פעם אולי הייתי לוקח את זה כבסיס לסיפור דמיוני, אבל הפעם החלטתי פשוט לכתוב על מה שקרה. האמת שתמיד ידעתי אי שם בירכתי המוח שהסכנה הזו קיימת. העדפתי להדחיק ולחיות את חיי בעולמות המקבילים שלי ולקוות שלעולם לא ייחצו הקווים המפרידים ביניהם. את הסוד על חיי הכפולים איש מחברי ובני משפחתי אינו יודע, וקיוויתי שהדבר ישאר כך גם בהמשך, אבל השבוע קרה משהו שמאיים לנענע לי את הספינה.
זה החל כמו עוד אחד הימים הרגילים האלה. יום חם, חם מאוד. בימים כאלה אני מחפש כל דרך אפשרית לצאת מאורות הניאון במקום העבודה שלי, אל השמש אל החום ואל השעשועים בגעש עם בחור מוכר, מבין כמה בחורים שאני יודע שיהיה כייף איתם שם בגעש.
אבל הפעם אני לא לספר על הבחור שהייתי איתו או הזיון הנחמד או הרוח וסופות החול שקטעו את הביקור באיבו, הפעם אני עומד לספר על משהו שקרה כשהתהלכתי על החוף, בדרכי אל שביל היציאה. הרוח נשבה. אובך וקצת חול באוויר והטמפרטורות צונחות מרגע לרגע. כל מה שרציתי זה לעוף משם והלכתי קצת מהר, מה שגרם לבחור שאיתי להשתרך כמה מטרים מאחור. כשהתקרבתי לשביל העולה למעלה, הבחנתי כי ממול מגיע בחור לבוש בגד ים ונטול חולצה, שגם היה בכיוון לאותו שביל. נתתי בו מבט קצר והיה נראה לי שהוא לא ממש לטעמי. אמנם הוא היה בתחילת שנות העשרים שלו, אבל סבל מקצת עודף משקל, ולא היה ממש רזה או חטוב כמו שאני מעדיף. חוץ מזה היה נדמה לי שיש לו קצת שיער מיותר במקומות שאני מעדיף שיהיו חלקים. לא גיליתי בבחור עניין מיוחד ולא ניסיתי לרמוז לו שום דבר, אבל הבחור המשיך לנעוץ מבטים ולא קלטתי למה.
הראות היתה קצת לקויה אבל הלכנו והתקרבנו, אז הסתכלתי עליו שוב. מקרוב יותר הוא דווקא נראה יותר חמוד, אבל בכל מקרה לא מישהו שהדליק בי איזה זיק של חרמנות, במיוחד כי כבר הייתי אחרי זיון ופורקן ולכן לא התעמקתי יותר מדי בפוטנציאל של האם שווה או לא שווה לעשות איתו משהו. המשכתי ללכת והבחור המשיך להעיף מבטים. זה כבר נראה לי מוזר יותר ויותר, ואז ירד האסימון.
לפתע קלטתי שהוא בן של חברים טובים ושאני מכיר אותי מגיל אפס. הוא היה ילד יפה. הוא היה נער חתיך וכשגדל קצת והיום הוא בחור בתחילת שנות העשרים, עדיין יש לו פנים יפות, אבל הגוף קצת פחות. לא משהו שקצת עבודה בחדר כושר לא יכולה לפתור. מה שעוד ידעתי על הבחור שהוא סטרייט, שבנות נמשכות אליו ושאף היתה לו חברה במשך כמה שנים עד לאחרונה.
לכל השדים והרוחות [והיו פאקינג רוחות באותו זמן] איך הוא הגיע לשם ומה הוא עושה שם עם שורט ובלי חולצה בחוף של הומואים/נודיסטים? אם הוא היה עם בחורה הייתי עוד יכול לחשוב שאולי הוא אחד מאותם זוגות סטרייטים נדירים שלפעמים מגיעים לחוף, אבל הוא היה לבד. אם הוא היה עם תיק גב וציוד טיולים, הייתי יכול להניח שהוא אחד מקבוצות המטיילים שבאים לעיתים (לשמחתי לא כל כך תדירות) לטיול בשמורת הטבע שחוף געש הוא חלק ממנה, אבל לא היה לו שום ציוד טיולים, אלא רק ציוד של מישהו שבא לים.
אני מניח שאותו הרהור עבר לו גם ביחס אלי, אבל אני הייתי בבעיה נוספת. בניגוד אליו, אני לא הייתי לבד. היה איתי בחור,אשר למרות שהלך כמה מטרים מאחורי, נראה היה שכל אדם עם קצת שכל בראש היה מבין שאנחנו יחד, ואם אנחנו ביחד, בחוף כמו חוף געש, ברור שלא באנו לחפש צדפים על החוף בסתם יום חול באמצע היום.
התחלתי להרהר מה היה קורה אם הוא היה מטייל על החוף ומגיע לאיזור שבו הייתי ערום? מה היה קורה אם הייתי מזמין אותו או מתחיל איתו בטעות? מה היה קורה אם היה רואה אותי מזדיין שם? תהיתי מה יקרה אם אתקל בכרטיס שלו באטרף? אם אתחיל איתו בטעות? או אם אראה אותו שוב על החוף...
ידעתי שאם אני זיהיתי אותו, אז גם הוא זיהה אותי ללא ספק, ותהיתי. האם הבחור הומו בארון? אבל בעצם אולי גם הוא חי עם הכפילות הזו של עולמות מקבילים, העולם הסטרייטי הרגיל שבו הוא יוצא עם בחורות והעולם השני, המקביל שבו הוא נפגש בסתר עם גברים כמוני?
לא אמרתי לו כלום והוא לא אמר לי כלום. רק מבטים של שתיקה הוחלפו ביננו. מבטים של שתיקה ותהיה. מבטים של חשש ודאגה. האם יאמר משהו למישהו? האם ישתוק? האם ההורים שלו יודעים על נטייתו ומסתירים את הסוד שלו או שהם לא יודעים כלום. קיוויתי שהם לא יודעים כלום וקיוויתי שהוא עמוק בארון ומעוניין להשאר שם. בשבילי קיוויתי, כי ידעתי שכל עוד הוא שם יש סיכוי גדול יותר שהוא ישמור על שתיקתו ולא יחשוף את הסוד שלי.
מעניין מה יקרה כשאראה אותו באחד ההזדמנויות שאפגוש את הוריו. האמת שהזדמנות כזו עשויה לקרות ממש בשבוע הקרוב. האם יאמר משהו? האם יחייך חיוך של ידיעה והבנה של שותפים לסוד? בידי כל אחד מאיתנו האפשרות לנענע את הספינה בה מתנהלים חייו הבטוחים של האחר. קיוויתי שנוצר איזה שהוא מאזן אימה ביננו, מאזן של "שתוק לי ואשתוק לך".
ובהקשר זה של נענוע ספינות רגועות, נזכרתי בשיר Hues Corporation - Rock The Boat משנת 1974 שנכתב כמובן בהקשר שונה לגמרי:
את החייל היפה שלי הכרתי רק לפני קצת יותר מחודש אבל נדלקתי בגדול. החמוד המקסים הזה יצא כאילו מתוך איזו פנטזיה שלי: עולה מאחד ממדינות בריה"מ לשעבר, חטוב/רזה, בהיר, חלק, בלונדיני, עיניים ירוקות-כחולות, פה מתוק וחיוך מדהים.
המשיכה ביננו היתה הדדית וממש ממגנטת. הוא אוהב את הלוק שלי ואני את הלוק שלו. הוא מת על הנשיקות שלי ולא רק על הזין, ומוכן להתנשק איתי שעות, אני מוכן להצמד לשפתיים היפות כל כך שלו ולמלא את פיו בנשיקות רטובות חמות ממושכות כמו שהוא אוהב. הוא אוהב אותי דומיננטי ואני אוהב אותו מתמסר והחיבור בין הזין שלי לישבן שלו פשוט סוף.
בשעות שאנחנו נפגשים אנחנו פוצחים במחול אירוטי בלתי פוסק על המיטה, בג'קוזי, ובעוד מקומות, בתנוחות כאלה ואחרות עוד ועוד ועוד. אין בעיות של התנוחה הזו כן והתנוחה הזו לא. אין בעיות של "קשה לי" או "כואב לי", כי גם כשהיה לו קצת קשה וקצת כואב, הוא המשיך לתת לי את כל כולו ולענג אותי בלי להפסיק. אחר כך הוא אמר לי שעוד יומיים אחרי הזיון הוא המשיך להרגיש את הזין שלי כאילו בתוכו, למרות שהיה כבר בצבא ומרוחק עשרות קילומטרים ממני.
ברור שלא הכל דבש. תמיד ככה זה אצל הבחורים שהקראש שלי כלפיהם הוא הכי גדול ושהסקס איתם הכי מוצלח. דווקא הם יהיו אלה שתקשורת טובה ורציפה אינה דרכם, דווקא הם יהיו אצלה שישאירו אותי תמיד בחוסר וודאות אם נפגש ומתי נפגש. דווקא הם, שבפגישה כל כך טוב איתם, אז בין פגישה לפגישה כל כך רע, כל כך חסר, כל כך אין. לא שיחות חולין, לא "היי מה נשמע, התגעגעתי" לא חרמנות מילולית, לא כלום. בין פגישה לפגישה השיחות שלנו די חד צדדיות. אני כותב והם שותקים. רק כשמתקרב מועד הפגישה הבאה, יש איזו תגובה מצידם, כי בשבילם אני כנראה איזה סקס טוב למתי שבא להם ולא יותר מכך. דווקא אלה שאני מוכן להתנזר ולהתאפק בשבילם מתוך ידיעה שנפגש, הם אלה שאין טעם להתאפק בשבילם, כי בסוף ישאירו אותי פעמים רבות עם הזין ביד, כשיודיעו שלא יסתדר, שהם לא פנויים, שצץ משהו ששכחו וכו'.
כך גם החייל שלי, אבל אני כל כך רוצה אותו שאני חורק שיניים וסובל, בגלל שאני יודע שבסוף הסבל הפיצוי יהיה מתוק כל כך. נכון שאני מוותר בכך על משחקי האגו, אבל זין על האגו, העיקר להיות איתו, לנשק אותו, להזדיין איתו, כי זה כל כך טוב.
נפגשנו רק פעמים ספורות אבל כולם היו טובות והרבה יותר מכך. אחת הפגישות היתה הסקס הכי טוב שהיה לי אי פעם, או לפחות אחד הטובים ביותר שהיו. אלה היו שלוש שעות של שכרון חושים. שלוש שעות כמעט ללא הפסקה של מגע, חיבוקים, נשיקות, ליקוקים, מציצות, זיונים, חיבוקים ליטופים נשיקות ועוד זיונים. היתה גם התמסטלות תוך כדי, אבל כזו מהסוג הנעים שלוקח את הסקס לגבהים עוד יותר גבוהים. זה היה משהו טוטאלי. משהו מדהים. משהו שרק גרם לי לרצות עוד.
החייל שלי הוא לא ממש שלי. הוא קודם כל של הצבא, אחר כך של החברים שלו שלוקחים אותו לבילויים בחופשות הקצרות שלו, אחר כך הוא גם של המשפחה שלו, של העייפות שלו, ושל אני לא יודע מה עוד. אבל למרות כל הקשיים, בסופו של דבר אם אנחנו מוצאים כמה שעות גנובות של חסד, זה טוב. או כמה שזה טוב.
הספק עדיין מנקר בי ללא סוף בכל פעם שלא מצליחים להפגש, בכל פרק זמן שחולף בין חופשה לחופשה שלו אני תוהה האם בחופשה הבאה הוא עדיין ירצה. האם הוא לא ירגיש שמיצה את הפנטזיה הזו. האם אני לא מעיק עליו מדי בדרישות שלי. אם אשתוק לא יקרה כלום כי הוא פסיבי בנשמה, אז אני חייב ליזום, אבל אולי אני יוזם יותר מדי?
אני כל הזמן בודק אם הגחלת לוחשת עדיין אצלו כלפי ולא רק אצלי כלפיו. על מי אני עובד? גחלת אצלי? אצלי זה אף פעם לא פחות מאש להבה, כי כשאני נדלק אז אני נדלק. כל פעם שהוא לא עונה לי או עונה ביובש, אני מתחיל לחשוב שהינה זה נגמר. הינה מהר מאוד אני אגלה שכבר לא בא לו. שהוא כבר לא שם ורק אני עדיין חם, לוהט ומפנטז עליו ללא הרף.
החייל שלי הוא גם די שתקן. יותר מגיב ממדבר. אבל אפילו כשהתגובה שלו היא "כן" או "גם אני" לאיזה משפט של תשוקה שכתבתי לו, אני נרגע. לזמן מה. אני נושם קצת לרווחה. עד הפעם הבא. אני רוצה שיחשוק, אני רוצה שיאהב. אני רוצה. אבל מה לעזאזל הוא רוצה? ליהנות? לענג אותי? ליהנות מזה שהוא מענג אותי? [הוא אמר לי משהו כזה בערך] לחרפן אותו עליו ולהרגיש שיש לו את הכוח הזה ביד? לא חושב שהוא מקדיש לזה הרבה מחשבה.
אז בין פגישה לפגישה אני לפעמים יוצא למסע מטורף של סקס לשם סקס עם אחרים, כדי לשחרר קצת את הקיטור שבפנים. אני משתחרר ונהנה גם מזה או לפחות מחלק מזה, אבל הייתי זורק הכל בשביל שיהיה לי רק קצת יותר אותו. וואחד קראש יש לי עליו, דמאיט.
ולחייל היפה שלי, שהוא לא ממש שלי, אני מקדיש את השיר היפהפה Soldier של Gavin DeGraw משנת 2012:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
