כאמור, נאסר א-דין או ג'וחא הפך לחלק מסיפורי הפולקלור של עמים רבים ובהתאם זכה גם לשמות שונים ולמעשיות שיוחסו לו גם ללא קשר לדמות ההיסטורית. במסורת המוסלמית הסופית מרבים להשתמש בסיפורי נאסר א-דין, ובעצם הוא נחשב בקרב הסופים למורה גדול. החוכמה שבסיפוריו מאפיינת את הדרך הסופית המחפשת אחר התגלמות האלוהות בכל אדם, חיה, צמח וחפץ. כדרכן של מסורות מיסטיות בעולם, הסופיות לא ראתה בעין יפה ששליטים ובעלי שררה השתלטו על הדת והכפיפו את חוקיה לצרכיהם תוך שהם מבזים את מהותו הטהורה של האסלאם. הסופים מדגישים פעולה אוהבת וכניעה לאל ופחות את ההלכה ואת חוקיה. התנהגותו של נאסר א-דין נראית על פניה מגוחכת, אבל בתוך הסיפורים שוכנת חוכמה עמוקה שנוגעת ללב, מעלה חיוך ועוזרת להבין את טבע המציאות.

מעשיה סופית מספרת כיצד נאסר א-דין, שמכונה אצל הסופים נאסרדין חוג'ה, הפגין עוד בילדותו יכולת לחמם את הלבבות:

כבר כילד הייתה לנאסרדין חוג'ה היכולת המסתורית לרתק את תשומת לבם של חבריו לספסל הלימודים ולהסיח את דעתם מהשיעורים. כתוצאה מכך הם איבדו עניין בלימודים והתמקדו בו. המורה, מאסטר סופי, שהחזיק בכמה סודות נשגבים בעצמו, עמל כדי להשיב אליו את תשומת הלב של התלמידים ובתוך כך הנחה את נאסרדין חוג'ה לספר סיפורים שייטיבו עם המאזינים למען שמו של אללה. המורה התפלל לאללה ואז ניגש אל נאסרדיו חוג'ה הצעיר ואמר לו, מעתה והלאה, ככל שתהיה חכם יותר, כך אנשים רבים יותר יצחקו על חוכמותיך. ובכל פעם שמישהו יספר אחד מסיפוריך, הוא ירצה להמשיך ולספר, עוד שבעה סיפורים לפחות.

סיפור סופי, שיכול היה בקלות להיות גם אגדה בודהיסטית, לא משנה מאיזה זרם, משקף אהבה חובקת כל, כי הכל הוא אלוהי:

נאסרדין שתל גן פרחים, אך כאשר הפרחים החלו ללבלב, גם עשבים גבוהים­החלו לצמוח ביניהם. במטרה להיפטר מהאורחים הלא קרואים, נאסרדין נועץ בגננים מכאן ומשם, אבל אף אחת מעצותיהם לא הועילה. לבסוף, נאסרדין נסע אל ארמון השייח' כדי לחפש אחר חוכמתו של הגנן המלכותי בכבודו ובעצמו. אך אבוי, נאסרדין כבר ניסה את כל השיטות שהגנן הזקן והטוב המליץ עליהן בפניו להשמדת העשבים. הם ישבו יחד בדממה שעה ארוכה. לבסוף, הגנן המלכותי הביט בנאסרדין ואמר, ובכן, הדבר האחד שאני יכול להציע הוא שתתחיל לאהוב אותם.

לעתים, סיפורי ג'וחא-נאסר-א-דין משמשים בהתנצחויות בין צדדים יריבים. אחד הצדדים משתמש בסיפור כמשל שנועד להראות את טיפשותו, או להבדיל – את תחמנותו – של הצד הנגדי. הנה סיפור שמצאתי באתר של גוף בעל זהות פוליטית ברורה, יש אף יאמרו קיצונית. נסו בעצמכם להתאים נמשלים למשל הזה (אני גיליתי שהוא יכול להגחיך הן את השמאל והן את הימין, הן את ישראל והן את הפלסטינאים):

יום אחד מכר ג'וחא את ביתו במחיר נמוך עד כדי גיחוך והעמיד לקונה רק תנאי קטן: באחד הקירות יש מסמר, שאני מאוד קשור אליו, אמר ג'וחא, ואותו אני לא רוצה למכור. הקונה הסכים, הלא זה רק מסמר. כעבור כמה ימים בא ג'וחה לבית ותלה את מעילו על המסמר שבבעלותו. אחר-כך הביא מיטה וישן לידו. המסמר כל כך יקר לי, שאני לא יכול להיפרד ממנו בלילה, הסביר. אחר-כך הביא את משפחתו לבקר את המסמר, וערך שם מסיבה. בסוף זה נמאס לבעל הבית החדש והוא קנה את המסמר במחיר שעלה פי כמה על מחיר הבית כולו.

אושו, הגורו הנודע בן זמננו ותומך נלהב של צחוק כדרך חיים, חיבב מאוד את סיפורי נאסר א-דין. אושו לימד שעל מנת לחוות ההארה צריך להשתחרר מכל זהות פסיכולוגית, חברתית או דתית, למרוד במסגרות ישנות ולהשתחרר מהתניות מיניות ומהתניות בכלל. המרדנות הליצנית של נאסר א-דין התאימה לו כפפה ליד ורבות מאלפי הרצאותיו מסתיימות בבדיחה בכיכובו. אושו כתב שחיפש לשווא בדיחה הודית מקורית וציין ש"מזל שאין תשלום מכס על בדיחות מיובאות". הוא התלונן על כך שההודים "תמיד היו רציניים מדי בקשר לדברים, בקשר לאלוהים, בקשר למוחלט, עד כדי כך שפשוט אי אפשר לדמיין את גאוטמה בודהא צוחק."  אין כמו נאסר א-דין, איפוא, כדי לטלטל את עץ ההתניות ולהעיר את אלה שנרדמו תחתיו בעזרת כמה פירות עסיסיים שנופלים מהענפים ומתפצחים על ראשיהם. אם כך התעורר ניוטון, למה שזה לא יקרה לסניאס הפשוט?

אושו. אהב את ג'וחא 

מספרים על ג'וחא, שישב פעם במרכז הכפר משועמם, ואז חמד לו לצון. הוא החל לקרוא בקולי קולות: אנשים, בקצה הכפר מחלקים תפוחים חינם! בזה אחר זה החלו אנשי הכפר ממהרים לעבר פאתי הכפר. צפה בהם ג'וחא ואמר לעצמו: אם כל כך הרבה אנשים רצים לשם, אולי באמת מחלקים שם תפוחים חינם? ומיד החל לרוץ גם הוא בעקבות האנשים.

וכך כתב אושו:

"לא אהבתי אף אחד כמו שאהבתי את נאסרודין. הוא אחד מהאנשים שחיברו יחדיו צחוק ודת; אחרת שניהם היו עומדים תמיד גב אל גב. נאסורדין הכריח אותם להיפטר מהעוינות ולהיעשות חברים, וכאשר דת וצחוק נפגשים, כאשר המדיטציה צוחקת וכשהצחוק מודט, קורה הנס... הנס של הנסים." אושו על חיבר בעצמו כמה סיפורי נאסר א-דין שתאמו את משנתו. הנה אחת לדוגמה:

"האם אמרה לבנה הקטן, נאסרודין, שאם יישאר בבית ויתנהג יפה היא תביא לו משהו מהחנות. כשחזרה הביתה, היא שאלה אותו: נו, היית ילד קטן וטוב, נאסרודין? הו, אמר נאסרודין, הייתי יותר טוב מטוב. הייתי כל כך טוב עד שבקושי יכולתי לסבול את עצמי."

NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/55/HP_305.html