I won't be pathetic

I won't be ignored

And i won't put myself in situations that i will

חוץ מכשזה מתאים לי...

שבוע שעבר התבסרתי לחדשות שבאמת לא חשבתי שאני אשמע בשנה הקרובה. או לפחות קיוויתי...

אבט"ש :(

בעוד שבוע בדיוק אני יוצא לאבט"ש איפשהו בגבול הצפוני כנראה, אני לא יודע איפה, לא במקום חביב זה בטוח.

ממה שהבנתי כנראה אהיה במקום שלא רחוק (במרחק שאפשר לראות) מעמדות של חיזבאללה :(

אני לא יכול אפילו לתאר איך הרגשתי כשאמרו לי שדווקא אני יוצא.

אבל אפשר לומר שעברתי את השלבים של כעס, הכחשה, דיכאון ובסוף קבלה :x

הסיבה שאני לא רוצה לצאת, היא לא פחד, וגם לא בגלל שאני לא אהיה בבית שבוע.

באבט"ש האחרון שהייתי בו, שהיה בערך לפני 4-5 חודשים, שהיה בעצם תיגבור למג"ב, עברתי חוויות שבאמת השפיעו עלי בצורה קשה.

ואני לא מדבר על כמה שזה היה קשה פיזית.

תמיד אם סיפרתי לאנשים על זה, הצגתי רק את הצד של כמה קשה היה פיזית, ועוד כל מיני דברים שם, רק דברים שיטחיים בעיקר שישמעו מעניינים.

אבל את מה שבאמת אני מרגיש לא סיפרתי.

אין לי למי לספר

למה שבכלל למישהו יהיה איכפת

אני לא יכלתי גם לספר לאף אחד, כי הם לא יבינו, ולא יהיה איכפת להם.

מה שכואב לי זה הבושה... :(

וכשהודיעו לי שאני אצא עוד פעם לעשות את מה שעשיתי פשוט לא יכלתי לעמוד בזה...

זה החזיר לי את כל הזכרונות שכבר שמתי בצד, באמת ככה. פלאשבקים ותמונות מהזיכרון.

עד שהגעתי לשיחה עם המפקד שלי, והוא שאל אותי "אילו חוויות היו לי שם"

וניסיתי לענות לו, אבל קרה לי דבר שכמעט בחיים לא קרה לי.

פשוט פרצתי בבכי ולא הייתי מסוגל אפילו לענות.

ולבסוף דבר שבחיים לא סיפרתי לאף אחד, מכולם, דווקא למפקד שלי התוודתי.

פשוט לא הייתי מסוגל למחוק את התמונה מהראש שלי, שהייתי צריך לתפוס ילד בן 11, בוכה, ולהכניס אותו לחדר קטן עם אח שלו, בשביל שירגעו שם.

שהייתי צריך לצעוק על אנשים זקנים, אפילו נכים.

שהייתי צריך לרדוף אחרי נערים בגילי, שרוצים לעבור לכפר הסמוך, שאסור להם, בשביל לראות את המשפחה שלהם, כשהנשק שלי מכוון עליהם.

כשהייתי צריך לגרום למישהו להרים את החולצה ולהוריד את המכנסיים בזמן שמכוון לו נשק לפרצוף.

אולי קרביים בנויים לדברים האלו.

מרגישים כל כך הרבה גאווה שלא איכפת להם להתייחס ככה לאנשים.

אבל אותי הבושה הורגת.

ואני לא חושב שאני אצליח לשכוח את הפנים של הילד הקטן הזה...

רק לכתוב את זה גורם לי לרעוד.

בסופו של דבר המפקד שלי הרגיע אותי, שלאן שאני הולך זה לא ככה, אני פשוט שומר על בסיס... בלי מגע עם אוכלוסיה.

אז זה בסדר מבחינתי.

אף פעם לא דיברתי על זה עם אף אחד

פשוט אין לי מישהו שיהיה איכפת לו :(

אבל אולי לכתוב יעזור לי להתנקות קצת.

ובנושא אחר.

נראה לי שאני אקח חופש ביום רביעי וחמישי השבוע, קצת מנוחה לפני האבט"ש.

so far i got no plans for those days!

אז אם למישהו יש הצעות בשבילי אני אשמח, כי אני רוצה קצת להנות לפני :)

מי יודע איך אני אחזור הפעם ^_^

מי יודע אם אני אחזור! (טוב עכשיו זה כבר סתם דרמה)

עוד משהו, הייתה לי חקירה ראשונה אתמול שגביתי עדות לבד.

ופאק, על מה נפלתי X_X

הגיע אלי בן אדם (דרוזי), שבן דוד שלו נרצח ע"י ערבים שהוא היה חייב להם כסף.

שבועיים הם חיפשו את הגופה ובסוף מצאו אותה בגלל הריח... עם ראש מנותץ ע"י בלטה.

והוא היה בן 21 ונשוי.

זה פאקינג סרט X_X

no pics this time

אבל אני אעלה תמונות עירום עוד מעט.