פילבוקס

"אני מרגיש חרא ובאסה. בא לי לזרוק הכל ושילכו כולם להזדיין... וגם אני אלך להזדיין." זו בדיוק היתה המחשבה שלי באותו בוקר אחרי טלפון מהבוס הנודניק בעבודה, טלפון מפקידת הבנק שלי שדורשת לסגור את החריגה או לקחת הלוואה מסודרת שאני לא יודע מתי אוכל להחזיר יחד עם כל ההלוואות שכבר לקחתי, עוד טלפון מהדוד שלי, שגוער בי שלא באתי לבקר אותו עדיין אחרי שנולד לו בן, לזה תוסיפו עוד שיחת מסדרון עם אמי שחופרת לי שאני לא יכול להתעלם מהמשפחה, ולקינוח גם הודעה בווטסאפ מהאיש ההוא שכבר זרקתי לפני כחצי שנה אבל מריח את זה שאני עדיין מתגעגע לזין שלו וגם לשיחות השנונות איתו ואיכשהו מגשש את דרכו חזרה. לא יכול עם כל האנשים האלה שכל הזמן רוצים ממני משהו.

אני סטודנט דלפון שאוהב לבלות בחפלות עם חברים עד השעות הקטנות של הלילה, לשתות עד שאני דופק את הראש, לשיר ולשחק כדורגל. כל החברים שלי סטרייטים ואף אחד מהם בכלל לא חושד שאני נושך כריות מפעם לפעם. אוי ואבוי לי אם הם אפילו יחשדו, כי אצלנו בצ'כונה, "הומו" זו קללה ולא שום דבר אחר. אני מבזבז יותר ממה שאני מרוויח בעבודה החלקית בה אני עובד תוך כדי הלימודים. ואני גם מכור לווינר ומבזבז על זה יותר מדי כסף כל שבוע בתקווה שאולי סוף סוף אני אביא את המכה שתחלץ אותי מהחובות הגדלים והולכים. יש לי גם בעיה כרונית של חוסר זמן, חוסר שעות שינה ואיחורים תמידיים לכל מקום שאני צריך להגיע או לכל מטלה שיש לי לעשות. אני מרגיש חנוק בארון העמוק שלי עם שבע עשרה אלף קרובי משפחה שלא מפסיקים להציק. ככה זה כשאתה בא ממשפחה תימנית גדולה ועוד משפחה דתית. ככה זה כשאתה מאחורי מסכה של בחור סטרייט משעשע עם הרבה חברים. גם בנות לא חסר לי אף פעם. אין לי שום רגשי נחיתות למרות שאני לא חתיך הורס, אלא תימני בהיר שחיף וקצת שעיר. ההעזה שלי, השנינות, חוש ההומור והעיניים הירוקות, מדליקות לא מעט בחורות, שאני נהנה במיוחד כשהן יורדות לזין העבה והשחום שלי. לפעמים אני גם מזיין אותן, אבל רוב הזמן אני מביא ביד, ופעם בכמה זמן גם מקבל בתחת.

אני מביא המון ביד. כל בוקר כשאני קם וכל ערב לפני שהולך לישון ועוד אי אלו פעמים בין לבין, כשחולפים לי בראש הרהורים על זין או על איזה גבר-גבר שטוחן אותי באיזו פנטזיה. ברגעים כאלה אני מרגיש חם רטוב ודורש, אבל שיזדיינו כל ההומואים האלה גם. מי צריך אותם בכלל? כל ההתארגנות לפגוש גבר כזה מורידה לי את החשק. למה התארגנות? כי עם גברים אני פסיבי, זה למה. קשים חיי פסיבי, במיוחד פסיבי אנין כמוני שלא יכול שלא להיות נקי בסקס. אז אני קודם כל צריך לזכור להשאר רעב, כי אחרי האוכל אין מצב לסקס. שנית, אני צריך לנקות היטב. חוקן ועוד חוקן ועוד אחד. עד שאני לא בטוח שאני נקי לגמרי גם מבפנים וגם מבחוץ, אני לא יכול להזדיין עם אף אחד. לא סובל הפתעות לא נעימות בזמן הסקס, במיוחד עם בעלי זין גדול שחודרים עמוק ומזיינים אותי חזק, כמו שאני אוהב.

