קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
גֵייאוס מקסימוס- ב (סיפור על אהבת נערים בעולם העתיק)
פרק ב
בדרך ממֵאר דה סֶאל אל מחנה הרוביקון 
הימים והלילות האחרונים במחיצתו של פיליפ הצעיר היו קשים לגייאוס. קשים, פשוטו כמשמעו, כאשר הקשיות האדירה של שרביטו לא חדלה להציק לגייאוס יומם וליל. את הקושי הגדול ביותר הרגיש גייאוס בעת שעשו את דרכם על הסוס הדוהר, כשאחוריו הגמישים והרכים של פיליפ נלחצים אל זכרותו עם כל תנודה וכל פסיעה. כשהגיעו לתחנת המנוחה שלהם לקראת ליל, גילה גייאוס שהגרוי הבלתי פוסק הזה עשה את שלו, ורטיבות זרעו הדביק התפשטה באזור חלציו. גייאוס ניגש לרחוץ עצמו ואת בגדיו מכל הדביקות הזאת בפלג המשכשך, בקרבת המקום בו נטו את אוהלם. כשחזר לאוהל מצא כי פיליפ החרוץ כבר הבעיר את האש והכין את השמיכות. גופו של גייאוס היה צונן מהמים הקרים כקרח והוא התיישב על אחת השמיכות קרוב אל האש הבוערת ככל שיכול היה, כדי להתחמם ובינתיים הלך פיליפ לרחוץ בעצמו את גופו בפלג. אחרי כמה דקות כשהבחין בדמותו של פיליפ העולה מהפלג, לא יכול היה גייאוס שלא להתפעם. נצנוצי טיפות המים על בשרו של פיליפ באור הירח והברק מחישוק האוזן שלו, נדמו לו כאור יקרות של תכשיטים ועדיים על גופה של נערה נחשקת. אבל גייאוס הבין עוד משהו. שהוא לא חושק בשום נערות נחשקות. הוא חושק בפיליפ, עבדו הצעיר.
פיליפ הגיע אל המדורה והתיישב על השמיכה לצדו של גייאוס להתחמם. בלא לומר מילה ה שעין פיליפ את ראשו עטוי התלתלים הארוכים על השקע בבסיס צווארו של גייאוס ונאנח קלות. כמו מעצמה נשלחה אליו ידו של גייאוס הערום, אשר בשרו הספיק כבר להתחמם מעט באש המדורה והצמיד את פיליפ אליו. רק ימים ספורים עברו מאז הקרב שניהלו לחיים ולמות, אויב מול אויב, אך שני הנערים אשר מצאו עצמם ערומים בלב הישימון בדרך האינסופית לרומא, כמו שכחו מכך לחלוטין. הם כבר לא היו שני אויבים או אדון ועבדו. הם היו שני נערים שטופי תשוקה שבשרו של כל אחד יחל למגעו של האחר. עד מהרה נפלו שני הנערים זה לזרועותיו של זה ושפתיהם נצמדו זה לזה באין רואה. הסוס צהל וצנף כמי שמרגיש שמשהו אסור, או על גבול האסור מתרחש במספר צעדים ממנו. צהלת הסוס עשתה זאת. הנערים היו נערים ומשובות הנעורים היו חלק בלתי נפרד מהווייתם. הם חדלו לרגע מליטופיהם והפרידו לרגע בין שפתותיהם וכמו עלתה מחשבה אחת במוחם כשקמו ממקום שבתם וניגשו אל הסוס.
בלא לטרוח להתלבש, כשרק חום גופם הערום מספק להם הגנה בפני צינת הליל, עלו שני הנערים על גב הסוס ופצחו בדהרה קלה. הפעם, כששום רצועת עור או מתכת לא מפרידה ביניהם, מצא שרביטו של גייאוס עד מהרה את חריץ ישבנו החלק של פיליפ. הם לא ממש ידעו מה הם עושים אך רצונו העז של השרביט למצוא את הדרך פנימה עשה את המלאכה. הם האטו את הסוס מדהרתו ובעת שעבר לפסיעה איטית, הצליח לבסוף שרביטו המשתוקק של גייאוס למצוא דרכו פנימה לתוך גופו החם של פיליפ. הסוס נעצר לגמרי אך דהרתו של פיליפ על שרביטו של גייאוס, אדונו, רק התגברה מרגע לרגע, והחום הלך והתגבר בחלציו של גייאוס שחלום כמוס של שנים התממש לו לפתע בכל עוצמתו. החום הלך והתגבר גם בחלציו שלך פיליפ שתחושת איברו של גייאוס המחולל בתוכו הביאה אותו לשיאים של ריגוש שלא ידע מעולם. אחרי כמה דקות נוספות הלכה נשימתו של גייאוס והתקצרה ונשיפותיו הלוהטות כבדו והלכו ואז התפרץ זרעו, כשהוא מזריע בתשוקתו את גופו של פיליפ, הגאלי הצעיר ללא הפסק. פיליפ הרגיש את החום הרטוב באחוריו ואז הרגיש כי עיניו הולכות ומתערפלות, עד שפרצו גם ממנו מטחי זרע עזים שוב ושוב על גב הסוס וצווארו. כמו שהבין לבד שהגיע הזמן לחזור, החל הסוס לפסוע בעצלתיים חזרה לעבר האוהל. איברו של גייאוס כבר הלך והתרכך בתוך ישבנו של פיליפ, עד שנשלף במלואו החוצה אך נותר לחוץ אל אחוריו הרכים ולא עזבו לרגע עד שירדו מהסוס.
בפאתי מחנה אימוני הלגיון, העמק שמצפון לרוביקון
 אחרי רכיבה מתישה של שבעה ימים נוספים הבחין פיליפ חד העין בעשן העולה מרחוק. "מחנה הלגיון" הוא הכריז.
"היכן?" שאל גייאוס.
"שם באופק מצפון לנהר, אתה לא רואה את עשן מדורות הבישול?" שאל פיליפ ואז הבחין בהן גם גייאוס.
"סוף סוף, כבר נשבר לי התחת מהרכיבה הארוכה הזאת."
"גם לי נשבר התחת, אבל לא רק מהרכיבה" צחק פיליפ וגם גייאוס צחק היות ולא חדל לדעת את ישבנו החמוד של פיליפ עוד ועוד בכל השבוע הזה, להנאת שניהם. הם נצבו אז על גבעה קטנה ומוריקה, קפל קרקע יותר מאשר גבעה, אשר כל העמק היה פרוש לפניה. לא היו עוד חורשות או יערות ולא היה שום מקום מסתור בדרך, מישור גדול ומוריק לכל עבר שהסתיים בנהר שממרחק לא רב מדרום לו השתרעה שרשרת ההרים האחרונה לפני רומא.
"אני מתאווה לעוד שבירת תחת אחת לפני שנגיע" אמר פיליפ והתחיל להצמיד את ישבנו הרך לחלציו של גייאוס רב האון שמיד התחיל להתקשות מחדש, אך מהר מאוד התעשת. "לא" אמר גייאוס "אנחנו קרובים מדי ולא ממש יודעים מה מנהגי המחנה כאן. עוד עלולים לצלוב אותנו אם זה לא ימצא חן בעיני מפקד המקום. אז בינתיים נשמור מרחק ונזהר קצת."
"אתה בטוח שאתה לא רוצה עוד פעם אחת?" שאל פיליפ ואז נדנד מעט את ישבנו ואמר "עוד פעם אחת ודי, בבקשה גייאוס". גייאוס התקשה לעמוד בפיתוי אבל ליתר זהירות הציע שירדו מהסוס ארצה ויחסו בצילו, הרחק מעינם הצופיה של צופי המחנה וסייריו. הם נעמדו מעברו השני של הסוס שעמד בשקט ולחך את העשב הירוק והרענן. גייאוס השעין את פיליפ הכחוש על צדו של הסוס ופיליפ הניף את ידיו מעלה והשעינן על הסוס שכמעט לא זע ולא נע, מבין לנפשם של הנערים מלאי התשוקה. גייאוס הלהוט ירק על כף ידו, העביר את לחותו לחריץ ישבנו של פיליפ ופישק את רגליו של פיליפ לפישוק רחב.
"או פיליפ" אמר גייאוס.
"אני רוצה את המקסימוס הפעם, גייאוס, את המקסימוס" והחל להוריד את ישבנו לעבר איברו הזקור של גייאוס שקלט אותו בהנאה רבה וחדר באבחה אחת עד הסוף, כשפיליפ משמיע רק אנקה קלה ומלבד קצת "אה, אה" מדי הוציא אף מילה נוספת מפיו כשגייאוס זיין אותו בפעם הראשונה עד המקסימוס לכל אורך איברו הגדול, שהיה כגודל טפח שלם בין זרתו לבוהנו הפרושות. ברגע שהתפרץ זרעו בתוכו נשמעה לפתע זעקתו של פיליפ "מקסימוס !!!" ואז גם הוא גמר.
"מקסימוס? שמך מקסימוס?" נשמע לפתע קול זר מאחורי גבו של גייאוס, שנאלץ לשלוף עצמו מישבנו של פיליפ הרזה ולהישיר מבטו מול גורלו.
הגורל עטה את דמותו של פרש רומאי מזויין בשריון קשקשים על חזהו הרחב וקסדה עם מברשת אדומה מרהיבה על ראשו.
"ומי הנערה?" הוסיף הפרש לשאול, טועה כמו רבים לפניו בזיהוי מינו של פיליפ הענוג. 
"שמי גייאוס" ענה גייאוס בעודו מהדק מחדש את אזור חלציו על מבושיו.
"גייאוס מקסימוס" אמר הפרש שחיבר את שמו של גייאוס וזעקתו של פיליפ לשם אחד כמנהג רומי, "ואני טרוֹנצ'וֹס סייקוס" סיים הפרש.
"וזאת לא נערה, זה פיליפ, עבדי הגאלי".
"עבד? ולמה באת עליו כאורח הנשים?" שאל טרונצ'וס.
"כבר שבועות ארוכים אנחנו עושים בדרכים והשרביט, אתה יודע, כבר היה רעב".
"נו, טוב, זה לא כל כך מקובל ואצלנו במחנה זה היה זוכה לעונש חמור" אמר טרונצ'וס "אבל איך שהוא נראה, כמעט אפשר לחשוב שהוא נערה, אז..."
"אז אולי תשכח ממה שראית, טרונצ'וס, תבין ללבו של רומאי שחזר מהקרבות הקשים בגאליה."
"היית בגאליה? נלחמת עם צבאו של יוליוס קיסר?" החל טרונצ'וס להתלהב ושכח מכל התקרית הלא נאותה שהיה עד לה לפני רגע "אז אתה חייב לבוא מהר למחנה ולספר לנו את כל הקורות איתך. מה קורה בגאליה, האם יש סיכוי ליוליוס קיסר מול צבאו האדיר של ורסינגטוריקס הגאלי? השמועה אומרת שצבאו עולה שלושה מונים על גודל כל לגיונות יוליוס קיסר, למרות שכל ירח נשלחת אליו קנטוריה נוספת של חיילים לתגבור."
"אני אספר לכם כל מה שאני יודע. האמת שאני בדרך אליכם לאימוני חרב" ענה גייאוס.
"אם כך, בוא כבר גייאוס מקסימוס, מפקד המחנה כבר ישתוקק לשמוע מה בפיך" ענה טרונצ'וס והחל להובילם בדרך אל המחנה.
מחנה אימוני הלגיון, העמק שמצפון לרוביקון
המחנה הענק שנגלה בפניהם אחרי זמן לא רב הצליח להפתיע אפילו את גייאוס. כשהתקרבו לאוהל המפקדה הצליח עוד משהו להפתיע אותו מחדש, יותר להבהיל מאשר להפתיע. זו היתה שאגה אדירה ומיוסרת שנשמעה ממקום נסתר לעין מאחורי האוהל הגדול.
"מה זה היה?" שאל פיליפ המפוחד שנצמד עוד יותר אל גייאוס על גב הסוס ושוכח לרגע את כל כללי הזהירות המתבקשים.
