פילבוקס

עוד יום בלי סימן וזכר לאפי. עוד אכזבה ותסכול. ארי הירושלמי ששומע את הקיטורים שלי אומר לי שהייתי צריך מזמן להבין את הרמז שאפי כנראה לא רוצה, אבל אני מסרב להאמין בכך.

תקראו לזה אופטימיות מופרזת או שמא תמימות, כזה אני. מבחינתי, אם מישהו לא רוצה הוא פשוט צריך לומר ישר ולענין. גם אם לא נעים לו לומר במפורש אין שום סיבה הגיונית שהוא ייצא מגדרו לומר לי כמה שהוא רוצה לראות אותי. לא מבין את הסתירות האלה. לחכות שהוא יפנה אלי? לצלצל אליו? שלחתי SMS והודעה במסן ולא קיבלתי שום התייחסות. נראה לי שעכשיו הזמן לחכות, למרות שההמתנה הזו בחיבוק ידיים היא לא הסגנון שלי. אני אוהב להזיז דברים ולא סובל לשבת ולחכות שהם יקרו לבד. נראה כמה זמן אחזיק מעמד הפעם.

ולאפי שיר חדש הפעם, באופן טבעי השיר "רמז" של חוה אלברשטיין, משנת 1989:

ואם ברמזים אנו עוסקים אז מן הראוי להזכיר  את אנדריי, 28. הרוסי היפיוף המקסים שנראה צעיר בהרבה מגילו, ממשיך לשמוא איתי על קשר למרות שהוא אוהב רק בחורים רעים ואני נחמד מדי בשבילו. אני יודע שעד שהוא לא ישתנה [והסיכוי שזה יקרה שואף לאפס] הוא לא יוכל ליהנות מסקס עם בחור נחמד כמוני שמתייחס אליו ומדבר אליו בנועם, אבל אני תמיד אופטימי שכל עוד הוא לא שולח אותי לעוף לו מהעינים ולהפסיק לבלבל לו את המוח, יש שמץ של סיכוי.

השבוע אמר לי אנדריי: "אני כועס על עצמי שלא נותן לך לקרוע לי את הצורה..." שזה מבחינתו התקדמות גדולה מאוד. אני יודע שבין החרמנות שלו לזין שלי לבין הנחמדות שלי פעורה תהום שכנראה לא ניתן לגשר עליה. זה לא מפריע לי לשלוח לו מסרי פיתוי כל פעם שאני רואה שהוא מחפש בצ'ט איזה בחור אקטיבי שיעשה לו את זה ואני כמובן מזדרז להציע את עצמי. פעם הוא קצת כועס ופעם הוא שולח לי מחמאות בצ'ט אבל מעבר לחילופי דברים זה לא מתקדם לשום מקום. השבוע שלח לי אנדריי קטע מצוייר מיוטיוב על נסיונות חיזור שלא צולחים ועל תוצאותיהם, משהו קורע:

אחרי שראיתי את הקטע שאלתי את אנדריי אם זה רמז למה שהוא רוצה לעשות לי כל פעם שאני מנסה איתו שוב... ואנדריי, בחור חכם ענה לי:

"The road of excess leads to the palace of wisdom" - W.Blake

הטנגו הזה עם אנדריי הזכיר לי כמובן את אחד משירי הטנגו היפים שאני מכיר, לא שיר ישן דווקא, אלא שיר של להקת Gotan Project, להקת הטנגו-אלקטרוניקה-נו ג'ז שיוסדה בצרפת ב- 1999, והכוונה היא לשיר Santa Maria משנת 2001 שניתן לראות פה:

באותו יום קרה עוד משהו מפתיע. הבחור שהכי ראוי להקרא האקס המיתולוגי שלי, מקס, 38, שלא החליף איתי מילה וחצי מילה מאז שנפרדנו לפני כשנה, נכנס לכרטיס החדש שלי באטרף מבלי שידע בכלל שזה אני. התלבטתי לרגע ולבסוף פניתי אליו. אמרתי לו שזה אני ושאלתי אותו מה שלומו ואיך עברה עליו השנה האחרונה.

מפה לשם התחלנו לדבר. בין השיטין הבנתי שהוא מביט אחורה בנועם ובהרבה נוסטלגיה לתקופה של קרוב לחצי שנה שהיינו יחד. נראה לי שאם רק הייתי מראה רצון להחזיר דברים לקדמותם, הוא היה משתף פעולה עם זה, אבל לא עשיתי זאת. אני נמצא היום במקום שונה לגמרי מהמקום בו הייתי אז לפני שנה.

מקס הוא דו מיני ובחודשים האחרונים הוא פשוט מתנזר מגברים. לטענתו הוא לא אוהב סטוצים ואילו למערכת יחסים חדשה אין לו כוח. הוא טוען שאיבד ענין בעולם הגייז, אבל אני יודע שמאחורי החיוך הביישני שלו מסתתר משהו אחר. משהו שרק מחכה לאדם הנכון שיוציא אותו לאור, במיוחד שמקס אמר לי שרק אני והחבר האחרון שלו היינו אלה שהצליחו לגרום לו הנאה.

מקס שאל אותי אם אי פעם יצטרך עזרה אם אהיה מוכן לעזור לו, ואני באופן אינסטינקטיבי אמרתי לו שכן. רק כשהוא צחק אחרי זה, שמתי לב שהשאלה נשאלה בהקשר של סקס והבנתי לאיזה סוג של עזרה מקס התכוון...

אמנם מקס כבר מזמן  לא הבויפרנד שלי ואני לא חושב עליו כבר מזמן בכיוון הזה, אבל השיר שצץ לי כשמקס חזר היה שיר ישן נושן My boyfriend's back של להקת The Angels השיר במקור משנת 1963, אבל כאן הוא בביצוע חדש יותר של Stacie Orrico משנת 2006 מסדרת הטלוויזיה American Dreams, ביצוע חביב ששמר על נאמנות רבה למקור:

ובינתיים מכל האנ-דנ-דינו, פנה אלי דווקא בחור חדש, נקרא לו אשר, 35, שכמעט החלטתי שלא מתאים לי עד שראיתי את הישבן שלו. ישבן כזה יאמי שפשוט החלטתי להתעלם מהפנים הלא משהו ומהגוף הרגיל למדי שלו. ידעתי שזו כנראה תהיה עוד טעות אחת, אבל כבר הייתי חרמן מדי. נסעתי אליו. אשר היה עוד בחור שהתרשם מהזין שלי, שאמר שאני מזיין מעולה, ששאל מאיפה למדתי את זה ושנהנה מאוד. אני לא ממש נהניתי למרות שאשר ממש השתדל. הזין שלי כנראה יודע לבד את מה או את מי בדיוק הוא רוצה...

אז לאשר, עוד סטוץ לא ממש מוצלח, אני מקדיש את השיר Another one bites the dust של להקת קווין, משנת 1980:

למחרת היום התסכול שלי גבר. אפי עדיין לא השמיע שום קול והייתי ממש צריך לרסן את עצמי שלא ליצור איתו קשר. נסעתי לסידורים בת"א ורגע לפני שאני חוזר למשרד, כדי להרגיע קצת את המנצ'יס נכנסתי לאטרף מהלפטופ. רגע אחר כך שתי הודעות נחתו אצלי. אחד מהם היתה מבחור נאה בן 28, בעל מראה נערי, בהיר וחמוד, שראיתי רק תמונות של הפנים היפות שלו. אחרי ששמעתי את קולו ואת המבטא הרוסי הקל הבנתי גם מה משך אותי אליו במבט הראשון. התברר שהבחור, נקרא לו דוריאן, נמצא ממש שני רחובות מהמקום בו הייתי. התברר גם שהוא חרמן ומחפש סקס ושהוא אהב את התמונות ששלחתי לו. רבע שעה אחר כך כבר הייתי אצלו.