לא שאני מזדיין הרבה או בכלל נפגש הרבה עם גברים בכלל. למען האמת כבר כמעט חצי שנה לא הזדיינתי עם אף גבר. גם לא התחרמנתי. כלום. גם לפני כן לא הייתי נפגש הרבה. היו לי אחד-שניים או מקסימום שלושה גברים קבועים שלפעמים הייתי נפגש איתם, וזהו. בשנה האחרונה בכלל הייתי רק עם האיש ההוא. עדי, שבוגר ממני בלא מעט שנים.   התנזרתי מכולם, אבל לא התנזרתי ממנו. למרות שניסיתי להמנע גם ממנו ככל הניתן ועשיתי לו את המוות על כל פגישה, למרות שכשכבר מזדיינים, זה כל כך מעולה שאני אומר לעצמי שאני מטומטם שאני לא מזדיין איתו פעמיים שלוש בשבוע כמו שהוא רוצה. אבל אחרי זה אני שוב חוזר ועושה לו חיים קשים עד הפגישה הבאה בעוד כמה שבועות או חודשים. כל זה היה נכון עד לפני חצי שנה, כי אז חתכתי גם ממנו.זה היה אחרי שלושה חודשים שהוא ניסה לקבוע איתי פגישה ולפתות אותי בדרך כזו או אחרת ואני רק נתתי לו תקוות שיש סיכוי ואז הברזתי בתירוץ כזה או אחר. מסכן. ממש התעללתי בו. חחח.

בסופו של דבר, ברגע אחד שהייתי בבאסה עמוקה ועם כאב בטן מציק, אך הוא המשיך לנסות לפתות וכל מה שענין אותו זה רק התחת הקטן והחור החם שלי, זרקתי לו את משפט החיתוך הסופי שהוא כבר זמן מה חשש שעומד להגיע ואמרתי: "עדי, אני רוצה שנסיים. לא מתאים לי להמשיך עם העניין שלנו. מצטער אחי, היה כייף בהצלחה בהמשך". התשובה שלו היתה מאופקת מאוד: "חבל לי מאוד אבל מכבד את האינטגריטי שלך. היה כייף גם לי ומקווה שלא הצקתי לך יותר מדי. הכל מכוונות טובות. חיים טובים".

אחרי המסרונים האלה היה לי שקט ממנו יותר מחודש. מצד אחד נרגעתי שאני לא צריך להאבק כל יום כמעט בין החרמנות שלי לבין ההרגשה שאני לא יכול יותר לחיות כך, אבל מצד שני היה קצת חבל לי כי הוא היה זיון ממש טוב. חשבתי אז שאני צריך לבחור צד. להיות רק עם בחורות וזהו. כוסאמו החור שלי שצריך זין. כוסאמו שהתחלתי עם זה בכלל. אני לא חייב גברים. יש לי בחורות לזיין ויש לי את כף ידי לפנטז על גברים לפעמים. תיק תק אני גומר ונרגע ולא צריך לבזבז על זה את השעות שאין לי ואת ההתייסרויות הפסיכולוגיות של חוסר ההשלמה שלי עם הנטיה המעצבנת הזו אחר כך. יותר טוב ככה. אני חזק ואני אתנזר.

אבל אחרי יותר מחודש הוא שלח לי הודעה ואמר שהתלבט הרבה אבל בסוף החליט לשאול אותי למה החלטתי לסיים את זה, האם יש לי קשר עם מישהו חדש ואם בא לי לנסוע להתאוורר קצת בחוף געש. הימים היו קצת לפני יום כיפור, אז ברוח הזאת עניתי לו: "אז ככה: 1. אני בהתחלה של קשר חדש עם בחורה מחדרה. 2. איתך סיימתי כי לא רציתי כלום מאף אחד. לא קשור אליך ספציפית. פסיכולוגית עברתי ועודני עובר תקופה משונה. 3. אני צריך להיות בעבודה כבר בצהריים, אז אין מצב לגעש. אולי בערב אבל אתה מכיר אותי. 4. גמר חתימה טובה. נסה לצום. אני מהלב מבקש סליחה אם פגעתי/הרגזתי/אכזבתי אותך בשנה האחרונה." זו היתה הרמה להנחתה שנתתי אותה בשליפה, בלי לחשוב עליה יותר מדי, אבל הכרתי אותו וידעתי שהוא לא יפספס. הוא אכן הוא לא פספס כשענה לי: "שיהיה בהצלחה עם החדרתית, אבל כשיבוא לך משהו מהטעם של פעם, אתה תמיד מוזמן. סליחה אם התקרצצתי, ניג'סתי או עשיתי לך יותר מדי כייף בהזדמנות כזו או אחרת. צום מועיל."

לא יכולתי להשאר חייב לכדור המסובב שנשלח לעברי והשבתי בקריצה: "תודה, תודה. מי יודע, אולי עוד נזדיי... אה... נפגש" והוא ענה: "חחח...אהבתי סאלאמאת".

טוב, לא יודע מה נסחפתי בזכרונות על השיחות עם האיש ההוא לפני כמה חודשים,  כשבכלל רציתי לדבר על משהו אחר. לא חושב שיש קשר, אבל אולי בעצם יש. אז קיצר, נחזור להתחלה. לא להתחלה שהכרתי את האיש ההוא, זה ענין לסיפור אחר, אלא להתחלה של מה שרשמתי כאן. לקטע הזה של "בא לי לזרוק הכל ושילכו כולם להזדיין... וגם אני אלך להזדיין". אז זהו. יום אחרי היום המבאס טילים ההוא, קמתי בבוקר בהרגשה של "סעמק, אני כמו בכלוב בעבודה ומת לצאת לחופשי". אז עם ההרגשה הזו הלכתי לרופא והוצאתי כמה ימי מחלה. מיד כשחזרתי הביתה ישבתי על האינטרנט והתחלתי לחפש טיסות של הרגע האחרון ללונדון או ניו יורק ושימות העולם. כמה ימי מחלה ביחד עם הסופ"ש הקרוב, ואני מסודר. בסוף סגרתי על טיסת לילה לניו יורק עם חזרה בעוד חמישה ימים, לצאת קצת מהשגרה השוחקת ולרענן את הראש. לראות הצגה, לטייל, לרכב על איזה זין שחור ולחזור.

סיפרתי על זה גם לאיש ההוא שמנסה כבר מתקופת החגים לפתות אותי מחדש. גם אני לא טמנתי את ידי בצלחת וחירמנתי אותו בהודעות סקסיסטיות כאלה ואחרות. תכלס לא הייתי עם גבר כבר איזה מיליון שנה וחשבתי כבר לעשות לו טובה, אבל ניו יורק וזין שחור הרבה יותר מדליק אותי עכשיו. הוא קינא. הרגשתי את זה בתגובות המאופקות שלו. הוא אמר לי שיש לו גם משהו שחור בשבילי בתחתונים, אז למה לטוס בשביל זה עד ניו יורק. צחקתי. אחר כך ואמרתי לו ששלו הוא יותר מוקה, אבל אני אוהב גם אותו מאוד. הרגשתי שדווקא טוב לי לפגוש אותו לפני הטיסה לניו יורק, לעשות סיפתח אחרי התנזרות ארוכה מגברים, אבל בסופו של דבר עם כל ההכנות לטיסה זה לא הסתדר.

בניו יורק גיליתי את אפליקצית grinder. רק הפעלתי אותה ועשרות הצעות זרמו אלי. הייתי בהלם מכמות הגברים שנדלקו על המראה הנערי שלי. אני כמעט בן 28 אבל תכלס נראה לא יותר מ- 22. ההיספנים והשחורים אהבו אותי במיוחד. אם הם אוהבים את הלוק הנערי שלי, אז מצידי אני מוכן להיות אפילו תינוק, רק שימשיכו לאהוב ולהציע לי הצעות, חשבתי לי. הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים, שקשה לו לבחור מה הוא רוצה מרוב המבחר של הגברים הסקסיים המתוקים האלה. המוזר והמיוחד בכל הגברים האלה היה, שלא משנה איזה הורסים הם היו, השתן לא עלה להם לראש. הם נשארו מנומסים ובכלל לא פוזאיסטים ונפוחים מאגו, בניגוד כל כך גדול למה שקורה אצל גברים כאלה בארץ. בסופו של דבר נפגשתי עם היספני אחד שהיה נחמד וכייף, אבל הבום לפנים קרה לי כשהכרתי את לירוי.

לירוי היה ממש ענק. בסביבות 2 מטר נראה לי. גבר שחור עם גוף אתלטי. שרירי, אבל לא מנופח. כדורסלן זוטר בעברו, שעובד עכשיו בפיננסים. למראה תמונתו, שאגב עושה לו עוול ממש, הרגשתי פרפרים מתחילים להתעופף לי בבטן, אבל כשדיברנו בטלפון, קולו העמוק מאוד, הניגרי סטייל הזה, ממש המיס אותי. אחרי כמה שיחות באפליקציה ובטלפון, קבענו פגישה אצלו בדירה לאותו ערב כשהוא חוזר מהעבודה. כל היום התרגשתי בטירוף לקראת הערב, במיוחד כשהמתוק הזה לא הפסיק לשלוח לי הודעות כמה הוא חושב עלי וכמה בא לו לנשק לי את השפתיים ולהניח עלי את ידיו הגדולות. רעדתי ממש כשקיבלתי כל הודעה כזאת, וכשנפגשנו זה היה אפילו עוד יותר מכל מה שיכולתי לחלום עליו.

