פילבוקס

הדרכים של גבי, 42, ושלי כבר כמעט הצטלבו כמה פעמים בעבר באטרף, אבל מעולם לא נפגשנו. ההצטלבויות הקודמות היו על רקע נסיונות של פסיבי שאני מכיר או פסיבי אחר ששנינו מכירים, לארגן שלישיה עם שני אקטיביים. פעם אחת זה אפילו כמעט קרה, אבל הייתי קצר בזמן וויתרתי. בדיעבד טוב היה שוויתרתי כי להכיר אותו באיזו שלישיה טכנית-מיכנית לעומת להכיר אותו בביתו היה כנראה משהו שונה לגמרי. בדיעבד הסתבר כי הוא לא זכר בכלל את המקרים ההם, ואולי טוב שכך.

בכמעט הצטלבויות שבעבר מצאה חן בעיני דמותו התמירה, רזה, בהירה והעיניים התכולות המדהימות. נמשכתי אליו בעצמי ולכן שמחתי כשבאחד הימים השבוע פנה אלי גבי בעצמו ויזם פגישה ביננו. אמנם לא הבנתי מה יש לאקטיבי כמוהו לחפש אצלי, אבל החלטתי לתת לענינים ביננו לזרום ואולי יתברר שלא תמיד הוא כל כך אקטיבי, וגם אם כן, בא לי להיות איתו בכל זאת. ההתחלה היתה בערך כך:

הוא:     היי

אני:       היי, מה קורה?

הוא:     סבבה, בבית ומחפש משהו טוב ונעים

אני:       משהו נעים זה תמיד טוב במיוחד... ספר לי מה אתה אוהב...

הוא:     אני אוהב פחות או יותר הכול [סאב טקסט: אני ורסטילי ומחפש זין]

אני:       זה נשמע טוב...

הוא:     מה אוהב?

אני:       אני בעיקר אקטיבי. אוהב סקס חושני וחם עם הרבה מגע מקדים. לא משהו קוויקי או מיכני. אוהב במיוחד ישבנים בהירים חלקים :)

הוא:     אני אשמח לקבל ממך

אני:       סבבה, אבל אני קצת מצונן, עדיין מתאים לך?

הוא:     מתאים לי, רוצה להרגיש אותך עלי ובתוכי...

אחרי הדברים האלה החלפנו שמות והוא נתן לי את הכתובת והטלפון וכמה שעות אחר כך כבר הייתי אצלו. באתי ללא ציפיות מיוחדות מלבד לסקס טוב עם בחור מושך. גם גבי היה ללא ציפיות מיוחדות, אם כי האמירה שלו שהוא מחפש משהו "טוב ונעים" רמזה שזה הולך להיות משהו שונה מסקס בלבד, ואכן היה.

החיבור ביננו היה כמעט מיידי, פיזית ומנטלית. החשמל האירוטי היה באוויר, אבל התחלנו הכל לאט. חיבוק, נשיקה קלילה, קצת ליטופים לעור החשוף שמתחת לחולצה ורפרוף ברווח בין המכנסיים שלו לישבנו המאוד נעים למגע. הצמדת אגן לאגן לתחושת הזקפה המתעוררת,מגע ראשון. אחרי הנגיעות הראשונות האלה התישבנו בסלון לדבר קצת ולשתות תה [הייתי מצונן והייתי זקוק לזה יותר מכל...]. הידיים הגדולות שלי מאוד מצאו חן בעיניו וגם המגע שלהם בגופו. מאוחר יותר גם הזין שלי מצא חן בעיניו מאוד.

אולי זה ענין של הגיל והבגרות ואולי עשיתי על גבי השלכה של כל מה שרציתי שיקרה עם שחר ועדיין לא קרה. אולי שנינו היינו זקוקים למשהו שונה מסקס בלבד. מה שלא יהיה, הטיימינג היה מושלם. הרגשתי פתוח וגלוי לב איתו כפי שמעולם לא קרה לי עם מישהו שפגשתי לסטוץ. הפתעתי אפילו את עצמי. זה כאילו שמשהו כזה חיכה בתוכי לצאת החוצה ולהשתחרר עם מישהו שיתן לי הרגשה נוחה, וגבי אכן נתן. הוא סיפר לי על בנו הקטן אותו הביא לעולם בהזרעה מלאכותית לפני כמה שנים עם אשה שלא רצתה להסתפק בתרומת זרע אנונימית, הוא סיפר לי על הפעם הראשונה שלו שקרתה רק כשהיה בן 25, למרות שמנעוריו ידע שהוא הומו. דיברנו הרבה על החיים, כשאנחנו נוגעים מדי פעם, מתחבקים וקצת מתנשקים בין לבין. היה חמים ונעים וכשהייתי קרוב לסיים את התה גבי כבר לא יכול היה לחכות יותר והציע שנעבור לחדר השינה.

