פילבוקס

נרדמנו כך ערומים ותשושים עם מוסיקת הרקע והנרות הריחניים הדולקים כשרגלינו שלובות זו בזו. לפנות בוקר היה קצת קריר וכמו משום מקום הרגשתי שמיכה נפרשת בעדינות על גופינו הערומים ואז הרגשתי עוד משהו. גוף חמים וחלק נדחק לצידי לתוך המיטה וקולו של זוהר הלוחש לאוזני דברי חרטה ואהבה. זוהר המצטער על כל הפעמים שפגע בי ומבקש ממני הזדמנות שניה. זוהר הנושק לי בעדינות על השקע שבין הצוואר לכתף, במקום שאני כל כך אוהב. זוהר שאחרי שסיים לרצות אותי עבר לצד השני ועשה אותו דבר להיא-לי עד שהתעוררה והתחילה להכות אותו בכעס מעושה בשורת בוקסים קטנים לבטנו השטוחה והמוצקה, כששדיה הקופצניים המתנודדים מעליו.

את זוהר המראה הזה הטריף והוא הרים את ראשו ושאב כמה שיכול מהשד הימני שלה לתוך פיו. היא-לי הסתכלה אלי במבט אוהב, אז שלחתי את פי ובלעתי לתוכו כמה שיכולתי מהשד השמאלי. ואז היא-לי התרוממה וכרעה על ארבע מעל גופינו השכובים על הגב, זה לצד זה.

"אני רוצה לראות אותכם משלימים, ואני רוצה לראות אותכם אוהבים" אמרה היא-לי בשקיקה דרוכה. הסתובבנו על צדנו. זה מול זה ונצמדנו כך לחיבוק ערום ולוהט, בטן לבטן, חזה לחזה, זין לזין ולבסוף גם פה לפה. כשלשונו של זוהר חדרה לפי ופגשה שם את לשוני וכשהחלו לשונותינו להתפתל במחול זו עם זו ורגלו של האחר משולבת בין רגליו של השני, לא יכלה כבר היא-לי להכיל את כל האהבה שחשה כלפינו באותו רגע. ליבה עלה על גדותיו מרוב אהבה, כך הרגשנו וכך היא גם סיפרה לנו אחר כך. היא נשכבה מעל שנינו והצטרפה לחיבוק האוהב והמשותף שלנו ואז גם צרפנו אותה לליקוק לשונות משולש של כולנו.

"אני רוצה לאהוב את שניכם יחד ואני גם רוצה לאהוב אחד מכם בזמן שהשני יזיין אותו" אמרה היא-לי במילים בוטות קצת כשהתישבה לזוהר על הזין וכיוונה את ישבנה לעומתי לחדירה אחורית עד שהכלים של שנינו היו בתוכה. היא-לי ציוותה עלינו לא לזוז ולהשאיר לה את כל העבודה ואז היא התחילה לחולל על הכלים של שנינו מכווצת פה ומרפה שם והלכה והביאה את כולנו לקראת השיא. "עכשיו, ליעד" היא קראה לי לפתע "תצא עכשיו ותמשיך עם זוהר". אז כחבר ממושמע ומחורמן כהלכה, הוצאתי את הזין מישבנה, הרמתי את רגליו של זוהר שהיא עדיין רכבה עליו וחדרתי לישבנו מאחורי גבה של היא-לי הרוכבת. התחלתי לזיין את זוהר במרץ ובתאווה רבה. עם כל חדירה והדיפה לתוכו הרגשתי גם מגע בבטני מישבנה של היא-לי והגרוי הרים אותי לשמיים. הזדיינו בשלישיה מתוזמנת של חדירות הדדיות עד שלא יכולנו להחזיק את עצמנו יותר. היא-לי התפרקה ראשונה ואחריה גם אני וזוהר.

מאותו יום חיינו באיזו שהיא הרמוניה זמנית של שלישיה מאוהבת וחושקת. זה היה אולי בניגוד לטבע האנושי לחיות בשלישיה ולא בזוג. גם מלחמות כח ואגו או קנאה צרת עין, בחיינו כשלישיה, עלולות היו עדיין לערער את ההרמוניה הזאת שלנו, אבל בינתיים זה עבד. אצלנו זה עבד. לא היה לנו מושג כמה זמן זה יחזיק מעמד אבל בינתיים אהבנו וניצלנו כל רגע.

נהגנו להחליט על הכל ביחד, לפחות במה שנוגע לסקס. זה לא שכל לילה חגגנו בזיון משולש. לא. לפעמים הייתי רק עם היא-לי ולפעמים רק עם זוהר. לפעמים שניהם היו בלעדי ולפעמים שלושתנו יחד. איכשהו זה הסתדר בינתיים. על אלדין עוד לא ויתרתי לגמרי, אבל דחיתי את ההתמודדות עם האתגר שהוא הציב בפני ובעצם בפני כל השלישיה שלנו לפחות לשבוע אחד נוסף, בתרוץ מוקלט כהלכה במזכירה אלקטרונית שלו על פרויקט העבודות הסמינריוניות המתמשך שלי.

עמדנו בפני החלטה חשובה: עד כמה היחסים שלנו ישארו אקסקלוסיביים והאם ניתן לזיין מהצד או בכלל לא. מישהו העלה רעיון שאם יבוא לאחד מאיתנו על פרטנר נוסף, אז זה אפשרי, אבל בתנאי שהוא יצטרף אל השלישיה ולא אל אחד מאיתנו בנפרד. זה היה קצת בעייתי, כי לך תדע איך פרטנר כזה יגיב כשידע שהסטוץ הוא לא באחד על אחד אלא זיון ברביעיה. היא-לי הציע שסטוצים אפשריים אבל בתנאי שזה יקרה בדירה שלנו ולא בסתר מאחורי הגב של מי מאיתנו. היה לה עוד תנאי, שזה יקרה רק בלילה שבו אחד מאיתנו מושבת כי זה ליל זיונים של שני האחרים בלעדיו.

האמת היא שלאף אחד מאיתנו לא היה מושג יכול איך זה יעבוד והיינו עדיין שרויים בהתלהבות של התחלת משולש התשוקה שלנו. הרגשנו מאוד בוגרים כשדיברנו בפתיחות כזאת על כל מיני אפשרויות שונות ומשונות כאלה בחיי הסקס שלנו. אני הרגשתי שאולי זה קצת מוקדם מדי לדבר על פרטנר רביעי מזדמן לשלישיה שלנו, שהיתה התגשמות חלום נעורים שלי עם שני האנשים שהכי אהבתי בעולם. הרגשתי שעוד יהיו לנו הרבה דברים לנסות ולעשות זה עם זה לפני שנרגיש צורך לגוון, אבל הצורך להתמודד עם ההתלבטויות האלה התעורר מוקדם מהצפוי, הרבה יותר מוקדם ממה שאני ציפיתי לפחות.

פרק י'

העצב אין לו סוף,

 לאושר יש ויש.

 אושר הוא נוצה קלה ברוח

 שרגע מעופפת באויר -

 על כנף הרוח,

 נשאת עד שתנוח,

 קלים חייה וקצרים כמו שיר.

(מתוך השיר "אושר" - ארץ טרופית יפה)

בסוף השבוע שאחרי כבר התכונתי להתקשר לאלדין ולדחות אותו שוב, כשלהפתעתי הוא פשוט נחת אצלי בבית עם תיק קטן ואמר שהתגעגע אלי מאוד. ישבנו על הספה בסלון וזוהר והיא-לי חיכו לראות איך אני אתמודד עם המצב שנוצר. זו היתה הפעם הראשונה שכל ההחלטות המושכלות עמדו לעבור את מבחן המציאות הלכה למעשה והם חיכו לראות מה יקרה. שמתי לב לעוד משהו, זוהר ללא ספק חשק באלדין וגם היא-לי תקעה בו מבט מעונין.

אלדין לא שם לב בהתחלה לכל הסיפור הזה כי הוא בא אלי. נכון, גם זוהר היפיוף עורר את תשומת ליבו ללא ספק, כי קשה היה להשאר אדיש אליו, אבל הזין והישבן שלו התגעגעו אלי ולא לאף אחד אחר והאמת שגם אני התגעגעתי. לפחות קצת. שוב עברה לי בראש מהחשבה מה היה קורה ביני לבין אלדין, אם לא הייתי מסובך עם זוהר והיא-לי במשולש ברמודה הזה שלנו, אך כמו שהמחשבה הזו הגיעה לבקר כך גרשתי אותה במהירות ממוחי. מה קורה לי? הרי זוהר והיא-לי הם כל מה שרציתי מאז ומתמיד, אז סורי אלדין, הרכבת הזאת יצאה כבר לדרך והותירה אותך לבד בתחנה, חשבתי. ואז שוב נצבט לי משהו בלב למחשבה עליו ועל מה שעשיתי לו.

"מה קורה פה ליעד? למה השותפים שלך נועצים בי מבטים? למה אנחנו יושבים בסלון? בוא נכנס לחדר, אין לי כבר כח לחכות" אמר אלדין וליטף לי את הרגל באופן שתוך רגע קצר יצא לי בעיה לוחצת במכנסיים. אלדין היה סקסי בטירוף והוא היה חרמן. אז עם כל אהבתי לזוהר והיא-לי התחיל הזין שלי לומר את שלו ואני עוד לא ידעתי מה לעשות עם כל הדבר הזה.

"תראה אלדין" התחלתי לספר לו "אתה יודע שאני זוהר והיא-לי חברים מילדות. מגיל 17 או משהו כזה".

"כן, אז מה?" ענה אלדין.

"לא סתם חברים, אלא הרבה יותר מזה" המשכתי לחשוף בפניו את האמת בהדרגה.

"רגע מה אתה אומר לי שאתה מזדיין איתם? עם שניהם?"

"כן" עניתי.

"עם שניהם יחד?" שאל אלדין בסקרנות גוברת ומבטו מרפרף מהיא-לי לזוהר ובחזרה.

"לפעמים עם שניהם ולפעמים עם אחד מהם" אמרתי לו.

"וואוו, איזה מגניב" אמר אלדין להפתעתי "מגניב לאללה. רגע ומותר לך להזדיין גם מהצד? ז'תומרת, מה איתי?"

"מה אתה רוצה שיהיה איתך?" השבתי בשאלה. זוהר כבר ליקק את השפתיים והיא-לי אמרה "נהיה חם פה, לא? אולי נדליק מזגן?"

"אני...אני יכול לנסות להצטרף? ז'תומרת להצטרף אליכם ביחד?" שאל אלדין בחשש מהול בתקווה.

לא הספקתי לענות וגם עוד לא ידעתי מה דעתם של היא-לי וזוהר על כל העסק אבל לפתע זוהר קפץ ממקומו, אחז באלדין ההמום כמו שאוחז בשק תפוחי אדמה ולקח אותו למיטה. "נו כבר, בואו. הילד רוצה רביעיה" אמר זוהר שרגע אחר כך הפשיט את אלדין שעוד לא יצא מההלם והתחיל לתקוע לתוכו את הזין המשתוקק שלו.

"איזה תחת מתוק יש לך" הוא אמר "איזה תחת מתוק" ואז אני הצטרפתי ותקעתי את הזין שלי לישבנו של זוהר העולה ויורד על אלדין. אחרי כך קצת התעייפנו אז עברנו לזיון על הצד, מה שאפשר גם להיא-לי להצטרף, כאשר מצאה את הזין של אלדין פנוי והתחילה למצוץ לו בתנוחת 69. אחרי שיצא קצת מההלם התחיל גם אלדין לשתף פעולה וטמן את פיו במפשעתה החלקה והמחכה של היא-לי ושלח את לשונו הארוכה פנימה.

"או אלדין" גנחו היא-לי וזוהר.

"או זוהר" גנחתי בעצמי.

"או כולכם" גנח אלדין והתחיל להשפריץ להיא-לי בפה "זה כל כך מחרמן. גמרתם עלי". ואז באמת גמרנו. זוהר בישבנו של אלדין המתוק ואני בתוך זוהר שמישבנו לא יכולתי אף פעם ממש לשבוע. ככה זה כשמתאהבים בגיל 17 בחבר הכי טוב שלך ובחברה של החבר שלך, בעת ובעונה אחת.

זה היה אחלה זיון עם אלדין באותו יום, אבל לא הפכנו לרביעיה. אלדין היה אורח לרגע. מתוק וסקסי ככל שהיה, הוא לא היה ממש חלק מאיתנו והוא הבין את זה לבד. לפני שעזב ונעלם מחיי, אמר לי אלדין בעצב "עוד תצטער על זה ליעד, אני יודע. אני יודע שיכול היה להיות לנו טוב ביחד, אבל עד שאתה תבין את זה כבר עלול להיות מאוחר מדי. אתה חושב שאתה מאושר עכשיו עם זוהר והיא-לי, אבל לאושר המדומה הזה יהיה סוף, וכשהסוף שלו יגיע עוד תחפש אותי, רק שאני לא בטוח אם יהיה לך כבר מה למצוא. אז שיהיה לך באושר עם החברים שלך, כמה זמן שזה ימשך."

ידענו שהאושר הזה שלנו לא ימשך לנצח אך לא ידענו איך ומתי יסתיים ומה יקרה כשהוא יתפרק. נראה לי שמכולנו אני הייתי זה שניסה להחזיק בכוח את החבילה הזאת. גם בגלל נבואת הזעם של אלדין וגם בגלל שהייתי כל כך מאוהב בשניהם ולא רציתי לוותר על אף אחד מהם. מרוב שרציתי את שניהם, בסוף נשארתי בלי אף אחד מהם, וגם בלי אלדין, אבל באותו יום לא ידעתי את זה עדיין.

פרק יא'       

קוראים לי מיסטר Love רומנטיקן השקר

 ששוקע לאט לאט בביצה הגדולה

 מתחנן על ברכי כי לא תהיה עוד פעם

 להתראות נעורים שלום אהבה

.....

עם חץ בתוך הלב מתחיל הלילה השחור

 לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת

 משהו בחיי הולך להשתנות

(מתוך השיר "להתראות נעורים שלום אהבה" - יובל בנאי/משינה)

אהבת הנעורים הגדולה שלי לזוהר והיא-לי התחילה להתפרק כשנה אחר שנוצרה השלישיה שלנו, כשהיא-לי נסעה ללונדון ללמוד אמנות. אני לא בטוח עד כמה הלימודים בלונדון היו ממש חיוניים. אולי באיזה שהוא מקום היא שוב רצתה להיות חופשיה והיה לה קשה במשולש האינטנסיבי הזה שלנו ואולי באמת הלימודים בלונדון היו ברמה אחרת. עד היום אינני יודע. כשהיא עזבה זה כבר לא היה אותו דבר. אני וזוהר עוד הזדיינו פה ושם, אבל הטיפוסים שהוא הביא אלינו לדירה, לרוב בחורות אבל לפעמים גם בחורים לא היו ממש לטעמי. הרגשתי שאנחנו הולכים ומתרחקים. הוא היה במין תקופת פריקת עול מחודשת ואילו אני כבר נרגעתי. כבר לא הרגשתי נער שמחפש זיונים על ימין ועל שמאל. עם היא-לי וזוהר חשבתי שמצאתי מה שחיפשתי אבל הסתבר שטעיתי. האהבה היתה יותר להט נעורים ופריקת עול במסגרת המשולשת הבלתי שגרתית שלנו. כאילו עשינו דווקא לחברה והוכחנו (למי בעצם?) שאפשר גם אחרת, אבל הטבע, החיים והמציאות, עשו את שלהם והכל נמוג כמגדל חול שנשטף בגלים על שפת הים.  

האהבה שלי, או יותר נכון האהבות שלי, פרחו להן מהקן של ליבי והותירו אותי עם חור גדול בלב של הרומנטיקן הבלתי נלאה שהייתי. ידעתי שמשובות הנעורים שלי כבר הסתיימו. זוהר רק התפרע יותר ויותר וחיפש את האקסטרים שבסקס וזה לא התאים לי כלל וכלל. חודש אחרי שהיא-לי הלכה, גם אני עזבתי, מותיר את זוהר לבדו בדירה לאורגיות הסקס הפראיות שלו עם שותפים אקראיים שהגיעו השד יודע מאיפה, ולפעמים אפילו הגיעו בקבוצות. זה לא יכול היה להגמר בטוב ואחרי כמה חודשים זה אכן לא נגמר בטוב, כשזוהר הואשם באונס של קטין באחת האורגיות האלה. אף אחד לא ידע מי הגיע לשם ואיך בדיוק השתרבב לשם הקטין, אך זה קרה ואחרי שזה נודע להוריו הם הגישו תלונה על אונס. בסוף, בעסקת טיעון, הומרה לזוהר עבירת האונס בעבירה של מעשה מגונה בכפיה  והוא חטף 4.5 שנים בפנים.

אחרי סיום לימודי הכלכלה ומינהל עסקים נכנסתי לחברת השקעות שהתמחתה בניהול עסקיהם של אמנים. רק אז הגיעו במשרדי האמרגנות הגדולים למסקנה שיש להפריד בין הניהול האמנותי לנהול הכלכלי-עסקי. אהבתי מוזיקה והייתה לי גישה לאמנים אז נהניתי מהצד הזה של עבודתי לא פחות מניהול ההשקעות והעסקים של האמנים שנמנו על לקוחותינו. זה לא שאני מנסה לטפוח לעצמי על השכם אבל אמנים שעבדו איתנו ראו יותר ברכה מעמלם מאשר כאלה שניסו לנהל את עסקיהם לבד או שהמנהל האישי שלהם ניסה לעשות הכל בעצמו.

גם היא-לי שכבר לא היתה שלי וגם לא שלו, לא חזרה לארץ. בלונדון היא הכירה איזה בחור אנגלי, נכנסה ממנו להריון בלתי צפוי, נפרדה ממנו והיתה לאם חד-הורית שגידלה לבד את ילדתה הקטנה, ג'ניפר. במייל האחרון שקיבלתי ממנה, כ- 4 שנים אחרי שהתעופפה ללונדון, אחרי שתארה את תעלוליה של ביתה בת השנה ומשהו, כתבה היא-לי: "לסיום רציתי לומר לך שבשבוע שעבר קרה לי משהו מוזר בפתיחת התערוכה החדשה בגלריה שאני עובדת בה. לא תאמין את מי פגשתי אחרי כל השנים האלה. את אלדין. זוכר אותו? מסתבר שהוא לא שכח אותך ואפילו שאל לגביך. מה עשית לילד הזה שגם אחרי ארבע שנים עוד חושב עליך? מצחיק לקרוא לו ילד. כשהוא היה איתך היה בן 24- 25, אפילו יותר מבוגר מאיתנו, אבל תמיד נראה לי צעיר יותר בגלל הבייבי-פייס הזה שלו ואולי גם בגלל שהוא קצת קטן כזה. הוא נשאר חמוד ומתוק כמו שהיה וסיפר לי שמתכונן לחזור בעוד שבועיים לארץ. אחרי ארבע שנים שניסה את מזלו באנגליה, נפרד מבן זוגו והחליט באותה הזדמנות להפרד גם מאנגליה. אולי תרים לו טלפון כשיגיע ותיתן לעצמכם הזדמנות שניה?"

מילותיה האחרונות של היא-לי הדליקו בי ניצוץ שכבר חשבתי שהועם מזמן. לא יודע למה דווקא אלדין, מכל הבחורים או הבחורות שעברו בחיי נגע יותר לליבי, חוץ מהיא-לי וזוהר המיתולוגיים, כמובן. העיתוי של היחסים ביננו לא היה מוצלח כי אז רק גיליתי את מה שחשבתי לאהבת חיי עם זוהר והיא-לי. אולי במקום אחר או בזמן אחר יכול היה לצאת מזה משהו אחר. אבל זה חלב שנשפך, מים מתחת לגשר, מה שתרצו. לא התכוננתי להתקשר אליו. היינו בקושי שבועיים ברוטו ביחד לפני יותר מארבע שנים וזה נראה לי לא לענין להתקשר אליו עכשיו. אז לא עשיתי עם זה כלום.

שישה חודשים אחר כך משהו קרה לי, משהו שלא ציפיתי לו ואשר גרם לחץ הכואב ששכן  כבר כמה שנים בליבי להתחיל להשלף החוצה ביד אוהבת. הלב שלי אמר לי שמשהו בחיי הולך להשתנות כבר ברגע שכף רגל מפתיעה פסעה אל תוך משרדי. מה ואיך בדיוק יהיה השינוי הזה, את זה עוד לא ידעתי, אך ידעתי שאני עומד לגלות.

אחרי הזיון במקלחת הלכנו לחדר יחד והפעם נתתי לזוהר לזיין אותי. זו היתה הפעם הראשונה שנתתי למישהו לזיין אותי. לחדור לתוכי ממש. היה נדמה לי שזה טוב. שככה צריך לאהוב. לתת ולדעת גם לקבל. בשבילי זה היה משהו גדול ומיוחד במינו. חשבתי אז שגם בשביל זוהר זה היה ארוע מכונן. רעידת אדמה אמיתית. חשבתי שמה שהיה כבר לא יהיה. הריחוק, החשש, ההתכחשות לרגשות. חשבתי שכל מה שקרה היה משהו בלתי הפיך, משהו שיעלה אותנו על דרך חדשה וישנה את חיינו לתמיד. חשבתי שזוהר סוף סוף יכיר בעובדה שהוא לא ממש סטרייט ושהוא אוהב אותי לא פחות מאיך שאני אוהב אותו, אבל טעיתי.

למפח נפשי הרב למחרת הסתבר לי שבשבילו זה היה זיון. זה היה נסיון נוסף בשרשרת נסיונות הסקס של הזיין המהולל הזה. רק עוד V של הצלחה לסמן לעצמו על הזין ואולי גם על הישבן. Another one bites the dust של זוהר הבלתי מושג הזה והמישהו הזה הוא אני. חשבתי שככה צריך לאהוב, אך הוא חשב שבסך הכל זה היה זיון קטן וטוב וחזר להשתרללויות הרגילות שלו כאילו כלום לא קרה. נותרתי לחשוב כמו בשירה של רחל על הכנרת:

" ואולי לא היו הדברים מעולם ....ההיית, או חלמתי חלום?"

ביום ראשון בבוקר חזרה היא-לי הביתה ומצאה אותי מרוסק לגמרי. היא היתה בטוחה שקרה משהו רע עם אלדין אך כל נסיונותיה להוציא ממני מה בדיוק קרה הושבו ריקם. היא הלכה לחפש את זוהר, אולי הוא יודע מה קרה, אבל המניאק תפס רגליים קרות ונעלם מוקדם בבוקר.

"לא ידעתי שהוא כל כך חשוב לך" אמרה היא-לי בנסיון לשאוב ממני מה קרה. "חשבתי שאתם מכירים רק יום-יומיים. כל כך מהר הוא הצליח לתפוס לך את הלב העדין שלך ולשבור אותו לרסיסים. אני לא מאמינה. בדרך כלל זה משהו שקורה דווקא לאלדין בעצמו, אז איך הוא עשה לך את זה? אני חייבת לדבר איתו" היא סיימה בנחרצות והלכה לחפש את הטלפון כדי להתקשר אליו ולרדת עליו על מה שכביכול עשה לי.

רק אז דיברתי בפעם הראשונה: "אין לך מה להתקשר אליו, זה לא הוא" אמרתי לה "אלדין חמוד ומתוק וזיון נפלא. הלוואי שהייתי מתאהב בו. הכל היה יכול להיות הרבה יותר פשוט, אבל זה לא הוא."

"אז במי כבר אתה יכול להיות מאוהב? מי זה שהספיק לתפוס לך את הלב ולשבור אותו" תהתה היא-לי.

"נו, את הרי יודעת שאני מאוהב בך מהיום שהכרתי אותך" אמרתי לה בהתחמקות "ואת לא מחזירה לי אהבה. שברת לי את הלב, היא-לי" אמרתי וחייכתי מבין הדמעות.

"בטח. בטח. אתה סתם מנסה להתחמק. אני יודעת שאתה אוהב אותי, אבל אף פעם לא הייתי בטוחה אם אתה אוהב יותר בנים או בנות. אז זה חייב להיות איזה בן ששבר אותך ככה, כי אני בטח לא עשיתי את זה במחלקת הנשים. זה לא יכול להיות זוהר שאני יודעת שאתה מת עליו..." התחילה היא-לי לומר וכשהבחינה במבטי התמה הוסיפה "מה אתה חושב שאני מטומטמת שלא ראיתי איך אתה טורף את הגוף המרהיב שלו במבטים שלך. הבנתי אותך, כי גם אני טרפתי אותו במבטים שלי יחד איתך, אבל אין סיכוי שהסטרייט והרב-זיין הזה יעיף עליך מבט וחצי או שישבור לך את הלב בכלל, אז מי זה יכול..." לפתע היא-לי נעצרה. היא שמה לב שעיני מתרוצצות ימינה ושמאלה ומנסות להתחמק ממבטה כשהתחילה לדבר על זוהר.

"לא, לא, לא. זה לא יכול להיות. אתה לא הולך להגיד לי שהיה לך איזה קטע עם זוהר, ההומופוב הזה. אני מתה עליו אבל מכירה את הפוביה הזאת שלו. הרי בגלל זה לא דיברתם במשך שנים, לא?"

המשכתי לשתוק ועיניה של היא-לי התחילו להתיז גיצי-אש מרוב זעם. "הבן זונה הזה. אני לא מאמינה. אחרי כל הקטע של ה'אוהב אותי' שהוא עשה לי בימים האחרונים, הוא הולך ומפתה אותך? הוא לא חושב על אף אחד חוץ מעל עצמו או על הזין שלו ואחרי שמקבל את שלו זורק אותך לכלבים. למה הייתי צריכה להתאהב בו בתיכון כמו אדיוטית? למה לא יכולתי להתאהב בך?"   

"באמת למה?" שאלתי והיא-לי הסתכלה בי במבט מהורהר, זקפה גבה אחת ולפתע התחילה לחייך.

פרק ז'

אבל את דולקת מאירה לי

 הלב שנשבר

 את תחברי אותו חלק חלק

 את לא כמו כולם

 הכי מיוחדת

(מתוך השיר "את לא כמו כולם" – יובל בנאי/משינה)

"קום, תתלבש, תתקלח" אמרה לי היא-לי שירדה עלי לפתע בסדרת פקודות "אני עוד מסוגלת להריח עליך את הריח של זוהר, מה אתה לא מתרחץ אחרי זיון?"

"לא, כשאתה נרדם עם החבר שלך וכשאתה מתעורר הוא איננו וכל מה שאתה מוצא ממנו זה פתק מעפן מהסוג של 'זה לא אתה זה אני' או משהו כזה".

"פתק?! הוא זרק אותך בפתק?!" אמרה היא-לי.

"האמת שעוד לא היה לו ממה ממש לזרוק, רק מהתקוות שלי שזה לא סטוץ חד פעמי. חשבתי ש...לא משנה מה חשבתי בעצם. סתם חלמתי חלומות והם התנפצו לי. אני האידיוט." אמרתי והלכתי למקלחת.

כשיצאתי, כבר חיכתה לי ארוחת בוקר שהיא-לי ארגנה תוך כמה דקות ואחרי שהיא סיימה להאביס אותי, העמיסה אותי ואת התיק שלי ויאללה לאוניברסיטה. יום ראשון היה יום עמוס בלימודים וזה היה טוב, כי לא היה לי הרבה זמן לחשוב. רק כשעברתי באחת ההפסקות ליד הדשא וזוהר לא היה שם, רק אז חשבתי עליו בפעם הראשונה באותו יום.

לרגע חשבתי מה היה קורה אם לא הייתי רואה אותו אז. אם הייתי ממשיך לחפש דירה אחרת עם עמי וציקי ולהמשיך להקרע מצחוק מקטעי הסטנד-אפ שלו כל שבוע ולחפש מדי פעם מישהו או מישהי לאהוב או לפחות לאהוב לזיין, מבלי שעמי או ציקי ירגישו עם מי אני מעביר לילה כזה או אחר אצלי בחדר ובמיטה. מה היה קורה אם הייתי פוגש את אלדין ללא כל התסבוכת המיותרת הזו שלי עם זוהר והיא-לי. חשתי איזו צביטה קטנה בלב כשחשבתי עליו. הבנתי שהוא היה קצת יותר מאיזה זיון מוצלח, אבל העיתוי היה דפוק ואני הייתי דפוק עם ההתאהבות המטומטמת שלי שמגיל 17 אני לא באמת מצליח להשתחרר ממנה.

נפנפתי את המחשבות האלה מראשי, תהיתי לאן זוהר נעלם אבל קיבינימאט איתו, היו לי הרבה ענינים על הראש גם חוץ ממנו. היו לי שתי עבודות סמינריוניות להגיש על סוף השבוע, שלא היה בזין שלי להכין אותם. בטח שלא השבוע. אז הגשתי בקשת דחיה למרצים בתרוץ כזה או אחר ותשובה תהיה עוד יומיים. ידעתי שמבחינה מסוימת אני רק דוחה את הקץ ואני הולך לקרוע את עצמי אם הם לא יסכימו לדחיה, אבל לא הרגשתי שאני מסוגל להתרכז בזה עכשיו והימרתי על כל הקופה.

היה לי גם את אלדין על הראש שמהבוקר משאיר לי הודעות במשיבון שבדירה ושואל לאן נעלמתי ומתי אפשר להפגש, דבר שבמצב רגיל הייתי קופץ עליו עם שתי רגליים וזין, אבל היום לא היה יום רגיל. גם חיוכה המסתורי של היא-לי שהרימה אותי הבוקר מהקרשים והכריחה אותי ללכת ללימודים, עדיין העסיק אותי והייתי חייב להרויח עוד זמן. השארתי לו הודעה בדירה שלו שיש לי שתי עבודות סמינריוניות ענקיות להכין ולא נוכל להפגש בימים הקרובים ושנדבר לקראת סוף השבוע.

"אתה לא מתחמק ממני?" הוא השאיר לי עוד הודעה מוקלטת מאוחר יותר "אין לך מישהו חדש, נכון?"

"לא מתחמק ואין מישהו חדש" הודעתי למזכירה האלקטרונית שלו חזרה. לא שיקרתי. זוהר לא היה חדש וגם היא-לי לא. הם היו תסביך ישן שעוד לא בא על פתרונו.     

כשהגעתי הביתה באותו ערב זוהר לא נראה בשום מקום. העדרו המסתורי החל להיות קצת מוזר, אבל כשפתחתי את הדלת שכחתי מהר מאוד את המחשבות על זוהר. הדירה הריחה מניחוחות של עשרות נרות ריחניים וצבעוניים שדלקו בכל פינה ומוטות קטורת שהעלו עשן במקומות אחרים. מוזיקת רקע רגועה נשמעה בווליום נמוך. זה היה הדיסק שהכנתי, מוסיקת נירוואנה, קראה לו היא-לי. היו בו שירים שקטים ושמימיים כאלה והדיסק הזה התנגד עכשיו ברקע.

שלט שבו נכתב: "קודם כל לך להתרחץ" קידם את פני ומעין גלימה בדואית דקה ולבנה היתה מונחת ליד שלט אחר שאמר "תלבש אותי אחרי המקלחת" ובתחתית השלט היו סוגריים בהם היה כתוב באותיות קטנות "רק אותי". הייתי כבר מותש מכל מה שעבר עלי היום. קבלת הפנים המרגיעה וסדרת ההוראות המדויקות שקיבלה את פני, חסכה ממני את הצורך לחשוב ואת הצורך להחליט החלטות. זה היה בדיוק מה שהייתי צריך ומישהו דאג לספק לי את הצורך הזה.

אחרי המקלחת המרעננת לבשתי את הגלימה האוורירית הלבנה והרגשתי כמו בסרט, רק שעוד לא הייתי בטוח מי הבמאי. שלט נוסף כיוון אותי לחדר שלי, ושם על המיטה, חיכתה לי דלילה המפתה שלי, היא-לי שלבשה מין מכנסוני משי דקיקים וגופית תחרה עדינה וחצי שקופה. "תשכב על הגב ותעצום את העיניים" אמרה לי היא-לי וכך עשיתי. אצבעותיה הקלילות התחילו לעשות תנועות מעגליות על רקותי "מסאז' לרקות ולקרקפת" אמרה לי היא-לי כשמשחה אצבעותיה בשמן שקדים עם ניחוח תמצית תפוז והתחילה לעסות לי את הראש "זה טוב להרפית מתחים", היא הוסיפה.

"אני לא בטוח אם אני רוצה להתרפות או להתמתח כשהידיים שלך משחקות לי על הגוף, היא-לי" אמרתי לה בנסיון התבדחות צולע.

"ששש..." אמרה לי היא-לי "תשכב בשקט ואל תדבר, תן לאצבעות שלי ללכת בשבילך" והמשיכה בעיסוי ראש העדין שלה. מהרקות עברו אצבעותיה למצח, לצידי האף, לסנטר, לקרקפת ולכל שריר ועצב בפנים המיוסרות שלי. אצבעותיה החליקו כל קמטוט של כעס וכל קפליל של מתח. הרגשתי שאני נרגע והולך ואפילו כמעט נרדם מרוב רוגע. רסיסי ליבי השבור החלו להתקרב זה לזה והפאזל של חיי האהבה המשונים שלי התחיל להסתדר לו על הלוח מחדש.

פרק ח'

Desperate for changing, Starving for truth

I'm closer to where I started, chasing after you,

I'm falling even more in love with you,

I'm letting go of all I've held on to

I'm standing here until you make me move

 I'm hanging by a moment here with you

(From the song "Hanging by the moment" - Lifehouse)

"אני לא מבינה איך לא ראיתי את מה שהיה מונח לי מול העיניים כבר שנים" אמרה היא-לי בשקט באמצע מסאז' הפָּנים שעשתה לי ואז נשקה לי ברוך על שפתי הצמאות לאהבה, לחום, לחיבה ולאמת. "אתה משרה עלי בטחון" אמרה היא-לי שהשתרעה לצידי אחרי זמן מה כשהתכרבלה בין זרועותי והשקיעה עצמה בחום גופי והוסיפה נשיקות קטנות רבות וגם אחת ארוכה ועמוקה שאף פעם לא היתה לנו, להרוות צמאוני בנשיקה.  

"את בטוחה במה שאת עושה?" שאלתי אותה מחשש להתאכזב שוב "מה יהיה איתנו היא-לי?"

"אני בטוחה כמו שלא הייתי אף פעם בעבר. אני נותנת לעצמי להשתחרר מכל אזיקי העבר. זה נכון לי ונכון לך. זה נכון לנו ונכון לעכשיו. אבל אני לא רוצה יותר מדי לחשוב על מה שיהיה. עזוב אותך ממחשבות מסובכות לגבי העתיד. רק תן לי להאחז ברגע הזה איתך, זה כל מה שאני יכולה לעכל עכשיו. את הרגע הזה ולא יותר, אז בוא נחיה את הרגע, אם אתה לא מתנגד".

"אני רוצה שהרגע הזה ימשך לנצח" אמרתי לה כשידה העדינה החליקה לי מתחת לגלימה ורפרפה על בטני החשופה "אבל אני מוכן לקחת אותו מרגע לרגע, כי כל רגע איתך כעת, זה כמו עולם מלא, היא-לי. מגיל 17 אני מחכה לרגע הזה איתך".

"גמרנו לחכות בייבי" אמרה היא-לי וידה המשיכה להחליק מטה. אחרי ביקור קצר על הזין המתעורר שלי, אחזה היא-לי בשתי ידיה בקצות הגלימה והסירה לי אותה מעל ראשי. גם מכנסוני המשי וגופית התחרה שלה הלכו בעקבות הגלימה בעזרת ידי הלוהטות. תוך זמן קצר היינו שנינו ערומים ובלהט הרגע לא שמנו לב שדלת החדר לא סגורה עד הסוף ושלא הנחנו כלום על הידית מבחוץ.

כשהתפשטנו הפתיע אותי דבר מה נוסף. היא-לי היתה חלקה לגמרי למטה. כשהבחינה במבטי המשתאה אמרה לי שנמאס לה מהיער הזה שם, אז הלכה ועשתה היום הורדת שיער טוטאלית במפשעה. חייכתי למראה החלק הזה ונדלקתי על הרעיון. הייתי חייב לבדוק את העסק מקרוב, אז ירדתי בין רגליה ושלחתי את פי הרעבתן ולשוני החוקרנית פנימה והתחלתי ללגום, ללקק ולמצוץ. היא-לי התפתלה מרוב עונג כשליקקתי את מיציה ורפרפתי על הדגדגן עד שהגרוי היה מעל ומעבר לכוחותיה. "זה אלוהי, ליעד, אני גומרת, אני לא יכולה יותר" ואז היא נרעדה, התכווצה והתמוטטה.

"זוהר אף פעם לא ירד לי ככה. בעצם אף אחד לא ירד לי אף פעם ככה. אם כבר מישהו מסכים לרדת אז בקושי הוא נותן איזה ליקוק קצר וחפוז וכבר רוצה לתקוע את הזין פנימה. איפה היית כל השנים, ליעד, איפה?"

"מתחת לאף שלך היא-לי. ממש מתחת לאף. אבל את יודעת 'אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד'. זה לא משפט שלי, זה מהנסיך הקטן."

"כן" ענתה היא-לי והשלימה את הציטוט מ'הנסיך הקטן' "כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין" ואז הביטה מטה ואמרה "אבל הזין היפה שלך בכלל לא סמוי מהעין" ועשתה דרכה למטה להחזיר טובה לזין המשתוקק שלי.

כשהיא הניחה עליו את פיה בפעם הראשונה, גיליתי משהו חדש. היא-לי ידע למצוץ. לא כמו כל הבחורות שכאילו יודעות, אבל לא מגיעות לקרסוליו של הגיי המתחיל והטירון ביותר. היא-לי ממש ידעה והיא עינגה את הזין שלי בשפתיה הרכות ולשונה הרטובה במשך זמן ארוך, עוולה ויורדת ונושפת עליו מהבל פיה החם במומחיות ראויה לציון. היה לה חוש טבעי לעשות מה שיענג אותי ואז גם אני כבר לא יכולתי להחזיק יותר והתחננתי שתעצור, כי אני רוצה לגמור בפנים. אז היא-לי עצרה, פשקה את רגליה ועלתה לי על הזין במהירות לפני שאגמור והתחילה לרכב ושתי דקות אחרי זה כבר התפוצצתי בתוכה במטחי תשוקה ארוכים ועזים.

זהו זה, חשבתי. זאת כנראה היא-לי. אולי היא לא היתה הכל בשבילי, אבל היא בהחלט היתה הראשונה והיא תהיה האחרונה, כמו בשיר הישן ההוא של בארי ווייט. היא גם תעזור לי לגרש את כל חזיונות התעתועים על זוהר הלא-אקס אבל בהחלט המיתולוגי שלי. וגם שלה. ביחד נתגבר על הסופה שהוא השאיר בליבנו. הפאזל היה מסודר סוף סוף על לוח ליבי. אולי גם על לוח ליבה של היא-לי, אבל כעבור זמן לא רב באה רוח סערה שפזרה את כל חלקיקי הפאזל הזה לכל עבר.

