מתוך המגזין של האתר ד"ר יאנג:  http://www.dryang.co.il/Magazine/Magazine.aspx

תרפית סקס - החזרה של האהבה החופשית

מאת: מאיה איטקין 

נסו לדמיין את התמונה הבאה. אתם נמצאים בחדר עם יותר ממאה אנשים, פחות או יותר בגילכם. בקצה השני של החדר, יושב איש עם שיער ארוך לבן ומיקרופון ביד, שמעודד אתכם להציג  את עצמכם בפני היתר ולהגיד לכל אחד מהם דבר אחד אמיתי עליו, אבל כזה שישאיר אותו עם פה פעור. אבל, רק לפני שאתם עושים את זה, בבקשה תשאירו את הבגדים בחוץ.

אם חשבתם שמדובר בסדנת חילופי זוגות, תחשבו שוב. הטרנד החדש בלונדון הוא סדנא להתפתחות רוחנית בערום מלא.

מעגל ערומים

 

ברוכים הבאים לסדנא לעבודה עצמית שהולכת עד הסוף. מקום מפלט לעשרה ימים, אבל בטח לא מקום לביישנים. ברוב המקרים, מה שבאמת קורה בסדנאות האלה נסתר מן העין. אבל לפי מה שמספרים, הסדנא הזאת לא רק תופסת אותך עם המכנסיים למטה. זאת רק ההתחלה. חוץ מלעודד אתכם לחלק מחמאות בסגנון "אתה גורם לנרתיק שלי לרטוט" , יעודדו אתכם לדון ברגשות העמוקים ביותר, מה שנקרא שרינג, אבל בעירום, להשתתף בסדנת עיסוי חושני, ולחקור את המיניות שלכם עם יותר מבן זוג אחד.

 

הגורו של כל העסק הזה הוא פול לוו (Paull Lowe). בן 72, עם כרס קטנה וניצוץ בעיניים, שחי בהרפתקה. הוא הסתובב בכל העולם. שתק עם כבשים ורקד עם זאבים. ישן עם הומלסים ואכל ארוחת בוקר עם היפים והאמיצים. אבל מה שמעניין אותו באמת הוא הפוטנציאל האנושי. בסדנאות שלו הוא מתייחס לנושאים יומיומיים כמו יחסים, כסף, קריירה, הורות, בריאות וכמובן מיניות. אבל הוא עושה את זה בחמלה, בחוכמה ואולי הכי חשוב, בהומור. הוא מעודד את המשתתפים (אבל לא רק אותם) לחשוב מעבר למה שאנחנו חושבים שהוא הגיוני או מקובל. המשנה שלו טוענת, שזה לא שינוי, זו התפתחות. שלא צריך לקחת שום דבר ביותר מדי רצינות. ואם זה לא מספיק בשביל לשבות אתכם בקסמיו, נראה אתכם עונים על השאלה שוול הכי אוהב לשאול. מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בפעם הראשונה?

 

אם אתם בקטע של עזרה עצמית רוחנית,סדנת ההתפתחות הרוחנית של וול היא ה-I AM (סדנה לפירוק והרכבה עצמית)של המאה ה-21. הנחת הבסיס של וול היא שרוב ההפרעות שלנו מתחילה ונגמרת במיניות. רק ברגע שנרגיש בנוח עם המיניות שלנו,במקום הזה ההפרעות שלנו ייעלמו ומתחיל לתקשר בצורה נכונה עם הזרימה הרוחנית הטבעית שלנו.

 

ללכת עד הסוף. השאלה איזה סוף

במהלך הסדנא, וול יושב על הבמה וחולק את המחשבות האישיות שלו על אהבה. מעניין, אבל כנראה שלא במיוחד נוח. הוא לא מטיף נגד מונוגמיה, אבל הוא מאמין בכל ליבו שמונוגמיה היא מוסכמה חברתית לא טבעית שעומדת חוצץ בינינו לבין הארה רוחנית. חוויה מינית עם בן זוג אחר לעומת זאת, יכולה להשפיע על יתר תחומי החיים. היא מביאה איתה פתיחות, אבל גם לא מעט קנאה.

 

וול טוען שזאת קנאה שיש בה את ההבנה שהאושר של בן הזוג חשוב לא פחות מהאושר האישי. שהמחויבות הראשונית היא לא למערכת היחסים, אלא לצמיחה רוחנית. ואל תטעו לרגע ותחשבו שזה אנוכי. בתפיסה של וול, זה הרבה יותר גרוע לבגוד ולשקר, ומה שאפילו יותר גרוע הוא להימשך למישהו שאינו בן הזוג שלך, לא למממש את התשוקה הזאת ולהפוך להיות מתוסכל, אומלל ולסבול מאנורקסיה מינית. מי שנדפק מזה בסוף, הם רק אתם והילדים.

 

לנאמנים של וול זה לא נראה לא טבעי. ההיפך. זה נראה להם הכי נכון לפעול לפי הרגשות והם בטח לא רוצים לגמור כמו כל האנשים שחיים בשקר. אם יש קליק זה אומר שזה נכון, ואם אין אז אין. וזה לא רק על סקס, זה על הכל. אפילו על מה שאנחנו אוהבים לאכול ולשתות.

 

אולי באמת כל ההפרעות שלנו קשורות למיניות, פרויד הרי אמר את זה כבר מזמן. ואולי באמת החיים שלנו יהיו טהורים ופשוטים יותר אם ננהל אותם לפי הדחפים שלנו ונלך איתם עד הסוף. וכן, יש כאלה שיגידו שמחויבות לצמיחה אישית היא מילה יפה יותר לאינטרס אישי. אבל, אפשר לאהוב יותר מילד אחד, אפשר לאהוב יותר מטעם אחד של גלידה, אז למה שיהיה לנו רק מאהב אחד?. אבל יותר מהכל, עם כל המורכבות שבמחשבה להיות נאמן מבחינה מינית לאדם אחד עד סוף החיים, ניסיון כזה הוא תיבת פנדורה במקרה הטוב, או משהו שנקרא עליו אחר כך בעיתון  במקרה הרע.