"זה ליאונס, האריה האכזרי, שברוטוס דרקוניקוס, מפקד המחנה, מחזיק תחת סוגר ובריח. עונשו של כל מפר פקודה, אחד הוא: קרב עד המוות מול ליאונס. העבריינים האלה הם המזון היחידי שליאונס מקבל. בזמן האחרון אין כל כך הרבה עבריינים, אז הוא קצת רעב. כדאי לכם ללמוד מהר את חוקת המחנה פן יבולע לכם. או בעצם, טרם תבלעו בלועו הרעב של ליאונס..." גיחך טרונצ'וס כשהגיעו לפתח אוהל המפקדה.
"גייאוס מקסימוס הגיבור ועבדו פיליפ הגאלי, הישר מהקרבות בגאליה" הכריז טרונצ'וס סייקוס בקולו הרועם ורגע אחר כך פסעה דמות גדולה ואימתנית מפתח האוהל. זה היה ברוטוס דרקוניקוס, המפקד, שסקרנותו גברה על כל כללי הטקס, כך שיצא לקבל את פניו של חייל פשוט, תחת שיעשה זה המשנה לעוזר של נושא כליו הרביעי. 
"פיליפ? מה זה פיליפ? אנחנו ברומא, לא בגאליה" הרעים ברוטוס בקולו והוסיף: "איך שאתה נראה אולי היה צריך להיות שמך פיליפיניה, אבל נער אתה ולא נערה ולכן יוודע שמך ברומי מעתה ועד עולם בתור פיליפוס." אחרי שסיים עם פיליפ, הסב ברוטוס את תשומת ליבו אל גייאוס.
"הזהו גייאוס מקסימוס גיבור המלחמה בגאליה?" פרץ ברוטוס בצחוק "הוא סתם נער צעיר! הלקית במוחך טרונצ'וס? מה אני שואל בכלל? הרי ידוע שהמילדת שמטה אותך בשעת הלידה ולכן יקרא שמך טרונצ'וס סייקוס, גאון הדור של המחנה !" אחז ברוטוס את בטנו והמשיך לצחוק בקול גדול ואז הבחין בחישוק העבדות של פיליפ ומשהו לא כל כך הסתדר לו בסיפור הזה.
"רגע, פיליפוס הוא עבדך, גייאוס מקסימוס?"
"כן, אדוני" ענה גייאוס בנימוס.
"ואיך נער כמוך...המממ.. בן כמה אתה בעצם?"
"בן 17" ענה גייאוס.
"אז איך נער בן 17 מגיע למצב שיש לו עבד גאלי? אני לא מבין. אתה פטריקי, גייאוס? אצולתה של משפחתך דאגה לעבד לנער השברירי שלה בטרם יצא למלחמה, או מה?"
"לא, אדוני. אינני פטריקי, אני ממשפחה פלבאית, אבל במצוות מפקד הקנטוריה שלי לפני מותו זכיתי בעבד הגאלי הזה ששביתי בקרב במו ידי. פטרוקיוס עצמו, מושל פלך מאר דה סאל ציווה עלי לרצוע את אוזנו ולקבע בה את חישוק חותמי."
"פטרוקיוס, מה? טוב. אם פטרוקיוס החליט הוא יודע מה הוא עושה. אבל פה אתה תהיה חייל ככל החיילים ולא יהיו לך שום הנחות בזכות מעשיך המהוללים בגאליה. תלמד לאחוז בחרב מידם של מטובי המדריכים ברומא, גיבורי הקרבות בקיליקיה וביוון."
"כן אדוני" ענה גייאוס.
"מישהו אמר לך שסיימתי?" ניצת באחת זעמו של ברוטוס שקולו הרועם העיר כנראה את הארי מרבצו כי אז נשמעה שאגה אדירה נוספת. "אה, כן" אמר ברוטוס כאילו השאגה הזכירה לו דבר מה ומבטו החודרני והחשדני נע מפיליפ היפה אל גייאוס ובחזרה "חל איסור מוחלט על כל מגע בין גברים במחנה, אפילו אם הם נערים שנראים כמו נערות. העונש הוא חמור וליאונס כבר רעב. ראו הוזהרתם" חתם ברוטוס את דבריו ואז עטה על פניו חיוך מעושה והוסיף "ו..כן. מחר אני רוצה לשמוע דיווח מלא על כל המתרחש בגאליה. תתיצבו אצלי אתה ועבדך שעה אחת בדיוק לאחר זריחת השמש" סיים ברוטוס לבסוף ונכנס חזרה פנימה.
"בואו אני אקח אתכם לאוהלכם" אמר טרונצ'וס והם הלכו אחריו כשבדרך עוד הספיקו לחלוף על פני כלובו של ליאונס האריה האדיר והמפחיד. אחרי שקיבלו אוהל, שמיכות, ציוד ומזון הוסיף טרונצ'וס: "תזכרו רק דבר אחד. שום מגע. אפילו לא ליטוף. משום מה דווקא מגע בין גברים, קל ככל שיהיה, מרתיח את דמו של ברוטוס דרקוניקוס."
"אבל למה?" שאל פיליפ.
"ליופיטר, מארס ושאר האלים הפתרונים" ענה טרונצ'וס והלך.
אותו לילה התקשו פיליפ וגייאוס להרדם. הם היו רגילים כל כך זה לחומו של זה, שההתרחקות הכפויה הזו גרמה להם להתהפך על משכבם כל אותו הלילה ובקושי באה תנומה לעיניהם.
שעה לאחר זריחת השמש התייצבו גייאוס ופיליפ באוהלו של מפקד המחנה ואז אמר להם שלישו משהו מפתיע: "ברוטוס דרקוניקוס יקבל אתכם בנפרד. הוא רוצה לשמוע את האמת ולכן ישווה בין סיפורו של כל אחד ואם יתפוס מישהו בשקר, באי התאמה קלה, יזרק השקרן או שניכם יחד, לכלוב של ליאונס הרעב. וקודם כל הוא רוצה לתחקר אותך גייאוס מקסימוס" אמר השליש וגייאוס נכנס פנימה. עשרות שאלות המטיר ברוטוס על גייאוס האומלל שחשש לעורו כפי שלא חשש מעולם והשתדל לענות על כולם בכנות. באיזה שהוא שלב כששמע ברוטוס כי אדונו האחרון היה דיקוס איגֵריוס, אורו עיניו. "דיקוס ! אני לא מאמין ! כמה שנים היית נושא כליו?"
"חמש שנים" ענה גייאוס "מגיל 12".
"הייתי חברו לאוהל בפורום אוחזי חרב לפני 25 שנה" אמר ברוטוס המהורהר "בקושי היינו בני 17 אז, נערים כמוך וכמו פיליפוס, אבל לא היינו כחושים כל כך גם אז" טפח ברוטוס על כרסו המוצקה תוך כדי דיבור "טוב. סיימתי איתך, אתה יכול לשלוח אלי את פיליפוס" הכריז ברוטוס כמי שהתרצה, אבל אז שלח עין ערמומית לעברו של גייאוס ושאל "ואיך היו הנשים בגאליה? דיקוס הזריע הרבה נשים? ואתה? אולי הוא גם הראה לך כיצד לדעת אשה?"
שאלתו התמימה של ברוטוס זעזעה לרגע את גייאוס. שברה את כל המנעולים מהתיבה בה היו טמונים עמוק עמוק סודותיו הכמוסים ביותר. עיניו נעצמו לרגע כשנזכר בלילה המזוויע ההוא לפני כשנה. הלילה בו בא אליו דיקוס איגֵריוס השיכור מכד שלם של יין, בתום קרב מול כפר חסר נשים. הלילה בו בא אליו דיקוס לאחר שסיים להרוות את צמאונה של חרבו המתהפכת בדמם של כל כך הרבה גאלים, אך לא הצליח להשביע את רעבונה של החרב שבחלציו. הלילה בו כפה עצמו דיקוס עליו ומלמל בשכרותו כי הוא כבר התבגר מספיק והגיע הזמן ללמדו כיצד יש לדעת נשים. הלילה בו גילה גייאוס כי תאוותו של דיקוס עלולה להעביר אותו על דעתו. מאז אותו יום מר ונמהר, דאג גייאוס לאספקת בשר נשי טרי לדיקוס לסיפוק יצריו, בתום כל קרב, שמא יתגולל עליו שנית.
