לקום בבוקר בלי חיוך? זה כמו עדיין לישון.

לצאת מהבית בלי חיוך? זה כמו ללכת לרופא.

לאכול בלי חיוך? זה כמו להחנק.

להדליק את האור בלי חיוך? זה כמו לכבות אותו.

להסתכל במראה בלי חיוך, זה כמו להיות חיוור וחולה.

לשתות בלי חיוך, זה כאילו שותים מים מזוהמים.

לשבת על המחשב בלי חיוך, זה לבזבז את היום היקר הזה.

להתקלח בלי חיוך, זה לא מענג, זה סתם מים שזורמים על הגוף.

ללמוד בלי חיוך, אומר שמה שלומדים נכנס דרך האוזן הזו ויוצא דרך השנייה.

לישון בלי חיוך, יעשה את הסיוטים הכי נוראיים שיש.

לענות לטלפון בלי חיוך, כבר עושה את השיחה יבשה יותר.

לקנות בגדים בלי חיוך, יעשה אותם פחות יפים עליך.

לעדכן את הבלוג בלי חיוך, כבר מביא פחות תגובות.

להכין שיעורים בלי חיוך, יעשה אותם קשים יותר.

להתלבש בלי חיוך, זה כאילו הבגדים לא עולים עליכם.

לפתוח את הדלת למישהו בלי חיוך, נותן הרגשה כאילו הוא הגיע לעבודה.

לחיות את החיים בלי חיוך, זה לא לחיות!

הבנתם? ;] כי נראה לי שכן. אפילו הדברים הכי קטנים בלי חיוך לא נחשבים. החיוך מוסיף את כל הקסם, את כל הברק, הניצוץ,

החן, החיבה, החינניות... הכל! וזה באמת נכון. תחשבו על זה. אתם יכולים לדבר עם מישהו ולהעיר לו על משהו ולחייך, וכבר זה יהיה פי אלף פחות נורא. פחות מעליב ופוגע. החיוך, זה דבר כזה קטן, אבל כזה גדול.

אפשר למתוח את השפתיים ולהגיד "אני מחייך", אבל אני מדברת פה גם על חיוך פנימי.

לחייך בתוך-תוכך, לדעת שהכל טוב והחיים מחייכים אלייך. לא חייבים תמיד לחייך פיזית, אבל לחייך חיוך פנימי ושלו. כמו שאפשר לצחוק צחוק פנימי. זה לא קורה לכם, שאתם שומעים בדיחה אבל לא צוחקים פיזית? למרות שבפנים אתם אומרים:

"איזה מגניב!" כי לי זה קורה. החיוך, החיצוני והפנימי מוסיף את כל היופי לחיים :) ויש מחקרים על זה, אנשים שמחייכים יפים יותר ! (: באמת. אז תעשו טובה, ותנו לי איזה חיוך עכשיו?! (:

יותר גדולל... יותר גדול... יופי! D:

אני אוהבת את כולכם חמודיים שליי 3>

ואם אנחנו יכולים לבכות כל כך הרבה, זה אומר שגם לחייך אפשר באותה מידה ואפילו יותר, נכון? (: 3>