ערב היינות המובטח הגיע אתמול בערב, ובגדול. הוזמנו לשם באדיבות מסעדה צפונית שלזוגה יש קשרים משפחתיים ענפים אליה. ועל כך - תודתי... היו לנו שתי הזמנות, אבל כמיטב המסורת המזרח תיכונית על כל שתי הזמנות נכנסים ארבעה אנשים (מה, לא? למה לא? אז תגיד חיובי!). בכניסה חילקו לכל אחד תווית עם השם והתפקיד שלו. מישהי שם אמרה שאפשר לעשות יופי של עבודה במגדר על ההגדרות שעל הכרטיסים. אני הפכתי לערב אחד ל'נספח לבעלים'; זאת למרות שיכולתי בקלות לבקש להיות 'מלכת אנגליה'. במהלך הערב דווקא התחרטתי שויתרתי על תואר המלכה. עליזה ב' - מאחורייך! הופתעתי לטובה לגלות שם מישהו במדים עם דרגות של רב סרן. ידוע הרי שהצבא צועד על קיבתו וטוב לראות שמקדישים תשומת לב גם למה ששותים מיטב בחורינו...
כל הארוע התרחש בבית הסקוטי ביפו. שני מבני אבן, עם חצר פנימית. בראשון, יינות ישראלים; בשני, יינות יבוא. כמעט לכל יקב ומשווק יינות יש ביתן, עם דיילת. נכנסנו, החלפנו את ההזמנות בכוסות יין, ויצאנו לדרך החתחתים האלכוהולית. כל אחד מתחיל לספר את סיפור חיי היין שלו, איך הוא נקטף בדמי ימיו, מותסס, ואז מיושן בחביות עץ אלון. התפקיד שלך בכל הסיפור הוא להנהן בראש ולהושיט את הכוס. כולם נורא נחמדים אחד לשני, כי כולם מבושמים קמעה. מסטולים מהתחת, ליתר דיוק. אתה פוגש אנשים, מזהה את הפנים, מחבק, אומר שלום, מדבר איתם דקה ושואל את עצמך "עכשיו, מאיפה לעזאזל אני מכיר אותו, ואיך קוראים לו?"
אחרי כחצי שעה ומשהו כמו 3 כוסות יין, גילינו את המוקטעה של טיב טעם. אלה שכרו שני חדרים, ושמו בהם בנוסף ליין גם גבינות ונקניקים. אני מתחיל לפקפק באלוהים של היאהוד, לאור זה שלא היכה את כולם שם ברק. כדי להשלים את חווית הקניה הטיב טעמית, הם שמו גם דיילות לבושות בלבוש של המאה הארבע עשרה שמדברות רק רוסית. כדי להפוך את החוויה לאוטנטית, הם הביאו שתי רוסית מבוגרות עם מדים של טיב טעם שינקו את הרצפה. בשלב הזה הייתי כל כך שיכור שאמרתי לחברים "היי, תראו! לובה!". עכשיו, במחשבה לאחור זה קצת עצוב... על כל פנים, מסתבר שיש להם גבינת קומבוזולה (גורגונזולה מעורבת בקממבר) מצויינת.
אחרי שעזרנו להם להתגבר על סטוק הנקניק, עברנו חזרה לביתן הישראלי. יין, יין ועוד יין. אה, ובדוכן של שאטו גולן הגישו גבינה שכולנו הסכמנו שיש לה ניחוח וגינאלי מסויים. וידוי אנושי קטן: אני יותר אוהב את היינות הישראלים. כמו שאין האדם אלא תבנית נוף מולדתו, כך אין היין אלא תבנית מי הקולחין שבהם השקו את הכרם. ואני אומר, אם כבר מי קולחין, אז משלנו! בביתן הזה גם פגשתי את אחד החבר'ה מבר שאני יוצא אליו לא מעט, שהייתי משוכנע שהוא רק בר-מן. מסתבר שהוא בעלים. הוא זיהה אותי (בוהמה, או לא?), ואמר שהם מתחילים לעשות הופעות חיות בהפתעה בכל יום שני. ואני אומר, אין כמו לצאת לבר ולגלות פתאום שערן צור מופיע בו.
ערב מדהים של שכרון חושים. אין דרך אחרת לתאר את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
