אני נמשכת לגברים שיכולים להיות אבא שלי

גברים מבוגרים משובחים כמו יין ישן. קמטי ההבעה הטבועים בפניהם, המבט העמוק היודע שבעיניהם, המגע המנוסה והעדין. איך אפשר ללגום מהיין המשובח הזה ולחזור לתירוש?

רייצ'ל האני

זה התחיל בגיל 17. אני הייתי "טומבוי", ילדה נערית, והוא היה גבר-גבר. הוא הכיר אותי מאז שהייתי בת 12, ואני מעולם לא ראיתי בו מעבר למה שהוא היה - רופא השיניים שלי.

בהתחלה הייתי מגיעה לביקור אחת לשבועיים, עשינו מעקב אחר השן הסוררת שלי שהחליטה לצמוח שלא במקום. הייתי זקוקה ל"גשר". דיברנו כמו אב ובת: לימודים, חברים, שטויות. אמא שלי ישבה לצידי בכל הטיפולים, ותכיפות הביקורים התמעטה עם הזמן. כשהייתי בת 16 כבר הגעתי לביקורים אחת לחודש, בכוחות עצמי.

אז חל השינוי. התחלתי להיראות יותר ויותר כמו אשה צעירה, והוא פתאום נראה לי כמו גבר חלומות. הבחורים בשכבה לא עשו לי את זה בכלל, ולזכותי ייאמר שגם המורים לא.

הוא, כמו גבר טיפוסי, לא יכול היה להתכחש לנוכחותי. התחלתי לבוא למרפאה בתדירות גבוהה ותירצתי את הביקורים שלי כל פעם בדבר אחר: כואב לי, לוחץ לי, כל דבר כדי להגיע אליו ולראות את זיו פניו.

היה בינינו רומן סוער, בדמיוני, אבל במציאות הוא דבק בקוד מוסרי, ומעבר לפלרטוטים מילוליים וכוס קפה אחת לא היה דבר. עם זאת, שמורה לו פינה חמה בלבי.

בזמנו לא ממש התעמקתי בכך, אבל עכשיו, כשאני מסתכלת אחורה, אי אפשר שלא לשים לב לדפוס הקבוע שלי: משהו בעובדה שהם גדולים מספיק כדי להיות אבא שלי עשה לי את זה בטירוף! קמטי ההבעה הטבועים בפניהם, המבט העמוק היודע שבעיניהם, המגע המנוסה והעדין. איך אפשר ללגום מהיין המשובח הזה ולחזור לתירוש?

הגבר האחרון שהייתי איתו היה הצעיר מבין כל בני זוגי המבוגרים. גדול ממני סך הכל בעשר שנים, ממש ילד, אבל היה בו משהו שהוכיח לי שיש צדק והיגיון בבחירה שלי, כאילו שהייתי זקוקה להוכחות.

הכרנו בצורה מקרית, אני בדיוק ניסיתי להיגמל מיין, והוא נראה לי כמו התחלה טובה. יצאנו לכמה פגישות. היה בו משהו צעיר, ועם זאת בוגר. היה לנו הרבה במשותף, והשיחות בינינו זרמו. גם הסקס היה מספק. המגע מנוסה ומתחשב, וישנו מחובקים לאחר מכן. הוא ידע לקרוא אותי והיה קשוב לצרכים שלי.

אהבתי את התחושה. שמתי לב שגברים אלה יודעים דבר או שניים על החיים ואין להם בראש שטויות כמו לבני גילי הלא בוגרים והלא מנוסים. תמיד הרבה יותר מחמיא לשמוע את המשפט "את הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים" מפי מישהו שכבר היה עם כמה נשים בחייו, ולא מאחד שמשווה בינך לבין הילדה לה הוא משך בצמה בגן חובה, או זאת שישבה לצידו בתיכון.

יש משהו הרבה יותר מרגש, שלא לומר מחרמן, כשהגבר שמולך מביט בעינייך, ואת יודעת לומר שהמבט שלו אומר ישירות ולא רק משדר לך בכוחות טלפתיים את כל הדברים שהוא רוצה לעשות לך ברגע שתהיו לבד.

אני לא מנסה לומר באופן גורף שבחורים צעירים אינם איכותיים. דווקא היו בחיי כמה גברברים צעירים שהיה מאוד כיף להעביר איתם את הזמן, רק שהתחושה שונה.

ולמה אני עדיין רווקה? הרי היו, אמנם לא רבים אבל היו, שהציעו להתקדם לכיוון חיים משותפים. האם ייתכן שהאהבה הזאת היא בעצם אהבה לרעיון ותו לא? אהבה למחשבה על להיות עם מישהו מבוגר שיהיה בשבילי כל מה שאני צריכה, בעוד שמעולם לא ראיתי בעצם את האדם שעמד מאחורי הגיל?

פירוש הדבר שלא אהבתי איש, אלא רק מספר

האפשרות הזאת מעוררת בי חלחלה, כי פירוש הדבר הוא שמעולם לא אהבתי איש, אלא רק מספר!

מצד שני, איך אוכל לומר שהאהבה הזאת היא לא אהבה אמיתית, אם זו האהבה היחידה שאני מכירה? האהבה הזאת היא הדבר היחידי שממלא אותי תקווה שיום אחד אמצא את עצמי מתחת לחופה, ללא חששות וללא מעצורים, יודעת שהבחירה הזאת היא הבחירה הראשונה והיחידה שלי ושלו. ששנינו יודעים, מניסיון, שמצאנו אהבת אמת.

כך או כך, אני יודעת שיום יבוא והתשובה תתגלה לעיניי. עד שזה יקרה, אחיה את חיי בין לגימה ללגימה, אשתדל לא להשתכר מדי, להיות מספיק מפוכחת כדי לא לפספס את הדבר האמיתי.

YNET-יחסים: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3925,00.html