פילבוקס

אחרי פוסט הראש בראש שלי על להקות פאנק-רוק צעירות שאני אוהב, רציתי כבר הרבה זמן לעשות ראש בראש נוסף בין שתי להקות שנות השבעים שהיו הלהקות האהובות עלי ביותר, קווין ו- ELO (או בשמה המלא: Electric Light Orchestra). טעם האהבה של פעם לצליל שלהם לא עזב אותי ואחרי זמן רב שלא כל כך שמעתי אותם, החלטתי לחדש את ימיהם כקדם וגם להציבן זו מול זו. אולי אצליח פעם אחת ולתמיד להבין לעצמי איזו מהלהקות האלה אני בעצם אוהב יותר. משימה קשה ועם תחילת הכתיבה כלל לא הייתי בטוח שאמצא את התשובה אבל גם להזכר בכמה שירים טובים מהתקופה היפה ההיא היה אתגר מספק למדי.

שבע השנים הטובות של שתי הלהקות האלה היו השנים שבין 1974 ל- 1981. למרות שגם לפניהן וגם פה ושם אחריהן היו להן אי אלו שירים לא רעים, גולת הכותרת של יצירתן היתה דווקא בשבע השנים האלה אשר בהן החלטתי להתמקד.

Queen

להקת קווין היתה להקת רוק שהוקמה באנגליה בשנת 1970 בראשות הסולן פרדי מרקורי שקולו המדהים הפליא ללהטט בוירטואוזיות עם סולם האוקטבות. המנעד הקולי המדהים שלו וההרמוניות הקוליות אפיינו את שירי הלהקה במיוחד באלבומיה הראשונים. שמה של הלהקה יותר ממרמז להומוסקסואליותם של חבריה, אבל בשנות השבעים הכל היה מתחת לפני השטח ולא ממש דיברו על זה. מבחינתי היא פשוט היתה להקת רוק טובה שעשתה כמה דברים מיוחדים כשעבדה בתחום הרוק לפני ששינתה כיוון לפופ המסחרי בתחילת שנות השמונים.

השיר Killer Queen שיצא בשנת 1974 במסגרת אלבומה Sheer Heart Attack, היה הלהיט הבינלאומי הראשון של הלהקה שהגיע למקום השני בבריטניה ומקום 12 בביליבורד האמריקאי. זה גם השיר הראשון של הלהקה שממש אהבתי. האלבום הזה עצמו היה הפעם הראשונה שקווין טעמו את טעם ההצלחה המסחרית למרות שלא היה זה אלבומם הראשון. את השיר הזה אפשר לראות כאן:

אלבומה הבא של קווין, A Night at the Opera שיצא בשנת 1975 זכה להצלחה בינלאומית מסחררת. מאלבום זה שלפתי שלושה פנינים. הראשונה השיר אולי הטוב ביותר שלהם. שיר מדהים הנע על הגבול שבין הרוק לאופרה, יצירת מופת של ממש בשם Bohemian Rhapsody. יצירה מופלאה זו, למרות אורכה הכפול מאורכו של שיר ממוצע, זכתה להצלחה גדולה מאוד. הסינגל של השיר הזה אף הגיע למקום שלישי בכמות המכירות של כל הזמנים בבריטניה ואפשר לראות אותו כאן:

השיר השני, הוא שיר שתמיד מצמרר אותי כל פעם שאני שומע אותו, אולי בגלל שהוא שיר אהבה כל כך יפה ושמו Love of My Life וניתן לראותו כאן:

והשלישי, שיר חביב שקצת מתגמד מול שתי האריות שהזכרתי, אבל גם אותו אני אוהב ונקרא You're My Best Friend וניתן לראותו כאן:

בשנת 1976 הוציאה להקת קווין את אלבומה A Day at the Races שהיה אף האלבום הראשון של קווין שקניתי באופן אישי. גם האלבום הזה זכה להצלחה גדולה ביותר ומתוכו אהובים עלי במיוחד שני שירים. האחד בלדת רוק רבת עוצמה, עם השפעה מסגנון הגוספל. בלדת הרוק הזו הינה בדיוק כמו שאני אוהב ושמה היה Somebody to Love. אפשר לראות את השיר הזה כאן:

השיר השני שאני אוהב מהאלבום הזה הינו שיר קליל הרבה יותר וחמוד מאוד בשם Good Old-Fashioned Lover Boy שאפשר לראות כאן:

בשנת 1977 הוציאה קווין את אלבומה News of the World אשר מתוכו בחרתי להביא את השיר האולטימטייב שכל אוהד רוק חייב להכיר We Will Rock You. השיר הזה אף היה שיר הנושא במצעד הפזמונים בגלי צה"ל במשך שנים רבות, בלבוש עברי שהותאם למצעד, כמובן. אין על העוצמות של הרוק ובמיוחד בשיר הקלאסי הזה שניתן לראותו כאן:

בשנת 1979 הוציאה קווין את השיר המלהיב ביותר שלה, לדעתי. אני קורא לשיר הזה "מלהיב" כי אני לא חושב שאפשר לשמוע אותו בלי לרצות לקפוץ על הרגליים ולהתחיל לרקוד ולהשתולל איתו. זהו השיר Don't Stop Me Now שהיה לדעתי הדבר הטוב היחידי שיצא מאלבומה המשעמם Jazz.