כשדוריאן פתח לי את הדלת קצת הופתעתי. כנראה שמרוב מהירות לא שמתי לב לכמה נתונים. הבחור פשוט היה גבוה. 1.90 או משהו כזה, חטוב בנוי היטב, שרירי מעט, אבל חמוד וחייכני. הוא גם הופתע מהגובה שלי, כנראה רגיל לפרטנרים נמוכים יותר, אבל מצא חן בעיניו שאני נופל ממנו בגובה רק במעט. אמנם אני הרבה יותר רזה ממנו, אבל במקום החשוב בגוף הגודל היה בדיוק מה שהוא רצה.  דוריאן אכן היה חרמן. אחרי מזמוזים קלים עברנו לחדר שינה והמשכנו בליטופים ליקוקים ומציצות. אחרי ששנינו כבר היינו חמים כמו שצריך, שאלתי את דוריאן מה הוא רוצה לעשות. "אני רוצה שתזיין אותי" אמר דוריאן ומי אני שאומר לא לדבר שאני הכי אוהב לעשות?

שכבתי על הגב כשהזין זקור חם ופועם ודוריאן החל להתיישב לי עליו באיטיות, מתרגל לקבל אותו בזהירות. אחרי שניים שלושה נסיונות הוא הצליח להשחיל את עצמו עד הסוף והחל לרכב. פה התגלתה הבעיה הראשונה. דוריאן היה פשוט חרמן מדי. נראה לי שעברה פחות מדקה מרגע שהחל לרכב לי על הזין ועד שהחל להשפריץ. אני עוד רק התחלתי ליהנות והוא כבר היה בשלבי סיום. דוראין משך את חרמנותו עוד קצת והמשכנו להזדיין כשהוא על הגב ואחר כל על הצד אבל זמן קצר אחרי שהפכתי אותו על הבטן והתחלתי לפמפם כמו שצריך, הוא עצר אותי. לא יכול היה להמשיך לקבל יותר או שאיבד ענין אחרי שהשיג את הסיפוק שלו. אמר לי: "מספיק להפעם" וסגר את הבסטה. אם הייתי רוצה להיות אופטימי אז אפשר לראות במשפט הזה רמז לכך שתהיה פעם נוספת, אבל שפת הגוף שלו שידרה לי אחרת. יכול היה להיות אחלה סטוץ עם דוריאן אבל לא היה. לפחות לא בשבילי. האם בחורים יפים הם בדרך כלל יותר אגואיסטיים? מקלחת קצרה, פרידה קצרה ליד הדלת ועפתי משם חרמן עוד יותר מכפי שהייתי שכשנכנסתי.

ולדוריאן, מסיבות מובנות לאור הסקס איתו שנקטע באמצע, אני מקדיש את השיר הבא משנת 1993 Duran Duran - Come Undone:

הלפטופ החמוד שלי חיכה לי ברכב ואחרי שהדלקתי אותו ראיתי שיזיזי הותיק אורון, 35, מחובר. שיחה קצרה הבהירה שהוא כבר בבית, שהוא חרמן כמוני ושהוא ישמח שאבוא אליו. באתי, בידיעה שאיתו בדרך כלל יש סבבה של סקס. אורון כבר יודע בדיוק מה אני אוהב ואיך לגרות אותי כמו שצריך. המראה הרזה-שרירי-בהיר-גרום שלו והישבן החמוד מדליקים אותי כמו שצריך. אורון הוא גם אשף מציצות שחבל על הזמן. בקיצור, הנאה מובטחת. גם הפעם אורון לא אכזב ועזר לי סוף סוף לפרוק את מנת החרמנות והתסכולים שלי בדרך הכי מהנה שיכולה להיות.

לאורון, שכל מפגש סקס איתו הוא הנאה די מובטחת, החלטתי להקדיש את השיר היפה הבא מ- 1986, The Stranglers - Always the sun:

באותו הלילה, לפני שהלכתי לישון, עשיתי נסיון אחרון לראות מה קורה עם אפי. נכנסתי למסן והנה, לראשונה מזה יומיים, אפי היה מחובר. ממש גרדו לי האצבעות לשלוח לו איזו הודעה אבל התאפקתי. למזלי גם ארי הירושלמי היה מחובר אז שאלתי בעצתו האם כדאי לשלוח לאפי איזה "היי" או לשבת ולחכות שהוא יפנה אלי. ארי אמר לי לחכות. הוא גם הוסיף שלדעתו הגיע הזמן שאני ארד מאפי וזהו כי הוא כנראה לא רוצה ולא נעים לו לומר לי.  התלבטתי וריסנתי את עצמי. עשר דקות ארוכות אחר כך אפי נטל יוזמה וזה הלך בערך כך:

-"היי" אמר אפי.

-"היי אפי, מה שלומך?" שאלתי בנונשלנטיות, בולם את כל השאלות והתהיות.

-"אני בסדר" ענה אפי והוסיף מבלי ששאלתי: "אני מבין מה בטח ההרגשה שלך עכשיו בקשר אלי, אבל אני באמת לא שכחתי אותך. באמת שאתה לא צריך לחשוב שזה כך. רק שבימים האחרונים הייתי ב XX וגם עסוק בעבודה וזו הסיבה שלא יכולנו למצוא זמן להפגש. זה הכל! אני באמת מקווה שתוכל לקבל זאת בהבנה..."

-"אכן היה לי מוזר שלא שמעתי ממך..." אמרתי לו.

-"היו לי גם כמה ענינים שהעסיקו אותי בבית" הוסיף אפי להסביר.

-"אני מקווה שהכל בסדר, חשבתי שאתה פשוט ויתרת עלי" אמרתי לו.

בתוך כל הימים המאכזבים האלה בגזרת אפי ביקרתי את ארי הירושלמי, 26, שנזקק לעזרה מסוימת במחשב שלו. אחר כך גם הלכנו לשחק באולינג ולאכול. היה אחלה. כשהחזרתי אותו הביתה התחבקנו ממושכות והתנשקנו, קצת מתוך חיבה הדדית וקצת מתוך הצורך בחום. זכרונות ימים עברו כנראה החלו להשפיע על שנינו והתחלנו להתחרמן, אבל אז אימו חזרה הביתה ועצרנו. אימו היא משהו מיוחד. היא מחבבת אותי למדי, נשקה לי בחום על הלחי כשהגיעה  וצחקה כשארי אמר לה ששבוע הבא אנחנו מתחתנים ונוסעים לירח דבש באיי סיישל. חוש הומור כזה שמתובל בגרעין של אמת על הפנטזיה שלו. שנינו מאוד מעריכים זה את ידידותו של זה וארי לא מפסיק לומר לי כמה הוא שמח שהכיר אותי וכמה שאני אדם מיוחד.

בין לבין גם רוני, 23, ממשיך לנהל איתי קשר חמקמק שהנסיון להבין אותו קשה יותר מלתפוס צלופח משומן בשתי ידיים מרוחות גריז. הוא מחמיא והוא מחרמן, אבל הוא משחק מרחוק. הוא סיים את הקשר ביננו אבל ממשיך להפיח בו רוח חיים שהחוט שמחבר ביננו לא ינתק. אני גם אשם שאני מעודד אותו. מה זה מעודד? אני עושה כל מאמץ כדי לפתות אותו, לא שזה מצליח לי במיוחד אבל לפעמים יש את ההפתעות הקטנות האלה. שנינו משחקים זה עם זה את המשחק של "מי ישבר ראשון" אבל יש לי טונות של סבלנות ואם אפי לא יתפוס את המקום בעולם הרגש שלי שמחכה למישהו שיתמקם שם, מי יודע? אולי רוני יחזור לשם מתי שהוא...