הרגשתי כמו חתלתול ליד האריה השחור הזה.  כן, אני יודע שאין דבר כזה אריה שחור, אלא רק פנתר שחור, אבל פנתר קטן על השחור ההורס הזה. רק אריה מתאים לו. אריה שלא שואג, אבל שכל מילה מקולו העמוק היא כמו רעם לוחש באוזניי ומרטיט אותי עוד יותר. לירוי התגלה כבחור שאיננו רק סקסי, אלא גם אינטליגנטי מאוד. הוא גם היה סבלני ועדין איתי, ועדינותו לא פגעה כהוא זה בגבריותו השוצפת. הוא ידע לנגוע בי כפי שאף גבר לא נגע בי כבר הרבה זמן. כשכפות ידיו ליטפו אותי ושפתיו הבשרניות נצמדו לשפתי בנשיקה לוהטת, כמעט גמרתי כבר באותו רגע. איפה ההיספאני הסקסי מאתמול ואיפה הוא. זו היתה אופרה אחרת לגמרי. הוא ליטף לי את הגוף ברכות עוצמתית והוא פיסק את רגלי והרטיב את לי את החור בלשונו הבשרנית לעומקים שלא חשבתי שאפשריים. אין דברים כאלה. אין גברים כאלה, היו המחשבות שלי בזמן שהוא הושיב אותו על הזין המכובד שלו שהחל לפלס את דרכו פנימה. "מיאו..." חשבתי אבל התביישתי להוציא קול, שלא יחשוב שאני איזה נשנשון, כי אני ממש ממש לא. לא סובל הומואים נשיים. לא סובל כל ביטוי של נשיות בגבר, אז בטח שאני לא אעשה איזה מיאו נשי שאיים לברוח לי מהשפתיים.

כשלירוי הרים את גופי הקליל הוא אמר בהפתעה: "אתה ממש לא שוקל כלום. כמה אתה 120 - 130 פאונד?". חישוב קצר שתרגם לי את זה ל - 54 -59 קילו העלה שהוא לא רחוק מהמציאות והשישים קילו שלי בקרוב היו כלום לגבר גבר הזה ששקל אולי כפול ממני והשחיל אותי על הזין שלו בקלילות ובנחישות. כשכולו היה בתוכי, הרגשתי אותו ממלא אותי. זו היתה תחושה טובה שלא הרגשתי כבר תשעה חודשים, מאז הזיון האחרון שלי עם האיש ההוא. שריריו של לירוי השתרגו בזמן שהוא הניף והוריד אותי על הזין שלו ונהניתי בטירוף. החור שלי להט. שלא כמנהגי החלטתי לא לעצור את עצמי, ובזמן שהוא משחיל אותי ככה, התחלתי להשפריץ ללא אבחנה. לירוי חייך. "קשה לך לעצור מותק? לא נורא... גם לי..." ואז הרגשתי את החמימות של זרעו המתפרץ בי וממלא את הקונדום. 

נשארתי אצל לירוי כל אותו לילה. עשינו עוד כמה סיבובים של סקס שהיה סוף הדרך והתכרבלתי כמו חתלתול בחיקו של האריה השחור הזה, שחיבק אותי בחום וזיין אותי בלהט. למחרת בדרך לשדה התעופה אחרי שקיבלתי כמה הודעות מלירוי שהוא יושב בעבודה וחושב על השפתים שלי, קפצתי אליו למשרד לסיבוב קצר אחרון. למזלי הוא לא עובד באופן-ספייס, אלא יש לו חדר משלו. רוב העובדים יצאו בדיוק להפסקת צהריים כשהגעתי ולירוי ביקש ממזכירת המחלקה שלא להפריע לו בשעה הקרובה ונעל את הדלת. ניגשתי אליו, הסרתי לו את הז'קט, ירדתי על ברכי בין רגליו ופתחתי את כפתורי מכנסיו המחויטות. זה קוד הלבוש בתאגידים הפיננסיים במנהטן והייתי צריך לעבוד קצת קשה לפתוח את כל הרכיסות הללו, אבל המאמץ השתלם כשהכלי השחור הלוהט שלו התפרץ כמו סוס מרוץ מתוך מכנסיו, וישר נבלע בין שפתי השוקקות ומעמקי גרוני הצמא ללחלוחית הפריקאם המתוק שלו.

"כן, מתוק שלי... כמה שאני אתגעגע אליך" אמר לירוי וחיוך עצוב על פניו. ינקתי שאבתי והשחלתי את הזין המפואר שלו הכי עמוק שיכולתי ישר לתוך הגרון, ואז נזכרתי שוב באיש היקר ההוא שלימד אותי לקחת לגרון בפעם הראשונה ובאותו רגע אפילו טיפ טיפה התגעגעתי גם אליו. המשכתי להלהיט את לירוי במציצה עמוקה ולוהטת, וברגע האמת, כשהוא אמר לי שהוא גומר ורצה לשלוף את הזין החוצה, לא נתתי לו. "אתה בטוח?" שאל לירוי, ואני רק הנהנתי, כי לא יכולתי לדבר באותו רגע בפה מלא, שרק חיכה לקבל את המנה שלו. בידי השניה שפשפתי לעצמי את הזין והרגשתי שהנה זה בא. כשלירוי התפוצץ לי בפה כמעט נחנקתי מכמויות הזרע, אבל בלעתי הכל וליקקתי את השפתיים כחתלתול שבלע את השמנת. תוך כדי בליעה גם השפרצתי בעצמי בעוצמה את כל מה שהיה לי עד שחלק אפילו הותז על הקיר הסמוך. אחרי שהתנגבנו, התיישבתי שם בחיקו, שהוא כונס אותי לתוכו, ושוב הרגשתי כמו חתלתול בחיק האריה העצום שלירוי היה בעיני. התנשקנו ארוכות, מסרבים להרפות זה מזה, ביודענו שאלה הרגעים האחרונים שלנו יחד.

לירוי שבה אותי לגמרי. אני יודע שהוא חולה עלי וזה מוסיף המון. הוא הרס אותי. כבר יומיים שאני לא יכול להפסיק לחשוב עליו ולפי מה שהוא כתב לי ביומיים האחרונים, אז גם הוא לא מפסיק לחשוב עלי. מה שבמיוחד אני אוהב בו זה שהוא גבר גבר, מאובזר לתפארת, ואין בו טיפת הומואיות בהתנהגות, חוץ מהזמן שהוא מזיין אותי כמו שצריך... חחח. תוך כדי נשיקה צרפתית בלתי נפסקת, פינטזתי קצת על החיים איתו, שזה משהו שאף פעם לא הצלחתי לדמיין עם גבר, אבל צלצול הטלפון שם קץ לחלום בהקיץ הזה. זו היתה המזכירה שתזכרה את לירוי שבעוד 10 דקות מתחילה ישיבת המחלקה. נפרדתי מלירוי בצער, וצעדתי לדלת. כשהגעתי לשם הסתובבתי לתת בו מבט אחרון. הרגשתי שאני לא רוצה ללכת. הבטתי בלירוי שגרם לי לשבור את כל החומות שלי בין התפיסה שלי את עצמי לבין העולם ההומואי, שתמיד חשבתי שהוא לא העולם שלי. ידעתי שבאותו רגע, אם הוא רק היה אומר לי לעזוב את הכל ולעבור לחיות איתו, הייתי עושה רי-לוקיישן בלי להרהר לרגע. כל זה היה חדש לי ומנוגד לתפיסת עולמי שאני לעולם לא אחיה עם גבר, כי אני הרי רק סטרייט שאוהב לקבל בתחת לפעמים. אבל הרגע חלף, ולירוי לא אמר מאומה. היה נדמה לי שהענק הקשוח הזה, אולי מוחה איזו דמעה שנקוותה לו בזין העין. הוא חייך אלי במבוכה, אמר לי שלום אחרון ויצאתי משם.

באותו לילה כבר הייתי בארץ ובאותו לילה כבר דיבר איתי שוב האיש ההוא. סיפרתי לו על לירוי, אם כי לא פירטתי הכל. כמו שציפיתי הוא קינא ואמר לי שהוא מקנא. מוזר לי שהוא מקנא כי הרי הוא לא ממש חיכה לי כל התשעה חודשים האחרונים שלא נפגשנו, אבל זה גם החמיא לי באיזה שהוא מקום. בתובנה שצצה בראשי באותו רגע וסילקה את כל העננים שמסביב, אמרתי לו: "אין לך מה לקנא בכלל. לירוי קיבל ואתה תקבל, רק שהוא ישאר זכרון ואתה השגרה." אופס. לא הייתי צריך להשתמש במילה "שגרה" ביחס אליו, ועדי [לא יודע למה אני קורא לו כל הזמן האיש ההוא ולא מציין את שמו...] אכן קלט את זה ואמר: "אני מקווה שגם השגרה תהיה מענגת ובכלל שתהיה, כי כבר הרבה זמן לא היתה. אמרתי לך שאני פאקינג מתגעגע לגוף המדהים שלך? ולכל השאר גם...חחח".

"אמרת :-) וגם אני מתגעגע אליך. גם אל הגוף וגם אל הראש" השבתי לו ואז ידעתי שלראשונה מזה זמן רב זוהי גם האמת. אחרי יומיים שלושה, גם הגוף שלי ידע את זה, כשהתעוררתי בארבע וחצי בבוקר, חרמן כמו שפעמים מעטות הייתי בחיים שלי. קמתי התלבשתי ובאתי לשלוח הודעה לעדי שידעתי שאם הוא רק יהיה ער, הוא יבוא אלי בלי היסוס, אבל אז החלטתי לא להפריע לו ולנסות לישון עוד קצת. באותו יום בערב דיברנו קצת בווטסאפ, אבל פתאום באמצע ההתכתבות עדי עשה משהו שהוא לא עשה כבר המון זמן. הוא התקשר אלי בטלפון כי נמאס לו להקליד תשובות. במקרה הייתי באותו זמן בנסיעה והתאפשר לנו לדבר. זו היתה שיחה טובה. הוא הרגיע קצת את העצבים שלי על הבוס שלי והדגיש לי כמה נקודות חיוביות בעבודה שלי שכדאי לי לשמור עליה כל עוד אני סטודנט. באמת שהתגעגעתי גם לנסיון החיים שלו ולדרך המיוחדת שלו להסתכל על הדברים.

למחרת בבוקר קיבלתי ממנו הודעה נוספת, בה הוא כתב לי בוקר טוב והוסיף: "היה כייף לדבר איתך קצת אתמול. התגעגעתי לקול ולשנינות."

"תודה, היה טוב לדבר גם איתך סוף סוף. יום מעולה."  עניתי לו ועצמתי את העיניים, כשהיד שלי על הזין ואני רק חושב עליו, על גופו הגברי הרזה ועל הכלי הגדול והשחום שלו שפותח אותי כמו שצריך תוך כדי שהוא מנשק אותי, ואז השפרצתי. סאממו אני צריך להחליף שוב פעם את המצעים, אחרי שהחלפתי אותם בערב הקודם כשפינטזתי על לירוי, ואז התחיל לעמוד לי שוב ופינטזתי על שניהם מזיינים אותי יחד ומתנשקים תוך כדי ואז השפרצתי שוב. איזה מזל שעדיין לא החלפתי את המצעים הבוקר, היתה המחשבה האחרונה שלי. בעצם, המחשבה הלפני אחרונה, כי המחשבה האחרונה לפני שנרדמתי שוב לשעה אחרונה של נמנום בוקר, היתה מחשבה בת מילה אחת: "מיאו".

סתם אסוציאציה מוסיקלית שצצה לי כשכתבתי את הסיפור. צפיה והאזנה נעימה. רמי פורטיס - חתול מפלצת [1988]:

כבר שנים רבות אני עו"ד לעניני גירושין וכבר חשבתי שאין משהו שיפתיע אותו בתחום עתיר המשחקים המלוכלכים והאמוציות הזה, אבל עומר, נער שראיתי בפעם הראשונה כשהיה בן 14 ומשהו, הצליח להפתיע אפילו שועל קרבות ותיק כמוני.

כשהוא נכנס למשרדי לראשונה, שחום, רזה, קטן וקצת מחוצ'קן, זה היה יחד עם הוריו שהיו בישורת האחרונה של הליכי הגירושין שלהם ובאו לסגור ענינים. הכל התחיל מהמלחמות על הדירה שנבעו מהתירוץ שמשפחתה של האם היא שעזרה לבני הזוג לממן את רכישת הדירה, מה שגרם לכך בגלל שאמו של עומר לא הסכימה בשום אופן כי בעלה יקבל חצי משווי הדירה, במקובל במקרה של גירושין. הבעל מצידו לא הסכים שבשום אופן עתידו של בנם המשותף יקופח, עד שנמצאה הפשרה. בשורה התחתונה הוסכם בין הצדדים כי הדירה תושכר לאחרים עד שעומר יגיע לגיל 18 ואז תמכר, כשדמי המכירה יתחלקו בין האם לבין עומר.

אבל עד שהגענו לרגע חתימת הסכם הגירושין, עומר הוא לא הפסיק לעצבן את כולם כשבדק שוב ושוב את המסמכים ושאל אותי ואת עורך הדין של אביו, אין ספור שאלות חופרות, שלא נתקלתי בהן מצד צעיר בגילו. לא הבנתי בכלל למה הם הביאו אותו, אבל כנראה שהילד הזה כבר מאז היה רגיל לסובב אנשים על האצבע הקטנה שלו, במיוחד את הוריו, אבל הפעם גם אנחנו, עורכי הדין שלהם, עמדנו לסבול ממנו כמה שעות של מריטת עצבים מתמשכת. עומר לא הפסיק להסתובב בחדר כמו פרפר, הוציא ספרים מהספריה שלי ושאל ללא הרף: "מה זה הספר הזה? בשביל אתה צריך את הספר הזה? מה עושים עם כל הספרים הירוקים ולמה צריך כל כך הרבה מהם?" נסיונות הוריו להשתיקו לא ממש עזרו, אבל איכשהו נחתם ההסכם והעו"ד של אביו יצא להגיש אותו לבית המשפט.

כשעברו השנים והוא כבר בן 18 ויום, הגיע עומר שוב למשרדי, הפעם רק עם אימו והפעם לצורך מכירת הדירה. הילד הקטן והמעצבן, גדל לנער מעצבן פי כמה וכמה, אבל מה הפעם חוץ מחפירותיו, היו עוד כמה דברים שהצליחו להסיח את דעתי מהעסקה שהייתי אמור לטפל בסגירתה. היו אלה בעיקר גופו השחום והגבעולי, פניו הנאות, שפתיו הבשרניות שדוק של לחות מפתה היה משוח עליהן וישבנו הקטן והשובב שסובבו לי את הראש לכיוונים אחרים.

הנער נלחם כארי על כל פסיק ופסיק בחוזה ושוב שאל המון שאלות טורדניות על כל מיני מונחים משפטיים מקובלים: מה זה "על אף האמור לעיל"? למה כותבים משהו ואז מוסיפים את המשפט הזה שאומר בדיוק ההיפך? [ואני הסברתי, אך לא גרעתי מבט מפיו המדבר וחשבתי כמה בא לי להדביק לו צרפתית חמה ורטובה] . הוא גם שאל מה זה "מבלי לגרוע מ..." [ואני הבהרתי, אבל מה שהיה לי בראש באותו רגע היה רק לגרוע מבגדיו ולראות את גופו החשוף החלק והנערי שחלק ממנו הציץ מבעד לפתח העמוק של הטי שירט שלבש...]. הוא לא הרפה גם מהביטוי "בכפוף ל..." [ואני עניתי, אבל באותו רגע לא יכולתי להרפות מהמחשבה כמה בא לי שהוא יהיה כפוף באותו רגע על השולחן והזין שלי יפלח את אחוריו המושלמים].

אחרי שעתיים של עינוי כשהזין שלי מאיים לפוצץ את מכנסי מרוב חרמנות על הנער השחום הקטן והמעצבן הזה, הסתיימה הפגישה ונחתם החוזה, אשר כמקובל אז היה נקוב בדולרים שאמורים להיות משולמים לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום.

כחודשיים אחרי חתימת החוזה, הביאו הקונים למשרדי את התשלום האחרון שעמד על 48,760$. התשלום הופקד אצלי בנאמנות והייתי אמור לחלקו בין עומר לאימו בחלקים שווים. אתרע המזל ובאותו יום עמד השער היציג על 3.5761 ולכן הסכום ששולם היה 174,370.63 ש"ח. חילקתי את הסכום לשניים והכנתי 2 שקים, האחד ע"ס 87,185.32 ש"ח ע"ש אמו והשני ע"ס 87,185.31 על שמו של עומר. אמו הגיעה באותו בוקר לקחת את השק שלה אולם עומר הגיע רק בערב כשהייתי כבר לקראת סגירה.

הוא החזיק את השק בידיו, בדק כמה זה היה, ערך את החישובים שלו ושאל: "וכמה היה השק שקיבלה אמא שלי?". כשהראיתי לו את צילום השק שנשאר אצלי, הוא קם, התעצבן, נופף מולי בשק שלו ובצילום השק של אימו ואמר בקול רם ועצבני: "אני לא מוכן שהיא תקבל יותר ממני!". לא הבנתי על מה הוא מדבר, שכן חילקתי את הכסף בחלקים שווים. "אתה לא רואה?" אמר עומר, "השקים לא באותו סכום!". הבטתי שוב בשקים ועדין לא הבנתי, אך אז שמתי לב שהשק של אימו גדול באגורה יותר מהשק של עומר. "אגורה?!" הגבתי חצי משועשע, אבל כשעומר הגיב: "כן!! אפילו אגורה!! אבא שלי תמיד אמר לי לא לוותר אפילו על אגורה כשמגיע לי משהו, כי מי שמוותר על אגורה לא שווה אגורה."

הזמן שבזבזנו כבר היה שווה הרבה יותר מאגורה, אז פתחתי את הארנק, מצאתי מטבע של אגורה ששמרתי למזכרת לפני שהוא בוטל והושטתי לו אותו.

"לא!!" אמר עומר, "אתה לא תפתור את הבעיה שיצרת כל כך בקלות! זה לא רק האגורה שלי, זו גם האגורה שקיבלה אמא שלי יותר מדי! אני רוצה שתבטל את השקים, שאמא שלי תחזיר את מה שקיבלה ואז תחלק ביננו שווה בשווה בדיוק, ואם אתה לא יכול אז שאני אקבל את השק הגדול יותר!"

באותו רגע פקעה סבלנותי. "אני כבר אראה לך מה תקבל גדול יותר, חתיכת ילד קטן ומושתן!" קראתי לעברו. היינו לבד במשרד באותו זמן, המזכירה כבר הלכה מזמן, ואני קמתי ממקומי. פני בוערות מכעס והזיין שלי מתפקע במכנסיים מרוב חרמנות. עוד לפני שהוא הספיק להתעשת, הגעתי אליו, כופפתי אותו על השולחן, הפשלתי את מכנסי הספורט הקצרים והמבריקים שלו שחירפנו אותי מרגע שהוא נכנס למשרד, שלפתי את הזין ונעצתי בלי היסוס ישר לכיוון החור המפתה שלו. "עזוב אותי יא הומו מניאק" צעק השחיפון השחום הזה, אבל סטירה חזקה אחת סתמה לו את הפה וזה היה בדיוק הרגע שהזין שלי הפולט פרי-קאם בכמויות חדר פנימה.

"אההה....." ארוך של כאב נפלט מפיו של עומר ברגע החדירה, אך עד מהרה קריאת הכאב הפכה לגניחות של הנאה משולבות במילים מתוצרת הפה הקטן והמלוכלך שלו. "כן, יא עורך דין מנייאק, ככה אתה דופק את כל הלקוחות שלך או רק את הצעירים?" כשהטחות האשמה האלה מתחלפות מדי פעם: "כן, כן, תן לי את הזין הגדול שלך, עמוק עוד עוד...".

אחרי כמה זמן סובבתי אותו על הגב, השכבתי אותו על שולחן הישיבות עם רגליו הפסוקות כלפי מעלה, עוטפות את הגב שלי וחדרתי לתוכו באיטיות מטריפת חושים. עומר ניסה למשוך אותי אליו עם רגליו: "תן לי אותו, תן לי אותו כבר" הוא קרא בקול אבל אני רק נכנסתי בעדינות פנימה והחוצה לתוך החור הלוהט שלו, כל פעם עוד קצת והוא כבר משתולל מרוב תשוקה לקחת את הזין עמוק עד הסוף ואז לפתע שחררתי את המעצורים ונכנסתי בחוזקה הכי עמוק שיכולתי. "כן....כן..." צעק עומר כל כך חזק שהתחלתי לחשוש שמישהו מהמשרדים הסמוכים אולי ישמע, למרות שרוב הסיכויים שכולם כבר היו ריקים בשעת לילה מאוחרת זו., אז שלפתי את עצמי כמעט עד הסוף. ברגע באחרון התחרטתי ולא יכולתי לעמוד בפיתוי, אז נעצתי את הזין שוב עמוק פנימה. כך התחלתי לפמפם אותו חזק, ממש משפד אותו על העשרים סנטימטר הלוהטים שלי כשהוא כבר משפריץ בלי אבחנה ורגע אחר כך התפרץ גם הר הגעש שלי והחל למלא אותו במטחים של שפיך חם.

ברגע שהתחלתי לגמור עומר שלף את עצמו מהזין שלי, והתכופף לבלוע כמה שיותר לתוך פיו המתוק. אני כבר הייתי באסקטאזה. הגירוי היה מעל הנסבל. אבל הוא ינק מצץ ובלע כל טיפת זרע עד שחלב אותי לגמרי. "זה היה הזרע הכי טעים שבלעתי" אמר עומר, והעיף מהחלון את הפנטזיות שלי שהוא היה בתול, אך אז הוסיף: "כבר הרבה זמן אני מפנטז שתפתח אותי בפעם הראשונה." והבנתי שבתחת הוא בכל זאת היה בתול, וחייכתי חיוך דקיק.

אחרי שנרגענו מהזיון המטורף, פתחתי את המיטה המתקפלת שאני מחזיק במשרד למנוחה בשעות העבודה הארוכות שלי, ונשכבנו הפעם לזיון נוסף חושני לא פחות. היה מדהים ואחרי כמה תנוחות שפינטזתי עליהם (או שראיתי באיזה סרט פורנו), התמוטטנו שוב מגמירה שניה.

"אז מה, השיטה שלך לפיתוי היא להרגיז את מי שאתה רוצה שיזיין אותך?"

"ממש לא" ענה עומר והוסיף: "בואנה, זה היה חצי אונס!"

"רק חצי?" צחקתי, ולמרות מחאותיו שהחור שלו כבר כואב ושהוא לא רוצה עוד, הפכתי אותו על הבטן וחדרתי לתוכו בכוח עד לגמירה נוספת שאחריה אמרתי: ועכשיו זה אונס שלם" ועומר רק גנח מכאב ובכי.

כמה דקות אחרי שנרגענו ויצאתי מתוכו, עומר סובב את פניו מלאות הדמעות, חייך חיוך קטן נסוך בכאב ואמר: "אבל למה בכוח יא מנייאק?"

"זה נקמה קטנה על העצבים שהבאת לי בגלל האגורה ההיא" אמרתי לו, אבל להפתעתי הוא רק הדביק לפה שלי  נשיקה חמה ורטובה והוסיף "שתוק, שתוק כבר, אתה בכלל לא מבין..."

ואז ירד מטה אל הזין החם והמצפה שלי, הרטיב גם אותו היטב, כיוון את ישבנו המתוק למקום הנכון והחל להתיישב עליו בעדינות.

התמכרתי לתחושת ההתמסרות המוחלטת שלו ולחור החם שלו הלוטף את הזין שלי ומתהדק עליו לכל אורכו. עומר החל לרכב עליו באיטיות מטה ומעלה, וכשעיניו עצומות מרוב עונג, אמר לי: "על הזין שלי האגורה הזו ועל הזין שלך מה שבאמת רציתי כל הזמן...", ואז התפוצצתי בתוכו שוב.