בשנות השמונים עברה להקת קווין שינוי סגנון מוסיקלי כשיצאה מתחום הרוק לעבר הפופ הקליל יותר ומבחינתי החלה את שקיעתה כבר אז, שנים לפני שהגיעה לסוף דרכה עם מותו של פרדי מרקורי. משנות השמונים בחרתי להביא רק שני שירים. האחד הוא השיר Crazy Little Thing Called Love שיצא כסינגל ב- 1980 ואחר כך נכלל גם באלבומה The Game. זהו שיר קליל ומדליק בסגנון הרוקבילי סטייל אלביס פרסלי שזכה להיות השיר הראשון של קווין שמגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי ואפשר לראותו כאן:

והשני הוא  Under Pressure, שיר שהוציאה הלהקה יחד עם דייוויד בואי בשנת 1981 ואפשר לראות כאן:

Under Pressure זכה בשנת 2005 לגרסת כיסוי חדשה של My chemical Romance  ביחד עם The Used. כמו שכבר אמרתי, דברים טובים אף פעם לא מתים, הם רק מחכים שמישהו ינער מהם את האבק ויעשה להם איזה קאבר. במקרה הזה הקאבר הוא בסגנון פאנק-רוק, אם כי אני מעדיף את המקור.  

בכל מקרה את גרסת הכיסוי הזו אפשר לראות כאן:

ELO (Electric Light Orchestra)

ELO היתה להקת רוק שהוקמה באנגליה בשנת 1971 והיתה פעילה עד 1986 בהנהגתו של ג'ף לין. הלהקה התאפיינה בשילוב בין הרוק לצליל קלאסי של כינורות וצ'לו וזכתה להצלחה ראשונה דווקא בארצות הברית. עד אמצע שנות השבעים זכתה הלהקה להיות אחת הלהקות שמוכרות הכי הרבה תקליטים בתחום מוזיקת הרוק בעולם ואף זכתה לכבוד הקצת מפוקפק להיות הלהקה שהכניסה הכי הרבה שירים ל- Top 40 האמריקאי בלי שאף אחד מהם יגיע למקום הראשון. אולי הסיבה לכך הינה שהלהקה לא הוציאה להיטים אלא שירים שהיו חלק מאלבומי קונספט או חלק מתופעה של צליל מיוחד ושונה ועל כך אני אוהב אותה במיוחד. ובכל זאת בלי שירים בולטים הרי אי אפשר ולכן, כפי שעשיתי גם עם קווין,  אנסה להתמקד בעשרת השירים הטובים של ELO לטעמי.

השיר הראשון הינו שירה של הלהקה משנת 1974 Can't Get It Out of My Head שאני אוהב לא רק בגלל הצליל אלא גם ובמיוחד בגלל הפזמון ובגלל שגם לי יש משהו שאני לא מסוגל להוציא לעצמי מהראש, בבחינת "ישן מפני חדש תוציאו" למי שיודע מה זה אומר ובמילותיו הפשוטות והקולעות של השיר:

 No, I can't get it out of my head,

no, I can't get it out of my head.

Now my old world is gone for dead

'cos I can't get it out of my head, no no no no

את השיר הזה ניתן לראות כאן:

בשנת 1976 הוציאה הלהקה את אלבומה Face the Music, אשר זכה להצלחה בארה"ב אך כשל לחלוטין בבריטניה מולדתם. כמו שנאמר "אין נביא בעירו". בחרתי מהאלבום הזה את השיר Strange Magic, שיר טוב שניתן לראותו כאן:

בשנת 1976 הוציאה ELO את אלבומה A New World Record, אשר קבע עבורה באמת שיאים חדשים בתור אלבום פלטינה וסוף סוף גם הצלחה ראשונה בבריטניה נוסף להצלחה שכבר ידעו בארה"ב. כל כך הרבה שירים טובים היו באלבום הזה שנאלצתי לדלל ולבחור רק את הקרם דה לה קרם ואלו הם לטעמי:

הגדול מכולם ואולי השיר הטוב ביותר שלהם בכלל הינו השיר Livin' Thing, שזהו גם השיר שעשה לי היכרות ראשונה עם הלהקה הזאת בכלל. השילוב של הכינורות בשיר היה משהו מקסים, במיוחד בשיר הזה, למרות שכינורות היו הסממן הרגיל של ELO. את השיר הזה ניתן לראות כאן:

השיר השני שבחרתי מהאלבום הזה היה Rockaria! שהוא שילוב יחודי של סגנון הגאלם-רוק עם האופרה והפאואר-פופ וניתן לראותו כאן:

אלבומה הכפול של הלהקה בשם Out of the Blue יצא בשנת 1977 והמשיך את קו ההצלחה שלה מהאלבום הקודם. את האלבום הזה כתב ג'ף לין בתוך פחות מחודש והוא נקבע כאלבום פלטינה כבר ביום הוצאתו עקב הזמנות מוקדמות של כמה מיליוני עותקים.  מתוך אלבום זה בחרתי את השירים Turn to Stone שניתן לראות כאן:

את השיר Mr. Blue Sky שניתן לראות כאן:

בשנת 1979 החליט ג'ף לין לרכב על הצלחת סגנון הדיסקו ששלט אז כשהוציא את אלבומה הפופי ביותר של ELO, הוא האלבום Discovery, אשר יש שאומרים ששמו למעשה מורכב מהמילים Disco-very. כך או כך זהו אלבום מלא שירים טובים והוא הוכתר כאלבום הנמכר ביותר של ELO בעולם. מאלבום זה כבר בחרתי את הזכרתי את השיר  Confusion בפוסט שכתבתי פעם בשם "ולפעמים החגיגה נגמרת...- משהו לירי" ולכן הפעם בחרתי שני שירים אחרים. הראשון הוא Last Train To London שניתן לראות כאן:

והשני Don't Bring Me Down, שדווקא נשמע קצת רוק לעומת יתר שירי הפופ-דיסקו של האלבום. ג'ף לין הוסיף את השיר הזה לאלבום ברגע האחרון בגלל שהרגיש כי אין בו מספיק עוצמה. השיר הזה בהחלט מספק את העוצמה לאלבום, עוצמה של רוק ישן וטוב. זהו גם השיר הראשון של הלהקה שלא כלל נגינת כינורות, כפי שאפשר לראות כאן:

ב- 1981 הוציאה ELO את האלבום האחרון הראוי לציון שלה, Time, אחריו כבר באה הדעיכה. דווקא אלבום זה החזיר לה את היחודיות שקצת אבדה לה בהתמכרות לדיסקו באלבומה הקודם. זהו גם אלבום קונספט על אדם שעובר מסע בזמן משנת 1981 לשלהי המאה העשרים ואחת. מתוך אלבום זה מצאו חן בעיני במיוחד Twilight שאפשר לראות כאן:

והשיר Hold On Tight, עם נופך מהרוק'נרול של הסיקסטיז שכיף לי לסיים איתו את שירי הרשימה הזאת וניתן לראותו כאן:

סיכום

אחרי המסע הארוך עם עשרת השירים של קווין ועשרת השירים של ELO אני לא מסוגל להכריע מה מוצא חן בעיני יותר. באחד על אחד אולי השירים של קווין היו יותר בולטים ועם הקול המיוחד של פרדי מרקורי אי אפשר להתמודד אבל הצליל של ELO והמגוון שלה נראה לי רחב יותר. שמתי לב לכך במיוחד כשהייתי צריך לנפות שירים מהרשימה. עם ניפוי שירים של קווין לא כל כך התקשיתי אבל מבין שירי ELO משימת הניפוי היתה לי משום מה יותר קשה.  לכן, שורה תחתונה, נראה לי שלטעמי יש תיקו.

Rock, בין אם המדובר במוסיקה ובין אם המדובר בסלעים וגברים זה משהו שהולך ביחד ולכן החלטתי לסיים בכמה תמונות שמשלבות ביניהם.

אתמול קראתי בבלוג של "דמות מהעבר" פוסט משעשע על כמה שהוא מאוהב ב...פלאפון שלו. עולם האסוציאציות שלי עובד כל הזמן שעות נוספות ומיד חשבתי על האהבה היציבה והממושכת ביותר של חיי שהיא האהבה ל...מוסיקה.

היא תמיד נמצאת שם בשבילי, מתאימה את עצמה לכל מצב רוח, שמחה כשאני שמח, עצובה כשאני עצוב, קצבית כשבא לי קצת אקשן ורגועה כשאני רוצה קצת שקט ושלווה.

אין שיר שמבטא את זה יותר טוב משירו של John Miles משנות השבעים, שנקרא פשוט Music ומילותיו כאן:

Music was my first love

And it will be my last

Music of the future

And music of the past