פילבוקס

התלבטתי הרבה כיצד להגיב כשתגיע לבסוף השיחה מדותן. הכרחתי את עצמי לנהוג איפוק ולא לזרוק עליו מייד את כל התסכולים והאכזבה העמוקה שלי. הכרחתי את עצמי למצוא דרך גם לשים את הדברים על השולחן וגם לא לתקוף ולהאשים. נתתי לו ליהנות מהספק ותהיתי מה יהיה לו לומר.

הדברים שאמר לי דותן בשיחה שהגיעה כעבור כמה ימים מלאי יסורים, אף שעוררו סימני שאלה חדשים, הסתדרו לי הרבה יותר טוב עם התדמית שלו כפי שלמדתי להכיר אותו בחצי השנה האחרונה. הדברים שאמר לי גם התחברו לי למשהו שאמר לי פעם ובזמנו לא ירדתי לסוף כוונתו.

זה היה לפני חודש - חודשיים, כששכבנו ערומים זה לצד זה אחרי סקס נפלא. הבטתי בגופו השחום המרהיב השרוע לצידי והתלהבתי לא מעט. אמרתי לו שחייבים לצלם אותו, לתפוס את הרגע, להנציח את הקסם הזה. דותן אמר לי אז משהו שבזמנו לא הבנתי: "עשיתי את זה פעם וזה רודף אותי עד היום". שאלתי אותו: "היית דוגמן או משהו?" ודותן נאנח ואמר "משהו... אבל לא אהבתי את זה" וביקש לא לדבר על כך יותר. חשבתי אז שמה שרודף אותו זה התחושה הלא נוחה של מסחור גופו מתקופת הדוגמנות שהוא דיבר עליה, אבל לא ידעתי שדותן התכוון אז למשהו אחר לגמרי, שהלך והתבהר לי בשיחה שנועדה לפתור את כל סימני השאלה שלי:

כשנפגשנו באמת שכבנו חבוקים זמן רב והתנשקנו. ידי לא הפסיקו ללטף אותו ודותן אמר לי שהליטופים שלי מחרמנים אותו. שנינו התחרמנו מזה מאוד, אבל לא הרגיש לי נכון להתחיל סקס באותו זמן. דותן עדיין לא חזר לאיתנו, ורציתי שזה לא יהיה עוד מפגש סקס, אלא משהו שונה.

"אתה חרמן? רוצה לחדור?" שאל דותן כשהרגיש בזין הזקור שלי. "לא" אמרתי לו ואז הוספתי: "זאת אומרת, אני מאוד רוצה, אבל אני אמנע מזה היום. היום רק חיבוקים חמים ונעימים, לא סקס". דותן אהב מאוד את התשובה, למרות שברגע יכולתי להדליק אותו לסקס ששנינו היינו נהנים ממנו.

"בוא נאכל קצת, הסושי מחכה" אמרתי לו, "אני צריך לדאוג לך שתתאושש". דותן חייך, אכל אולי חתיכה אחת אבל לא יכול היה לאכול עוד. "לא נורא, ישאר לך לשבת" אמרתי וכשהוא רצה שוב להשתרע על המיטה אמרתי לו שיחכה רגע כי יש לי משהו לתת לו, משהו שמחכה לו כבר מתחילת השבוע, כשהיינו אמורים לבלות יום שלם יחד. תיכננתי לתת לו את זה בנסיבות רומנטיות יותר, אבל לא רציתי לדחות את הרגע עוד. היה סיכוי שדותן יצא למילואים בתחילת שבוע הבא, אם לא יבטלו לו עקב מצבו הרפואי, ורציתי שיצא לשם כשאנחנו כבר אחרי הרגע הזה.

הושטתי יד אל התיק שלי והוצאתי משם את שקית המתנה.

"אתה לא עשית את זה..." אמר דותן וראיתי את ההתרגשות הגדולה על פניו.

"בוודאי שעשיתי" אמרתי לו "בדברים האלה אני טוטאלי..." והגשתי לו את הקופסה הקטנה העטופה בסרט מוזהב, שעליה כתבתי: "בטבעת זו"

"אני לא מסוגל לפתוח, תפתח אתה" הוא ביקש. משכתי את הסרט, הסרתי את המכסה ושלפתי את הטבעת היפיפיה מתוכו.

"אתה ממש עשית את זה" אמר דותן הנפעם והוסיף: "אתה באמת אוהב אותי... חשבתי שרק אני אוהב אותך..."

"בוודאי שאני אוהב..." אמרתי, "לא הבנת את זה עד היום?" וענדתי את הטבעת שהתאימה בהתאמה מושלמת לקמיצה שלו.

הטבעת היתה מושלמת ויפה על אצבעו, הרבה יותר מאשר בקופסה. התחבקנו חיבוק חם והתנשקנו. הרגשתי בהתרגשותו הגדולה של דותן. נדמה היה לי שאפילו עיניו נצצו קצת מדמעות אושר. אושר חלקי אמנם, כי אני לא רק איתו, אבל בכל זאת אושר שאנחנו מחויבים זה לזה. הרגשנו מחוברים זה לזה כפי שמעולם לא היינו. "אני כל כך אוהב אותך" הוא חזר ואמר לי... "וגם אני" אמרתי לו ונשקתי לעיניו היפות.

"נדבר הלילה במסנג'ר" אמר לי דותן ברגע הפרידה כשאנחנו מתחבקים ומתנשקים על סף הדלת ומתקשים להפרד זה מזה. האושר כבר הציץ מעבר לפינה. השינוי בגדול כבר עמד בפתח. שתיל האהבה הרענן שלנו נשתל זה עתה באדמה הצחיחה וחיכה למים, אך דווקא אז עמדנו להיות רחוקים זה מזה עקב יציאתו למילואים...

והפעם בחרתי את השיר Celine Dion - A New Day Has Come משנת 2002, שיר שדותן שלח לי בשיחתנו האחרונה ואמר שיש לו עומק והרבה משמעות, שימו לב למילים...

אחרי שבועיים שלא נפגשנו, זה קרה שוב השבוע. דותן, 26, ואני, מתגעגעים, חרמנים ורעבים, התנפלנו על הסושי שהבאתי ואחר כך התנפלנו זה על זה מלאי תשוקה.

כשחדרתי לתוכו לבסוף, הוא נאנח עמוקות ואמר "מושלם". האם התכוון לזין שלי? לאופן שהוא מתאים לחור החם והלוהט שלו? לזיון החושני שלנו? או שלכל אלה יחד?

"מושלם", הוא אמר, כשהזין שלי עמוק בתוכו, ורוקן לי את הביצים עד תום...

ולדותן אני מקדיש הפעם את השיר Fairground attraction - perfect משנת 1988:

השבוע היתה יום הולדת לחבר הכי טוב שלי בעולם הגייז, ארי הירושלמי, שמלאו לו 27. פיניתי את הלו"ז, העמסתי מצלמת אינטרנט חדשה שקניתי לו כמתנה אחרי שבביקור האחרון שלי אצלי הבנתי שהישנה כבר לא מתפקדת, צירפתי לה כמה טי-שירטס שקיבלתי במסגרת איזה קידום מכירות וארי נדלק עליהם, וחשוב מכל, הבאתי איתי טייק אווי של סושי מעולה מסושה, כי לאחרונה הוא הזכיר כמה בא לו סושי.

החיוך המאושר שנמרח על כל פניו כשראה מה הבאתי, היה שווה הכל. גם החיבוקים והנשיקות שקיבלתי ממנו. אמא שלו הצטרפה לסושי, שהיה  - מסתבר - הראשון שאכלה בחייה והיה ממש נחמד. הסושי היה טעים וממש ליקקנו את האצבעות. אחר כך הלכנו לחדר להתקין את מצלמת האינטרנט החדשה והטובה.

אחרי ההתקנה סיפר לי ארי שמשום מה לא שמו אותו בדף הראשי של אטרף למרות שנהוג לעשות זאת למי שיש לו יום הולדת. בדיקה קצרה גילתה את הסיבה, שהיתה נעוצה בהעדר תמונת פנים ראשית גלויה. בהמלצתי הוא החליף את התמונה הראשית ושם תמונה אחרת שצילמתי אותו לפני כמה חודשים בחוף געש. זו היתה תמונה מרהיבה. רואים בה את ארי השחום עולה רטוב מן הים ושיערו הארוך מבהיק בשמש...

כמה שעות אחר כך כבר סיפר לי ארי שהוא הוצף במבול של הודעות. שאלתי אותו אם היה שם מישהו שווה, והוא אמר שלא ממש חיפש וכבר נמאס לו לענות תודה לכל המברכים. אמרתי לארי שהמצלמה אוהבת אותו ולא פלא שהציפו אותו בהודעות וארי רק אמר לי שהוא אוהב את הצלם :)

הפעם האסוציאציה שלי על ונוס העולה מן הים הביאה אותי לשיר משנת 1969 של להקה הולנדית בשם Shocking Blue והשיר הוא Venus: