פילבוקס

התלבטתי הרבה כיצד להגיב כשתגיע לבסוף השיחה מדותן. הכרחתי את עצמי לנהוג איפוק ולא לזרוק עליו מייד את כל התסכולים והאכזבה העמוקה שלי. הכרחתי את עצמי למצוא דרך גם לשים את הדברים על השולחן וגם לא לתקוף ולהאשים. נתתי לו ליהנות מהספק ותהיתי מה יהיה לו לומר.

הדברים שאמר לי דותן בשיחה שהגיעה כעבור כמה ימים מלאי יסורים, אף שעוררו סימני שאלה חדשים, הסתדרו לי הרבה יותר טוב עם התדמית שלו כפי שלמדתי להכיר אותו בחצי השנה האחרונה. הדברים שאמר לי גם התחברו לי למשהו שאמר לי פעם ובזמנו לא ירדתי לסוף כוונתו.

זה היה לפני חודש - חודשיים, כששכבנו ערומים זה לצד זה אחרי סקס נפלא. הבטתי בגופו השחום המרהיב השרוע לצידי והתלהבתי לא מעט. אמרתי לו שחייבים לצלם אותו, לתפוס את הרגע, להנציח את הקסם הזה. דותן אמר לי אז משהו שבזמנו לא הבנתי: "עשיתי את זה פעם וזה רודף אותי עד היום". שאלתי אותו: "היית דוגמן או משהו?" ודותן נאנח ואמר "משהו... אבל לא אהבתי את זה" וביקש לא לדבר על כך יותר. חשבתי אז שמה שרודף אותו זה התחושה הלא נוחה של מסחור גופו מתקופת הדוגמנות שהוא דיבר עליה, אבל לא ידעתי שדותן התכוון אז למשהו אחר לגמרי, שהלך והתבהר לי בשיחה שנועדה לפתור את כל סימני השאלה שלי:

כשנפגשנו באמת שכבנו חבוקים זמן רב והתנשקנו. ידי לא הפסיקו ללטף אותו ודותן אמר לי שהליטופים שלי מחרמנים אותו. שנינו התחרמנו מזה מאוד, אבל לא הרגיש לי נכון להתחיל סקס באותו זמן. דותן עדיין לא חזר לאיתנו, ורציתי שזה לא יהיה עוד מפגש סקס, אלא משהו שונה.

"אתה חרמן? רוצה לחדור?" שאל דותן כשהרגיש בזין הזקור שלי. "לא" אמרתי לו ואז הוספתי: "זאת אומרת, אני מאוד רוצה, אבל אני אמנע מזה היום. היום רק חיבוקים חמים ונעימים, לא סקס". דותן אהב מאוד את התשובה, למרות שברגע יכולתי להדליק אותו לסקס ששנינו היינו נהנים ממנו.

"בוא נאכל קצת, הסושי מחכה" אמרתי לו, "אני צריך לדאוג לך שתתאושש". דותן חייך, אכל אולי חתיכה אחת אבל לא יכול היה לאכול עוד. "לא נורא, ישאר לך לשבת" אמרתי וכשהוא רצה שוב להשתרע על המיטה אמרתי לו שיחכה רגע כי יש לי משהו לתת לו, משהו שמחכה לו כבר מתחילת השבוע, כשהיינו אמורים לבלות יום שלם יחד. תיכננתי לתת לו את זה בנסיבות רומנטיות יותר, אבל לא רציתי לדחות את הרגע עוד. היה סיכוי שדותן יצא למילואים בתחילת שבוע הבא, אם לא יבטלו לו עקב מצבו הרפואי, ורציתי שיצא לשם כשאנחנו כבר אחרי הרגע הזה.

הושטתי יד אל התיק שלי והוצאתי משם את שקית המתנה.

"אתה לא עשית את זה..." אמר דותן וראיתי את ההתרגשות הגדולה על פניו.

"בוודאי שעשיתי" אמרתי לו "בדברים האלה אני טוטאלי..." והגשתי לו את הקופסה הקטנה העטופה בסרט מוזהב, שעליה כתבתי: "בטבעת זו"

"אני לא מסוגל לפתוח, תפתח אתה" הוא ביקש. משכתי את הסרט, הסרתי את המכסה ושלפתי את הטבעת היפיפיה מתוכו.

"אתה ממש עשית את זה" אמר דותן הנפעם והוסיף: "אתה באמת אוהב אותי... חשבתי שרק אני אוהב אותך..."

"בוודאי שאני אוהב..." אמרתי, "לא הבנת את זה עד היום?" וענדתי את הטבעת שהתאימה בהתאמה מושלמת לקמיצה שלו.

הטבעת היתה מושלמת ויפה על אצבעו, הרבה יותר מאשר בקופסה. התחבקנו חיבוק חם והתנשקנו. הרגשתי בהתרגשותו הגדולה של דותן. נדמה היה לי שאפילו עיניו נצצו קצת מדמעות אושר. אושר חלקי אמנם, כי אני לא רק איתו, אבל בכל זאת אושר שאנחנו מחויבים זה לזה. הרגשנו מחוברים זה לזה כפי שמעולם לא היינו. "אני כל כך אוהב אותך" הוא חזר ואמר לי... "וגם אני" אמרתי לו ונשקתי לעיניו היפות.

"נדבר הלילה במסנג'ר" אמר לי דותן ברגע הפרידה כשאנחנו מתחבקים ומתנשקים על סף הדלת ומתקשים להפרד זה מזה. האושר כבר הציץ מעבר לפינה. השינוי בגדול כבר עמד בפתח. שתיל האהבה הרענן שלנו נשתל זה עתה באדמה הצחיחה וחיכה למים, אך דווקא אז עמדנו להיות רחוקים זה מזה עקב יציאתו למילואים...

והפעם בחרתי את השיר Celine Dion - A New Day Has Come משנת 2002, שיר שדותן שלח לי בשיחתנו האחרונה ואמר שיש לו עומק והרבה משמעות, שימו לב למילים...

כשסיפרתי לארי הירושלמי, ידיד הנפש שלי, על כל הפרשה הוא נזהר בדבריו אבל בין השורות יכולתי להבין שהוא היה מגיב כפי ש- 99% מהאנשים היו מגיבים והיה מעיף את דותן לכל הרוחות. טוב, ארי הוא גם הרבה יותר אימפולסיבי וקצר רוח ממני. על דבר אחד הוא הסכים איתי, שאני צריך למצוא דרך להרגע. "געש זה רעיון טוב", הוא אמר לי, "תלך, תנקה ראש, תזיין, ותפסיק לחשוב עליו על הזמן ולהכנס לסרטים".

על דבר אחד ארי הצטער וזה על כך שלא הצעתי לו לבוא איתי, אבל כבר היה לי רעיון אחר בראש, לאור שיחה שהיתה לי כמה ימים קודם לכן עם פדרו האינדיאני, 24. צלצלתי לפדרו ושאלתי אם הוא אכן בחופשה ואם עדיין בא לו ללכת לגעש, והוא הגיב בהתלהבות.

הים היה מושלם, ופדרו ממש השתדל להנעים את זמני. העברנו בחוף שעות ארוכות של שכשוכים וסתם רביצה על החול החם, נהנים מהשקט ומהרוח הנעימה. אכן ניקוי ראש מוחלט. לא רק נחנו שם בחוף, אלא גם התחרמנו, אך כל פעם שנגעתי בו נדדה מחשבתי רק לכמה שהייתי רוצה לגעת שם בדותן על החול החם, ולא בו. השתדלתי לשכוח. השתדלתי להטביע את יגוני בישבנו המזמין של פדרו שהתאווה מאוד לקבל את הזין שלי, אבל הראש שלי היה במקום אחר. זיינתי, ליטפתי והתחרמנתי אבל זה לא היה זה. פדרו היה מישהו מוכר מדי ומישהו שחום מדי. הרגשתי שכדי לשכוח קצת מדותן, אני צריך איזו טוויסט, איזו התרגשות חדשה, איזה אתגר מעניין.

היינו כבר אחרי הסיבוב השני או השלישי של הסקס. פדרו כבר גמר פעם או פעמיים, אך אני עדיין לא. הייתי מפוזר מדי וטרוד מדי. רבצנו לנו על החוף הנעים וסקרנו את הסביבה שהיתה די ריקה, באופן מפתיע ליום החם ההוא.  זה היה הרגע בו ראינו את הבחור ההוא מגיע וכשחלף לידינו החלטתי לנופף לעברו ולומר לו שלום, הוא החזיר חיוך ואמר גם "שלום" אבל אז הטלפון שלו צלצל. בחוף הגדול הזה אין כמעט קליטה סלולרית, אבל מסתבר כי קרוב למקום בו ישבנו היה אזור של קליטה, מה שגרם לו להעצר שם, לנהל את השיחה שלו ולבסוף להתיישב שם במקום, במרחק לא רב מאיתנו.  

הבחור היה בהיר, נאה ונראה לי כבן שלושים ושנינו הבטנו לעברו כשהחל להתפשט, ובחנו בתשומת לב את ישבנו המקסים.  למרות שפדרו פסיבי, הוא יודע להעריך ישבן יפה כשהוא רואה כזה, והוא מיד אמר לי שיש לבחור ישבן יפה. עניתי לו שאכן הישבן של הבחור מאוד מושך ובא לי עליו. "אז לך דבר איתו" אמר פדרו, אבל עניתי לו שאני מתבייש. אמרתי לו שאני לא הטיפוס שמתחיל עם בחורים על החוף ומעדיף שיפנו אלי ויראו התענינות לפני שאני עושה משהו.

בינתיים הבחור נכנס לים ומבטי העורגים ליוו אותו בדרכו. "לך על זה" דירבן אותי פדרו. "לא יפריע לך?" שאלתי. "ממש לא" פירגן לי פדרו בקלילות שלא נתקלתי בה עם בחור כלשהו בעבר, ואהבתי את זה. לא הייתי בטוח אם יהיה לי אומץ לעשות משהו אבל הבנתי שזה "עכשיו או לעולם לא". קמתי ונכנסתי לים גם כן. שמתי לב שעוד בחור נכנס לים במרחק מה והיתה לי תחושה שגם הוא מתקדם לעברו של בעל הישבן המקסים, אבל אז אזרתי אומץ והתקרבתי אליו עוד יותר עד שיכולתי לדבר איתו.

דיברנו קצת על היום החם ועל המים הקרירים. הבחור סיפר לי את שמו וגם אני סיפרתי לו ואז שאלתי מאיפה הוא והתברר שהוא חי בכלל בחו"ל ורק היה בביקור בארץ. דיברנו קצת על מה שעשה פה ועל מה שעושה בחו"ל והיתה שיחה קלילה ונעימה. הרגשתי איתו חופשי ומשחורר למרות שהכרנו רק לפני כמה דקות, ואולי בעצם מהסיבה הזו.  היה לי קריר במים ואף רעדתי קצת מקור. אמרתי לו שקצת קר לי ושאלתי בחיוך אם אפשר חיבוק. הבחור חייך, אמר "בוודאי" והתחבקנו שם חיבוק חמים ונעים, אם כי קצר.

למרות ששנינו היינו ערומים, זה נדמה יותר כמו חיבוק סחבקי מאשר חיבוק חרמני, ואני רציתי יותר. הייתי זקוק למנת חום ואינטימיות, ובא לי לקבל אותה ממנו. התקרבתי אליו שוב ונצמדנו זה לזה, הפעם לחיבוק ממושך יותר ונשיקה. זה היה קצת הזוי אבל שנינו זרמנו עם זה בכייף.

לא שאלתי בכלל אם הוא אקטיבי או פסיבי ומה הוא אוהב ואיך או כל השאלות האטרפיות האלו. היננו שני גברים שרצו מנת חום ואינטימיות ונתנו אותה זה לזה. מבחינתי, כל בחור הוא פסיבי עד שיוכח אחרת, והבחור הזה לא עשה שום דבר שיוכיח לי אחרת. להיפך. הוא מישש לי את הזין ואהב את מה שמצא ואז, תוך כדי החיבוק, הוא כרך רגליו סביב מותני כשזין זקור נודע בזין זקור והתנשק איתי שוב, הפעם נשיקה עמוקה וחמה יותר, מה שגרם לו לצחוק קצת במבוכה.

היה נעים, אבל מלבד מזמוזים חמימים בים לא עשינו כלום. הבחור היה קצת ביישן מדי לסקס על החוף, למרות שבא מאוד לשנינו. לעת פרידה הוא נתן לי את הניק שלו באטרף אבל חזר למחרת כבר לחו"ל ולא הצלחנו להפגש שוב. הוא היה הבחור הנכון בזמן הנכון, ולמרות שלא היה בינינו סקס, זה היה מה שהייתי צריך. הכל בזכותו של פדרו שפרגן, דירבן והתייחס בנונשלנטיות לכל הענין.

למרות כל הסקס עם פדרו וכל המזמוזים עם הבחור מחו"ל,  לא גמרתי.  לא הפריע לי שחרמנותי רק מצטברת וקיוויתי שאולי זה סימן טוב. סימן שאני צריך להשאר טעון וחרמן עוד. סימן שאולי אני צריך לשמור הכל לדותן. סימן שאולי, למרות הכל, הכל יסתדר איתו, אבל עדיין לא היה לי מושג איך. למחרת הייתי עתיד לגלות...

מה תעשה אם בוקר בהיר אחד אתה נכנס לאטרף ומגלה כרטיס סטוצים שרלילני בשם "נדפק חזק26" [או משהו דומה] של בחור שמחפש אקטיבים טוחנים ולפתע אתה קולט שאולי זה בעצם דותן, הבחור שלך?

מה תעשה אם כל הסימנים מעידים שזה כנראה הכרטיס שלו ושהתמונה שם היא התמונה שלו?

מה תעשה אם נראה שהבחור שחשבת כל הזמן לבחור זהיר, נאמן, שאוהב אותך ולא רוצה שום דבר אחר, הוא בעצם חרמן נטחן שמשתולל עם אחרים?

מה תעשה אם באותו רגע קשה מכל, במין צירוף מקרים תמוה, הבחור שלך מודיע לך שלא יהיה זמין בימים הקרובים ואתה אפילו לא יכול לשאול אותו מה זה כל הדבר הזה?

מה תעשה אם אתה נאלץ להתבשל במיץ של עצמך עם כל סימני השאלה, וכל מה שנותר לך זה להריץ תרחישים אפשריים בראש על איך זה יכול להיות, עד שאתה כבר לא יכול לסבול יותר?

מה תעשה אם במשך יומיים תמימים אחר כך אתה לא מסוגל לעבוד, להתרכז, לאכול, או להרגע ורק חושב וחושב וחושב?

מה תעשה אם כל כך כואב לך שאתה מבין, שאתה פשוט אוהב אותו, למרות הכל?