לא בא לי להכנס לפרטים גראפיים לגבי הסקס, אבל אני יכול לומר שהוא היה הסקס הכי טוב והכי מענג שהיה לי כבר הרבה מאוד זמן. שנינו נהנינו מאוד ולא רצינו לעזוב זה את זה. לא היתה לרגע תחושה של "גומרים - הולכים", אלא תחושה שיש לנו את כל הזמן שבעולם וגם את הרצון ליהנות ולהתענג עוד ועוד, וכך היה. חזרנו לסיבוב שני ואחרי לעוד ועוד סיבובים של סקס נפלא. גבי גמר שלוש פעמים ואני פעמיים עד שעזבנו את המיטה. כמה שעות אחר כך, כשהיינו כבר אחרי המקלחת, ישבנו לשתות שוב ואכלנו משהו מתוק לקינוח. אמרתי לו שהיה לי ממש טוב וגבי אמר ששנינו כנראה היינו מאוד זקוקים לחום האנושי ולאינטימיות הזו, וכמובן גם לסקס הטוב. שנינו מילאנו זה לזה אחר צורך דומה, אבל האם זה כל מה שזה היה? היה קשה להפרד מהנעים הנעים הזה שעשינו זה לזה. עוד חיבוק ועוד נשיקה על סף הדלת, תחושה של חוסר רצון להרפות. עוד כמה מילים טובות על סף הדלת.

"אתה כבר יודע איפה אני גר, ויש לך גם טלפון, אז נדבר" אמר גבי, ואולי הוא באמת התכוון שנדבר ושהוא רוצה להמשיך ולהפגש איתי. שנינו יצאנו בתחושה שהיה משהו טוב וממלא. אם זה היה סטוץ בלבד, אז זה אולי היה הסטוץ הכי טוב שהיה לי. אם תצמח מזה יזיזות טובה, אז אחלה. תחושת הבטן שלי היא שזו בערך התקרה שאליה ההיכרות עם גבי יכולה להגיע, אבל מי יודע?

ולגבי אני רוצה להקדיש את השיר Sonique - It Feels so Good משנת 2000:

כמו שכבר רמזתי או הזכרתי על קצה המזלג בפוסט זה או אחר, שחר לא התעלה על השריטות שלו ולא התקשר.  אחרי ההודעה האחרונה שלו שבה אמר שאכן השאיר את הכרטיס שלו פתוח כדי לשרת את עקרון חצי הכוס המלאה, אמרתי לו את הדברים הבאים:

"שחר יקירי,

אני מקווה שנמשיך למלא את הכוס הזו יותר ויותר ככל שנכיר יותר טוב. יש לי המון מה לומר אבל לפעמים אני חושש שאני מדבר יותר מדי. אולי עכשיו אחרי שאחנו יודעים היטב מה שנינו מחפשים ומה הרגישויות של כל אחד מאיתנו, הגיעה העת לקצת יותר מעשים? מייחל ליום בו אוכל לחבק אותך בלי חשש ולהרגיש את חום גופך נמזג לתוך שלי... אני מהלך על ביצים ומנסה שלא לשבור אותן בטעות, אבל אני חייב לומר לך דבר אחד: אני רוצה מה שאתה רוצה. לא פחות ולא יותר. בוא נפזר את מסך הערפל :)"

שחר שתק ולא ענה. שבוע שלם הוא שתק שתיקה רועמת למדי שהוציאה לי את כל הרוח מהמפרשים, עד שהגיעה תשובתו המאכזבת מאוד: "היי, אין לי כוחות להתמודד עם התחלה חדשה כרגע. אני די חסר אמונה ולכן איני חושב שמן הראוי שאסחוב אותך לעבר אי-ההחלטיות שלי".

