הולכת אני

לאט ובטוח

אוספת פחדים

משביל מרוח

פחדים קטנים

גם גדולים

כולם יושבים

בתוך שק על גבי

כבד לי,

כבד לי כל-כך

ככל שהשביל מתארך מאחוריי

ולא נגמר מלפניי

אולי יום אחד

אפיל את השק

וכל הפחדים

יתפזרו להם כך

ינוסו על נפשם

מהר ככל האפשר

ויישארו אצלי רק אלה

שכבר לא היו בשק

יישארו רק אלה

שעברו ללב מזמן

טבעו שם

וכבר לא יצאו לעולם.