וואי, כל כך הרבה זמן לא כתבתי פה. אני מרגישה כאילו חזרתי הביתה(:

אז בזמן שלא כתבתי פה זה מה שקרה לי:

1) היה לי מופע של הדרמה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד [ועוד הרבה "מאודים"] מרגש! כל כך נהניתי מזה. כל כך היה לי כיף! הרגשתי שמחה ומאושרת (: בחזרות, פחדתי שאני לא אדע כלום, שיהיה לי בלק-אווט, שאני אשכח, שאני אפשל...

כל הפחדים של השחקנים בקיצור. אבל אני רוצה להגיד לכם, שיש לי ג'וק של במה ואני חושבת שהבנתי את זה עכשיו.

הבמה נותנת לי מין כוח כזה, שבחזרות אני לא חושבת שהיה קיים. זה כאילו אני נותנת הכל מעצמי! וזה הרגשה כל כך טובה!

שאתה לא שם על מה שהקהל שם למטה חושב, אתה עושה מה שאתה חושב. אני פשוט אווהבת את זה :]] אני אוהבת במה.

אני אוהבת לשחק. אני מרגישה כל כך אמיתית שאני עושה את זה, למרות שאני משחקת דמות. זה מה שיפה במשחק, שזה נותן לך כנראה לראות צדדים של האישיות שלך שלפני זה לא ראית, בעקבות בכלל דמות שונה לגמרי ממך. זה מדהים . הרגשתי שהתפקיד שלי היה טוב, המקום שלי בריקודים, ועשיתי את הכי טוב שיכולתי, שבסוף כל המאמצים שלי הצלחתי.

והכי חשוב לי, זה שנהנתי מזה כל כך. ואיך אומרים? זאת הייתה חוויה לחיים ;]

2) אמא שלי הייתה בהודו וחזרה והביאה לי מתנות משם ומאוד מאוד התגעגעתי אלייה שהיא הייתה שם :) כי לא יודעים מה

יש לך בידיים עד שאין לך את זה בידיים. [כן כי באמת הבית נראה כמו ג'ונגל שאמא לא בבית...אבא'לה סורי ((: ]

3) היה לי מופע של הג'אז - תיקון טעות - סלסה!!! (: זה כזה מאגניבבבב! היה כל כך כיףףף! גם מאוד נהנתי. הייתי ממש

מרוצה מהריקוד, היה פשוט כיף לרקוד את זה....אני לא מפסיקה לרקוד את זה בקטנה ברחוב. כל הבנות רקדו מהמם ואני

בטוחה שכולנו מאוד נהנינו ביחד כי זו חוויה לכולנו... אוהבת אתכן VERY MUCH :]

באמת היה מופע מדהים.

4) היה לי את כל הדברים של החיים (: ברמצוות, בריכות, עניינים... חשבתי על כל כך הרבה דברים לכתוב כאן שאני אכתוב עכשיו כי בא לי. והדברים האלה מתקשרים למשהו שקרה היום לפנות בוקר בין 4 וחצי ל5 וחצי. סבא שלי נפטר. הלך לעולמו.

למה הגדלתי את הכתב? כי זאת הקלה לכולנו. הוא היה חולה מאוד כבר 5 שנים. פרקינגסון. זה מין ניבון שרירים כזה, רק הרבה, הרבה, יותר גרוע... זה משתלט עליך ואתה לא יכול לדבר או לעשות שום דבר אנושי.

אבל זה לא היה כל כך גרוע כמו שזה היה בשנה וחצי האחרונות. וזה גם לא היה  כל כך גרוע כמו שזה היה בשבועיים האחרונים, ביומיים האחרונים....היה לו קשה לנשום. זה ממש התשלט עליו. הייתי מאוד קשורה לסבא שלי, ואני עדיין. כשהייתי בת 4 בערך

ילדה קטנה, הוא היה מספר לי סיפורים על מכשפות וכל מיני דברים של ילדים... היינו צוחקים ביחד ואוכלים ביחד... ומציירים ביחד.

סבא שלי היה מאוד מוכשר. הוא היה רופא כל כךךךך מצליח בישראל ובחו"ל, שכולם רצו לבוא אליו לבית הפרטי שלו, לבית של

סבא וסבתא שלי. הוא גם היה צייר, הוא היה איש מאוד חכם בתחומי החיים והפילוסופיות, ספרים, כתיבה. והכי חשוב,

אבא מעולה, בעל מצויין, רופא שהציל חיים, וצייר שהפיל אנשים ממקומם. בקיצור? בן אדם להעריץ. ה"רול-מודל" שלי?

אם הייתי מחליטה שיש לי דבר כזה? משהו שאני רוצה לשאוף להגיע לבערך ממה שהוא הגיע? זה יהיה הבן-אדם הזה.

ואם הייתם מכירים אותו, הייתם פשוט יודעים על מה אני מדברת. כי ככה. כי הוא מדהים וזהו.

זאת באמת טרגדיה בשבילי, אבל אני אופטימית. הוא הלך למקום שטוב לו יותר שם, ואני יודעת שהנשמה שלו, הוא, בצורה

לא כל כך מוגדרת... מרחף שם עד להלוויה שלו ולהמשך כל חיינו, כדי להזכיר לנו שכל מה שהוא רוצה שנמשיך להיות זה

מאושרים. אני רוצה לכתוב שיר בשבילו. זה שיר שנכתב עם כל הרגשות בעולם, מדמעות ועד לאופטימיות, למרות שבשבילי,

דמעות, זה אופטימיות.

אה וסבא? בשבילך, מאושרת אני תמיד אהיה. כי אני שמחה שניצלת את החיים כל כך והשארת מעצמך כל כך הרבה פה על כדור הארץ. אני חושבת שאני ממש רוצה להיות כמוך.

מדהים בשבילי. \ לסבא, אני אוהבת אותך.

בשבילי סבא, אתה הבן אדם הכי מדהים שפגשתי.

לא ייאמן כמה דברים ממך אספתי.

אתה כל כך מוכשר, כל כך אוהב ונותן...

כל כך עסוק בלהציל אחרים ולא את עצמך.

אני יודעת שתמיד היית שם בשביל אחרים,

כל יום באו אליך אנשים.

ביקשו על פניהם "תציל את חיי!"

וזה מה שעשית, והקרבת מעצמך יותר מדי.

כל יום שחיית,

בן אדם חי בזכותך.

הקמת מחלקה לכליות,

כדי שלא יהיו לאנשים בעיות.

ולא רצית גרגיר לחם אחד בתמורה,

גם אם המציאות תראה לך ארורה.

ולמרות שאפילו לא ידעת סבא,

קיבלת כל כך הרבה,

קיבלת את האהבה הזאת שהסתכלו עליך.

איך אנשים העריצו אותך!

כי להיות מוכשר בכל מה שאתה עוסק,

דורש מאמץ בלתי - פוסק.

אתה מדהים בשבילי, סבא.

אני יודעת שהשארת חותמת בעולם הזה,

השארת את כל החיים שמסתובבים עם חיוך על הפנים בזכותך

השארת כל כך הרבה אנשים שחושבים עליך ברגעים אלו ממש

השארת את כל הכשרונות שלך שמתעופפים אצלכם בבית.

השארת חלון פתוח, חיים שלמים שהיו מחכים לך וחייבים לך.

השארת תגליות חדשות בעולם הזה

השארת אנשים בוכים על נשמתם כי אתה לא איתנו יותר

והשארת אנשים אסירי תודה

וסבא, השארת אפילו משפחה.

השארת את אמא ואת סבתא ואת כל הדודים והאחים והאחיות,

ואם מותר לציין...

השארת גם אותי, אי שם, אוהבת אותך.

בזכותך אני קיימת, כי אם לא היית עושה את אמא...

לא נראה לי שהייתי באה לעולם.

אז רק על זה?

אתה מדהים בשבילי.

יש לי חידה שבועית. לאלה שאוהבים ספרים זה מתאים...  וגם לאלה שלא.

בהצלחה!

איך קוראים לילד יתום, [בספרים], שחי במעון לפושעים וניסה לגנוב לאיש אחד ברחוב משהו מהכיס?

רמז: אימצו את הילד הזה אח"כ, והוא ראה תמונה של אמא שלו במקום שאימצו אותו. השם שלו מתחיל בד'.

-ספר מפורסם!!!-