אחרי יום של המתנה לא יכולתי לחכות עוד שאפי יעשה את הצעד שלו. אני יודע שלפי כל הכללים הייתי צריך להתעלם מאפי ולחכות שהוא יפנה אלי, אבל לא יכולתי להתאפק. בצהרים שלחתי לו SMS "אתה חי?" וחיש קל אפי התחבר למסן ושלח לי הסברים והתנצלויות. בסופו של דבר בלי ששאלתי אותו הוא אמר שהוא מאוד מאוד רוצה לראות אותי, מה שהוריד לי את מפלס הכעס בן רגע. את השיחה הנוקבת ביננו על ציםיות ועל אופן ההתנהלות אני אנהל בפעם אחרת, פנים אל פנים, אבל עכשיו כל מה שיכולתי לומר לו זה שגם אני מתגעגע. אולי נפגש עוד יום - יומיים, אולי לא. אף פעם אי אפשר לדעת אצלו לטווח כל כך "רחוק" הכל נזיל עד הרגע האחרון אצלו. אולי חלק זה בגלל מקום העבודה הדינמי שלו אבל חלק בוודאי נובע מכך שאפי לא ממש מתאמץ כדי שדברים יקרו ביננו, גם אם הוא רוצה אותם.

אז כבודו של אפי במקומו מונח אבל אם לא הוא, יש גם אחרים. ביניהם שלושה או ארבעה מענינים במיוחד שאני מנהל מולם איזה טנגו כבר כמה זמן. נקווה שבקרוב גם יצא מזה משהו...

האם זה יהיה רני, הבחור הירושלמי בן ה- 33 החטוב-בהיר-חלק-מקסים שמדבר איתי כבר שלושה חודשים במסן ולאחרונה גם בטלפון, שלאט לאט חומות ההפרדה ביננו נופלות ונותר רק ענין  פעוט אך בעייתי של תיאום לוחות זמנים?

האם זה יהיה נדב, הבחור בן ה- 26 מהצפון, גוף בהיר נאה ועיניים כחולות מדהימות שאפשר לטבוע בתוכן, שפעם בשבוע מגיע למרכז אבל דווקא ביום שאני לא יכול. הבחור שאומר לי שכל פעם אחרי שיחה שלנו במסן הוא חרמן בטירוף ומאונן בפנטזיות שלו עלי ללא הרף, שרוצה להפגש איתי בקרוב כשרק ירד קצת הלחץ בעבודה ושאמר שמזמן לא הרגיש התלהבות כזו?

האם זה יהיה דורון, הבחור בן ה- 24 מת"א, הרזה-שחום-חמוד חלק שמת שאני אזיין אותו חזק, אבל כל פעם קורה משהו שמונע את המפגש שלנו. פעם אצלי ופעם אצלו. ואולי אחרתי אצלו את הרכבת אחרי שאמר לי שלפני כמה ימים היה לו את הזיון הכי טוב שהיה לו בחיים והוא עדיין מלא התלהבות ממנו?

והאם זה יהיה יובל, הבחור בן ה- 34 מת"א, הבהיר-זהוב-חלק-חטוב-שרירי, שחם עלי אש ומת שאני אתקע את הישבן הקטן והחמוד שלו?

והאם כל החרמנים האלה יתפוגגו מול משפט אחד קטן של זוהר, 28, השחום-אקזוטי-מדהים, שכבר שנה וחצי מנהל איתי ריטואל בלתי מוסבר ושעדיין לא העז לאזור אומץ לקבוע פגישה... זוהר שביני ובינו יש משהו בלתי מפוענח שהגיע הזמן לפענח אותו...

או שאפי עצמו יטרוף את כל הקלפים כשיתחיל לתקשר איתי ויחדש את העונג המושלם שהיה לנו בשבוע הראשון להיכרותנו. זה לא היה רק סקס, כי לא היה סקס בכל פעם שנפגשנו, אבל היתה ידידות והיתה התלהבות. היה גם הרבה אושר. באותו שבוע ראשון עם אפי כבר חשבתי שאולי זה הבחור שיגמול אותו מהרדיפה המתמדת אחרי בחורים חדשים וסטוצים נוספים, כי בעצם הוא מה שאני רוצה. עכשיו אני הרבה יותר סקפטי, אבל אולי... אולי...

מסיבות מובנות לאור כל הבלגן הזה, השיר הראשון שצץ לי בראש ואני מקדיש אותו לכל הבחורים גם יחד ובמיוחד לאפי כמובן, הוא השיר I Can't Handle It  של The Underdog Project משנת 2001:

"I can't handle it

What can i do to get you all my life

Playing silly games and messing with my mind"