ניסיתי שלא לוותר כל כך מהר כמוהו כי ייחלתי שיקרה משהו בינינו ואחרי שנרגעתי מהאכזבה שלחתי לו, בנסיון אחרון להציל את מה שעוד לא קרה, את ההודעות הבאות:

"אתה לא מתחיל אפילו להבין כמה חבל לי שאתה מרגיש ככה :(

אני גם לא מבין למה הכל צריך להיות בהחלטות גדולות, אפשר גם לקחת הכל צעד צעד... מה דעתך?"

"ועוד משהו: אם חוסר האמונה שלך הוא לגבי, אז פספסת בגדול ידידי. אני one of the good guys ואפילו לא גרדת את הקצה של הטוב שיכול להיות לנו אם נהיה ביחד, את כל מה שיש בתוכי ורק מחכה לבחור הנכון לתת לו את זה.

הסיכוי ששני גברים כמונו, שנמצאים במצב דומה, שמחפשים בדיוק אותו דבר ושאפילו למרבה המזל גם נמשכים זה לזה, בכלל יתקלו זה בזה בכל הג'ונגל הזה, הוא כל כך קלוש, שזה מעציב שאתה מוותר על זה כל כך בקלות.

לא בא לך חשק לתת לזה הזדמנות? לא בא לך לתת לעצמך הזדמנות למשהו טוב אחרי כל המרורים שאכלת בשנים האחרונות? לא בא לך לתת לנו סיכוי לעתיד טוב ורגוע יותר? יהיה אשר יהיה, שחר, נעמת לי מאוד..."

שתי ההודעות האחרונות שלי לשחר, נותרו ללא מענה. רציתי משהו שמעבר לסקס בלבד שמשאיר אותי עם תחושה של חוסר, רציתי משהו שמתחיל בחום אנושי, אינטימיות ואולי ממשיך גם הלאה. רציתי מאוד שזה יקרה עם שחר, אבל הוא לא גילה שום סימנים של רצון להזיז את העגלה התקועה של מערכת האי-יחסים שלנו מהבוץ. אולי הוא עוד יתעשת מתי שהוא בעתיד ואולי אחרי הפוגה מסוימת אנסה שוב. כבר שנתיים וחצי אני מנסה ועוד לא ויתרתי, כי אני מאמין שיכול להיות לנו טוב יחד. אבל עד שזה יקרה, אני לא מתכוון להשאר על hold ולחכות לו. אולי הזמן שלנו עוד יגיע ואולי לעולם לא, אבל לטנגו הזה צריך שניים ואני לא הולך לרקוד אותו עם עצמי.

לשחר אני מקדיש את השיר המופלא של אואזיס - Stop Crying Your Heart Out משנת 2002, אשר מילותיו מדברות בעד עצמן:

"Hold up... hold on... don't be scared

You'll never change what's been and gone

May your smile... Shine on... Don't be scared

Your destiny may keep you warm.

הוא:      יש לי את התחתון הזה!!! [לאחר שראה תמונה אצלי בכרטיס באטרף]

אני:       סבבה! אפשר להפגיש אותו עם התחתון שלי...חחח

הוא:      חחחח, אותו או את החוטיני עם הצבע הדומה?

אני:       אותו, בוקסרס צמודים... השאלה אם יש לך גם את מה שיש לי בתוך הבוקסרס ..חחח

הוא:      בטוח שאין. השאלה אם לך יש את מה שיש לי מאחורי החוטיני???
אני:       ומה יש לך מאחורי החוטיני?

ואז גורי סיפר לי על הישבן התימני החמוד והחלק שלו וכמה ימים אחר כך הלשון שלי פינקה לו את הישבן ואחר כך הישבן שלו פינק לי את הזין. ואחרי ככלות הכל גורי קצת הפתיע אותי,  סיפר לי שהוא כותב שירים ודקלם לי שני שירים מהממים ביופים. אמרתי לו שהוא חייב לפרסם את זה באיזה כתב עת לשירה או להוציא ספר שירים או משהו. אני לא מבין גדול בשירים ואני גם לא מתחבר אליהם כל כך , אבל הם היו משהו מיוחד במינו.

ולגורי המשורר אני מקדיש את שירה של קלי אוסבורן -  One Word משנת 2005: