~בלי גבולות~

מוזר לי לחשוב על זה.... עושה לי כאב בטן. מאז ומתמיד הייתה לי בעיה כזאת.

אבל אני לא אחת כזאת. נכון, אולי אין לי ביצים לקום ולהתמודד עם כל העולם, אבל אני לא אחת שמסתירה את מה שיש לה להגיד!! אני תמיד אומרת כשמשהו מפריע לי, גם אם זה לא בדרך הנחמשה ביותר...

אז להמ הפעם המילים פשוט לא יוצאות לי מהפה? למה כל דבר נהייה מסובך, וכל דבר נהייה תככים או מזימות מאוחרי גבים של אנשים? אני באמת לא מבינה... הרי זה לא פייר. את חברה שלי. את אמורה להיות בצד שלי! לעזור לי! לחבק אותי כשמישהו תוקע לי סכין בגב וגורם לי לכאב. את לא אמורה להיות זאת שפוגעת בי...

זה מוזר לי לחשוב עלייך כעל חברה. אבל בעצם חברה אמורה להתנהג אחרת. היא לא אמורה להכאיב. לא אמורה לתקוע סכין בגב ולהתנהג ככה. אז.. את חברה או לא?