פילבוקס

לפני שאני מוריד את המסך סופית על אלון, 29, הנשוי החתיך, כי היה לי קצת קשה לוותר כל כך מהר על בחור הורס כמוהו, החלטתי לעשות איתו פגישה נוספת לשיחה בלבד. רציתי להבין אם בעית ההתאמה המינית ביננו היא משהו אבוד או שניתן לפתרון עם קצת מאמץ מצידנו. רציתי לדעת אם אלון רק נדלק לי על התחת או שגם הזין שלי מלהיב אותו. אם הוא רק סובל בשקט כשאני חודר או שממש משתוקק לזה וחושק בזה. הייתי חייב לדעת שזה עושה לו את זה, ואם כן אולי שווה להתאמץ גם לתת לו את מה שהוא אוהב. את סקס החילופין הזה, את משחקי התפקידים שמדליקים אותו כל כך, להיות גם אקטיבי וגם פסיבי.

בשיחה עם אלון התברר לי הבעיה העיקרית ביננו איננה פיזית - טכנית, אלא הרבה יותר עמוקה. מסתבר כי אלון לא טרח להתעמק בנבכי ההגדרות של מה אני בדיוק מחפש בקשר כזה עם גבר נשוי. מבחינתו הספיק לו שאני נשוי בארון שמעונין בקשר דיסקרטי וגם מושך אותו וזהו. התברר לי שאלון חסום/אטום ריגשית מדי בשבילי.

אלון לא היה בראש שלי. הוא בא לחפש הרפתקאה ואילו אני באתי לחפש קשר הרבה יותר מקשר פיזי.  אני לא מחפש קשר עם גבר נשוי בשביל פתרון דיסקרטי לסקס בלבד, אלא מישהו שיהיה פתוח איתי לגבי חייו, שירגיש שיכול לדבר איתי על הכל, שיהיה שם בשבילי ואהיה שם בשבילו ברגעי עצב ושמחה, ידיד/חבר אמיתי בעולם המפוצל הזה בו שנינו מנהלים את חיינו כגברים נשואים חובבי גברים. חיפשת נפש תאומה ולא רק ישבן חמוד וגוף מלבב.

אלון לא היה מוכן לדבר על שום דבר ממשי מהחיים היומיומיים ולא נראה לי שזה מעניין אותו בכלל לנהל שיחות כאלה. כל נסיונותי להוציא קצת מים מהסלע היבשושי הזה עלו בתוהו. דברים שלא כל כך הבחנתי בהם מרוב התלהבות ממראהו החיצוני, עלו וצפו בפגישה השניה הזו. אפילו כששאלתי אותו למחרת הפגישה מה דעתו על מה שהיה ואם יש לו איזה תובנות או מחשבות, הוא ענה לי ביבושת שיש לו דברים חשובים יותר שמעסיקים לו את הראש עכשיו. לא טרחתי לשאול אפילו מה הם, כי הוא הבהיר לי קודם לכן שלא רוצה לדבר על חייו הפרטיים.

בלי היכולת לחלוק דברים כאלה עם חבר לצרה אין טעם בכל הענין. אמרתי לצנון הזה כי אולי הטיימינג שלנו לא מתאים ואיחלתי לו את כל הטוב שבעולם [שזה בתרגום חופשי, אם הייתי פחות מנומס: "לך קיבינימט, תחפש מי שינענע אותך יא חתיכת אידיוט שעד שמצאת בג'ונגל הזה מישהו כמוני אתה מייבש לו את הצורה. הפסד שלך!].

הגיע הזמן להמשך הלאה...

זה מכבר החלטתי שעם כל הכבוד לדותן, הפעם, עד שאדע יותר ברור לאן הקשר שלי איתו הולך, אני לא אשב ואתייסר בציפיה למה שהוא יעשה או לא ייעשה. מרגע שהחלטתי שכך יהיה אני פחות מתוסכל מזה שכל איתו הולך כל כך קשה והחלטתי במקביל, לפני שהצונאמי הגדול אולי יסחוף אותי לעין הסערה, לחפש גם אופציה אחרת.

. מאחר ונמאס לי [נכון לתחילת שבוע זה] מחיפושים אובססיביים אחרי סטוצים חדשים חד פעמיים, דו פעמיים או אי אלו-פעמיים, שהינם לסקס בלבד, סגרתי את כל הכרטיסים שלי באטרף והחלטתי להחיות איזה כרטיס נשכח שפעם ניסיתי לחפש בו נשוי כמוני אבל נתקלתי באכזבה רבתי. הפעם ניסיתי להגדיר בכרטיס, בצורה הכי מפורטת שיכולה להיות, מה הטעם שלי בגברים מבחינה חיצונית ומה אני מחפש בדיוק בקשר כזה, כדי שלא יפנו אלי כל רודפי הסקס שלא מעניין אותם שום דבר מעבר לזה.

הסתבר שמלאכת הסינון הפעם היתה הרבה יותר מוצלחת וכבר ביום הראשון או השני קיבלתי פניה מבחור בן 29 שלא יכולתי להאמין שהוא אמיתי. לא רק שמבינה חיצונית הוא נראה כמו החלום הרטוב שלי, גם לטענתו הוא חיפש את מה שאני מחפש והסיבה שפנה אלי מלכתחילה היתה מה שכתבתי בכרטיס שלי ולא שום תמונה סקסית כזו או אחרת [שלא פרסמתי שם בכלל].

כשהלכתי לפגישה איתו היה לי חשש שמא מדובר באיזו מתיחה/נקמה של מישהו שהיה לי איתו פעם קטע מאותה עיר קטנה באזור המרכז. בהעדר תמונת פנים, וגם לאחר שיחת טלפון עם הבחור, הספק לא הוסר, עד שנפגשנו.

כשהגעתי לנקודת המפגש ראיתי בחור שעומד ברחוב עם טלפון בידו ועל פניו מבט של מישהו שמחפש משהו. הוא ממש מצא חן בעיני וקיוויתי שזה אכן הוא, אבל לא יכולתי לדעת עד שהוא יצלצל כי לא היה לי היה מס' הטלפון שלו. אחרי רגע הבחור צלצל. הבטתי אליו ושאלתי אותו אם הוא הבחור שעומד ליד הרכב האדום. הוא צחק ואמר שאכן זה הוא ושאל אם אני הגבר שברכב הלבן ואישרתי שזה אני וקראתי לו שיבוא.

כשהבחור, נקרא לו אלון, התיישב לידי אמרתי לעצמי "וואוו" קטן בלב. הוא היה חתיך אמיתי. בהיר עם עיניים כחולות מדהימות, חטוב רזה ודי חלק והוא נשמע כל כך רגוע ונחמד כשדיבר איתי שממש התלהבתי. ישבתי ודיברנו ברכב איזה חצי שעה, על החיים שלנו כגברים נשואים שנמשכים לגברים. מצאתי מישהו שממש מבין את הסיטואציה בה אני נמצא ומצתאי ענין רב כשסיפר לי על קורותיו.

משהו מוזר קרה לי ונסחפתי קצת יותר מדי במין פתיחות לא אופיינית ודי מהר סיפרתי לו דברים שאני לא מספר על עצמי אלא לאחר היכרות הרבה יותר מעמיקה. היתה ביננו כימיה טובה והזין שלי שזקף ראש אותת לי שיש גם משיכה מינית מספיק חזקה, וקיוויתי שכך גם אצלו. ניסיתי לגשש וקיבלתי תגובות חיוביות, אז הבנתי שזה סבבה גם מבחינתו. חשבתי שאולי הנה הנה בדרך נס אמצא לי מישהו הרבה יותר קל פשוט ומתאים מאשר כל יסורי דותן ... ואם תהיה איתו כימיה משיכה והתאמה, אזי אולי הגעתי למקום הנכון.

אחרי חצי שעה של שיחה מענינת חיפשנו מקום קצת יותר מבודד להיות בו ומצאנו איזה מגרש חניה די שומם בשולי אותה עיר, חנינו מאחורי עץ גדול שקיווינו שהסתיר את מה שצריך היה להסתיר אם כי לא העזנו לעשות הרבה, ויצאנו מהרכב. היינו חייב להרגיש אותו. נשענתי על הרכב והצמדתי אותו אלי והתחבקנו חיבוק חם וטוב. גם הידיים נדדו לאן שצריך והשפתיים נפגשו. לא העזנו לעשות שם הרבה אבל שלפנו את הכלים מהמכנסיים ובחסות גופינו הצמודים בחיבוק חזק, חיככנו אותם זה בזה. היה לו זין חמוד ובינוני בגודלו אבל ישבנו ענין אותי הרבה יותר. יד שנשלחו אל הרווח בין מכנסיו לתחתוניו גילו שם משהו סקסי ביותר, חלק, מעוצב היטב, לא נוקשה שרירי מדי ולא רך ורופס. ישבן שידעתי שהוא מרהיב רק ממגע היד. למרות חששו הרב הצלחתי לשכנע אותו לתת לי לחוש אותו לרגע, כשסובבתי אותו עם הגב אלי, הפשלתי מעט את מכנסיו ותחתוניו והצמדתי את הזין הזקור והחם שלי לישבן המגרה כל כך. זה היה קצר וזה לא היה המקום המאים להמשיך מעבר לכ, אבל רבע שעה אחר כך כבר מצאנו את עצמנו באיזה בקתה של חדר להשכיר לכמה שעות והפעם יכולנו להמשיך עם חרמנותנו עד הסוף.

המשחק המקדים היה אחלה, אם כי חשבתי בקצת יותר מדי אסרטיביות שקצת הפתיעה אותי ביחס לפסיבי ענוג כמוהו, ואז התברר לי שששכחנו לדבר על הדבר שבדרך כלל פותח כל שיחה אטרפית מצויה: "מה הראש?" או "מה אוהב?". הנחתי שהוא ראה בכרטיס שלי שאני אקטיבי ומכיוון שאצלו לא היה כתוב כלום לא היה לי ספק שמצאתי פסיבי כלבבי, אבל התנהגותו במיטה הראתה לי שכנראה מדובר במשהו שונה. אט אט התברר לי שהוא כלל לא חושב עצמו לפסיבי ואף לא מגדיר עצמו כמשהו אחר. הוא אוהב לזרום עם מה שנראה לו באותו רגע ומה שמדליק אותו והתברר כי בניגוד למה שקורה בדרך כלל, עם כל הכבוד לזין הגדול שלי, בא לו משהו קצת שונה.

