משפ' חורגין, הבלוג

אני שוטטתי בפרוזדורי בית החולים, ועיניי שוטטו על הקירות.

בעיקר בהיתי.

מדי פעם גם חשבתי קצת: מה כאן פיספסנו. איפה העדות החסרה?

איפה את?

ליד היציאה לגרם המדרגות החיצוני היה תלוי הפוסטר שאת חלקו הבאתי בפוסט הקודם. בהיתי בו ולא הבנתי מה אני רואה. מה רוצים להגיד לי בתמונות האלה?

חשבתי אם ככה גם את מבינה דברים עכשיו. בוהה ולא מבינה. רואה חלקי-דברים אבל לא את התמונה כולה. מפחדת מהאנשים בחלוקים הלבנים שדוחפים לך צינורות לכל מיני חורים ופתחים שלא ידעת שיש לך וחושבת למה הם מדברים לאט, או לא מדברים בכלל. ואמא ודנהל'ה ואח שלך דוחפים לך את הפרצוף שלהם ישר אל תוך המוח והפה שלהם מכוסה במסיכה או משהו. מחייכים כמו אדיוטים. מתאמצים מעט ונסוגים.

נעלמים.

-

התרחקתי מהפוסטר ואמרתי לעצמי: תודה לאל שאני מבין עברית !

מתוך: