פילבוקס

כבר יותר מחמש עשרה שנה אני החובש הפלוגתי, מאז שהשתחררתי מהסדיר. האמת, שלא הייתי צריך לעבוד יותר מדי קשה באף אחד מהמילואים האלה. פה קיבוע נקע, שם חבישת חתך ולפעמים גם איזו משחה לכוויות. וכמובן כל הכאבי בטן, ראש, גב או ווטאבר שביחס לכולם יש לי סוד מקצועי קטן ויעיל: כדור צהוב קטן נגד צרבת. מה פתאום כדור נגד צרבת לכאבי ראש? כי נמאס לי מכל המתחזים ומחפשי הפטורים למיניהם. רבאק, אם לא תעשו את התפקיד שלכם אז הוא יפול על מישהו אחר מהפלוגה, לא? אז תתחפפו לי מהפנים לתפקיד שלכם ותסבלו בשקט. המצחיק הוא שבמשך השנים היו לא מעט חיילים שסיפרו לי ניסים ונפלאות עד כמה הכדור הצהוב הקטן עזר להם לכאב ראש או גב. כל פעם שניסו לקבל ממני את שמו של אותו כדור צהוב קטן כדי שיעזור למכאוביהם המדומים גם באזרחות, נתקלו בתירוץ זהה: זה כדור שבשימוש רק בצבא, אין לכם מה לחפש אותו בחוץ.

יועד היה שונה. קודם כל היה לו שם מיוחד שלא נתקלתי בו לפניו ולא נתקלתי בו גם אחריו. הוא גם היה בדיוק הטיפוס שלי, בימים שעוד פזלתי למגרש של הבנים. רזה-שחיף, גובה בינוני, ובעל חיוך נבוך. היתה לו צרבת ליועד וזו היתה אחת הפעמים הבודדות שהכדור הצהוב הקטן שלי באמת שימש למטרתו המקורית. למחרת חזר יועד לספר לי כמה הכדור הזה עזר לו, אבל יומיים אחר כך חזר שוב והתלונן שהראש כואב לו משהו משהו. נו טוב, לזה היתה לי רק תרופה אחת והיא אותו כדור צהוב קטן בדיוק. יועד נטל את הכדור לידיו והסתכל בי בפליאה: "הרי זה אותו כדור נגד צרבת שנתת לי לפני כמה ימים נגד צרבת!" הוא אמר.

"לא, לא, מה פתאום, הם דומים, אבל זה כדור אחר. מה חשבת שאחרי יותר מחמש עשרה שנה בתפקיד אני לא יודע להבדיל בין כדור לצרבת לבין כדור לכאב ראש? קח אותו ותראה שיעבור לך הכאב ראש די מהר." ויועד הלך, עדיין לא משוכנע לגמרי.

שבוע אחר כך הוא חזר עם מבט מיוסר על פניו. רבאק, חשבתי. כמה מחלות יכולות להיות לבחור צעיר בן 19? ובכלל למה הוא בא אלי? הבטתי בו בחיוך ואמרתי לו: "בוקר טוב, יועד, מה כואב לנו היום?"

"אתה צוחק עלי?" שאל יועד.

"חס וחלילה" עניתי, "אבל בחור צעיר כמוך...קצת יותר מדי כאבים, לא? ולמה אתה לא הולך לרופא שלכם? אני אמור לטפל רק במילואימניקים, אתה יודע..."

"הרופא בא רק פעמיים בשבוע והחובש שלנו... עזוב, זה סיפור מסובך. בקיצור, אני לא יכול ללכת אליו. הגב שלי הורג אותי. יש לך משהו לגב?"

"בוא נבדוק אותו קודם," אמרתי לו "תוריד חולצה" ויועד הוריד. באותו רגע רק רציתי ללקק את הפטמות שלו שהזדקרו קצת מהקור ואת בית החזה החלק שלו, אבל גירשתי מהר את המחשבות האלה ממוחי וביקשתי ממנו שיסתובב עם הגב אלי. גם הגב שלו היה יפה ותהיתי איך נראה הישבן הקטן הארוז יפה במכנסיו ההדוקים מעט. כשידי נגעה בגבו הוא קצת הצטמרר ואמרתי לו: "אני אהיה עדין, אל תדאג, אבל אני חייב לבדוק איפה בדיוק כואב לך."

"למטה" הוא אמר ודפקתי דפיקות קלות עם שלוש אצבעות במקומות שונים בגבו התחתון, עד שבאחת מהן, קרוב לתחילת הישבן הוא אמר לי: "זה קצת כואב שם, אבל נראה לי הכאב החזק עוד יותר למטה."

"אולי זה באיזור עצם הזנב," אמרתי לו, "אבל בשביל לבדוק את זה אתה צריך להוריד מכנסיים...אמממ... ולהפשיל קצת את התחתונים." עוד לא הספקתי לסיים את המשפט ויועד הוריד באחת את מכנסיו ותחתוניו גם יחד ועמד בפניו בעירום מלא עם גבו וישבנו מופנים אלי.

הישבן הקטן והפלומתי שלו איים להטריף אותי לגמרי. הרגשתי את הזין שלי הולך ומתקשה ואת פי מתייבש. אמרתי ליועד שימתין קצת וניגשתי למזוג לעצמי כוס מים. נדמה לי שבזמן שהלכתי למתקן המים הקרים, יועד נעץ מבט בחבילה התופחת שלי, אבל איש מאיתנו לא דיבר על כך אפילו ברמז. אחרי ששתיתי, חזרתי אל יועד ושיפשפתי את ידי הצוננות זו בזו כדי לחממם מעט לפני שאגע בו. טפחתי שוב עם שלוש אצבעות על גבו התחתון של יועד בנסיון לאתר את מקום הכאב ועברתי בהדרגה לאורך חוט השדרה עד לעצם הזנב. שם אמר יועד שכואב לו יותר אבל משום מה הוא חושב שהכאב לא ממש בעצם הזנב אלא קצת יותר בצד. הזזתי את ידי קצת ימינה ובערך במרכז ישבנו הרגשתי משהו קשה ויועד הבליע איזו גניחה כשנגעתי שם. מיששתי קצת והבנתי שזה איזה שריר תפוס. הוא גנח קצת כשלחצתי לו על השריר הזה ואמרתי לו שאו לו מה לדאוג, זה סתם שריר תפוס שמקרין לו את הכאב על הגב.

"זה כואב מחץ" אמר יועד, "אין איזה משהו שאתה יכול לתת לי לשחרור הכאב?" ואני ניגשתי לחפש כדור וולטרן או משחת וולטרן. שיט. נגמרו. לא רציתי לשלוח אותו בידיים ריקות וידעתי שממילא כך או כך הכאב יעבור בקרוב אז אמרתי לו: "האמת שיש לי איזה כדור קטן שתוך יום - יומיים תשכח שכבר היה לך כאב גב והושטתי לו שלושה כדורים צהובים קטנים נגד צרבת.

יועד הביט בכדורים פעם, הביט בהם פעמיים ואחרי שהיסס קצת אמר לי: "תגיד לי, אתה עושה פה צחוק מהעבודה? גם לכאב גב אתה הולך לתת לי את אותו כדור שנתת לצרבת ולכאב ראש? בפעם הראשונה חשבתי שאולי לא שמתי לב כל כך טוב, אבל עכשיו אני בטוח. זה בדיוק אותו כדור. מה הסיפור שלך? מה זה? אתה לא מבין שכואב לי, שאני חייב משהו אמיתי לשחרור?"

"אין לי" עניתי בכנות. נגמר הוולטרן. אין אפילו משחה. מה שיש זה רק הידיים שלי, מה אתה רוצה שאני אעסה לך את הגב אולי? מה אתה חושב שאני פה איזו מסג'סטית?"

"אם זה מהידיים שלך, אני אשמח מאוד" ענה יועד וזז לאחור עד שממש נצמד אלי. מרוב מבוכה לא זזתי. גופו הערום צמוד אלי ומחכה. הזין שלי עוד מעט קורע את המכנסים. אולי הוא שם לב לזה אפילו, שלא נדע. הוא לא יכול לפספס דבר כזה. יועד לא פספס. "מישהו פה שמח לראות אותי" הוא אמר והתחיל להתחכך בקדמת מכנסי.

"מה אתה עושה? שאלתי, אני אני אני..."

"אתה מה? מבוגר להיות אבא שלי? לא מזיז לי. שלא תגיד לי שלא בא לך לעשות אותי. אני מרגיש דברים כאלה. מהיום הראשון שבאתי לקחת כדור לצרבת ראיתי איך אתה מתסכל עלי במבט הזה. אני לא נולדתי אתמול, אתה יודע."

רציתי, מאוד רציתי, אבל לא העזתי. אמנם יש במילואים האלה איזו תחושה מזויפת של פסק זמן מהחיים אבל בסופו של דבר יש לי אישה אוהבת ויש לי ילדה שבסתיו הקרוב הולכת לכיתה א'. מה אני עושה פה בכלל, חשבתי והדפתי קלות את גופו המפתה והערום של יועד. "לא כך, אמרתי לו. יש לנו כאב גב לטפל בו. תעלה על מיטת הטיפולים ותשכב על הבטן".

לא היה לי כמובן שום שמן עיסוי, אבל במרפאה יש תמיד וזלין ליובש בשפתיים ולקחתי מנה הגונה ממנו ומרחתי על ידי לחמם לפני העיסוי. יועד ממש צרח כשהתחלתי לעסות במרץ את השרירי הקשה כאבן.

"זה כואב, ינעל רבאק" הוא צעק.

"ומה חשבת, שבאת למסאז' תאילנדי עדין עם הרפיה? יש לנו שריר תפוס ועד שהוא לא ישתחרר לך אני לא עוזב אותך," עניתי והמשכתי ללחוץ בתנועות עיסוי ולחיצה ארוכות. לאט לאט הכאב של יועד הלך והתפוגג והשריר הקשה כאבן הלך והתרכך. אחרי עשרים דקות החלטתי שעיניתי אותו מספיק ושלחתי אותו לדרכו. "תעשה גם קומפרסים עם מגבת ספוגה במים חמים" אמרתי לו.

"ומאיפה אני אשיג מים חמים בבסיס המזויין הזה? הרי מחממים מים בדוד רק בערב!" ענה יועד.

"על קומקום חשמלי שמעת? ואם אין, אז תדליק מדורה מצידי. ואם כבר יש מים רותחים, אתה יכול גם לעשות איזה קפה שחור חזק ומתוק על הדרך ותקפיץ לי למרפאה" אמרתי לו בחיוך.

למחרת בחמש בבוקר יועד חזר, חיוך על פניו, כוס קפה ביד אחת ושני טוסטים של גבינה צהובה בידו השניה. "הבאתי לך משהו קטן", הוא אמר. אני משכים קום אבל הופתעתי שיועד ידע על כך, אם כי שמחתי על המחווה.

"בדיוק מה שהייתי צריך כדי לפתוח את הבוקר" עניתי לו וישבתי לשתות ולאכול, כשיועד משום מה נשאר לארח לי לחברה. אחרי שסיימתי שאל יועד: "ומה עם איזה מסאז' קטן לגב הכואב שלי?"

"אין בעיה" עניתי לו, "תעלה על מיטת הטיפולים" והלכתי להביא עוד מנה מהוזלין.

"לא, לא וזלין הפעם" אמר יועד.

"אז מה? אין לי פה שמן עיסוי" עניתי.

"עכשיו אני צריך לפתוח את הבוקר, בא לך משהו לנשנש?" הוסיף יועד.

"לנשנש? נשנשתי טוסטים עם קפה שחור חזק ומתוק, למה לא לקחת לך משהו? אני לא מבין..." עניתי כמו דביל.

"לא כזה נשנוש" צחק יועד ונשכב ערום על מיטת הטיפולים כשהוסיף: "וזלין לא טוב לקונדומים..."

"איזה קונדומים בראש שלך?" תמהתי.

"הקונדומים האלה" אמר יועד והושיט לי קונדום וג'ל פליי על בסיס מים. "אתה כבר פתחת את הבוקר, עכשיו אני צריך שתפתח לי את הבוקר..."

רק אז קלטתי על איזה נשנוש הוא מדבר. אני לא עשוי מאבן ולא מברזל ואחרי שבועיים שלא הייתי בבית הייתי גם גבר חרמן. הפסקתי לחשוב. נעלתי את דלת המרפאה, התפשטתי והצטרפתי ליועד על מיטת הטיפולים הצרה. "מישהו הזכיר פה נשנושים?" חייכתי ויועד רק הלביש לי את הקונדום על הזין, מרח קצת מהג'ל ושם לי את הרגליים על הכתפיים.

"זה טוב לשרירים תפוסים, לא?" הוא שאל ואני כבר הייתי בחצי הדרך פנימה. יועד אחז במותני ההודפים את גופי שוב ושוב לתוכו ועיניו היו חצי עצומות מהנאה.

"כן, כן, סוף סוף. תתקע אותי חזק. חזק." הוא חזר ואמר ואני קצת התפלאתי שהבחור העדין הזה אוהב שיזיינו אותו חזק והגברתי את עוצמת ההדיפות לתוכו וגם את הקצב.

הזין הלוהט שלי חפר בתוכו ונשימותיו הלכו והתקצרו. "אתה לוחץ בדיוק בנקודההההההה" אמר יועד כשהמילה האחרונה מתארכת כשלפתע זרמים של זרע נטחים ממנו על הבטן שלי. "כן, כן." הוא הוסיף ואני האטתי את הקצב, סוחט ממנו את טיפות הזרע האחרונות. זה היה מהיר ואני עוד לא הגעתי לשיא. גחנתי לעברו ונשקתי על שפתיו היפות, נשיקה קלילה, אך יועד פער את פיו ומצץ לי את הלשון פנימה לצרפתית עמוקה וארוכה. המשכתי בנעיצות עמוקות ואיטיות לתוכו והוא ניתק את שפתינו ואמר לי "תגמור, תגמור" אבל לא הייתי אפילו קרוב לגמירה. "אני לא גומר כל כך מהר," אמרתי לו, "יש לנו עוד שעתיים וחצי עד לפתיחת המרפאה, אתה ממהר לאיזה מקום?"

"לא. גם אני אוהב סקס ארוך, אבל לא יכולתי להתאפק. לחצת לי עם הזין בדיוק על הערמונית ועשיתי לה מסאז' פנימי עד שהכל התפרץ לי. עכשיו אני צריך לטפל בך."

יועד הבין בחושיו הטובים שאני לא הולך לגמור כל כך מהר וגם אני הבנתי שאין לי מה להמשיך לטחון לו את המעיים, אז החלקתי בקלילות החוצה וקילפתי את הקונדום. יועד הושיט את ידו החמימה לעברי ונגע בזין הלוהט והפועם שלי ואז התכופף לעברו ונשק לי על הכיפה, נשיקה קצרה וחביבה. "אני עוד לא סיימתי איתך", הוא אמר לזין שלי, "אבל אני חייב לשירותים" ויצא להתפנות. נשארתי לשכב על מיטת הטיפולים, מחזיר לעצמי את הנשימה התקינה בהדרגה, הזין הלך ונרגע, אבל הכאב בביצים רק גבר והלך, ליטפתי את עצמי וחשבתי על הדרך הנהדרת שלו לפתוח את הבוקר. אחרי כעשר דקות יועד חזר. הוא נותר בתחתוניו וזה משום מה היה אפילו יותר מחרמן. הוא נשכב חצי עלי וחצי לצידי על המיטה הצרה וירד אט אט לעבר הזין שלי שהתחיל להזדקר מחדש.

"אמרתי לך שעוד לא סיימתי איתך", אמר יועד לזין החצי זקוף שלי שדקה אחרי שעטף אותו בשפתיו הרכות, הוא כבר הזדקף לגמרי. יועד התחיל לעבוד לי על הזין. שואב, יונק, מלקק, מוצץ, עולה ויורד ומחמם אותי כהלכה. בכל פעם שהרגשתי שאני עומד להגיע לשיא עצרתי אותו להפסקה קצרה לפני שנתתי לו להמשיך. אחרי שהרגשתי שאני עוד מעט אאבד שליטה לגמרי, שלפתי את הזין מפיו המתוק והפכתי אותו על הבטן.

"ככה אני אוהב לגמור", אמרתי לו כשהלבשתי קונדום נוסף והתחלתי לפלס את הדרך לתוך מנהרת האהבה החלקה שלו. יועד נאנק קלות ונשם נשימה עמוקה ואני התחלתי לפמפם כשידי לא מפסיקות לאחוז בו וללטף את הגב והישבן שלו תוך כדי נעיצות שוב ושוב פנימה כשהביצים המלאות שלי, שמתות להשתחרר כבר מהמטען העודף, נוקשות שוב ושוב על אחוריו.

"זה כבר ישחרר לך את השריר התפוס עד הסוף", אמרתי לו כששמעתי את אנקותיו והוא רק השיב: "אוי, זה טוב. כן. כן. אל תפסיק. כן. כן. אהההההה" ועם הזעקה החנוקה הזאת התפוצצתי בתוכו ובאותו רגע יועד אמר לי "אני גומר, אני גומר" וגמר שוב בעצמו.

אחרי שהתנקינו קצת והתלבשנו אמר לי יועד: "זה היה גדול. ממש גדול. היה כדאי לחכות. אולי זה יראה לך מוזר אבל כבר חודשיים לא הזדיינתי. היית מאמין? שבחור כמוני יהיה חודשיים בלי זיון?"

"וואלה, לא היייתי מאמין. איך זה?"

"לא יודע, נמאס לי מכל הילדים בני גילי שאצלם הכל מהר מהר. רציתי מישהו מבוגר יותר, גברי יותר, מישהו שהשביח כמו יין, שיוכל לזיין אותי שעות."

"באמת עברו כבר יותר משעתיים, איך שהזמן רץ כשנהנים..."

"כן, טחנת לי את הצורה" הוא צחקק, "ולמרות כל הג'ל עכשיו שורף לי קצת בתחת, יש לך איזה משהו לתת לי נגד זה?"

"וואלה, יש לי משהו ממש מתאים. תרופת פלאים", אמרתי לו והושטתי לעברו כדור צהוב קטן ושנינו התפרצנו בצחוק.