כשאלון החל לנסות לסובב אותי באופן שישבני יהיה מופנה אליו, הבנתי שלמרות טענתו מקודם שכל גופי מחרמן אותו, בא לו במיוחד לזיין את הישבן הקטן והלא רגיל שלי. זרמתי איתו. רציתי שיתחרמן ויהנה. חוץ מזה, באיזה שהוא מקום חירמן אותי חילף התפקידים הזה כשהחתיך הזה מתחרמן דווקא על הישבן שלי ולא על הזין שלי, שעליו אני רגיל שתמיד מתחרמנים.... השינוי, כן השינוי. חרקתי שיניים וניסיתי למשוך כמה שאני יכול, אבל בזמן שהוא זיין אותי בהתלהבות רבה כבר הבטחתי לו שיחכה מה אני יעשה לטוסיק החמוד שלו עוד מעט. היה לו זין בינוני ולא עבה מדי, אז סבלתי אבל לא סבלתי יותר מדי. כשלא יכולתי יותר פשוט הפסקתי אותו והוא כבר גמר ונהנה. אחר כך זיינתי אותו והוא גמר שוב. אבל התנוחות שהוא אוהב לקבל [על הגב] הן לא ממש כוס התה שלי. אני אוהב לזיין מאחור כי אני חולה על ישבנים והיה לו ישבן מטריף ביופיו, ואני אוהב לראות את הישבן שאני מזיין בזמן שאני חודר אליו. אלון הסביר לי שהוא לא רגיל כל כך לקבל והיה לו די קשה. אם נוסיף לכך את העובדה שאני צריך לזיין חזק ועמוק כי הקונדומים מורידים לי 90% מהתחושה, אפשר יהיה להבין שלא ממש הצלחתי לקבל ממנו את מה שרציתי. בעיה נוספת היתה גם הנקודה האסתטית. אני חולה נקיון. אני אוהב שהפרטנר שלי נקי גם חיצונית וגם פנימית. אני לא יכול לסבול "תקלות" לא נעימות כי הן גומרות לי את כל החשק. מטבע הדברים חדירה אנאלית טומנת בחובה הפתעות לא נעימות לפעמים, אשר כדי להמנע מהן צריך לעשות ניקוי פנימי טוב ויסודי, במיוחד לפני זיון עם זין כמו שלי. אממה, אלון לא כל כך מורגל בחדירות ותקלה כזו קרתה. הוא היה מובך מכך לא פחות ממני ומכיוון שהוא לא מתכוון לעשות גם בעתיד חוקן כדי למנוע מצבים כאלה, אלא סומך על המזל, קשה לי להאמין שנוכל להסתדר. חבל.

אהבתי את גופו הבהיר חטוב/רזה די חלק ונעים. משכו אותי את עיניו הכחולות המדהימות ושיערו השטיני. קסם לי את דיבורו הנעים והרך, אופיו הרגוע ונעימותו הכללית, והרקע הדומה שממנו שנינו מגיעים, גם תרם להתאמה הכליית ביננו. לכן חבל לי שזה לא יצלח, אבל אם הסקס לא מסתדר אז שום דבר לא יסתדר. הבנתי שהוא לא הכי נלהב לקבל זין בתחת [סליחה על הבוטות] אבל הוא זרם איתי בגלל הכימיה והמשיכה הכללית אלי ובגלל שרצה שיהיה לי כייף. זה לא מספיק. אני רוצה פרטנר שיתחרפן מהזין שלי, שירצה לבלוע אותו לתוך פיו ולשאוב אותו לתוך ישבנו התאוותני בהנאה מוחלטת, כמו שאני מרגיש עם דותן. אני רוצה מישהו שיתן לי את כל כולו במיטה ללא "אוי" או "כואב" או "אני לא יכול יותר" וכו', והמישהו הזה, ככל הנראה לא יכול להיות אלון.

אגב, לא נתתי לתקלה שקרתה להרוס לי לגמרי את הסקס כי בכל זאת אלון הוא בחור מושך בטירוף. לכן, אחרי מקלחת טובה השכבתי אותו במיטה על הבטן, משחתי את ישבנו בשמן והתחככתי לו בין פלחי הישבן [ללא חדירה] עד שגמרתי בגדול... זה היה טוב כמעט כמו זיון אמיתי, ואם הייתי ממשיך עוד קצת אלון היה גומר גם פעם שלישית.

בשורה תחתונה, לצערי, נראה לי שלמרות כל הכימה והמשיכה, אין ביננו התאמה מינית. אם היא היתה, אני לא יודע לאן זה היה מגיע, אבל כשהיא איננה, אני צריך להכיר במציאות ולוותר. אני לא יודע אם אוותר מיד או שננסה שוב, כי היה אמנם כייף איתו והוא אף הגדיר את זה בתור "חוויה נהדרת" אבל לא נראה לי שזה סוג הסקס שאני יכול להגיע אליו לרבע מההנאות שהגעתי עם דותן או עם אחרים שההתאמה המינית איתם היתה טובה יותר. יתרה מכך, למרות כל ההתאמה התיאורטית למה שאני מחפש ולמרות המשיכה, אלון אולי הדליק אותי, חירמן אותי ועניין אותי, אבל לא ממש הרטיט אותי. לא הרגשתי את הפרפרים מתעופפים. לדותן נדמה לי יש את זה. הם אמנם פרפרים שנמשכים לאש להבה, אבל העיקר שהם שם...

אז אלון כנראה לא יהיה הדבר הטוב הבא, ואילו השבוע השלישי מאז חידוש הקשר עם דותן עומד להסתיים בלי שנפגשנו מאז שוב. גם על "הצעת הנישואין" ההיא שלו עוד לא ממש דיברנו ובכלל על עתיד הקשר ולאן אנחנו רוצים באמת לקחת אותו. ידעתי שאני לא יכול להמשיך ולחכות. הייתי חייב לפגוש אותו ולהבהיר כמה דברים. החלטתי לשנות טקטיקה. נראה לי שההמתנה שלי שדברים יקרו מעצמם לא ממש הועילה. אולי היא היתה טובה בתור התחלה כדי לא להלחיץ את דותן יותר מדי, אולי היא זו שגם גרמה לדותן לצאת בהודעה הדרמטית שלו, שהתחמקתי באלגנטיות להתייחס אליה. הגיע הזמן לשינוי. נטלתי את היוזמה לידי ושלחתי לדותן הודעה חדשה.

ואסיים באחד משיריהם הנשכחים של ה- Bee Gees משנת 1968, בתקופה שקדמה לעידן הדיסקו עליו עלו בגדול בסוף שנות השבעים-  I've gotta get a message to you:

חלפו למעלה משבועיים מאז הפגישה המחודשת עם דותן. שבועיים בהם קיבלתי ממנו רק רק מסרים כמה שהוא עסוק מעל הראש, וגם זה רק כשאני פניתי. אמנם פה ושם הוא תיבל את חוסר האפשרות להפגש ב"לצערי" או באיזה אייקון עצוב, אך זה הכל. פעם אחת הוא שאל אותי מה אני עושה, אבל זה היה בשבת אז מה יכולתי כבר לעשות, לבוא אליו?

השתדלתי לא ללחוץ ולא להציק, אבל לא חיכיתי שהוא ימצא זמן לפנות אלי. אני יודע שרבים היו מחליטים להשאיר את הכדור אצלו ולנקוט בגישה של "שיחפש אותי", אבל אני יודע שצריך לשמר את הגחלת הלוחשת איתו כדי שלא יתאדה לי שוב. לכן, פעם בכמה ימים, בלי חפירות מיותרות שלחתי לו מסר בסגנונו הקצרני: "מה עושה?" או "פנוי היום ב...?"  וזה הכל. זה היה שינוי מהותי אצלי ביחס לעבר, אבל ניסיתי לשחק לפי הכללים שלו ולקוות שיום יבוא והוא ירצה להתקדם הלאה.

לא ישבתי וחיכיתי ולא אכלתי את הלב מתסכולים. הדחקתי. נתתי לזמן לעשות את שלו. אם כל מה שהוא רוצה בשלב זה הוא סקס טוב קליל וכייפי, אז כשזה יקרה זה יקרה וכשלא יקרה יש מספיק בחורים בסביבה לפרוק את חרמנותי איתם. עצרתי את עצמי מהשתפכויות רגשיות איתו והייתי תכליתי בלבד, כשהתכלית היא לחולל בישבנו המתוק לעוד שעה - שעתיים של שכרון חושים. זה מה שחשבתי, אבל למציאות יש הפתעות משלה.

מה שכן, נמאס לי מהמרדף האובססיבי אחרי ריגושים חדשים עם בחורים שרגע אחרי הסטוץ לא יזכרו מי אני בכלל או שבמקרה הלא פחות גרוע, יזכרו וירצו שוב או ינדנדו, דווקא כשאני בראש לכבוש את הבחור הסקסי הבא. נמאס לי לתרץ לבחורים שכבר זיינתי למה אני לא יכול ומצד שני לא רציתי לאבד אותם, כאופציה לעת דחק. הרגשתי שאני על סחרחרת שהולכת וסוחפת אותי יותר ויותר, סחרחרת שידעתי שאני חייב להתנתק ממנה לזמן מה, אז הלכתי ועשיתי מעשה: הקפאתי את כל הכרטיסים שלי באטרף. החלטתי שיש לי מספיק מכרים או יזיזים שאני יכול לסמס אליהם ביום חרמני ולמצוא את מה שאני רוצה, ויש גם את דותן שהוא אופרה אחרת לגמרי שלא היה לי מושג אם איך ועד לאן תגיע, ויש לי גם את כף ידי הנאמנה.

התחלתי לתהות אם דותן יסתפק במפגש החד פעמי ההוא. אולי גם הוא היה צריך איזה closure כמוני? אולי כל מה שהוא רצה היה איזה זיון פרידה, כי למעשה מעולם הוא לא ממש נפרד ממני אלא פשוט נעלם יום אחד? השתדלתי לא להכנס לסרטים מכל המצב וכל סימני השאלה איתו ודי הצלחתי... עד אתמול.

אתמול בבוקר קמתי בבוקר חרמן במיוחד וידעתי שאני רוצה סקס. סימסתי לשלושה מיזיזי הטובים, אשר שניים מהם היו עסוקים/עייפים ואילו השלישי, פדרו, 24, "האינדיאני" שלי הזמין אותי אליו. לא דיברתי איתו על זיון בכלל אלא רק אמרתי לו שהתפנה לי קצת זמן ואם בא לו להפגש. כבר כמה שבועות שפדרו רוצה להפגש איתי. אני יודע שאם ארצה סקס אני צריך רק לבקש או אפילו רק לרמוז, כי הוא אוהב מאוד את הסקס ביננו, אבל ידעתי שפדרו לא יתנפל עלי. מצידו גם לראות אותי, לדבר ולשתות כוס קפה, זה משהו שהוא ישמח לקיומו, אחרי שלא נפגשנו זמן רב. הוא יודע שאני קצת בבלבלות בגלל חזרתו של דותן לחיי, והוא אחד הבחורים הנדירים שחוץ מלהזדיין איתם אני גם מדבר איתם בפתיחות יחסית על מה שעובר עלי, כי פדרו הוא הטיפוס שנקשר ולא הייתי רוצה להוליך שולל בחור נחמד כמוהו.

כשהחניתי את הרכב ליד דירתו של פדרו התלבטתי מה לעשות. יש לי תיק שחור קטן שבו יש את כל מה שאני צריך לזיון, ופדרו כבר מכיר  אותו היטב. אין ספק שאם אביא את התיק איתי, הוא יראה בכך הצהרת כוונות, אבל לא בא לי לבוא בגישה כזו. רציתי לראות אותו ולתת לענינים לזרום, אם רק לקפה ואם לזיון. פדרו די רחוק מהטעם שלי, שחום ולא רזה, אולי אפילו קצת שמנמן לטעמי, אבל נחמדותו וחרמנותו הרבה מפצות על אי ההתאמה הזאת. החלטתי על פתרון ביניים, לא להביא את התיק, אבל ליתר בטחון שמתי שני קונדומים בכיס.

כבר הייתי במדרגות לדירתו של פרדו, כשמרגע לרגע מתחזקת חרמנותי ומתחזקת ההחלטה שאנחנו הולכים להזדיין. כבר כאבו לי הביצים אחרי יומיים - שלושה בלי זיון טוב, אבל אז בדיוק שמעתי צליל של סמס. עצרתי ובדקתי את הטלפון וזו היתה הודעה מדותן, ללא שום פניה מוקדמת שלי. ההודעה אמרה: "אתה הגבר היחיד שנגע בי בשנה האחרונה".

הגבר היחיד? תהיתי, הרי הוא סיפר לי שבחצי שנה של הנתק ביננו הוא נפגש עם שני גברים, אז איך זה יכול להיות? שאלתי אותו, ומכיוון שלא יכולתי לומר לו שגם אני לא נגעתי באף אחד אחר בשנה הזו, כי נגעתי ברבים רבים, הוספתי רק: "אתה כל כך מיוחד בשבילי".

"לא היה כלום... אפילו לא לחיצת יד" אמר דותן, משאיר אותי עם עוד כמה סימני שאלה. מה אני צריך להבין מזה? שהוא נפגש עם שני גברים, אבל ראה שהם לא מה שהוא מחפש ונפנף אותם כלעומת שבאו, או שהוא מנסה לשפץ באופן רטרואקטיבי את העבר? קשה לי כבר לדעת מה אמת ומה פנטזיה אצלו ויקח זמן רב עד שיחזור האמון ביננו. התלבטתי מה לומר לו. האם דותן מנסה להוביל את השיחה למקום אחר מלבד הסקס? פחדתי לטעות ולהבהיל אותו שוב, אבל החלטתי לשחרר קצת ממה שאני באמת חושב. די. נמאס לי לדבר איתו בסקסית בלבד. יש לי עוד כמה מילים לומר לו גם ברגשית מצויה, אז כתבתי לו במעט חשש: "אני כל רוצה אותך, לא רק בגוף אלא גם בנפש, שאני פוחד שתברח לי שוב".

זהו, המרצע יצא מהשק. הלכתי בניגוד לכללים שהכתיב דותן כשחידש את הקשר, הכללים שקבעו שזה רק לסקס כייפי בלי שום ציפיות. האם יבהל? האם יחליט לוותר? או שיעשה צעד אחד קטן קדימה. מה שקרה זה שדותן לא עשה צעד קטן, לא עלה מדרגה אחת, אלא ביצע זינוק שלם על כל גרם המדרגות וכתב לי, out of the blue: "לעולם לא עוד... רוצה טבעת ממך... וסליחה עמוקה! תתחתן איתי! נגור יחד".

הייתי בהלם. לא ידעתי איך להתייחס להודעה המפתיעה שלו. איך אפשר לדבר על דברים כאלה בכלל לפני שהנחנו את היסודות לקשר המתחדש שלנו? לפני שחידשנו את האמון? לפני שניקינו את השולחן מכל השאלות המעיקות שדותן לא מוכן לדבר עליהן? לפני שיצאנו פעם אחת אפילו מחוץ לדלת אמותיו של חדרו? לפני שישבנו כמו זוג חברים במקום כלשהו, כמו בית קפה או מסעדה? לפני שטיילנו יחד? לפני שהוא טרח לבוא גם לאזור שלי ולהפגש איתי פה? לפני עוד הרבה דברים שזוג חברים עושים לפני שבכלל חושבים על לגור יחד שלא לומר על למסד את הקשר.. איך בכלל יכולתי לחשוב על לעשות מהפך כה דרסטי בחיים שלי עם בחור שמצבי הרוח שלו משתנים כמו שבשבת ואף פעם אינני יודע איפה אני עומד אצלו ומה מקומי בסדרי העדיפויות שלו?