פרק ד'

(מתוך השיר "שלח לי מלאך" -  יובל בנאי/משינה)

הלכתי לחדר, תפסתי את תאוותי המתעוררת שכבר שיוועה לגאולה והתחלתי להביא ביד. מחשבתי נדדה בין כל האפרודיזיאקים האלה שהסתובבו סביבי הבוקר, היא-לי, אלדין ועד לסיום הבלתי נמנע עם דמותו הנחשקת של זוהר שאפילו עוד לא הספקתי לראות הבוקר, אבל לא מש ממחשבתי אפילו לרגע. הייתי כבר על סף הגמירה כשלפתע נפתחה הדלת בבת אחת וקולו של זוהר נישא בקול רם כבר "אז מה אמרה לך היא-לי, אתה חייב לס.." ולפתע עצר וגם אני נאנקתי ועצרתי לרגע, אבל לראות אותו על הבוקר ועוד עם מכנסי ספורט קצרים וללא חולצה כבר היה יותר מדי בשביל הזין המגורה שלי. לא הייתי צריך לעשות עוד הרבה. רק ליטוף קל אחד או שניים, כשאינני מסיר לרגע את מבטי מחזהו החשוף ורגליו הארוכות של זוהר, והזין התיז מטחי זרע לעברו בלי שום חשבון.

"כוס אמק ליעד, יא מאונן חרמן. על הבוקר אתה צריך לעשות לי את זה? אתה לא מאונן עלי, אני מקווה" אמר זוהר שהסקרנות גברה אצלו, כנראה על הבעת המיאוס שהיתה נסוכה על פניו כשראה מה אני עושה.

"קודם כל, אני לא צריך אותך בשביל לאונן, זוהר. אתה לא השמש והעולם לא מסתובב סביבך, אתה יודע. דווקא פספסת הבוקר קטע קצר שלי עם היא-לי בפתח חדר הרחצה, שלא לדבר על החבר החצי סלבריטי שלה שראיתי הבוקר.

"מי? מה? שחרר פרטים" אמר זוהר, סגר את הדלת מאחוריו והתיישב לידי על המיטה מתעלם מזה שמכנסי מופשלות והזין החשוף שלי עוד מטפטף מהגמירה שגמרתי רק לפני רגע.

נשכבתי על המיטה, בתנוחה שחשבתי למפתה אבל לזוהר היא לא הזיזה מכלום והתחלתי לשחק לעצמי בביצים. רציתי להתעלל בו קצת, להביך אותו עם המיניות הגלויה שלי. נראה אותו מתמודד עם זה. זוהר לא הרגיש כל כך בנוח. "אתה חייב לעשות את זה מולי?" הוא שאל אותי "אי אפשר לדבר איתך רגע בלי שתתעסק עם עצמך?"

"זה קצת קשה לי. תרתי משמע. במיוחד כשהגוף הסקסי שלך יושב לי על המיטה במרחק תפיסה" אמרתי לו תוך כדי צחוק עד שהוא לא ממש ידע אם אני רציני או סתם מסתלבט עליו. זו היתה הדרך שלי להתחמק מהמציאות. לזרוק איזה בלון ניסוי כאילו בצחוק ולראות מה תהיה התגובה. "אני צריך זיון אמיתי" המשכתי בשלי, מתעלם ממה שזוהר רצה לשמוע "אז או שהיא-לי סוף סוף תיעתר לחיזורים הבלתי נלאים שלי אחריה, או שאתה תתפשט ותשכב איתי כאן ועכשיו. או שאני אנסה לפתות את הבחור שלה. לזין החרמן שלי כבר לא משנה כלום" אמרתי והצבעתי על הזין שכבר חצי עמד מחדש.

זוהר כאילו התעלם מהרמז "גם כן אתה והשטויות שלך" הוא אמר "תגיד כבר מה קורה עם היא-לי והבחור הזה שלה. מי זה בכלל? הוא שווה?"

"אלדין הוא מותק של בחור. כן, ממש מותק של בחור. הוא והיא-לי ממש צמד חמד מקסים. חבל שלא קראו לי להצטרף אליהם אתמול בלילה" אמרתי והתחלתי ללטף את הזין המזדקף יותר ויותר.

"אלדין?! ה-אלדין?!" אמר זוהר.

"מה אתה מכיר אותו? מה לך ולרוקרים, חשבתי שאתה יותר בענין של ראפ" עניתי.

"מה אתה צוחק עלי? מי לא מכיר את אלדין?" ענה זוהר.

"יש חוגים או יותר נכון לומר קהילות או בעצם 'קהילה' ששם הוא די מוכר, ולא רק בגלל איכותו כזמר, הוא בחור די נחשק שם" אמרתי לו, שולח בלון ניסוי נוסף לעברו "אז מאיפה בדיוק אתה מכיר אותו? מה, הצטרפת ל'קהילה' זוהר? אז למה אתה ממשיך להתחמק מהזין שלי כל הזמן?"

"די כבר איתך. אני יודע שאתה סתם מנסה לשחק לי אותה גיי חרמן כדי להרגיז אותי מחדש. אני כבר לא ילד מטומטם בן 18 שצריך להוכיח משהו למישהו, אז אתה יכול להפסיק את המשחק. כבר שמעתי עליך ועל ריקי הנימפומנית בשירותי הנכים בפקולטה."

"כבר שמעת? שמעו של הזין המהולל שלי הולך לפניו, אני רואה. אז מה לא בא לך לטעום ממנו קצת? ריקי דווקא אמרה שיש לו טעם של סוכריה על מקל."

"ריקי הזאת לכל זין מצמידה שם תואר. על שלי היא דווקא אמרה שהוא מזכיר לה טילון בטעם אגוזי פקאן" אמר זוהר וכשרה את מבטי התמה הוסיף " כן, גם אותי היא תפסה לאיזה חפוז באוניברסיטה, במחסן שליד המכונות צילום. אני חושב שאפילו ראיתי אותך תקוע שם עם ערימת מסמכים כשהתגנבנו. אבל עזוב אותי מריקי, מה קורה עם היא-לי ואלדין."

"משום מה אתה מתחמק מלומר מאיפה אתה מכיר אותו, זוהר. יש לך מה להצהיר ? יש לך מה להסתיר?"

"אין שום כלום להסתיר. מאיפה אני יודע איך אני מכיר אותו? אולי מהרדיו או משהו. או שראיתי את הקליפ החדש שלו בערוץ 24. כן. זה בטח מהקליפ. נו, מה לא ראית? הקליפ הזה שצילמו בסין או משהו" אמר זוהר והמשיך להפתיע אותי מרגע לרגע "יצא לו אחלה קליפ. אז מאיפה היא מכירה את האלדין הזה בכלל? נראה לך שזה רציני? היא אף פעם לא הביאה בחורים לדירה לפני כן. אני מתאר לעצמי שהיו לה עוד בחורים כי היא לא נזירה, אבל לדירה היא לא הביאה."

לבשתי את הבוקסרס שלי ואמרתי לו "לא יודע. לא נראה לי שזה יכול להיות רציני. זה בסך הכל אלדין, זוהר. אתה מכיר את כל הרוקרים האלה. סטוצים לא רציניים או נסיונות לשחק עם המיניות הבלתי מוגדרת שלהם. אני אפילו לא בטוח שהוא ממש סטרייט, זוהר. יש שמועות, אז אתה יכול להפסיק לדאוג. בעצם, אולי תתחיל לדאוג, כי איך שאתה נראה הבוקר, הוא עוד עלול להדלק על הגוף החשוף והחטוב שלך, אם הוא לא נדלק כבר. הוא אפילו הסתכל על התמונה שלך עם היא-לי. אתה יודע, זאת שעל השולחן שלה, ושאל אותי עליך." שיקרתי לו וכעסו של זוהר ניצת בן רגע.

במבט לאחור, זה היה קצת אירוני. דווקא הרמזים האמיתיים שלי לגבי משיכתי אליו, נחשבו בעיניו כשקרים וכנסיון להסתלבט עליו ואילו השקר הגדול שאלדין נדלק עליו, דווקא אותו זוהר קיבל כאמת לאמיתה. הרמז הזה שהוא עלול להיות אובייקט מיני נערץ על איזה גיי הדליק את זוהר. לא במובן המיני, אלא במובן העצבני. מה שנקרא 'הדם עלה לו לראש' והוא התנפל עלי במכות עם ה"סתום יא מניאק" הילדותי שלו ואני התגלגלתי מצחוק, מה שהרגיז את זוהר עוד יותר.

התגוששנו כמו שני נערים בני 17-18, כמו אז לפני שנים, רגע לפני הקטע ההומופובי ההוא שלו. כאילו לא עברו ארבע שנים מאז, הכל חזר אלי ובגדול. התחושות, התשוקות ואולי אף קצת אהבה לזוהר הבלתי מושג. הפעם זוהר לא עשה שום מאמץ להסתיר את הזין העומד שלו וכששלחתי את ידי לתוך מכנסיו ואחזתי בו, עיניו רק נעצמו מעונג. ליטפתי לו קצת את הזין והביצים ולמרבה מבוכתו, תוך דקה או שתיים, הוא גמר בכף ידי.

"לא ליעד. זו היתה טעות. אני מצטער" אמר זוהר "זה הכל מרוב חרמנות כל הלילה על היא-לי ועל מה שאלדין עשה לה ולא אני. הייתי צריך להתפרק וכבר לא היה משנה לי כלום. אני מחבב אותך, אתה יודע, אבל אני לא גיי ואני לא רוצה אותך ככה. לא בדרך שאני רוצה בנות. אם הייתי גיי, בטח הייתי נדלק עליך מזמן, כי אתה אחלה, ליעד ואני לא סתם אומר את זה. כוסאומו, למה הכל צריך להיות מסובך כזה?"

"גם אני לא בטוח מה אני ואני לא מרגיש צורך להכנס להגדרות" אמרתי לו "אני יודע שאני אוהב אותך ואת היא-לי ואני לא מתלבט בקשר לכלום. אני רציני לגמרי, זוהר. אני לא מבין בשביל מה צריך את כל ההתלבטויות האלה. למה אסור לי לעשות מה שעושה לי טוב, בחור או בחורה, או שניהם יחד? אבל מי שלא רוצה אותי אני לא אכריח אותו. מי שירצה, יקבל אותי בגדול. את כל הכיף והעונג אני מוכן לתת ולחלוק עם מי שמוצא חן בעיני. ההפסד כולו שלך זוהר."

לרגע לא אמר זוהר מילה. הוא הביט בי ארוכות וניסה לעכל את מה שאמרתי לו. את מה שכל הזמן ניסה לגרש כזבוב טורדני ולהתייחס אליו כמשהו לא קיים. את האמת על מה שאני מרגיש כלפיו וכלפי היא-לי. הרגשתי שהוא מתלבט איך להגיב. אולי הוא הסתיר עוד אמת אחת משלו. כל כך הסתיר שגם הוא כבר התקשה למצוא אותה. ידעתי שחייבת להיות איזו שהיא משמעות לזין העומד שלו במגעים הפיזיים ביננו. למגעים הכאילו עצבניים וכאילו אקראיים האלה ביננו. וחייבת להיות איזו שהיא משמעות לזה שהוא נתן  לי להביא לו ביד. זו לא יכולה להיות חרמנות בלבד. יש מספיק בנות בעולם שישמחו לפרוק את זוהר מחרמנותו, אז למה דווקא אני?

"קח את הזמן שלך, זוהר. אני מקווה רק שעד שתחליט לא יהיה מאוחר מדי, בשבילך, בשבילי או בשביל היא-לי" אמרתי.

"ליעד" אמר זוהר לבסוף במבט מרוכז ורציני "אני רוצה לבקש ממך משהו. אני רוצה שתבטיח לי לעולם לא לספר להיא-לי מה קרה. אני לא רוצה שהיא-לי תדע מזה. אני לא שאף אחד ידע" אמר זוהר בלחץ ומבוכה לא מעטה.

"אין מה לספר" אמרתי לו "לצערי, אין מה לספר, אז אל תדאג" לחצתי בידי על כתפו לחיצה מעודדת, נתתי לו נשיקה מרפרפת על צווארו היפה וזוהר הלך. הוא הלך ואני התחלתי לחשוב על אלדין ועל יום חמישי הקרוב בזאפה ועל מה, שאולי, הוא ניסה לרמוז לי. רציתי מישהו שירצה בי, שירצה בי כל הזמן והמישהו הזה לא עומד להיות זוהר או היא-לי, אז מי?

פרק ה'

שלח לי מלאך

 שיקח, שיקח אותי ללב

 שאוהב ומחכה לי

 ורוצה בי כל הזמן

(מתוך "שלח לי מלאך" -  יובל בנאי/משינה)

זוהר הלך ואני הלכתי לחפש את עצמי בפקולטה. לשכוח מכל תעתועי הלילה והבוקר ההזוי הזה. זוהר הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא לא רוצה בשום קטע פיזי איתי, אז שיחנק עם העקרונות שלו. גם כל פלרטוטי עם היא-לי לא הועילו אז לא היה לי הרבה מה לעשות בקשר לשניהם. הייתי בטוח שאנחנו יכולים להיות מאושרים יחד. ממש יחד, אבל הם לא רצו, והדרך שלנו אל האושר היתה תלויה בהם עכשיו. שיגע אותי שהם לא יכלו לראות זאת בבהירות כמוני, אבל אני לא הלכתי להשאיר את החיים שלי על hold והייתי חייב למצוא משהו אחר. כעבור ימים ספורים, ביום חמישי בזאפה, חשבתי שאולי מצאתי.

אלדין קלט אותי כבר מהבמה. בסופו של דבר הגעתי להופעה לבדי. היא-לי התחמקה באיזה שהוא תירוץ של עיפות או כאב ראש, אני כבר לא זוכר, ולזוהר היו לפתע סיכומים להכין, אז שניהם נשארו בבית. אולי לא היה נעים להיא-לי לפגוש את אלדין אחרי אותו לילה שאני-לא-יודע-מה-קרה בניהם אז. היא לא התנדבה לספר ואני לא שאלתי למרות שהייתי מאוד סקרן לדעת. גם זוהר היה סקרן לדעת, אז שפעם אחת ינסה לברר בעצמו ויספר לי אחר כך. למה תמיד אני צריך להיות השליח שלו אליה?

היו רגעים בהופעה שהרגשתי שאלדין ממש שר בשבילי. הרגשתי מוזר והרגשתי מחוזר. זה לא קרה לי קודם וגם לא הייתי בטוח אם אני קולט נכון את הסימנים שלו. אולי הוא סתם מנסה להיות נחמד. למה אי אפשר אף פעם ממש לדעת? אבל לא התלבטתי יותר מדי כשהציע לי להצטרף אליו לאפטר-פארטי אחרי ההופעה ומלבד שאלת נימוסין "למה היא-לי לא באה" לא נראה שהוא התענין בה יותר מדי. במונית הוא שאל אם יש לי אופטלגין כי מתפוצץ לו הראש מכאבים וחוץ מזה הוא מת מעיפות.

"אז תנוח קצת עד שנגיע" אמרתי לו "תשים עלי את הראש ואני אעשה לך נעים" וכבר אספתי את גופו המיוגע אלי, והוא נשכב ושם את ראשו על רגלי. ליטפתי לו את הראש, סרקתי את שיערו באצבעותי ועשיתי לו מסאז' לקרקפת. אין מי שלא אוהב את זה וגם אלדין, כצפוי, אהב ועצם את עיניו מרוב עונג.

"זה טוב, ליעד, זה ממש טוב. האצבעות שלך ממש מרגיעות. אני מרגיש את הכאב ראש שלי מתחיל להתפוגג, גם בלי אופטלגין. אתה האופטלגין שלי."

"רק אופטלגין?" אמרתי לו והוא פקח את עיניו ואמר בחיוך כל כך מתוק "אני מקווה מאוד שלא". בלי לומר עוד מילה הוא הרים קצת את ראשו ואני התכופפתי אליו ופיותינו נפגשו לנשיקה ראשונה. עם טעימת שפתיו ולשונו נגמרו לי כל סימני השאלה לגביו, אבל עדיין לא הבנתי מה הוא עשה עם היא-לי באותו הלילה. על סף הכניסה למסיבה הוא עצר ואמר "אני יודע שהבטחתי, אבל האמת שאני כבר רצוץ. אכפת לך אם נלך הביתה במקום?"

