג' בגדוד 7862 בגולני, אשר שישה מהם היו מוקפים בעיגול וליד כל אחד מהם היה סימן V, השני היה רשימה קצרה יותר של צוות פיקוד ומינהלה של הגדוד והשלישי היה תיק מסמכים רפואיים.
משהו מוזר משך את תשומת ליבו של המפקח קונקי ברשימה השניה: שמו של רופא הגדוד היה מוקף בעיגול, אך ללא סימון V לידו. לא היה לקונקי מושג ירוק מה משמעות הסימונים המוזרים על הרשימות האלה, אבל הוא הגיע למסקנה כי ללא ספק יש קשר בין התמונה לבין הרצח, הרי על התמונה הופיע בדיוק אותה משפט שהוצמד בפתק לעכוזה של מולי: "כל הזין בגולני".
מפקח קונקי ידע מה עליו לעשות: להתחיל לחקור את כל מי שנזכר ברשימות האלה, מסומנים או לא מסומנים ולנסות לגלות מה מאחד ומה מפריד ביניהם, לזהות מי בתמונה ולמצוא את המניע לרצח וזהות הרוצח. על שוקרי הטיל קונקי לעבור על תיק המסמכים הרפואיים שמצא ולחקור כל מי שנזכר בהם אולי הם ישפכו אור על התעלומה.
לאחר שלושה חודשים של חקירה מאומצת, שאין טעם להלאותכם בכל פרטיה, הצליח המפקח קונקי להסיר את מעטה המסתורין מעל הפרשה ובדו"ח מסכם שכתב גולל את סיפורה של מולי ואת הקורות איתה. אני מכיר את ז'ניה קונקי כבר שנים מתפקידי כעיתונאי לעניני פלילים במקומון "חובת"ים שלנו" וכשהוא קרא לי ואמר שיש לו סיפור עסיסי בשבילי, לא היססתי לרגע. קונקי נתן לי לקרוא את הדו"ח היובשני שניסח על הפרשה ואמר לי להמשיך לאסוף את שאר המידע לבד. "תקבל ממני סיוע גם לשוחח עם החשודים או העדים, אבל בתנאי שלא תפרסם כלום אלא ביום הגשת כתב האישום בעוד שבוע. כך גם תהיה הראשון שיוצא עם הסקופ וגם לא תשבש לנו את ההליכים" אמר קונקי בחיוך ממזרי של מי שמכיר את כל הדיקי-טריקי של יחסי עיתונות-משטרה.
כך יצא שבאותו שבוע שוחחתי עם חלק מהדמויות שנזכרו בדו"ח. עם החשודים התנהלו השיחות בחדר המעצר ועם עדים אחרים במשרדי המערכת או בפגישות בבתי קפה כלשהם. חלקם הסכימו לתת לי את הפרטים העסיסיים "שלא ליחוס", כלומר מבלי שאציין ממי בדיוק קיבלתי את המידע. על פי כל המידע שקיבלתי אני אספר לכם את הסיפור כפי שאני מבין שקרה וכפי שכתבתי בלילה האחרון לפני הגשת כתב האישום. הכל מתחיל בעצם לפני 11 שנים בערך.
לפני כ- 11 שנה - האונס
רב"ט שמעון אפריאט היה חתיך. גובה 1.85, גוף חטוב ומעט שרירי, אבל לא מנופח מדי, שחום ובעל שיער חום חלק וקצוץ. הוא לא סתם היה חתיך. הוא היה הכי חתיך במחלקה, הכי חתיך בפלוגה והכי חתיך בכל גדוד 7862 של גולני. החיילות בכל הגדוד פשוט נטרפו עליו וגם הבנים לא יכלו שלא לשלוח מבטי הערצה וקנאה כשהיה בסביבתם. היתה לו נוכחות מרשימה וגם באופיו היה צנוע ביישני כזה ולא שחצן בכלל למרות נתוניו. נוסף לכל אפריאט גם היה לוחם וחייל מצטיין.
כל החבילה הזאת של נתונים מבורכים היתה על מסלול התנגשות עם ריקי, החיילת הכי כוסית בגדוד, אבל אפריאט עדיין לא ידע מכך כלום. ריקי היתה סמלת המבצעים הפלוגתית. בחורה קומפקטית, אנרגטית, וכוסית עסיסית. היא כבר שברה כמה וכמה לבבות של חיילים בגדוד ומעולם לא קרה שלא הצליחה להשיג בחור שרצתה בו. כשריקי ראתה את אפריאט בפעם הראשונה היא הרגישה כאילו פגעה בה מכת ברק. מי זה החייל הזה? היא שאלה את כל מי שהכירה עד שאספה עליו מספיק פרטים, גילתה שהוא באופן מפתיע פנוי ושמה לה למטרה להשיג אותו ויהי מה.
למרות כל נסיונותיה, לא נראה היה שאפריאט מגלה ענין בקשר עם ריקי. ריקי היתה מתוסכלת מאוד. איך יתכן שהיא, כוסית-על לא תצליח ללכוד ברשתה את אפריאט. זה פשוט לא היה מתקבל על הדעת. מילא, אם היתה לו חברה, אבל לא היתה. בדרך כלל גם חברות לא הפריעו לריקי להשיג כל בחור שרצתה. בסך הכל זה הגדיל לה את המוטיבציה להתגבר כל משוכת החברה ונתן לה הרגשת סיפוק מיוחדת כשהצליחה.
עד שיום אחד נפלה לידי ריקי הזדמנות פז. היא גילתה שאפריאט חולה על להקת משינה וכמובן שמייד הלכה והשיגה בעזרת קשרים של הוריה זוג כרטיסים להופעה, למרות שבאופן רשמי כל הכרטיסים כבר אזלו. איך שהוא היא הצליחה להעביר לאפריאט את הידיעה שהיא הולכת להופעה של משינה עם בת דודתה, והוא ממש התחרפן איך הצליחה להשיג כרטיסים והיא סיפרה לו על הקשרים של הוריה.
אפריאט שאל אותה אם היא יכולה להשיג כרטיס גם בשבילו והיא אמרה שאין סיכוי כי גם את הכרטיסים האלה היא בקושי השיגה, אבל בפעם הבאה היא תזכור אותו ותציע לו לבוא, אולי בהופעה שתסגור את סיבוב ההופעות שלהם בקיץ.
"מה באמת?" אורו עיניו של אפריאט אבל אז הוסיף "אבל הבעסה זה שזה רק עוד 8 חודשים. אין מצב שבת דודה שלך מוותרת לי הפעם?"
"מה אתה באמת רוצה לבוא איתי?" שאלה ריקי.
"מה? איתך? כן, כן, בטח" ענה אפריאט בקצת פיזור נפש, שכל צופה מהצד היה ישר קולט שרק משינה היתה בראש שלו וכי ריקי מענינת אותו כשלג דאשתקד, אבל ריקי התלהבה ולא שמה לב לכך בכלל. תוכניתה מתחילה לרקום עור וגידים, היא חשבה. כל אותו שבוע לא הפסיק אפריאט להסתובב סביב ריקי "אולי תשאלי אותה בכל זאת?" הוא אמר לה כל פעם אבל ריקי המשיכה למתוח לו את העצבים עד יום חמישי בערב.
באותו ערב היא באה אל אפריאט ואמרה לו "לא תאמין מה קרה, בת דודתי חטפה שפעת ולא תוכל לבוא להופעה, אז יש לי כרטיס מיותר, אם אתה עדיין מעונין".
אפריאט קפץ, חיבק את ריקי בשמחה הניף אותה אל על ואמר: "אם אני מעונין? את עוד שואלת 'אם'? בטח שאני רוצה לבוא" ואז הדביק לריקי נשיקה מצלצלת בלחי ואמר לה "אין כמוך ריקי, עשית לי את היום".
ליבה של ריקי כבר התרונן בקרבה, סוף סוף אפריאט שם אליה לב ואפילו קיבלה ממנו חיבוק ונשיקה. היא רק צריכה להמשיך את המומנטום בהופעה ואחריה ואפריאט יהיה שלה. אבל למחרת בבוקר חטפה ריקי את המכה שאיימה לשבש את כל התוכניות שלה. ריקי קיבלה. שבוע לפני הזמן היא קיבלה. כוסאמו המחזור המזוין הזה שלי שאף פעם לא בא בצורה מסודרת. למה לא לקחתי את הגלולות להסדרת המחזור שרופא הגדוד סידר לי? למה? דווקא היום המכה הזאת צריכה לנחות עלי? חשבה ריקי בעצבנות.
רופא הגדוד היה דלוק בסתר על ריקי אבל היא לא זרקה עליו יריקה ורק באה להוציא ממנו אישורי מחלה או פטורים מכל מיני דברים שלא התחשק לה לעשות. ריקי ידעה שהוא דלוק עליה וניצלה זאת ללא כל נקיפות מצפון אבל בסיפור הזה גם הוא כבר לא יוכל לעזור לה.
ריקי בנתה על ליל זיונים עם אפריאט אחרי ההופעה והמחזור הזה איים לשבש לה הכל. אחרי התלבטות קצרה מה לעשות עם המחזור המזוין הזה, ריקי החליטה לצלצל לבת דודתה מלי, החולה המדומה, ולהתיעץ איתה. "איזה פאק" אמרה לה מלי ברגע הראשון אבל אז הוסיפה: "רגע, מה הבעיה, אולי זה לא כל כך אסטטי אבל אפשר גם לקיים יחסי מין במחזור, מה נהיית לי דתיה פתאום?"
"לא, אבל זה פשוט נראה לי מוזר. ומה אני אעשה אם זה ירתיע אותו? אני חייבת שהזיון הזה יהיה מושלם כדי שגם אחרי שירגע ממשינה הזאת, הוא ירצה לחזור אלי וזה לא יהיה משהו חד פעמי" אמרה ריקי.
"אל תדאגי ריקי, תפזרי נרות ריחניים, מוסיקה שקטה ומחרמנת, נגיעות פה ושם ואם הוא גבר, הוא כבר לא יוכל לעצור את עצמו. אני סומכת עליך, את מלכודת דבש לגברים אז מה איבדת לי פתאום את הביטחון?".
השיחה עם מלי באמת עזרה לאושש לריקי את הביטחון ולהמשיך בתוכניתה לפיתויו של אפריאט.
ההופעה של משינה באותו יום שישי היתה מוצלחת, כצפוי, ואפריאט כל הזמן התלהב. במהלך השירים השקטים אפריאט גם התחבק בחום עם ריקי והתנועע איתה לקצב המוסיקה וריקי ידעה שכל מה שהיא צריכה עכשיו זה רק להכניס אותו למיטה וזהו, הוא שלה. אחרי ההופעה ליווה אפריאט את ריקי לביתה. ריקי גרה בדירה בתל אביב באזור שיינקין. זו היתה דירת 2 חדרים של סבתה שנפטרה לפני כמה חודשים ואשר השאירה אותה בירושה לריקי, נכדתה היחידה והאהובה. אחרי שכל ההופעה וגם בדרך ריקי גיפפה את אפריאט וניסתה לחרמן לו את החושים היא תהתה מה יעשה כשיגיעו לביתה. האם הוא גבר או שהיא תצטרך לתת לו הזמנה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים. ריקי לא ידעה שאפריאט כלל לא נדלק עליה, אבל אפריאט לא היה עשוי מאבן וכל הגיפופים של ריקי עשו לו משהו. כאבי ביצים הם עשו לו והוא החליט שמה זה משנה, יש פה בחורה חמה, הוא כבר לא זיין יותר מחודש, אז מה יש לו להפסיד. במקום להביא ביד, היא תעזור לו להתפרק החרמנית הקטנה הזו שהוא לא שם עליה זין. לכן כשהגיעו למרגלות הבנין ברח' העבודה 7 שאל אותה אפריאט את השאלה הכי בנאלית בעולם, שריקי כבר יחלה לשמוע: "אולי אפשר לעלות אליך לקפה, ריקי?"
"בטח, תעלה, יש לי כמה סוגים של קפה מחו"ל או סתם קפה פושטי של עלית, אם אתה מעדיף"
"ממש לא משנה לי" אמר אפריאט והם עלו לדירה.
איך שנכנסו לדירה שניהם שכחו מהקפה. ישר התנפלו זה על זה בחיבוקים ונשיקות וקילפו זה מזו אחת שתיים את כל הבגדים. ריקי הוליכה את אפריאט לחדר השינה. הינה זה קורה סוף סוף, היא חשבה לעצמה.
אפריאט שלף מכיסו קונדום והתנצל: "זה לא שתכננתי משהו, יש לי אותו בכיס כבר מזמן" אבל אז הבחין בקצה החוט של הטמפון המבצבץ בין הרגליים של ריקי. ריקי שמה לב שאפריאט ראה אותו ואז אמרה בסתמיות : "כן, אני במחזור, מה זה מפריע לך?". אפריאט שהזין שלו כבר עמד בשיא זקפתו וכל מה שרצה היה לתקוע אותו בכוס החם של ריקי ולגמור ענה לה "אכפת? למה? להיפך, ככה אני לא אצטרך לשים את הקונדום המזוין הזה בכלל. הרי אי אפשר להכנס להריון במחזור, נכון?", שלף בנונשלנטיות את הטמפון מגופה ותקע לתוכה את הזין החם שלו בבת אחת וללא להמתין רגע. מלבד שתיים וחצי נשיקות לא היה שום משחק מקדים ושום כלום.
לא כך תיארה לעצמה ריקי את הזיון עם אפריאט. אפריאט פמפם אותה במשך חצי דקה או דקה ואז גמר בתוכה ושלף את הזין החוצה. הוא לא חיכה שהיא תגיע לאורגזמה. הוא לא מיזמז לה לפני הזיון את הכוס או את פי הטבעת באצבע כמו שהיא אהבה. הוא אפילו לא ליקק לה את האוזן לפני הזיון. למעשה הוא לא שאל אותה בכלל מה היא אוהבת לעשות, אלא כל מה שרצה היה לתקוע את הזין שלו בפנים ולגמור. היא הבינה שהוא לא שם עליה בכלל ורק חיפש כוס לזיין. רגע אחרי שהוא גמר הוא קם, ניגש לטלפון שלה והזמין מונית ללכת הביתה החוצפן. ריקי הרגישה כחפץ, שמה שאפריאט עשה איתו זה להשתמש ולזרוק וזעמה בער בה.
10 דקות אחרי שאפריאט הלך ריקי החליטה לנקום. היא לא תיתן לבן זונה הזה להתיחס אליה ככה. היא ריקי הכוסית שמאה חיילים כמוהו מתים שהיא תשים עליהם קצוץ והיו מנשקים את כפות רגליה אם היתה זורקת להם עצם והוא? אחרי כל מה שעשתה בשבילו, ככה הוא מתיחס. אין זעם כזעמה של אישה המרגישה מושפלת על ידי גבר ואפריאט עמד להרגיש את זה ועוד איך. בתחילה חשבה להלביש עליו תלונה על מעשה מגונה או משהו כזה, אבל אז החליטה שזה לא מספיק טוב. בטח הוא יקבל משהו על תנאי. אני חייבת לדפוק אותו חזק, היא חשבה ואז נצנץ במוחה הרעיון.
ריקי לא טרחה להתלבש. היא קמה, התעטפה בסדין ושרכה את רגליה לביתו של עדי מהיחידה שגר בקרבת מקום. עדי אמר אתמול שאם יתחשק לה שתקפוץ אחרי ההופעה כי ההורים שלו לא בבית ויבואו עוד כמה חברה לעשות שמח. ריקי נכנסה לדירתו של עדי בפנים שטופות מדמעות כשכתמי דם וזרע נוזלים על רגליה. עדי נבהל: "ריקי, מה קרה לך?" הוא שאל.
"אפריאט הבן זונה, הוא אנס אותי" אמרה ריקי.
סימני הדם ומראה פניה הבוכיות של ריקי לא הותירו ספק במוחו של עדי שכך אכן קרה. היו עוד חמישה פרצופים מוכרים בדירתו של עדי, חיילים מהיחידה, שביחד עם עדי נקראו "כנופיית השש" והיו ידועים בתעלוליהם הרבים. האורחים הלא מעטים שהיו בדירה פרחו חיש קל לדרכם כדי לא להיות בעסק. רק עדי ושאר כנופית השש נשארו, התגודדו סביבה וניסו לגלות אמפטיה למה שעבר עליה. מובן שכולם מיהרו לגנות את אפריאט על מה שהיה. הם תמיד קינאו בו נוכח מראהו והצטיינותו היתרה והיו מרוצים לראות בנפילתו.
בעצתו של עדי התקשרה ריקי למשטרה ולרופא הגדודי. כשהמשטרה שמעה שכל המעורבים הינם חיילים ואפילו מאותה יחידה היא שמחה להעביר את הטיפול לידי חוקרי מצ"ח שהגיעו במהירות. זמן קצר אחריהם הגיע הרופא הגדודי עם ערכה לבדיקת אונס ולקח מריקי דגימות דם וזרע ובדק אותה בדיקה כללית. ריקי סרבה בתוקף ללכת לבית חולים ומאחר שכבר היו להם את כל הדגימות שהם צריכים, לא התעקשו חוקרי מצ"ח על כך.
חוקרי מצ"ח נטלו עדויות מכל הנוכחים וציינו לעצמם כי עדויות 7 החיילים על מצבה הנפשי של הקורבן סמוך לאחר האירוע אכן מהוות ראיה מסייעת להוכחת האונס. אבל מה שהכריע את הכף היתה לבסוף חוות דעתו של הרופא הגדודי. הוא מסר ללא כחל וסרק שגילה בוואגינה של הקורבן סימני שפשוף וקרעים קלים, דבר שלא היה ולא נברא. הרופא ידע שהוא חוטא לאמת אבל מאחר והאמין באמת ובתמים לטענת האונס של ריקי ובגלל רגשותיו כלפיה, החליט ששקר קטן כזה לא יזיק ורק יעזור לעשות צדק שיכניס את האנס לכלא. לא יתכן, שבגלל דם המחזור הרב שגרם להחלקת הזין בעת האונס ומנע את קיומם של סימני האלימות האופיניים למעשי אונס, יצא האנס לחופשי. מצפונו של הרופא לא הציק לו לרגע והוא חש שעזר לעשיית הצדק.
לא עזרו לאפריאט כל טענותיו שמדובר ביחסי מין בהסכמה. לחוקרי מצ"ח היה תיק סגור וכל מה שסנגורו של אפריאט הצליח לעשות במשפט, זה להפחית את מידת העונש לאור עדויות מפקדיו על היותו חייל מצטיין וממושמע עד לאותו מועד. אפריאט חטף 7 שנים בפנים ובכלא צבאי אין הפחתת שליש. בכל מקרה אפריאט לא יוכל לקבל שום הפחתה לאור התנהגותו הבעייתית בכלא והסיוט הארוך שלו רק עמד להתחיל.
הערה: כדי לקרוא את פרק ב' לחץ כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