"לא." ענה גייאוס שידע כי דיקוס לקח עימו את סודו אל הקבר. "דיקוס אהב לעשות את מעשיו לבד. הוא מעולם לא קרא לי לראות. הוא חשב אותי לילד ואמר לי כי אלו מעשים הראויים לגברים ושילח אותי כל פעם החוצה לפני שהתחיל. לא. לא הזרעתי אשה עדיין."
"ומה לגבי פיליפוס?" שאל ברוטוס במפתיע וגרם לתבהלה פתאומית לאחוז בגייאוס. רגע אחר כך התעשת גייאוס. מתוך פחדו הגדול מה"עבירה" שביצע, חשב בתחילה ששאלתו של ברוטוס התכוונה לכך שהוא שכב עם פיליפ, אבל במחשבה שניה היתה לשאלה הזו משמעות אחרת, תמימה הרבה יותר וגייאוס עט עליה כמוצא שלל רב כשענה: "לא. גם פיליפוס עוד לא הזריע אשה. הוא בסך הכל בן 16 שנים" ויצא מהאוהל וניגש לקרוא לפיליפ.
כשפיליפ נכנס לאוהלו של ברוטוס דרקוניקוס הוא לא ידע לאילו שאלות לצפות. הוא חשש שמא הצגת העמדה הגאלית במלחמה עלולה להרגיז את ברוטוס ולגרום לו להשליכו למלתעות האריה, אבל הוא חשש גם לשקר שמא שקרו יתגלה ויגרום בכך להאבסתו כמזון לליאונס המפחיד. אך דבר מכל אלה לא קרה. כשהבין ברוטוס שפיליפ לא הוציא את אפו מעיירת מגוריו ואין לו כל מושג לגבי המתרחש בגאליה, הוא שאל רק מספר שאלות כלליות לגבי הקרב במֵאר דה סֶל ומיד עבר לנושא אחר. פיליפ לא הבין מאיפה נחתה עליו השאלה כששמע את ברוטוס אומר: "אז אתה כבר בן 16, אני מבין. איך זה אצל הגאלים בגיל הזה? כבר שכבת משכבי גוף? כבר הזרעת איזו בחורה גאלית נחמדה?".
פיליפ בלע את רוקו והתלבט מה לענות. הוא אמנם לא הזריע אך בחורה אך משכבי גוף הוא ידע גם ידע בכל השבועות האחרונים עם גייאוס. הוא לא ידע אם מגע כזה שנעשה לפני שהגיעו למחנה ייחשב עבירה או לא. הוא לא ידע מה אמר גייאוס אם נשאל אותה שאלה. פיליפ נקלע למלכוד, הן האמת והן השקר עלולים להחשב כעבירה שבעטיה יושלך ללוע הארי. בצר לו, פיליפ שתק.
"אל תדאג, רק תאמר לי את האמת" דיבר אליו ברוטוס בקול חלקלק "ואם אינך מבין את שפתנו מספיק טוב, אזמין לכאן מתורגמן לגאלית. דַבֶּר, פיליפוס, דבר. לשתוק פירושו לשקר ואתה יודע מה קורה אצלי לשקרנים". פיליפ היסס לרגע אחד נוסף ואז קרה הדבר האחרון שהוא יכול היה לצפות לו. ברוטוס נאנח ואמר "טוב, יש עוד דרך" ולפתע חש את כף ידו נוגעת בתלתליו ברוך. "פעם הכרתי נער כמוך, קצת פחות כחוש היה דיקוס, אבל תלתלים כאלה לא ראיתי כבר 25 שנה". פיליפ נרתע אך לא ידע מה לעשות נוכח ידו הפולשנית של ברוטוס. אם יזעק מרה על הפרתו הבוטה של החוק הקיצוני שקבע ברוטוס דרקוניקוס עצמו, איך יוכל להוכיח כי אכן נעשה המעשה? והרי סוף שקרן לכלוב הארי! ברוטוס עוד עלול להעליל עליו שהוא עצמו שלח את ידו אליו בהפרת חוק בוטה. ידו של ברוטוס המשיכה להחליק מתלתליו של פיליפ לחלקת צווארו הרך ופיליפ קפא על מקומו כנציב מלח.
"איזה עור רך יש לך ואילו תלתלים נאים" החמיא לו ברוטוס שנכנס למעין חרגון מוחלט כשידו ממשיכה להחליק מטה ומטה מצווארו של פיליפ לחזהו ומטה אל בטנו הכחושה אך מוצקה. כל נימי נפשו של פיליפ זעקו כנגד ידו המחוספסת של ברוטוס שסרקה את עורו כבמסרקות ברזל. הוא הביט על השולחן שבמרחק שני צעדים ממנו עליו היתה מוטלת חרבו של ברוטוס ומוחו דהר בסערה קדימה. ההחלטה כבר גמלה בליבו של פיליפ: אם תשָלח ידו של ברוטוס אל בין חלציו הוא יזנק אל עבר החרב ויעשה מעשה.
ברוטוס השקוע במעשיו, שהזכירו לו נשכחות מימיו הרחוקים כנער, לא שם לב לזמן העובר וחולף, אבל שמירת לוחות הזמנים של המפקד היתה נתונה בידיו של שלישו הנאמן, קוֹקְיוּס סַקֶריוּס. באותו רגע הוא עשה את דרכו פנימה יחד עם שומרי ראשו של ברוטוס להודיע למפקדו שהגיעה שעת ארוחת הצהרים. מיד עם כניסתו הוא הבחין בידו של ברוטוס היורדת על בטנו של פיליפוס שזינק ממקומו בו זמנית כנשוך נחש בדרכו אל החרב המוטלת בקרבת יד. כחובב גברים בסתר נרעש קוֹקְיוּס ונגעש למראה צביעותו הרבה של ברוטוס. כל זין של חייל רווי תשוקת נשים שלא באה על סיפוקה, אשר קוֹקְיוּס ליטף או ינק בסתר למרות פחדו העז מעונש, קראו עתה לעת נקם ושילם. יום הדין הגיע. יום הדין של ברוטוס האכזר.
"אסרוהו והשליכוהו לכלוב הארי" פקד קוֹקְיוּס סַקֶריוּס על שומרי הראש של ברוטוס. "חוק הוא חוק ואם לא תסייעו בביצועו תחשבו כעבריינים בעצמכם. אתם הרי יודעים שליאונס רעב" אמר השליש וזה סיים כל שביב של היסוס שהיה לשומרי הראש בדרך לביצוע החוק. "ומה עם הנער?" שאל אחד משומרי הראש.
השליש שלח מבטו לעבר פיליפ הרועד שידו רק הספיקה לגעת בחרב כשאמר "מה פתאום הנער? לא ראיתם שברוטוס כפה עצמו עליו והוא זינק אל החרב להציל את נפשו?"
"טוב, שיהיה" אמרו שומרי הראש "יש מספיק בשר על ברוטוס כדי להשביע את ליאונס לזמן רב". כמה דקות אחר כך נשמעו ברחבי המחנה שאגותיו העזות של ליאונס וצרחותיו מקפיאות הדם של ברוטוס שנדמו לאחר זמן קצר.
למחרת התחילו גייאוס ופיליפ באימוני חרב והיאבקות. השיעור ראשון היה בנושא שליפת החרב והחזרתה לנדנה במהירות הגבוהה ביותר. למרבה ההפתעה התעלה פיליפ על גייאוס במהירות השליפה והחזרת החרב לנדן וזכה למחאותיהם של המדריכים למודי הקרבות. בשיעורי ההאבקות היתה ידו של גייאוס על העליונה אבל שניהם נהנו מכל רגע של מגע מותר זה בגופו של זה בעת ההיאבקות, כי החוק האוסר על מגע בין גברים עדיין נותר על כנו.
אחרי יומיים נשלח מפקד חדש אל המחנה. הוא היה פטריקי בעצמו ממשפחה נכבדה מגבעת הפלאטין והוא אהב גברים. החוק הראשון שבוטל עם הגיעו היה החוק האוסר כל נגיעה בגבר.
המפקד החדש השאיר את שלישו של ברוטוס בתפקידו ועד מהרה מצא מין את מינו ובכל המחנה היה ידוע שהם זוג לכל דבר. גם פיליפ וגייאוס יכלו סוף סוף לצאת מהארון שכפה עליהם ברוטוס ונפלו זה לזרועותיו של רעהו כאילו שנים של התנזרות עברו עליהם ולא שלושה ימים בלבד. באותו הלילה במיטה, אחרי התגפפויות אינסופיות, כשגייאוס היה שרוע מעל גופו הערום של פיליפ והתכונן להפכו לקראת חדירה אוהבת נוספת, כהרגלו, עצרה אותו ידו המושטת של פיליפ. "לא הפעם" הוא אמר "הפעם אני רוצה לגלות את פתח האהבה שלך".
"אתה בטוח?" שאל גייאוס המשתאה "כן" ענה פיליפ "עם אשה עוד לא הייתי וכנראה שגם לא אהיה, אבל אני חייב להרגיש לפחות פעם אחת מה זה להכניס את החרב הלוהטת שלי לתוך גוף שאני אוהב. אני הרי טוב בשליפת חרב והחזרתה לנד ן..."
"אוהב?" שאל גייאוס בזהירות.
"כן. אני אוהב אותך. מה, לא הבנת את זה עד עכשיו בעצמך?"
"פחדתי אפילו לשאול" ענה גייאוס ורגע לפני שירד עם ישבנו אל איברו המזדקר של פיליפ, אהובו, אמר לו "עד המקסימוס, פיליפ. עד המקסימוס".
"כן" ענה פיליפ והחל בחדירה הארוכה פנימה.
כמה דקות אחר כך כשזרעו של פיליפ אהובו ממלא את ישבנו, נשכב גייאוס ליד פיליפ ונישקו ארוכות. בתום הנשיקה שאל אותו: "אז איך זה היה, פיליפ?"
"נהדר. זה היה ממש נהדר" ענה פיליפ "תודה שנתת לי את הפעם האחת והיחידה הזאת. תודה גייאוס."
"ולמה רק פעם אחת?" שאל גייאוס וכיוון את ישבנו המשתוקק אל איברו של פיליפ שכבר החל להזדקר מחדש "אם אתה אוהב גם את הדרך הזו, אז ההנאה שלנו תוכפל כפל כפליים. נוכל להנות בדרך הראשונה, בדרך השניה ואולי נמצא עוד דרכים נוספות. גם אני אוהב אותך, פיליפ, בכל דרך שתהיה." לא היה דבר להוסיף וחרבו של פיליפ החלה במסע נוסף פנימה אל תוך נדנו האחורי הממתין של גייאוס, אהובו.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
והנערות בזרענו הרומי הקדוש. וכן... יש לאסוף נערים בריאים לעבדות. גם מחנהו של יוליוס קיסר דורש את המשלוח הרגיל של נערים צעירים, אתם יודעים, בשביל...האורוות". 
"רומאים" הוא זעק "אלה רומאים" אבל כמעט איש מהחוגגים לא שעה לזעקותיו של הנער. פיליפ מיהר לקחת את אמו ואחיותיו למקום מסתור בבור השופכין בחצר הבית, מאחורי האסם.
אחרי כמה דקות של התגוששות מעייפת מצאו שני הנערים עצמם על ערימות החציר, מתגוללים זה על זה כמעט חסרי נשימה. פעם היו ידו וגופו של פיליפ על העליונה ופעם של גייאוס. שני הנערים היו לפותים זה בזה כשידיהם החלושות מנסות לאחוז זה בגרונו של זה בקרב ההשרדות האחרון.