לא היתה לי שום בעיה עם זה. העדפתי את הבילוי האינטימי בבית בלי כל ההמולה שמסביב אז נסענו אליו הביתה. אלדין גר בדירה אחת ברח' מרכז בעלי מלאכה, שתי מטר משיינקין, עם עוד שני רוקרים שדווקא באותו לילה החליטו לעשות סשן אצלו בבית. לא היה מצב לפזר שם את ההפגנה אז אמרתי לאלדין "אולי אצלי?" ואלדין הנהן.

בדרך עוד שאלתי אותו אם זה לא מוזר לו להיות איתי אחרי הלילה שעשה עם היא-לי והוא ענה שלא, כי גם לא קרה משהו מיוחד ביניהם. רק אז נודע לי שהוא מכיר אותה מהצבא, שהיה מ"פ בגדוד שלה והיא היתה פקידת מבצעים. הוא סיפר שהם היו ונשארו ידידים טובים שנותנים גב זה לזה בעת צרה. "באתי רק קצת לעודד אותה אותו לילה. היא-לי  היתה קצת בדיכי מיחסו האדיש של זוהר אליה. כנראה שהיא בנתה על זה שכשתכנס לגור איתם, הוא ישנה את יחסו, אבל זה לא קרה. אמרתי לה שהוא צריך לקנא כדי שמשהו יוציא אותו מהאדישות, אז סגרנו את הדלת ושמנו את הגרב על הידית, כאילו אנחנו עושים שם מי-יודע-מה."

"ועלי לא היא חשבה? לא היה אכפת לה שאני אקנא?" שאלתי.

"לא. לא בגלל שלא אכפת לה ממך. היא יודעת מה אתה מרגיש כלפיה, אבל יודעת גם שתפרגן לה אם היא תמצא בחור שהיא אוהבת. כי ככה אתה. היא אמרה לי עליך ועל הקשר המיוחד שלכם. אחרי כל הסיפורים שלה עליך אמרתי לה שאני לא מבין אותה. שאני ממש לא מבין למה היא ממשיכה לנסות להשיג את זוהר כשיכולה להשיג בלי שום בעיה בחור חמד כמוך שמת שהיא רק תנקוש באצבעותיה לעומתו."

"ומאיפה אתה יודע שאני בחור חמד?" שאלתי אותו.

"קודם כל, מכל הסיפורים שלה עליך. חוץ מזה הספיק לי מבט אחד בך באותו בוקר בחדר הרחצה. האמת שקצת קינאתי בה ורציתי לטעום קצת. שאלתי אותה אפילו אם יכול להיות לי מצב איתך והיא אמרה שאתה אף פעם לא מדבר על זה אבל נדמה לה שאתה מסתכל על בחורים לא פחות מאשר על בחורות. לא שאני חושב שאני בחור ששווה להסתכל עליו או משהו" אמר אלדין.

"ועוד איך שווה" אמרתי לו ודחפתי את היד לתוך מכנסיו אבל בדיוק אז הגענו אלי הביתה ונאלצתי לשלוף אותה. כל כך רציתי את אלדין באותו רגע. אם הנסיעה היתה קצת יותר ארוכה אני לא בטוח אם הייתי יכול להתאפק עוד הרבה זמן. אולי היינו עושים את זה שם במונית, מתכסים בז'קט עור שלו או משהו ומתעלמים מנהג המונית. אך ברחוב לא יכולנו לעשות את זה. בינתיים נאלצתי להסתפק בשאיפת את ניחוחו המתוק מתוך כף ידי עד שנכנסנו הביתה.

אלדין נכנס בסערה אל חיי כשזוהר והיא-לי נכנסו בסערה זה לגופו של זו, אך בזמן שנכנסנו הביתה עוד לא ידעתי את זה. דלת חדרה של היא-לי סגורה כשאיזו חולצה ישנה תלויה על הידית ואילו החדר של זוהר היה ריק. חשבתי שהוא יצא לבלות, אבל בבוקר התברר שחרדת הנטישה המדומה שחווה זוהר בגלל הלילה שבילה אלדין בחדרה של היא-לי, משך אותו לזרועותיה ולמיטתה ללילה ארוך של סקס סוער במיוחד.

ואולי הלילה הזה היה בשבילם הפעם קצת יותר מסקס בלבד. כמו זוג יונים מאוהב הם נראו בבוקר. אוחזים ידיים ומצטחקקים צחוק טפשי של אוהבים שסיבותיו העלומות ידועות רק להם. אלדין שהיה הרוג מעייפות מההופעה ומהבלוי הלילי הקצר מדי שלנו במיטה לפני שהתמוטט לי מרוב עיפות באמצע הזיון, עדיין ישן. ישבנו שלושתנו לאכול ארוחת בוקר קלה והם כל הזמן חיכו לראות את תגובתי. נדמה לי שאפילו גבותיה של היא-לי נזקפו כשראתה שאני אדיש כביכול לזוגיות הנרקמת שלהם. "אז אתם ביחד?" היה כל מה ששאלתי ושניהם חייכו ואמרו "כנראה שכן" והתגובה היחידה שלי לכך מול מבטיהם המשתאים היתה "אחלה" כשחזרתי ללעוס את הטוסט והביצה מקושקשת.

"מה אתה מבשל לנו שם?" שאלה היא-לי החשדנית "משהו חשוד פה"

"לא מבשל לכם כלום. אני מפרגן לחבר והחברה הכי טובים שלי שמצאו אחד את השני מחדש אחרי כל כך הרבה זמן. טוב, אם הייתם מזמינים אותי להצטרף, לא הייתי מתנגד, אבל מישהו מלמעלה כבר דאג לשלוח לי מלאך משלי."

"אהה! ידעתי !" אמרה היא-לי "ומי המאושר?"

"מאושר מאוד" אמר אלדין שיצא באותו רגע מפוהק מהחדר וצעד אל המטבח לבוש בתחתוני טנגה בלבד "את לא יודעת מה את מפסידה, היא-לי". לסתו התחתונה של זוהר נשמטה מטה מרוב הפתעה ולא נסגרה עד שהיא-לי סגרה לו אותה. "מה יש לאכול?" הוסיף אלדין שרכן אל עבר שפתי לנשיקה משוחררת ששמטה את לסתו של זוהר שנית "חוץ מהפה שלך אני מתכוון".

"טוסט וביצה מקושקשת, אם אתה אוהב. יחד עם סלט חסה בצל עגבניות ושמן זית ספרדי."

"יאמי" אמר אלדין והתיישב לטרוף את הארוחה.

אחר כך חזרנו לחדר מותירים את היא-לי וזוהר ההמומים והחלקתי לתוך ישבנו השחום והחלק של אלדין לזיון איטי ורגוע של בוקר.

אחרי שגמרתי ירדתי לליקוק ארוך ואינטנסיבי של כל גופו המתוק מכף רגל ועד ראש, כשבדרך עקפתי את הזין, מותיר את השיא לסוף. אחרי שהמשכתי להטריף לו כל פיסת עור אפשרית חוץ מפיסה שאליה הוא הכי התאווה שפי יגיע, נמאס לאלדין מכל העדינות המרפרפת הזאת, מענגת ככל שהיתה. הוא שלח את שתי ידי ואחז בראשי בנחישות, מוליך אותי אל הזין שלו שכבר השתגע מזקפת אבן לוחצת ולוהטת מחום.

ירדתי עליו לקרר את להטו הרב וחלבתי אותו בשפתי ולשוני החוקרת עד תום. אחרי שאלדין גמר עוד ועוד ועוד ירדתי עם לשוני לחור המתוק שלו ושלחתי אותה פנימה, מה שגרם לו לרטוט בהנאה מחודשת ומה שגרם לזין שלי לרצות לבקר בתוכו שוב. אחרי ששנינו כבר היינו על הסף והחור שלו היה כבר רטוב כראוי שלחתי את הזין פנימה שוב כשרגליו של אלדין נכרכות מאחורי בחוזקה ומדביקות את כל גופי אליו. אלדין אהב את מה שנתתי לו והוא רצה בי כל הזמן. על הלימודים כבר דילגתי באותו יום והמשכתי לספק את תשוקותינו שוב ושוב, בין ארוחה למקלחת ושוב למיטה. הרגשתי מסוחרר מהבחור המדהים הזה והראש שלי כבר היה בעננים.