פילבוקס

אני מרגיש שהגעתי לאיזה קו של סיום, שהבלוג מיצה את עצמו ושאני כבר כיליתי את כוחותי בכל הסיפורים, ההרהורים והחפירות הפנימיות. אני מרגיש שהגיע הזמן להפרד מהבלוגוספירה, לעשות קאט, שעדיין אינני יודע אם הוא זמני או סופי. אני  ממליץ לשים לב למילים בשירים ולתמונות שמבטאים אותי אולי יותר טוב ממני.

דרך הסיפורים, השירים וגם קצת דרך פוסטים אחרים פרקתי מעל עצמי בבלוג הזה הרבה דברים שהעיקו עלי במשך זמן רב. הסיפור הראשון בבלוג היה ירית הפתיחה שלי ואילו הסיפור האחרון שפרסמתי מהווה את ה- Closure, סגירת המעגל. הסיפורים בעיקרון הם סיפורים בלבד, פיקשן, אבל תוך כדי כתיבתם פרשתי הרבה אנקדוטות, דעות, מחשבות, שאיפות ותחושות אישיות, הישר מהאני הפנימי שלי. מי שרצה יכול היה לנסות לקרוא אותי בין השורות, יש גם כאלה שהצליחו בכך לא רע ואף יותר ממה שהתכוונתי.

אני חש שאמרתי את כל מה שהעזתי לומר ושסיפרתי כל מה שיכולתי לספר. אם אמשיך לעסוק בבלוג, כנראה שימשיכו לצוץ במוחי סיפורים חדשים של אהבה, חירמונים ואירוטיקה וגם הרהורים וחפירות פנימיות נוספות. יש לי ועוד יהיה לי מה לומר, כנראה,  אך המחיר שהעיסוק הזה גוזל ממני הפך להיות כבד מדי, פיזית ונפשית.

Some say love it is  a hunger

an endless aching need

I say love it is a flower

and you it's only seed

It's the heart afraid of breaking

that never learns to dance

It's the dream afraid of waking

that never takes the chance

It's the one who won't be taken

who cannot seem to give

and the soul afraid of dying

that never learns to live

When the night has been too lonely

and the road has been too long

and you think that love is only

for the lucky and the strong

Just remember in the winter

far beneath the bitter snows

lies the seed that with the sun's love

in the spring becomes the rose

(Bette Midler - The Rose)

לפעמים אני מרגש כמו אסיר. עבד ליצרים ולנטיות, שאסר את עצמו מרצון בכלא לפני שנים רבות ושכח אפילו איפה שם את המפתחות. אסיר זיון. לפעמים אני מרגיש שאני רוצה להשתחרר מהכלא הזה, אך גם השחרור מפחיד. התרגלתי כבר לכלא, לאזיקים ששמתי על ידיי, רגליי ונפשי. אני לא מתכוון לשחרור כמו בקליפ של להקת קווין שנמצא כאן למטה, אני רחוק מדברים כאלה, אני מתכוון לשחרור אחר. לשחרור מחומות, מסודות, משקרים. אני עוד לא יודע אם יהיה לי אומץ לעשות את זה, בחיים או במדיה הוירטואלית הזאת, כנראה שלא. כנראה שבסוף אשאר ספון לי בפילבוקס החמים והמוגן שלי, כבול בשלשלאות, אסיר זיון מרצון.  השירים מיטיבים להביע אותי יותר טוב מהמילים, גם התמונות.

 I want to break free

I want to break free

I want to break free from your lies

Youre so self satisfied I dont need you

Ive got to break free

God knows God knows I want to break free

(Queen - I want to break free)

הוא נחת עלי כרעם ביום בהיר, גנב הזמן הזה. דווקא כשכבר הייתי עם רגל אחת מחוץ לכל העיסוק הזה עם כתיבת סיפורים. איך שהכרתי אותו פתאום נחה עלי ההשראה שחשבתי שאבדה כבר וכתבתי כמה סיפורים חדשים. מצאתי עצמי בודק את האי-מייל שלי בתדירות גדלה והולכת רק כדי לראות אם הגיע איזה מייל ממנו.

גם הוא אמר לי שמדי פעם הוא בעל כורחו, אפילו באמצע העבודה, פותח את המייל לראות אם הגיעה עוד משהו ממני, לוקח איזה שלוק חטוף מהמייל וממשיך בשגרת יומו. הפכנו למכורים זה למילותיו של זה. קשר שונה כזה, משהו מיוחד, משני עברי הסייבר-ספייס הזה. הוא גונב לי את הזמן, גנב הזמן הזה וגם אני גונב לו. רגעים קטנים של חסד ביום ארוך ומשמים, ואני אפילו לא יודע איך הוא נראה.