נזכרתי שפעם, מישהו שנפגשתי איתו שאל אותי מה אעשה אם יום אחד אתאהב? מה אעשה אם זו תהיה אהבה כה סוחפת שארגיש שזה הדבר היחידי שחשוב לי בחיים, וכל השאר מתגמד? האם אעזוב את אשתי? אפרק את המשפחה? האם אצא מהארון? האם אני מסוגל? עניתי לבחור ההוא אז שאני לא יכול אפילו לחשוב על זה וכשנגיע לגשר אחצה אותו, אבל אמרתי לו עוד משהו. אמרתי לו שאני לא בן אדם של שינויים גדולים. שלדברים לוקח הרבה זמן להבשיל אצלי. הנה העובדה שלקח לי כל כך הרבה שנים לממש את משיכתי לבנים, דבר שאני יודע עליו כבר מנעורי ולא עשיתי איתו כלום עד לפני שנים ספורות. אמרתי לו שכדי שבכלל אשקול דבר כזה אני צריך להרגיש בטוח במאה אחוז עם הבחור הזה שיסחוף אותי לאהבה כזו טוטאלית. אמרתי לו  כי אם רק יהיה ספק קל שבקלים, לא אוכל לשחרר את כל מנגנוני ההגנה שעטיתי על עצמי במשך השנים. אני צריך להיות בטוח באהבה שלו, בטוח באהבה שלי, בטוח באמיתות הקשר ובכנות שבינינו, ורק אז תעמוד בפני השאלה הקשה האם אני מסוגל והאם אני רוצה.

ישבתי על המדרגות בדרך לדירתו של פדרו ולא ידעתי מה לעשות. אני לא יכול להתייחס לפצצה שהנחית דותן בסמס. לא יכולתי לשקר ולומר לו: גם אני. פשוט לא יכולתי, כי לא ידעתי. כי עדיין לא הייתי במקום הזה בכלל. זה היחה מוקדם מדי. זה היה כמו לבנות את הפנטהאוז בבנין של 20 קומות, כשעוד לא הניחו את היסודות לבנין בכלל. ידעתי שאנחנו צריכים לדבר על זה או לנהל שיחה כנה ואמיתית על כל מה שקרה ביננו לפני שאוכל לחשוב על זה. ידעתי שצריך לבנות את הקשר בהדרגה ושעדיין מוקדם מדי לחשוב על זה. לא הגעתי בכלל לשלב שאני יודע אם אני רוצה את זה או לא רוצה את זה. אבל לא יכולתי לומר לו את כל זה כי אין דבר השנוא עלי יותר מאשר לגעת בנבכי הנפש בהודעות סמס קצרות. שיחה הרת גורל כזו צריך לעשות בשיחה כנה וגלויה פנים אל פנים. 

מצד שני, נראה לי שבהודעה ההיא דותן חשף בפני את משאת הנפש שלו. את שאיפותיו הכמוסות ביותר. את החלום והפנטזיה שלו. לא להתייחס לזה יהיה גסות מצידי. להתייחס באופן שיהרוס לו את החלום, יהיה גם מעשה שלא יעשה, אז מה לעשות? אחרי התלבטות לא קצרה החלטתי לדלג בקלילות מעל השאלה הגלומה בהצהרה הגדולה שלו. החלטתי שתשובה של ממש הוא כבר יקבל בשיחה פנים אל פנים, אם וכאשר יהיה מוכן לנהל שיחה כזאת. בכל אופן, פטור בלא כלום אי אפשר, אז סימסתי לדותן: "נשמה שלי" ואחר כך סימסתי לו גם: "אוהב אותך כל כך". שני משפטים שהיו אמנם אמת, אבל לא האמת במלואה.

דותן לא השיב ואני לא פניתי שוב. אתן לו לעכל את הדברים. אתן לשנינו לעכל את הדברים. קמתי מהמדרגות ועליתי לדירתו של פדרו, יודע שסקס לא יהיה כבר, והקונדומים ישארו בכיס. הראש שלי כבר היה במקום אחר. נכנסתי לדירתו של פדרו שקיבל אותי בחיוך רחב, נשיקה וחיבוק. פדרו הכין את הקפה ואחרי שסיפרתי לו קרה, נתן לי גם את מנת הסימפטיה והעידוד שהייתי זקוק להן.

והחרמנות? כמה שעות אחר כך, באופן מפתיע מאוד, באה על פתרונה, אך על כך בפעם הבאה.

וכל זה הזכיר לי את שירם החמוד של The Dixie Cups משנת 1964 Chapel of Love: